הבטחת הכנסה שכר דירה

השאלה העומדת להכרעה - האם כדין נדחתה תביעתה של התובעת להבטחת הכנסה, בשל העובדה שאביה משלם בעבורה מדי חודש שכר דירה בסך של 5,500 ₪? העובדות, כעולה מכלל החומר שבתיק הן כמפורט להלן: בחודש אוקטובר 2009 הגישה התובעת תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. במועד הגשת התביעה הייתה התובעת אם חד הורית לילדה בת כשנה, ולכן הייתה פטורה מלהתייצב בלשכת שירות התעסוקה כתנאי לזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. בעבר, התובעת התגוררה בדירה בבעלותו של אביה, ללא ששילמה שכר דירה. אביה החליט למכור את הדירה בה התגוררה מטעמיו, והיא עברה להתגורר בשכירות. כעולה ממכתבו של אבי התובעת החל משנת 2007 הוא שילם את שכר הדירה בעבורה, והחל מחודש ספטמבר 2009 הוא שילם את שכר הדירה בסך של 5,500 ₪ במישרין למשכיר. כן הצהיר אביה של התובעת במכתבו כי "בנוסף, מעת לעת, אני מעביר לבתי סכומים נוספים, לפי הרצון והיכולת". התובעת הצהירה במכתבה למוסד לביטוח לאומי מיום 28.12.09 כי "הורי מעבירים לי מדי פעם סכומים", ולמכתב זה צורף אישור על העברת סך של 11,000 ₪ ביום 13.7.2009. התובעת טענה כי תמיכה משפחתית אינה בגדר "הכנסה" על פי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה; הדירה שימשה למגוריה בלבד, ולכן כפי שדירת מגורים אינה נחשבת ל"נכס" השולל את זכאותה להבטחת הכנסה כך גם תשלום שכר דירה על ידי אביה אינו שולל את זכאותה להבטחת הכנסה. המוסד לביטוח לאומי טען כי לפי פסיקת בית הדין הארצי בעניין אורן [עב"ל (ארצי) 618/08 אורן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.1.2011] תשלומי אביה של התובעת בעד שכר דירה הם בגדר "הכנסה", ולכן הזכאות להבטחת הכנסה נשללה כדין. בעניין אורן דן בית הדין הארצי לעבודה בהרחבה בשאלה אם יש לראות בתשלומים שמקבל מבקש גמלת הבטחה הכנסה מבני משפחה כ"הכנסה" השוללת את הזכאות לגמלת הכנסה. בית הדין הארצי קבע כי יש תשלומים קבועים מבני משפחה הם בגדר "הכנסה" מנימוקים אלה: תכלית חוק הבטחת הכנסההיא הבטחת משאבים הדרושים לסיפוק צרכים חיוניים למי שאינו יכול לקיים את עצמו. תכלית חוק הבטחת הכנסה מחייבת פסיקה שאינה מבדילה בין מי שיש לו הכנסה קבועה מעבודה לבין מי שיש לו הכנסה קבועה ממקור אחר. מי שמקבל מידי חודש סכומי כסף גבוהים אינו בגדר מי שאינו מסוגל לספק את צרכיו הבסיסיים, והציבור אינו חייב לתמוך באדם אשר יכול לספק לעצמו צרכים חיוניים. סכום הניתן באופן סדיר וקבוע ראוי להיחשב כ"הכנסה", לאור תכלית החוק ומכוח הוראת סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה כאמור בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה. הגדרת "הכנסה" של מבקש הבטחת הכנסה אינה צריכה להיות הגדרה דווקנית על פי פקודת מס הכנסה, כפי שזכויות בנכס כמפיק "הכנסה רעיונית" אינן נקבעות בהכרח על פי הרישום בפנקס המקרקעין. לפיכך, יש לראות בהכנסה סדירה מבני משפחה כ"הכנסה" על פי תכלית חוק הבטחת הכנסה. יש להבחין בין מקרה בו ניתנת תמיכה קבועה וסדירה לבין מקרה בו ניתנת תמיכה חד פעמית אקראית שאינה בבחינת תמיכה מתמשכת. במקרה השני, לא תישלל הזכאות להבטחת הכנסה. יישום הפסיקה בעניין אורן מביא לתוצאה לפיה בדין נדחתה תביעתה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה. במקרה הנדון, על פי הנתונים שמסרו התובעת ואביה, מדובר בתשלום קבוע ורציף שמקבלת התובעת מאביה (ואין משמעות לכך שהתשלום מועבר ישירות למשכיר) בסך של 5,500 ₪, סכום העולה משמעותית על שיעור גמלת הבטחת הכנסה המגיעה לתובעת - 2,574 ₪. כאמור, לנוכח הפסיקה בעניין אורן יש לראות את הכספים שקיבלה התובעת מאביה לתשלום שכר דירה כ"הכנסה". לטעמי, באותם מקרים בהם התמיכה הכספית הקבועה משמשת לתשלום שכר דירה הפסיקה בעניין אורן מעוררת קושי. במקרה הנדון, אילו התגוררה התובעת, כבעבר, בדירה של משפחתה או הייתה בעלת דירה, לא הייתה נזקקת לתמיכה המשפחתית לתשלום שכר דירה והייתה זכאית להבטחת הכנסה, כיון שדירת מגורים אינה בגדר "נכס" השולל את הזכאות להבטחת הכנסה. התוצאה היא, שהפסיקה בעניין אורן מעמידה מבוטח שאין בבעלותו דירה במצב גרוע יותר ממבוטח שבבעלותו דירה, למרות שמצבו הכלכלי של האחרון ודאי טוב יותר. לפיכך, לדעתי, יש מקום לקבוע כי סכום שניתן כסיוע לתשלום שכר דירה עד לתקרה שתיקבע, גם בהתחשב באזור המגורים, שקול לבעלות על דירה שאינה שוללת את הזכאות להבטחת הכנסה. מכל מקום, פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין אורן מחייבת בית דין זה לראות בתשלום שכר הדירה על ידי אביה של התובעת כהכנסה השוללת את זכאותה להבטחת הכנסה, והשינוי המוצע יכול להיקבע רק בפסיקתו של בית הדין הארצי או בחקיקה. סוף דבר: התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש לבית הדין הארצי ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. הבטחת הכנסהמקרקעיןשכירותדמי שכירות