אם חד הורית דיור ציבורי

זוהי עתירה מנהלית בה מבקשת העותרת להורות למשיבים לאפשר לה להמשיך ולהתגורר בדירה ברח' בן גוריון 18/4, הרצליה (להלן: "הדירה"). עוד מבקשת העותרת להורות למשיבה להתייחס לפסק דין לפינוי שניתן נגדה, במעמד צד אחד, בת.א (ת"א) 26084-05-10, כבטל. לחילופין, מבקשת העותרת, להורות למשיבים למצוא עבורה דיור חלופי בהיותה זכאית לדיור ציבורי, ולאפשר לה להמשיך ולהתגורר בדירה עד למציאת הדיור החלופי. העובדות: 1. העותרת היא אם חד הורית לשלושה ילדים בני 7, 12 ו- 16.5, כאשר בנה האמצעי מוכר בביטוח הלאומי כילד נכה. 2. הדירה נשוא העתירה היא דירה בת 3 חדרים. בדירה גרו בעבר המנוח מרדכי אסרף ז"ל ואשתו, גב' רחל אסרף. ביום 30.10.89 נפטר מרדכי אסרף ז"ל ובדירה נותרה לגור אשתו, גב' רחל אסרף (להלן: "הדיירת החוזית"). 3. במהלך פעילותה השוטפת של משיבה 1 (להלן: "עמידר"), נערכו בדיקות מעגל שגרתיות בדירה לבדיקת הנכס פיזית ואימות זהות המתגורר בדירה. מהביקורות שנערכו בדירה עולה כדלקמן: א. ביקורי מעגל שנערכו במועדים 18.7.04, 10.10.05, 15.11.06 ו- 24.10.07 העלו כי במועדים אלה גרה בדירה הדיירת החוזית בלבד. ב. ביקורי מעגל שנערכו בדירה ביום 17.1.08 ו- 27.12.09 העלו כי במועדים אלה התגוררה הדיירת החוזית ובנוסף לכך התגוררה עימה גם העותרת. 4. במהלך השנים ובתקופות שונות מאז שנת 2000, קיבלה העותרת סיוע ממשיבה 2 (להלן: "משרד השיכון") כהשתתפות בשכר דירה בגין דירות אותן שכרה העותרת. 5. העותרת טוענת כי היא וילדיה התגוררו עם הדיירת החוזית במשך 4 שנים עובר לפטירתה של הדיירת החוזית מתוכן שנתיים וחצי ברציפות לפני 31.12.09. היינו, החל מיוני 2007. יחד עם זה, באותה תקופה קיבלה העותרת השתתפות חודשית בשכר דירה בגין דירות אותן שכרה. בתקופה 1.8.06-30.9.07 קיבלה העותרת השתתפות חודשית בשכר דירה בגין דירה ששכרה ברח' קהילת ורשה 15 בת"א כשבתקופה זו קיבלה ממשרד השיכון 20,000 ₪. בתקופה מיום 1.10.07 ועד 31.1.08 קיבלה העותרת השתתפות חודשית בסך 1,250 ₪ לחודש בגין דירה ששכרה ברח' הגולן 8/120 בת"א, ובסה"כ קיבלה 5,000 ₪. עובדות אלה לא נסתרו וכבר כאן ניתן לקבוע כי על אף טענת העותרת כי החלה לגור בדירה החל מיוני 2007, היא קיבלה השתתפות בדמי שכירות חודשיים בתקופה זו בגין שתי דירות, כמפורט לעיל. בעובדות אלה יש כדי לדחות את גרסת העותרת לפיה גרה בדירה החל מיוני 2007 ויש בהן גם להעיד על חוסר תום לב וחוסר נקיון כפיים מצד העותרת. ניתן, לכן, לקבוע כי העותרת וילדיה גרו בדירה החל מינואר 2008. 6. הדיירת החוזית נפטרה, כאמור, ביום 31.12.09 ומיד לאחר מכן, ביום 3.1.10, פנתה העותרת לעמידר בבקשה להקנות לה זכויות בדירה כדיירת ממשיכה. בקשתה של העותרת נידונה בועדה המחוזית של עמידר וביום 2.2.10 המליצה הועדה לדחות את הבקשה, להגיש תביעת פינוי כנגד העותרת ולהעביר את הבקשה לועדה העליונה. בנימוקים להחלטה נקבע: "לדחות הבקשה ללגליזציה כ'דיירת ממשיכה'. מדובר בבת של הדיירת החוזית שנפטרה ב- 31.12.09. לא התגוררה עם האם ברציפות לפני הפטירה. להעביר התיק לועדה העליונה ולהגיש תביעת פינוי". 7. ביום 11.2.10 שלחה עמידר הודעה לעותרת לפיה היא נדרשת לפנות את הדירה ולהחזיר את החזקה בה לעמידר. 8. ביום 7.4.10 החליטה ועדת האכלוס העליונה לדחות את הבקשה כדלקמן: "לדחות הבקשה להקניית זכויות חוזיות לדירת האם ז"ל. לא התגוררה עם הדיירת החוזית 4 שנים לפני פטירתה על פי ביקורי מעגל. כמו כן מימשה שכר דירה לדירה אחרת עד 1/08. זכאית על פי נתוניה לדירה ציבורית ... הדירה דרושה לאכלוס זכאים הממתינים בתור לרבות משפחות בנות 6 נפשות לפניה בתור וכן משפחה בת 8 נפשות". (ר' נספח י"ב לתגובת משיבה 2). 9. ביום 9.5.10 נשלחה לעותרת ההודעה לפיה ועדת האכלוס העליונה החליטה שלא לאשר את בקשתה. העותרת נדרשה להחזיר את החזקה בדירה תוך 30 ימים ולשלם את חובותיה לחברת עמידר. 10. לאור האמור לעיל, הוגשה עתירה זו בה מבקשת העותרת לאפשר לה להמשיך להתגורר בדירה ולחילופין, להתיר לה להמשיך ולהתגורר בדירה עד לקבלת דיור חילופי. טענות העותרת: 11. העותרת טוענת כי התגוררה בדירה עם ילדיה ברציפות החל מיוני 2007 ועד למועד פטירתה של הדיירת החוזית ביום 31.12.09, היינו, כשנתיים וחצי ברציפות סמוך למועד פטירתה של הדיירת החוזית. עוד טוענת העותרת כי נהגה לשהות בדירת המנוחה כבר בתקופה שבין 1/06 ועד 6/07 ומשום כך התגוררה בדירה במשך 4 שנים מתוכן שנתיים וחצי ברציפות. עוד מוסיפה היא כי מאחר והתגוררה בדירה גם בסוף שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90, כי אז תקופת מגוריה המצטברת בדירה עולה על 5 שנים. 12. העותרת זכאית להיחשב כ"דיירת ממשיכה" לאור הנסיבות המיוחדות בעניינה, על אף שהתגוררה עם אימה המנוחה בטרם פטירתה במשך שנתיים וחצי בלבד. העותרת סבורה כי היותה אם חד הורית בעלת תעודת זכאות לדיור ציבורי והיותה אם לשלושה ילדים, ביניהם ילד נכה, מצדיקה ליתן פרשנות רחבה ומקלה למושג "דייר ממשיך", ולו מטעמי צדק. 13. עוד טוענת העותרת כי לפי הדין היה מקום להעניק לאמה המנוחה זכות בעלות ו/או חכירה לדורות, ואילו ניתנו לה זכויות אלה הייתה מתייתרת העתירה שכן אז היו לעותרת זכויות מלאות בנכס. 14. לחילופין, מבקשת העותרת, לאפשר לה ולילדיה להישאר בדירה עד שהמשיבים יאתרו עבורה דירה חלופית. השלכתה והשלכת ילדיה הקטינים לרחוב, כך לטענתה, בנסיבות המיוחדות אשר בענייננו, תהווה פעולה העומדת בניגוד למטרות המשיבים ובניגוד לתכלית אשר בגינה נחקק חוק הדיור הציבורי, התשנ"ח-1998. 15. העותרת טוענת כי משיבה 1 היא חברה ממשלתית החייבת בחובת נאמנות כלפי הציבור. משיבה 1 מתעלמת בשרירות ובחוסר תום לב מהנתונים הרלוונטים בעניינה של העותרת ובכך מפרה את חובת הנאמנות כלפיה ואת החובות הנגזרות מחובה זו. התנהגות המשיבה השוללת מהעותרת את זכאותה לדיור ציבורי מהווה ניגוד מוחלט למטרה שלשמה הוקמה משיבה 1, היינו, הבטחת דיור ציבורי לאלה הזקוקים לקורת גג וידם אינה משגת זאת. 16. העותרת מפנה לע.א (ת"א) 2054/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ואחניש סוליקה [ 15.02.05] (להלן: "פרשת סוליקה") שם נקבע, לטענתה, כי אין הכרח שהדייר הממשיך התגורר בדירה עם הזכאי לאורך כל שלושת השנים כנדרש בחוק ברציפות, וכי מספיק כי התגורר שלוש שנים במצטבר, שעה שעשה כן בקביעות. טענות המשיבים: 17. המשיבים מעלים טענות סף של שיהוי, עשיית דין עצמי והשתק ומבקשים לדחות בגינן את העתירה. 18. לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי תקופת מגוריה הרצופים של העותרת בדירה עובר לפטירת הדיירת החוזית החלה, לכל המוקדם, בחודש 01/08 ומכאן שהתגוררה בדירה ברציפות במשך שנתיים בלבד. לכל היותר, אם יובאו בחשבון טענות העותרת, היא התגוררה בדירה שנתיים וחצי בלבד כאשר הדרישה על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, היא למגורים של שלוש שנים לפחות ועל פי התיקון לחוק, החל בענייננו, הדרישה היא למגורים ברציפות של 4 שנים לפחות. 19. עמידר טוענת כי מתן דירה לעותרת במקום לאחרים הזכאים לדיור ציבורי בעדיפות גבוהה מהעותרת, בעלי משפחות גדולות יותר המחכות לתורן, ואשר אינן נוקטות בעשיית דין עצמי כפי שנוהגת העותרת, מהווה פעולה על חשבון זכאים אחרים. העותרת מחזיקה בדירה למעלה מ- 10 חודשים מאז החלטת ועדת האכלוס העליונה אשר הורתה לה לפנות את הדירה. בכך עושה העותרת דין עצמי, נוהגת בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, ושוללת את האפשרות לגור בדירה מזכאים העדיפים עליה על פי הקריטריונים הקיימים. 20. משיב 2 מפנה לעובדה לפיה הוצעו לעותרת דירות אולם אלה נדחו על ידה מפעם לפעם. 21. לעניין הסעד בו התייחסה העותרת לפסק הדין שניתן נגדה בבית משפט השלום בת"א, טוען משיב 2, כי אין סמכות לבית משפט מנהלי זה להצהיר על פסק דין של ערכאה אחרת כבטל ודין סעד זה להידחות על הסף. דיון: 22. בעתירה מבקשת העותרת סעד לפיו תודיע משיבה 1 מדוע היא לא תתייחס לפסק הדין שניתן במעמד צד אחד בת.א. (ת"א) 26084-05-10 כפסק דין בטל מאחר ומדובר בפסק דין שגוי שניתן כתוצאה מטעות אנוש. דין העתירה לסעד זה להידחות. העותרת הגישה בקשה לביטול פסק הדין בבית משפט השלום. זוהי הדרך הראויה לתקוף פסק דין שניתן במעמד צד אחד ואם בקשה זו תידחה, ניתן להגיש עליה ערעור. אין לבית המשפט המנהלי, במסגרת הנסיבות שבפנינו, סמכות להורות למשיבים להתייחס לפסק הדין כבטל, או כל סמכות אחרת המתבקשת ע"י העותרת בסעיף ג' לפתיח של העתירה. 23. אי לכך אני דוחה את עתירת העותרת בעניין פסק הדין שניתן נגדה במסגרת התיק האזרחי הנ"ל בבית משפט השלום בת"א. 24. סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק") קובע: "דייר ממשיך - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי". (ההדגשות אינן במקור - ש.ג). סעיף 3 לחוק קבע כדלקמן: "3 (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין." 25. ביום 23.07.09 תוקן החוק באופן שסעיף 3 שונה. נוסחו החדש של סעיף 3 לחוק קובע תנאים מחמירים יותר מבעבר החלים על מי שהוכר כדייר ממשיך ומחייב לפנות את הדירה תוך 9 חודשים מהודעת משרד השיכון בדבר אי זכאות לדירה. סעיף 3 בנוסחו המתוקן קובע כדלקמן: "3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי - יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים." (ההדגשות אינן במקור - ש.ג). בהוראות המעבר של תיקון מס' 3, הנכללות במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, אשר תחילתו ביום 15.7.09 צויין, בסעיף 70 כדלקמן: "70. (א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה". "(ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות." (ההדגשות אינן במקור - ש.ג). 26. מהאמור לעיל עולה כי תקופת המגורים הנדרשת לצורך הכרה בעותרת כ"דיירת ממשיכה" עומדת על 3 שנים לפי סעיף 3 לפני התיקון ועל 4 שנים לפי החוק לאחר התיקון. העותרת התגוררה בדירה ברציפות עם הדיירת החוזית, גם לטענתה, שנתיים וחצי עובר לפטירת הדיירת החוזית ובנסיבות אלה לא מתקיימת הדרישה של 3 שנים ואף לא של 4 שנים לצורך הכרה בעותרת כדיירת ממשיכה. 27. ביקורי המעגל לא נסתרו ומהם עולה כי העותרת לא התגוררה בדירה ברציפות במועדים הנדרשים, ואף לא בקביעות . משום כך אין העותרת עומדת בתנאים הנדרשים להכרה בה כדיירת ממשיכה. 28. העותרת טוענת כי התגוררה בדירה במשך תקופה מצטברת של כ- 5 שנים. לטענתה, אין הכרח כי תקופת המגורים הנדרשת בחוק תהא רציפה כשהיא מפנה לפרשת סוליקה בה נפסק, לטענתה, כי אין הכרח שהדייר הממשיך התגורר בדירה עם הזכאי לאורך כל התקופה הנדרשת בחוק ברציפות, ודי כי התגורר שלוש שנים במצטבר עם הדייר החוזי, שעה שעשה כן בקביעות. אין בפרשת סוליקה כדי להועיל לעותרת. בענייננו מרכז חייה של העותרת היה בישראל אך היא התגוררה בדירות שכורות שונות, כמפורט לעיל, ומשום כך אין מקום לקבוע כי מגוריה בדירה היו קבועים. עוד ראוי לציין כי מאז מגוריה של העותרת בדירה, כדבריה, לבין המועדים הרלוואנטים סמוך לפטירתה של הדיירת החוזית, עברו שנים רבות ואין מקום להתייחס למגוריה של העותרת בדירה לאורך תקופות אלה כרצופות וקבועות. 29. העותרת מבקשת לפרש את המונח "דייר ממשיך" בגמישות ובהקלה הן לאור טענותיה בעניין המגורים בדירה והן משום נסיבות חייה, היותה אם חד הורית לשלושה ילדים ביניהם ילד חולה, ומשום שיקולי צדק. לטענתה, יש באלה כדי לגבור על הנוהלים היבשים. 30. לא מצאתי לקבל את טענת העותרת לפרש את המונח "דייר ממשיך" באופן גמיש ובהקלה, כפי שמבקשת העותרת. כאמור, פירוש כזה יגרום לפגיעה ממשית ואף חמורה במשפחות אחרות הזכאיות לדיור ציבורי כשהן נמצאות בעדיפות העולה על זו של העותרת. ראוי להפנות לעע"מ 2827/07 רחל חיות ואח' נ' משרד הבינוי והשיכון ואח', דינים עליון, 2008 (78) 1185: "ראו גם דבריו של חברי השופט דנציגר בהתייחס לחוק הדיור הציבורי בעע"מ 8025/06 פלוני נ' עמיגור (טרם פורסם)(2008): 'לאור מצוקת הדיור במדינה כיום ועליית מספרם של דורשי הדיור הציבורי, מסכים אני עם הקביעה העקרונית כי יש ליתן למונח 'דייר ממשיך' שבחוק פרשנות אשר מחד תביא להגשמת תכליתו של החוק (מתן אפשרות לבן משפחה נזקק לרכוש את הדירה בתנאים מוזלים), ומאידך לא תפגע באחרים הממלאים כראוי אחר מלוא תנאי הזכאות.' כ. משענייננו כאמור בחוק סוציאלי-חלוקתי מובהק, שעיקרו בהקצאת משאב לאומי-ציבורי מוגבל, נהיר כי על הרשות לנהוג בהגינות ובשיוויון כלפי כולי עלמא בהקצאתו ... 'בעניין זה יש להתחשב בכך שמלאי הדירות שבניהולה של עמידר מהווה... משאב ציבורי מוגבל בהיקפו. על רקע זה, על עמידר לתת דעתה, בקביעת תנאי החוזה, לא רק לזכויותיו של הדייר הספציפי החותם על החוזה, אלא גם לשיקולים אחרים הנוגעים לאמצעים שהמדינה מוכנה להקדיש למטרה זו, שהם מטבעם מוגבלים, כמו גם לקיומם של נזקקים אחרים, שגם את טובתם על עמידר להעמיד לנגד עיניה בבואה לקבוע את התנאים החוזיים'. (ע"ש (י-ם) 90/96 עמותת סינגור קהילתי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (2001)). ראוי גם להפנות לסעיף 50 לתגובת משיב 2 בה ציין כדלקמן: "אמנם העותרת זכאית על פי נתוניה לדירה ציבורית, ברם תשובץ היא לפי מקומה בתור הממתינים (כיום היא מספר 7), באשר דירת האם (הדירה נשוא העתירה - ש.ג) נחוצה לאכלוס זכאים הממתינים בתור לפניה, יש 5 משפחות בנות 6 נפשות ומשפחה בת 8 נפשות...". עוד ראוי להפנות לעת"מ (י-ם) 38684-05-10 חנה סויסה נ' משרד הבינוי והשיכון ואח' [ 25.11.10]: "...בקשת העותרת, לפיה תוקצה לה לאלתר דירה בשכירות, איננה מתאפשרת נוכח נהלי משרד השיכון, בדבר סדר ההקצאה והשוויון בין הזכאים (הוראה מס': 08/05 בדבר נוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי מיום 18.7.07). בהקשר זה אציין, כי כשמדובר בהחלטות של רשות מינהלית הנוגעות לדיור הציבורי, הוכרה חשיבות יתרה בהקפדה על עיקרון השוויון בסדר הקדימויות בין הזכאים ובשמירה על הקצאת הדירות על-פי הנהלים והקריטריונים שנקבעו. הקפדה זו נדרשת נוכח העובדה, כי מאגר הדירות הציבוריות הִנו מצומצם ביותר, ולמולו ניצב תור ארוך של זכאים לדיור, רובם בעלי קשיים כלכליים ומגבלות רפואיות. כבר נפסק, כי "פרשנות נדיבה" של תנאי הזכאות, או חריגה לטובת אדם שאינו עומד בהם, בהכרח תבוא על חשבון זכאים אחרים הממתינים זמן רב למימוש זכויותיהם". 31. הרחבת המונח דייר ממשיך והגמשתו תגרום לאי צדק, הפליה ופגיעה במשפחות אחרות, גדולות יותר, המחכות לדירה ונמצאות בעדיפות על העותרת. החלטה שהיתה קובעת כך היתה לוקה בפגם ואי סבירות. 32. ראוי לציין כי מגוריה של העותרת בדירה ביחד עם הדיירת החוזית לא נעשו על דעתה של אם העותרת, הדיירת החוזית. אמה של העותרת ניסתה לפעול להוצאת בתה מהדירה. בעניין זה ראה מכתבה של עו"ד מיכל גולד מהמחלקה המשפטית של "יד ריבה - סיוע משפטי לקשיש" מיום 25.1.09. במכתב פונה עו"ד גולד לחברת עמידר בשמה של גב' רחל אסרף, הדיירת החוזית: "1. עמותת 'יד ריבה' הינה עמותה הבאה לסייע לאוכלוסית הזקנים הנזקקים במיצוי זכויותיהם... במסגרת זו פנתה אל הח"מ גב' אסרף שבנידון. 2. גב' אסרף מתגוררת בדירת עמידר ברח' בן גוריון 18 בהרצליה; לפני מספר חודשים עברה בתה של גב' אסרף להתגורר עימה בניגוד לרצונה. פניותיה של הח"מ אל הבת בדרישה לפנות את דירתה של גב' אסרף לא נענו. 3. לאור זאת בכוונת הח"מ לפנות לערכאה המשפטית המתאימה בבקשה לפנות את הבת. לשם כך זקוקה הח"מ לחוזה עליו חתמה גב' אסרף מול חברתכם. 4. כיוון שגב' אסרף סובלת מהמגורים המשותפים עם בתה ונכדיה בניגוד לרצונה... אודה לטיפולך המהיר." (ההדגשה אינה במקור - ש.ג). דברים אלה מדברים בעד עצמם. לטעמי, מגורים אלה שהתגוררה העותרת וילדיה ביחד עם אימה, בניגוד לרצון האם, כשהאם סובלת ממגורים משותפים אלה, מהווים נימוק שלא להכיר בתקופת מגורים זו כתקופת מגורים הנכללת לצורך קביעת "דייר ממשיך" ומכל מקום יש בעובדות אלה כדי לפגוע בעמדת העותרת. 33. בסעיף 5.9 לעתירה טוענת העותרת כי אם היתה משיבה 1 נוהגת כשורה ומעניקה לדיירת החוזית את הזכויות שלהן היא היתה זכאית על פי דין קרי, בעלות ו/או חכירה לדורות, אזי "לא היינו נדרשים לדון בעתירה דנן...". טענה זו איננה יכולה להועיל לעותרת. אם סברה הדיירת החוזית כי נפגעו זכויותיה היה על הדיירת החוזית לפעול להשבתן. אין העותרת יכולה היום, לאחר שנים רבות, לטעון לזכויות של אמה המנוחה אשר לא נטענו ע"י אמה המנוחה בחייה ובמועד. 34. ביום 6.3.11, לאחר סיום הדיונים בעתירה, הגישה העותרת הודעה אליה צורף מסמך מיום 3.3.11, חתום ע"י פקיד גבייה בעיריית ת"א הקובע כי ההנחה שקיבלה העותרת בגין הבטחת הכנסה בוטלה ביום 1.4.07 עקב עזיבת העותרת את הנכס ברח' קהילת ורשה 15/א בת"א. באמצעות מסמך זה מבקשת העותרת להוכיח כי היא גרה בדירה עם אמה המנוחה לאחר מכן, החל מחודש אפריל 2007 ועד ליום פטירתה של האם ביום 31.12.09. גם טיעון זה, על פניו, איננו יכול להועיל לעותרת שכן מדובר בשנתיים ו- 8 חודשים ולא בשלוש שנים על פי החוק הקודם וארבע שנים על פי התיקון לחוק. יתירה מכך. בדיון שהתקיים בפני ביום 7.3.11 טען ב"כ המשיבה, ובצדק, כי "המסמך שצורף היום כנספח א' להודעה מהווה גרסה שלישית או רביעית, גרסה שונה כמובן ביחס למועד מגוריה הנטען של העותרת בנכס". בסעיף ח' לתצהיר שצורף לנספח ח'1 לעתירה הצהירה העותרת כי היא גרה בדירה מאז שנת 2006. בעתירה טוענת העותרת כי היא גרה ברציפות בדירה מאז יוני 2007 ובנספח א' שהוגש עם ההודעה טוענת העותרת כי החלה להתגורר בדירה ביום 1.4.07. ריבוי גרסאות העותרת לא רק שפוגע במהימנותה אלא מהווה גם נימוק לדחיית העתירה. עוד אוסיף כי להודעה לא צורף כל תצהיר התומך בעובדות המפורטות בה ובנספח שהגישה. 35. בנסיבותיו של תיק זה, כמפורט לעיל, אינני מקבלת גם כל טענה של העותרת אשר איננה מתיישבת עם האמור בביקורי המעגל שנערכו מטעם עמידר. 36. מאחר והעתירה נדחתה לגופו של עניין לא מצאתי צורך לדון בטענות הסף שנטענו על ידי המשיבים. 37. סוף דבר: העותרת היא אם חד הורית לשלושה ילדים כשאחד מהילדים הוא נכה. מצבה הכלכלי קשה ודחיית העתירה היא תוצאה קשה עבור העותרת וילדיה. יחד עם זאת, תפקידו של בית המשפט המנהלי לבדוק אם נפל פגם בהחלטת הרשות ואם ההחלטה היא סבירה. בענייננו, החלטת המשיבים היא סבירה ולא נפל בה כל פגם. לנגד עיני המשיבים עומדת לא רק מצוקת העותרת אלא גם מצוקותיהן של משפחות רבות נוספות הנמצאות בעדיפות על פני העותרת בזכאותן לדיור ציבורי. החלטה אחרת וחריגה מהנוהלים היתה גורמת לפגיעה קשה לא פחות באותן משפחות, גדולות יותר ממשפחתה של העותרת, אשר מחכות לדירה וזכאיות לה לפני העותרת. 38. מאחר והעותרת איננה זכאית להמשיך ולגור בדירה כדיירת ממשיכה ומשום שמשפחות זכאיות אחרות מחכות לדירה, אין גם מקום לאפשר לעותרת להישאר בדירה עד למציאתו של דיור חלופי. 39. אשר על כן ולסיכום, העתירה נדחית. 40. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 41.אם חד הורית / משפחה חד הוריתדייר מוגן (הגנת הדייר)