1. פני תביעה למענק בגין ביצוע "עבודה מועדפת" בהתאם לסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. בכתב ההגנה נטען כי התובעת לא צברה תקופת אכשרה ואינה זכאית למענק, שכן אחד ממקומות העבודה בו עבדה התובעת אינו עונה על הגדרת עבודה נדרשת/מועדפת כהגדרתה בחוק. 3. בבית הדין העידו התובעת בעצמה והגב' אסתר סגיר, פקידת התביעות בנתבע (להלן - סגיר). לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובמסמכים שצורפו לתיק, להלן החלטתי: 4. א. התובעת השתחררה משירותה הצבאי ביום 24/8/00. ב. עם שחרורה עבדה התובעת במקומות העבודה הבאים: בתקופה של 10/9/00 ועד 26/11/00 - עבדה כמלצרית במלון דניאל בהרצליה. בתקופה של 1/12/00 ועד 8/3/01 - עבדה במפעל למכניקה עדינה "ג.ג.ד.ה גולן". בתקופה של 14/3/01 ועד 23/4/01 - עבדה במפעל אריזות "ציון" במושב גאולים. בתקופה של 24/7/02 ועד 8/8/02 - עבדה בתחנת הדלק "אבני אנרגיה בע"מ". ג. בסך הכל עבדה התובעת 151 יום בארבעת מקומות העבודה הנ"ל, במהלך תקופה כוללת של 24 חודשים מיום שחרורה משירות סדיר. 5. סעיף 174 לחוק קובע: "עבודה מועדפת" - עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה כמפורט בלוח ח'; . . . (ב) מבוטח שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג): (1) אילו התקיים בו האמור בסעיף 163(א) הוא היה זכאי לדמי אבטלה; (2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון... בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת..." לעניין תקופת האכשרה נפסק כי: "תקופת ששת החודשים המזכה במענק למי שעבד בעבודה מועדפת אינה חיבת היות רצופה, כאשר חייל משוחרר עובד בתקופות מפוצלות, הוא נדרש לעמוד בתנאי הזכאות לדמי האבטלה בתחילת כל תקופת עבודה" (עב"ל 26/96 עופר גור נ' המוסד, לא פורסם). כך שבענייננו, מאחר והתובעת עבדה בכל העבודות המפורטות לעיל' בתקופה המזכה, דהיינו, שנתיים מיום שחרורה משירות סדיר, הרי שהשאלה שנותרה במחלוקת נסבה על היות מקום עבודתה השלישי של התובעת בגדר "עבודה נדרשת/מועדפת" כהגדרתה בחוק. 6. לגרסת התובעת במסגרת עבודתה במפעל האריזות נדרשה לעבוד מול מכונות שונות, וכן נדרשה לשנות את האריזות המקוריות של המוצרים ולארזם באריזות אחרות, המיוצרות על ידי מפעל האריזות. משמע שאין המדובר במסחר סיטונאי אלא בשירותי אריזה המהווים חלק בלתי נפרד מתעשיית המזון או מוצרי הנייר עצמם, וניתן לראות בעבודתה כעבודת ייצור. לטענת ב"כ הנתבע, העבודה במפעל האריזות אינה מזכה במענק. "בית אריזה " המזכה במענק הינו מקום המשמש לאריזת תוצרת חקלאית. לעדותה של התובעת, אכן אין המדובר במקום המשמש לאריזת תוצרת חקלאית כי אם: "המפעל הזה הוא מפעל אריזה הוא אורז בעיקר חומרי נקיון, מטרנות, מקבל מוצרים ואורז לפי בקשת הלקוח" (עמ' 2 לפרוטוקול). בהתאם לתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעבד בעבודה מועדפת) התשמ"ג - 1983 (להלן התקנות) תחשב בגדר עבודה מועדפת עבודה במקומות עבודה ובסוגי עבודה כמפורט בתוספת לתקנות. אף עבודות בלתי מקצועיות כדוגמת עבודות ניקיון מזכות את המבוטחים במענק, ובלבד שעבודות אלו התבצעו במפעלים תעשייתיים/יצרניים. בענייננו, כעולה מעדות התובעת , התובעת עבדה במקום בו עסקו באריזה אך לא בייצור- ומשכך מפעל האריזות בו עבדה התובעת אינו נכלל בהגדרת מפעל תעשייתי/יצרני במשמעו בחוק ובתקנות. אף מבלי להדרש לשאלת ההבחנה שבין עבודת ייצור לעבודה באריזה, הרי שלדעתי לא התקיימה בתובעת הדרישה העומדת בבסיס קביעת הזכאות למענק כפי שיובהר להלן. 7. בהתאם לדברי ההסבר להצעת החוק, תכליתו של החוק היתה לעודד חיילים משוחררים להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שיקבעו כ"עבודה מועדפת" מתוך התחשבות בצרכי המשק (הצעת חוק הביטוח הלאומי - תיקון מס' 48, התשמ"ב - 1982, הצ"ח 1592, 240). לפיכך, אין די בביצוע סוג העבודה המועדפת (אריזה ושינוי אריזה), אלא יש הכרח כי אותה עבודה תתבצע במקום שחסרים בו עובדים על פי צרכי המשק, ולענייננו, במפעלים יצרניים או בבתי אריזה חקלאיים, ולא במפעל אריזה מהסוג הנדון. הדרישה אינה פורמלית בלבד אלא מהותית ויורדת לשורש תכלית החוק בקביעת המענק. 8. באשר לטענת המניעות/ההשתק: טוענת התובעת כי הנתבע מושתק מלטעון כנגד זכאותה, באשר הנתבע העניק מענק עבודה מועדפת למבוטח שוקי גולדפרב, שהועסק באותו מפעל אריזה במשך 18 יום, וזכה במענק מטעם הנתבע תוך הסתמכות על תקופת עבודתו זו לעניין תקופת האכשרה. לתיק צורפו תלושי השכר של מר גולדפרב וכן מכתב המוסד מיום 1/8/01 (נספחים ב'-ד' לכתב התביעה). לעניין זה כבר נפסק כי: "התנהגותו של גוף ציבורי, דוגמת המוסד לביטוח לאומי, אינה יכולה ליצור עילה לזכאות אשר אינה קיימת בחוק או מכוחו. אף מקום בו המוסד לביטוח לאומי הטעה מבוטח, אין הוא רשאי להעניק לו זכויות מבלי שהן מעוגנות בחוק" (עב"ל 20102/96 אורלי יהלום נ' המוסד לא פורסם, ניתן ביום 30.9.01). עוד נפסק כי: "לא כן הדבר כאשר מה שהאזרח מבקש להשיג אינו מגיע לו בזכות, או שאינו צודק לגופו, או שעשוי להזיק לזולת. במקרה כזה לא תעמוד לאזרח טענה של אפליה אך ורק משום שמה שהוא מבקש כעת, או משהו דומה לו, הותר לפנים לאזרח אחר. שגגה שיצאה מלפני הרשות, אין היא חייבת לחזור עוד ועוד אך ורק כדי לתת סיפוק לעקרון של אי-אפליה". (בג"צ 301/69 - יצחק שמילביץ ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו . פ"ד כד(1), 302) בתעודת עובד הציבור של הגב' סגיר צויין כי באישור המענק למר גולדפרב נפלה טעות, שכן פקיד התביעות המטפל לא הבחין כי העבודה במפעל האריזה אינה עבודה הנמצאת ברשימת העבודות הנדרשות. מכאן, הכרה בזכאותו של מבוטח לתשלום המענק, שניתנה בטעות ושלא כדין, אין בה כדי "להנציח" טעות זו ולהעניק לאחר זכות למענק אם זו אינה עונה על דרישות החוק. 9. מכל האמור לעיל, משאין להכיר בעבודתה של התובעת במפעל האריזות בגדר "עבודה מועדפת", הרי שהתובעת לא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת על פי החוק לצורך זכאותה למענק. 10. התביעה נדחית. 11. אין צו להוצאות. עבודה מועדפת / מענק שחרורהגדרות משפטיות