עניינה של החלטה זו הנה בקשת הנתבעים, להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיהם בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"). 1. לטענת הנתבעים, התובעת, אזרחית זרה, לא מסרה בכתב תביעתה את כתובת מגוריה, כנדרש בתקנות ולא ידועה כתובתה בישראל ובחו"ל. עוד טוענים הנתבעים, כי התובעת אינה זכאית להתגורר בישראל דרך קבע ואין לה רכוש או נכסים בישראל ולפיכך, במידה ותידחה התביעה, לא יוכלו הנתבעים לאתר את התובעת על מנת להיפרע את הוצאותיהם. בנוסף טוענים הנתבעים, כי תביעת התובעת נטולת בסיס. 2. מנגד טוענת התובעת, כי אמנם היא היתה עובדת זרה והנה תושבת רומניה, בעלת דרכון רומני, אולם קיים חריג לכלל של חיוב בהוצאות תובע המתגורר בחו"ל כפי שמופיע בתקנה 2 לביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית, התשי"ד-1954) ותקנה 28 (א) לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1968, הפוטרות מערובה את אזרחי המדינות הקשורות באמנה והואיל ורומניה הינה אחת המדינות שהצטרפו לאמנה דין הבקשה לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים להידחות. לפיכך, כי באם יווצר מצב שיידרשו הנתבעים לגבות הוצאות כלשהן, יעמדו בפניהם כל אפשרויות הגבייה הנדרשות לכך. 3. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי: "א. בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע. ב. לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות". תקנה 519 מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי, וזאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני, ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו המהווה זכות יסוד. בין יתר שיקוליו על בית המשפט לשקול גם את סיכויי התובענה להתקבל. על בית המשפט לאזן בין האינטרסים המנוגדים של התובע ושל הנתבע. מחד, עליו לדאוג כי גם תובע עני ובכללם גם פושט רגל וגם חברה בקשיים יוכלו לזכות לסעד משפטי המגיע להם. מנגד, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע אשר בסופו של הליך יקר ומיגע עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את ההוצאות שתפסקנה לזכותו. כב' השופט ש. לוין קבע בהקשר זה ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פד"י מד (1) 647, 650: " הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה. עם זאת , מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שנסיבות מצדיקות את הדבר. תקנה 519 אינה מפרטת כיצד יש להפעיל את שיקול האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות ,יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע עם נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9 (2) ". 4. בענייננו, התובעת הנה תושבת רומניה. כעולה מהאמנה בדבר סדרי הדין האזרחי, אשר נחתמה ב- 17 ביולי 1905 בהאג, מהתוספת לתקנות לביצוע אמנת האג בדבר הפרוצדורה האזרחית, תשי"ד-1954 ולתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1968, רומניה נמנית עם המדינות החתומות על האמנה, ואשר עימן קיים הסדר לגביית הוצאות משפט. לפיכך פטורה התובעת מהפקדת ערובה להוצאות. עם זאת, הואיל והתובעת לא ציינה את כתובתה בכתב התביעה כנדרש בתקנה 9(2) לתקנות, תגיש התובעת הודעה בדבר כתובת מגוריה העדכנית וזאת בתוך 20 יום ממועד קבלת החלטתי זו. 5. באשר לסיכויי התביעה אציין רק, כי מעיון בכתב התביעה לא מצאתי, כי עסקינן בתביעת סרק ונראה, כי יש ליתן לתובעת את יומה בבית המשפט. 6. אשר על כן הבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה נדחית. הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון עם סיום ההליכים. אמנה בינלאומיתחטיפת ילדים (אמנת האג)