1. מדובר בתביעה לתשלום דמי אבטלה. הנתבע הודיע לתובע במכתב דחיה מיום 18.2.01, כי אינו זכאי לדמי אבטלה בעד התקופה שמ-13.6.00 עד 31.7.01, שכן "אינך מוכן ומסוגל לכל עבודה בהתאם למצבך הבריאותי וכושרך הגופני". הנתבע טען, כי התובע זוכה בדמי אבטלה החל מ-8/00 בעקבות תביעה שהגיש לנתבע ביום 17.9.00. במקביל ובזמן תקופת האבטלה, הגיש התובע תביעה לנכות כללית ושר"מ בשל התדרדרות במצבו הרפואי ובשל הצורך בטיפולי דיאליזה, ותביעתו לגימלת נכות אושרה רטרואקטיבית מחודש 6/00, לפיכך נוצר מצב שבו התובע היה זכאי לקבלת שתי גימלאות בגין פרק זמן אחד, בניגוד להוראת סעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק"). מדובר בחוב בסך 14,194 ש"ח. התובע הגיש בקשה לביטול החוב, ואמנם יתרת החוב בסך 1,414 ש"ח נמחקה. לפיכך נטען, כי יש לדחות התביעה. 2. התובע טוען בתביעתו ובעדותו בפנינו, כי זכאי לשתי הגימלאות. לגירסתו, קיבל דמי אבטלה מאוגוסט 2000 עד דצמבר 2000 והחל ממועד זה הוקפא המשך תשלום הגימלה, ואילו גימלת נכות קיבל לראשונה במרץ 2001 לתקופה רטרואקטיבית מ-6/00. לטענתו, היה זכאי לדמי אבטלה, שכן במועד בו הגיש התביעה היה כשיר לעבודה וההתדרדרות במצבו הרפואי קרתה בתקופה קצרה לאחר מכן. בעדותו בפנינו טוען, כי למעשה לא קיבל במשך 5 חודשים דמי נכות, וטוען כי תובע הסך 12,700 ש"ח שקיצצו מגימלאותיו, ומוסיף, כי יכול להבין שאינו זכאי לשתי גימלאות אולם לא ידע זאת, ועל סמך עובדה זו לקח הלוואות ובעל יתרת חובה שלילית. ב"כ הנתבע הבהירה במהלך הדיון, כי מדובר בחוב תאורטי בלבד, שכן יתרת החוב נמחקה, לפי בקשת התובע, ויש לשער, כי מדובר ביתרה שנוצרה בשל שיעורי קצבאות שונים אולם נטען על ידי ב"כ הנתבע, כי אין התובע זכאי לקבלת שתי גימלאות, היינו גם גימלת נכות וגם גימלת אבטלה בגין תקופה אחת. 3. הנתבע בסיכום טענותיו חוזר על גירסתו וטוען כדלקמן: א. התובע קיבל דמי אבטלה מ-8/00 עד 12/00. ב. במקביל, ובעקבות טיפולי דיאליזה, פנה בתביעה לקבלת נכות כללית (ביום 4.2.01). ג. תביעתו של התובע אושרה ונקבעו לו 100% נכות מיום 13.6.00. ד. ועדת אי-כושר מיום 7.2.01 קבעה, כי התובע אינו מסוגל לעבוד ונקבעה לו דרגת אי-כושר בשיעור %100 רטרואקטיבית, לרבות התקופה שהתובע התייצב בלשכת שירות התעסוקה וקיבל דמי אבטלה, להם לא היה זכאי. ה. בתקופה שהתובע קיבל דמי אבטלה לא ענה למעשה על הגדרת "מובטל" שבסעיף 163(א) ל"חוק", מאחר והיה בבחינת "נכה" שאיבד את כושרו לעבוד ולהשתכר. ו. מאחר ונקבעה לתובע דרגת נכות בשיעור 100% המזכה אותו בגימלת נכות ובגימלת שירותים מיוחדים, ברור הוא, כי לא היה בגדר "מובטל", ולפיכך קיבל דמי אבטלה שלא כדין. ז. המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לפעול בניגוד להוראת סעיף 320(ג)(1) ל"חוק" ולשלם כפל קצבאות בגין אותה תקופה. ח. לפיכך, כאשר התובע לא היה זכאי לדמי האבטלה שקיבל, נוכה התשלום מקיצבת נכות שהיתה מגיעה לו עבור אותו פרק זמן, ויתרת החוב בוטלה. 4. התובע בסיכומיו מיום 4.2.02, טוען, כדלקמן: א. מהמסמכים שבחזקתו עולה, כי זכאותו לקבלת קיצבת נכות שהגיש ב- 4.2.01 הינה החל מ-1.11.00 ולא מיוני 2000, כפי שצויין על ידי הנתבע. ב. לפיכך קוזזו דמי האבטלה שקיבל מחודש אוגוסט עד למועד בו היה זכאי לקבל קצבת נכות, היינו בנובמבר, שלא כדין. ג. לפיכך טוען, כי זכאי לקבלת דמי אבטלה של חודשים אוגוסט עד אוקטובר כולל, ומחודש נובמבר - קיצבת נכות ושירותים מיוחדים. 5. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטתנו: א. התובע צירף אישור על זכאות לגימלת נכות כללית החל מתאריך 1.11.00. טענת הנתבע, כי גימלת נכות אושרה לתובע רטרואקטיבית מ-6/00 - לא הוכחה. אין בפנינו כל ראיה לאמיתות העובדות הנ"ל. עוד יצויין, כי בחודשים 6/00 ו- 7/00 התובע עבד בפועל. לפיכך, טענת הנתבע, כי יש לשלול מאת התובע את זכאותו לקבלת דמי אבטלה, שכן במועד בו קיבל דמי אבטלה לא היה בעל כושר עבודה, לאור החלטת ועדת אי כושר מיום 7.2.01 - הינה בבחינת טענה שלא הוכחה. כל שהוכח בפנינו הינו, כי התובע זוכה בדמי אבטלה כדין, ועל כך אין מחלוקת והוכח בפנינו כי החל מ 1.11.00 זוכה בגמלת נכות. ב. טענת הנתבע, כי התובע היה זכאי לקבלת גימלת נכות רטרואקטיבית מ-6/00, שכן החל ממועד זה לא היה בעל כושר השתכרות ותקופה זו כוללת אף תקופה בה עבד בפועל ובטרם הגיש תביעתו לדמי אבטלה בגין פיטוריו, הינה תמוהה. ג. בסעיף 320(ג) ל"חוק" נקבע, כי: "(ג) לא ינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - (1) קיצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד". כפי שנפסק, לא כל גימלה היא קיצבה. גימלה היא "כל טובת הנאה שהביטוח עפ"י חוק זה מעניק אותה", בעוד קיצבה היא טובת הנאה שהחוק מעניק. משתמע מכך, כי "משקבע המחוקק הוראות החלות רק על קיצבאות, ברור שאלה ולא הוראות החלות על כל הגימלאות תחולנה, עת מדובר בקיצבה" (דב"ע לג/24 - 0 יגאל חבר נ' המוסד, פד"ע ד, 415). לאור ההגדרות שפורטו לעיל גמלה כוללת בחובה גם תשלום קצבה אך לא כל גמלה היא קצבה. במקרה שלפנינו מדובר בקצבאות שהוענקו לתובע על פי חוק. כוונתו של הסעיף 320 ג 1 שצוטט לעיל היא למנוע קצבאות שונות עד פרק זמן אחד מכוח סעיפי ביטוח שונים בחוק הביטוח הלאומי (דיון מ"ט/74 - 0 שי נוב ודניאלה נוב נגד הביטוח הלאומי, פד"ע כ"א, 63). ד. לפיכך, ולאור הראיות שבפנינו, התובע היה זכאי לדמי אבטלה עד למועד בו החל לקבל גימלת נכות החל מיום 1.11.00, והחל ממועד זה זכאי לגימלת נכות ושירותים מיוחדים, כפי שנטען על ידי הנתבע, שכן אין מחלוקת, כי אינו זכאי לקיצבאות שונות לפי חוק הביטוח הלאומי בעד פרק זמן אחד, והתובע גם אינו חולק על עובדה זו. ה. לאור הבסיס העובדתי שהוצהר לעיל, על הנתבע לערוך החישוב מחדש, שכן אופן החישוב ואופן הקיזוז לא הוכח בפנינו על ידי מי מהצדדים. ו. הנתבע יערוך החישוב, וימציא החישוב לתובע לא יאוחר מיום 1.9.02, ובמידה והתובע יבקש לחלוק על החישוב, יגיש בקשה לבית הדין תוך 30 יום ממועד המצאת החישוב. לא יחלוק התובע על אופן החישוב - יהפוך פסק הדין החלקי לפסק דין סופי במחלוקת. 6. לפיכך, ניתן בזה פסק דין חלקי והצהרתי באשר לזכויות התובע לצורך חישוב הקיצבאות אשר זכאי להן בגין התקופות השונות והוראות בדבר עריכת החישוב על ידי הנתבע עד ליום 1.9.02. 7. הנתבע ישלם לתובע הוצאות בשיעור 500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל. 8.רטרואקטיביותדמי אבטלה