הנשיאה ד' ביניש: 1.לפנינו ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בהם נקבע כי המשיבה 3 בע"א 1668/04 (להלן: סער), המחזיקה בשני שלישים ממניות חברת גורי עצמון שניר בע"מ (להלן: געש או החברה), אינה רשאית להעביר את מניותיה בחברה למערערת 1 בע"א 1668/04 (להלן: קליר). ע"א 8817/02 נסוב על פסק דינו של סגן הנשיא ג' קלינג מיום 10.7.02, בו נקבע כי עסקת העברת המניות מסער לקליר מנוגדת להוראות הסכם בעלי המניות בגעש, שהצדדים לו הם סער והמשיב בע"א 8817/02 הנ"ל (להלן: עצמון), שהחזיק בשליש ממניות החברה. ע"א 1668/04 נסוב על פסק דינה של השופטת צ' ברון מיום 18.11.03, בו נתקבלה תביעה נגזרת שהגיש עצמון בשם געש, ונקבע כי העברת מניותיה של סער בחברה לקליר מהווה הפרה של חובותיה של סער כבעלת השליטה בגעש. רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים 2.בראשית שנת 1999 הוחזקו מניותיה המונפקות של געש, חברה העוסקת בשיווק והפצה של מוצרי נייר ומוצרים אחרים, בידי שלושה בעלי מניות בחלקים שווים. שליש מהמניות הוחזק על-ידי סער, שליש על-ידי עצמון ושליש על-ידי חברת גורי יבוא ושיווק בע"מ (להלן: גורי), אשר אינה צד להליכים שלפנינו. סער ביקשה למכור את מניותיה בחברה. משלא מצאה סער רוכש למניותיה, הביעה קליר בפניה עניין ברכישת השליטה בחברה וסוכם ביניהן כי באמצעות מימון שתיתן קליר לסער תרכוש האחרונה את מניותיה של גורי בחברה כך שתהפוך לבעלת השליטה בה, ולאחר מכן תמכור סער את מניות השליטה לקליר. עוד סוכם שלא ליתן פומבי למשא ומתן ולסיכום האמור. זאת, לטענת קליר וסער כדי למנוע את העלאת מחיר המניות בשלב הראשון של רכישתן מגורי וכן כדי למנוע מעצמון לנסות לסכל את העסקה. בהתאם לאמור לעיל, סוכם ביום 11.1.1999 בין סער לבין גורי כי סער תרכוש את כלל מניותיה של גורי בגעש תמורת סכום של 150,000 דולר. ביום 13.1.1999, יומיים לאחר שסיכמה סער את אופן רכישת המניות מגורי, התקשרה סער בהסכם אופציה עם המערערת 2 בע"א 1668/04 (להלן: חברת הנאמנות), לפיו תהיה חברת הנאמנות זכאית לרכוש שליש ממניות געש תמורת מחיר מימוש של 600,000 ש"ח. אין חולק כי חברת הנאמנות פעלה עבור קליר כאשר התקשרה בהסכם האופציה עם סער. על-פי ההסכם הותנה מימוש האופציה בכך שסער תחזיק במועד המימוש ב-66% ממניות החברה. במקביל העמידה קליר לרשות קיבוץ שניר (הבעלים של סער) מקדמה בסך 608,250 ש"ח על חשבון רכישות שוטפות של מוצרי נייר. כספי המקדמה נועדו לממן את רכישת מניות גורי בחברה על ידי סער. משנודע לעצמון כי סער רכשה את מניותיה של גורי ונוכח האפשרות שיש בכוונתה של סער למכור את כלל מניותיה בגעש לצד שלישי התגלעו חילוקי דעות שונים בין בעלי המניות שנותרו בחברה. על מנת להסדיר את היחסים בין בעלי המניות בחברה חתמו סער ועצמון ביום 25.2.1999 על הסכם (להלן: הסכם בעלי המניות או ההסכם), שבו נקבע אילו החלטות יש לקבל ברוב מיוחד של בעלי המניות, מה הן זכויות החתימה בחברה, אופן מינוי המנכ"ל וכדומה. בנוסף נקבעו בהסכם הסדרים שעניינם העברת הזכויות והמניות בחברה. אחד ההסדרים שנקבעו בהסכם מאפשר לעצמון למכור את מניותיו בחברה לסער במחיר קבוע (אופציית Put). הסדר נוסף מאפשר לעצמון להצטרף למכירת מניותיה של סער בחברה לצד שלישי באותם תנאים ומועדים בהם סער תעשה כן (זכות Tag along). מעיון בהסכם בעלי המניות עולה כי הצדדים נמנעו מלהגדיר באופן מפורש "זכות סירוב ראשונה", לפיה בעל מניות המעוניין למכור מניותיו בחברה צריך לפנות תחילה בהצעה לבעלי המניות האחרים בחברה ולהציע להם לרכוש את מניותיו בתנאים הזהים לתנאים בהם הציען לקונה פוטנציאלי. אין חולק כי בעת חתימת הסכם בעלי המניות לא מסרה סער לעצמון על הסכם האופציה בו התקשרה עם חברת הנאמנות עבור קליר, אולם בסמוך לאחר חתימת הסכם בעלי המניות הודיע אחד ממנהלי סער באופן בלתי רשמי לעצמון כי בכוונת סער להעביר את מניותיה בחברה לקליר. עוד יצוין, כי קליר אינה מתכחשת לכך שסער תיאמה עימה את המשא ומתן שנוהל בינה לבין עצמון לקראת החתימה על הסכם בעלי המניות. ביום 12.4.1999, זמן לא רב לאחר חתימת ההסכם בין סער לעצמון, בעלי המניות בגעש, התקשרו סער וקליר ב"מזכר הבנה" שנועד להוציא לפועל את הסיכומים הקודמים ביניהן, לפיו במקביל לרכישת יתרת מניותיה של סער בחברה על-ידי קליר תמומש האופציה שניתנה לחברת הנאמנות, אשר תמורתה שולמה לסער עוד ביום 13.1.1999 באמצעות המקדמה. במזכר ההבנה נקבע כי השליש הנוסף של המניות, שאינו כפוף להסכם האופציה, יימכר לקליר במחיר שייקבע על-ידי רואה חשבון שיבצע הערכת שווי לחברה. בנוסף, הותנתה כניסתו של המזכר לתוקף בכך שקליר תקבל על עצמה את ההתחייבויות שנקבעו בהסכם בעלי המניות ובעיקר את ההתחייבות להצעת המכר הזהה - זכות ה-Tag along - כלפי עצמון. במקביל, ומשנודע לעצמון על כוונתה של סער להעביר את מניותיה בגעש לקליר, הוא פנה אל סער בבקשות לרכוש בעצמו את מניות סער בחברה, אף שבהסכם בעלי המניות לא ניתנה לו זכות סירוב ראשונה. משבקשותיו אלה לא נענו, פנה עצמון להליכים משפטיים על מנת למנוע את העברת מניות החברה מסער לקליר. 3.התובענה נשוא ע"א 1668/04 הוגשה על-ידי עצמון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתביעה נגזרת בשם געש, שבה נטען כי יש למנוע את מכירת מניות סער בחברה לקליר, שכן החברה וקליר עוסקות בתחום דומה וכוונתה של קליר, כך נטען, היא להביא להתמוטטות החברה. קליר טענה מנגד כי ברצונה להפיק רווח מהשקעתה באמצעות מקסום התועלת שניתן להפיק מאיחוד פעילותן של שתי החברות. במסגרת תובענה זו הגיש עצמון בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על סער להעביר את מניותיה בחברה או חלקן לקליר. ביום 8.7.1999 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט (כתוארו אז) י' זפט) לבקשה והוציא צו מניעה כמבוקש. בעוד ההליך בתובענה הנזכרת היה תלוי ועומד הגיש עצמון תובענה נוספת נגד סער וקליר (שפסק הדין בה הוא נשוא ע"א 8817/02), ובה טען כי לפי הסכם בעלי המניות, שבעקבותיו שונה תקנון החברה, היה על סער לקבל את הסכמתו למתן האופציה לחברת הנאמנות (עבור קליר) לרכוש את מניותיה בחברה. זאת, כיוון שרכישת המניות החברה על ידי קליר מהווה "מיזוג" כמשמעותו של מונח זה בהסכם בעלי המניות ולכן הענקת האופציה ומימושה טעונים - על פי הקבוע בהסכם בעלי המניות - הסכמה של רוב מיוחד של 83.33% מבעלי המניות בחברה. תשובתן של סער וקליר לתובענה זו הייתה כי אכן קליר מתעתדת לפעול למיזוג פעילותן העסקית של געש וקליר, אך פעולה זו תחייב אותה בקבלת הסכמה של 83.33% מבעלי המניות בחברה רק כאשר תבקש לממש את שאיפותיה. לטענתן, לא הייתה חובה לקבל הסכמה כזו באשר לעצם העברת המניות מסער לקליר. פסקי הדין של בית המשפט המחוזי 4.בפסק הדין נשוא ע"א 8817/02 קבע בית המשפט קמא (סגן הנשיא ג' קלינג), בהסתמך על טיעוניה של קליר בפניו, כי בכוונתה של קליר להביא למיזוג של עסקיה עם עסקי געש, וזאת כמשמעותו של המונח "מיזוג" בהסכם בעלי המניות שנערך בין סער לעצמון, אף אם אין מדובר ב"מיזוג" כמשמעותו בדין. עוד קבע בית המשפט קמא, כי בשים לב לרקע לחתימת הסכם בעלי המניות ולכוונת הצדדים להסכם, מיזוג עסקיה של געש עם קליר הינה סיטואציה אותה ביקש עצמון למנוע בהציבו את הדרישה (בהסכם בעלי המניות ובעקבותיו בתקנון החברה) לרוב מיוחד של 83.33% מבעלי המניות כתנאי לקבלת החלטה על מיזוג עסקי החברה. בית המשפט הגיע למסקנה זו מבלי שנדרש לדון בפרשנות המונח "מיזוג" בדברי חקיקה שונים, והוסיף כי אף אם יש לפרש את המונח באופן שונה מזה שנקבע על ידו, גם אז אין זה ראוי ליתן תוקף להתקשרות שבין סער לבין קליר. זאת, מחמת התנהגותה נעדרת תום הלב של סער בהסתירה מעצמון את דבר ההתקשרות בינה לבין קליר, שנערכה עוד לפני שנחתם עמו הסכם בעלי המניות. בית המשפט קמא ציין בהקשר זה כי גם התנהגותה של קליר עצמה נגועה בחוסר תום לב, שכן כאשר היא ניהלה את מגעיה עם סער היא הייתה מודעת למשא ומתן שבין עצמון לסער. נוכח האמור לעיל קבע בית המשפט קמא כי הענקת האופציה לרכישת שליש מהון המניות של געש הייתה טעונה הסכמת רוב של 83.33% מבעלי המניות בחברה, ומשלא התקיים תנאי זה במקרה דנן הענקת האופציה לקליר בטלה. 5.בפסק דינו נשוא ע"א 1668/04 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת צ' ברון) כי סער הפרה את הוראת סעיף 9.2.2 להסכם בעלי המניות שעניינו במתן הודעה המפרטת את תנאיה המהותיים של עסקת מכר המניות לצד שלישי, כחלק מזכות ה-Tag along שניתנה לעצמון. עוד קבע בית המשפט קמא כי מכירת מניותיה של סער בגעש לקליר תאפשר לקליר לסלק את געש, המתחרה עמה על אותם מכרזים, מפעילות עסקית. זאת, באמצעות שימוש שתעשה קליר במערך הלוגיסטי של געש שיאפשר לה לשפר את הצעותיה במכרזים להספקת המוצרים ויגדיל את סיכוייה לזכות במכרזים השונים על חשבון געש. בנוסף קבע בית המשפט קמא, כי די במכירה של מאה מתוך מאתיים המניות שבבעלות סער לקליר כדי לאפשר לקליר לחדור להנהלת געש, ולפגוע ביכולת התחרות שלה במכרזים השונים, שכן לפי תקנותיה של געש כל המחזיק בשליש ממניותיה זכאי למנות דירקטור. בנסיבות אלה החיל בית המשפט קמא על עניינה של געש את ההלכה שנפסקה בע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(3) 253 (1984) (להלן: הלכת קוסוי או עניין קוסוי) בנוגע לחובת האמון שחב בעל השליטה בחברה כלפי החברה בעת מכירת השליטה. בית המשפט דחה את פרשנותן המצמצמת של המערערות לפסק הדין שניתן בעניין קוסוי, וקבע כי על פי הדין - הן מכוח פסיקת בית משפט זה על-פי הלכת קוסוי והן מכוח החובות הקבועות בסעיפים 192 ו-193 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 - היה על סער כבעלת מניות בחברה, ועל אחת כמה וכמה כבעלת שליטה, לנהוג בתום לב ובהגינות כלפי החברה וכלפי עצמון. לאחר שבחן את מכלול נסיבות המקרה ושמע עדים שונים המעורבים בפרשה קבע בית המשפט קמא כי סער הפרה חובותיה אלו. בין היתר, פסק בית המשפט קמא כי שיתוף הפעולה של סער עם האופן בו ביקשה קליר להשתלט על המערך הלוגיסטי של געש הינו בלתי הוגן כלפי געש וכלפי עצמון. עוד קבע בית המשפט קמא, כי סער ידעה שהשימוש בחברת הנאמנות נעשה כדי להסתיר מעצמון את ההתקשרות עם קליר, וכי עובדה זו בצירוף לנימוקים שפורטו לעיל מוכיחה את חוסר תום ליבם של הצדדים לעסקה. מטעמים אלו הורה בית המשפט קמא לסער שלא למכור ו/או להעביר את מניותיה בגעש לקליר ו/או למי מטעמה. כן הורה בית המשפט קמא לחברת הנאמנות להימנע מלהעביר לקליר ו/או למי מטעמה את מניות געש המוחזקות בידה בנאמנות והורה על ביטול העסקה לפיה מכרה סער את מניותיה בגעש לחברת הנאמנות ולקליר. טענות הצדדים בערעורים 6.בע"א 8817/02 טוענת קליר (לאחר שסער, על-פי בקשתה, נמחקה מהערעור) כי בית המשפט קמא, בפסק דינו של סגן הנשיא ג' קלינג, שגה בפרשנות שנתן להסכם בעלי המניות בכלל ולסעיף 6 להסכם בפרט, בהתעלמו מאומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים להסכם ומתכליתו האובייקטיבית והכלכלית של ההסכם. בהקשר זה מוסיפה קליר וטוענת כי הצדדים להסכם לא התכוונו ליתן לעצמון אפשרות להגביל את זכותה של סער להעביר את מניותיה בחברה, וכי למעשה לא הבחין בית המשפט בין החלטת סער למכור לקליר את מניותיה בגעש לבין החלטה עתידית אפשרית בדבר איחוד פעילות עסקית מסוימת של געש וקליר. לטענת קליר לא הייתה כל חובה להפעיל את דרישת הרוב המיוחד הקבועה בסעיף 6 להסכם בעלי המניות ביחס לעצם העברת המניות בגעש מסער לקליר, שכן על אף כוונתה של קליר לפעול בשלב מאוחר יותר למיזוג עסקיהן של קליר וגעש העברת המניות כשלעצמה אינה כוללת מיזוג עסקים כלשהו. זאת ועוד, לטענת קליר אין לקבל את קביעת בית המשפט קמא בדבר חוסר תום ליבן של סער וקליר כלפי עצמון, שכן עצמון ידע על כוונותיה של סער למכור את מניותיה בגעש לצד שלישי והסכם בעלי המניות נועד להגן עליו במקרה שכוונות אלה ייצאו אל הפועל. קליר מוסיפה וטוענת, כי לא הייתה מוטלת על סער כל חובה שבדין לגלות לעצמון את כוונתה למכור את מניותיה (כולל המניות שרכשה מגורי) לצד שלישי או להציע לעצמון לרכוש את מניותיה. מכל מקום טוענת קליר, כי אף אם סער התנהלה בחוסר תום לב במשא ומתן בינה לבין עצמון, הרי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) אינו מקנה לעצמון את הסעד של ביטול הסכם האופציה בין קליר לסער, שנכרת (באמצעות חברת הנאמנות) עוד לפני שהחל המשא ומתן בין עצמון לסער. 7.המערערות בע"א 1668/04 - קליר וחברת הנאמנות (להלן: המערערות) - תוקפות בחזית רחבה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת צ' ברון) הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. במישור העובדתי משיגות המערערות, בין היתר, על קביעותיו של בית המשפט קמא באשר לאינטרס של קליר בסילוקה של געש מפעילות עסקית, בגריעת המערך הלוגיסטי שלה כתוצאה מרכישת השליטה בה על ידי קליר ובפגיעה ביכולת התחרות ההוגנת שלה במכרזים. בהקשר זה מציינות המערערות כי בדרך כלל שליטה בחברה מסוימת נרכשת על ידי חברה אחרת הפועלת באותו תחום. טענותיהן המשפטיות של המערערות מופנות נגד קביעת בית המשפט קמא בפסק הדין של השופטת צ' ברון, לפיה סער הפרה את חובותיה כלפי החברה וכלפי עצמון. לטענת המערערות התעלם בית המשפט קמא מההסדרים שנקבעו בהסכם בעלי המניות, אשר נועדו לשיטתן להיות הסדרים ממצים לזכויותיו של עצמון, ונתן פרשנות רחבה יתר על המידה להלכת קוסוי תוך התעלמות מהנסיבות הייחודיות שהתקיימו באותו עניין. טענה נוספת שמעלות המערערות היא שבית המשפט המחוזי התעלם בפסק דינו מעקרון עבירות המניות שהוא עקרון בסיסי בדיני החברות; ולמעשה, כך טוענות המערערות, משמעותו של פסק הדין הינה הטלת איסור על בעל מניות השליטה בחברה מסוימת למכור את מניותיו לחברה אחרת הפועלת בתחום הזהה לתחום פעילות החברה שמניותיה נמכרות. המערערות מוסיפות וטוענות כי מסקנת בית המשפט קמא, לפיה ההתקשרות באמצעות חברת נאמנות מוכיחה את חוסר תום ליבם של הצדדים לעסקה, הינה מסקנה משפטית בעייתית, שאינה עולה בקנה אחד עם מרכזיותו של מוסד הנאמנות בהתקשרויות מסחריות שונות ומגוונות. סיכומו של דבר, לטענת המערערות בשני הערעורים שלפנינו שגה בית משפט המחוזי - בשני פסקי הדין נשוא הערעורים - כאשר הורה לבטל את העסקה בין סער לקליר, שנעשתה באמצעות חברת הנאמנות. 8.עצמון שהוא המשיב בשני הערעורים (בע"א 1668/04 גם געש, שעצמון הגיש תביעה נגזרת בשמה, היא משיבה) תומך מטבע הדברים בשני פסקי הדין של בית משפט המחוזי נשוא הערעורים שלפנינו. לטענתו, נוכח ההלכה לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אין להתערב בממצאים העובדתיים, שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי (בתובענה נשוא ע"א 1668/04) על סמך חומר הראיות הרב שהובא בפניו, בכל הנוגע לפגיעה הקשה שתיגרם לגעש וליכולת התחרות שלה כתוצאה מהעברת מניות החברה מסער לקליר ולחוסר תום הלב של סער וקליר. באשר לטענות המשפטיות, שמעלות המערערות בנוגע להיקף חובות ההגינות ותום הלב המוטלות על בעל שליטה בחברה ולתחולתה במקרה דנן של הלכת קוסוי, טוען עצמון כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מהווה יישום ראוי ונכון של הדין בכל הנוגע לחובת הנאמנות שחבים בעל מניות בכלל ובעל שליטה בחברה בפרט, שמונעת מהם למכור את מניותיהם לגורם העלול להזיק לחברה. עצמון מוסיף וטוען, כי אין להתערב בפרשנות שניתנה להסכם בעלי המניות על ידי בית המשפט קמא (בפסק הדין נשוא ע"א 8817/02). לטענתו, ההסכם נועד בעיקר על מנת לשריין את המצב הקיים ולמנוע ביצוע שינויים מרחיקי לכת בחברה ללא קבלת הסכמת רוב מיוחד של בעלי המניות. לגבי פרשנות המונח "מיזוגים", המופיע בסעיף 6 להסכם בעלי המניות טוען עצמון כי העברת המניות, כפי שבוצעה בין סער לקליר, היא המיזוג מפניו ביקש להתגונן, וכי ההבחנה שמנסות המערערות ליצור בין שלב מכירת המניות לשלב איחוד הפעילות העסקית היא הבחנה מדומה ומעושה. בהקשר זה מוסיף עצמון וטוען כי בעת חתימת הסכם בעלי המניות הוא לא ידע כי בכוונת סער למכור את מניותיה בגעש לצד שלישי, וכי מעולם לא הייתה הסכמה משותפת על כך שסעיף 6 להסכם, המגדיר את ההחלטות שלגביהן נדרש אישור רוב מיוחד של בעלי המניות, שולל מעצמון את הזכות למנוע את מכירת את מניות החברה לצד שלישי. באשר לקביעת בית המשפט קמא בדבר חוסר תום ליבן של סער וקליר - סער שהתקשרה בהסכם בעלי המניות עם עצמון לאחר שכבר התקשרה בהסכם האופציה עם קליר (באמצעות חברת הנאמנות), וקליר שהייתה מודעת למשא ומתן בין עצמון לסער לקראת הסכם בעלי המניות - טוען עצמון כי הן לפי העיקרון הכללי בדבר חובת תום הלב והן לפי סעיף 12 לחוק החוזים יכול בית משפט לבטל כל פעולה משפטית שנעשתה תוך הפרת חובת תום הלב. דיון 9.ייאמר מייד כי לאחר בחינת טענות הצדדים הגענו למסקנה כי סער אכן הפרה את חובת תום הלב המוטלת עליה במשא ומתן שניהלה עם עצמון לקראת החתימה על הסכם בעלי המניות. כן מצאנו כי אין להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין נשוא ע"א 8817/02, לפיה יש לראות את עסקת העברת המניות מסער לקליר כ"מיזוג" בהתאם למשמעותו של מונח זה בהסכם בעלי המניות; ולפיכך נדרש אישור של 83.33% מבעלי המניות בגעש לשם אישורה, שאין חולק כי לא ניתן. כפי שיובהר בהמשך, די בטעמים אלה כדי למנוע את הוצאתו אל הפועל של הסכם האופציה בין סער לחברת הנאמנות, שנועד לאפשר את העברת המניות געש מסער לקליר. בנסיבות אלה איננו נדרשים להכריע בשאלה המורכבת, שהתעוררה בפסק הדין נשוא ע"א 1668/04, באשר להיקף חובות האמון המוטלות על סער כלפי געש בעת מכירת השליטה בחברה ולשאלת היקף תחולתה של הלכת קוסוי בנסיבות המקרה דנן. הפרת חובת תום הלב במשא ומתן בין עצמון לסער 10.סעיף 12 לחוק החוזים מחייב את הצדדים למשא ומתן לקראת כריתת חוזה לנהוג זה כלפי זה בדרך מקובלת ובתום לב. החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן אינה דורשת אמנם מהצדדים למשא ומתן החוזי להתעלם מהאינטרס האישי שלהם, אך היא מחייבת אותם לנהוג ביושר ובהגינות כלפי שותפיהם למשא ומתן. פעמים רבות מוצאת החובה לנהל משא ומתן בדרך מקובלת ובתום לב את ביטויה בהטלת חובה על צד אחד למשא ומתן לגלות עובדות מסוימות לצד שעמו הוא מנהל את המשא ומתן. חובה זו היא חובה אקטיבית והיא תוטל ביחס לעובדות, שעל-פי הנסיבות ניתן היה לצפות שהאדם המנהל את המשא ומתן, יגלה אותן לצד שכנגד. חובת הגילוי של פרטים מהותיים היא חובה שקמה בשגרה ואינה מותנית בקיום יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים למשא ומתן; אם כי היקף החובה תלוי גם במהות היחסים שבין הצדדים למשא ומתן, וככל שקיימים ביניהם יחסי אמון משמעותיים יותר כך יגבר היקף החובה (ראו: ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 697-696 (1983); ע"א 144/87 מדינת ישראל נ' אינג' פבר, חברה לבנין, פ"ד מד(3) 768, 778-776 (1990); ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 598-596 (1994); ג' שלו דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה), בעמ' 151-149; צ' כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות (כרך א', 2006) (להלן: כהן), בעמ' 418-413). בכל הנוגע להפרת חובת-תום הלב כלפי עצמון עמדתנו היא כי אין לקבל מציאות שבה בעל מניות השליטה בחברה מנהל עם בעל מניות אחר בחברה משא ומתן בנוגע להסדרת היחסים בתוך החברה, ובכלל זה באשר לתנאים הכרוכים בהעברת השליטה בחברה לצד שלישי, ומסתיר ממנו כי אין מדובר אך במשא ומתן לקראת הסכם הצופה אפשרות של העברת השליטה בחברה במועד עתידי כלשהו, אלא כי בה בעת מתנהלים מגעים קונקרטיים להעברת השליטה בחברה; מגעים שבעת חתימת הסכם בעלי המניות בין סער לעצמון כבר הגיעו לשלב מתקדם ומצאו ביטוים באופציה שהעניקה סער לחברת הנאמנות (עבור קליר) לרכוש שליש ממניות געש. אף אם לא הוטלה על סער חובה לגלות לעצמון במהלך המשא ומתן כי בכוונתה למכור מניותיה בגעש דווקא לקליר, הרי באי גילוי קיומה של הסכמה קונקרטית להעברת השליטה לצד שלישי היא הציגה בפניו ביודעין מצג, שאינו תואם את מצב הדברים האמיתי ששרר בעת ניהול המשא ומתן, ובכך הפרה את חובת תום הלב כלפיו. זאת ועוד, אנו סבורים כי בהתחשב באופייה של געש כחברה שהייתה במידה רבה "מעין-שותפות" ונוכח היחסים הקרובים ששררו בין בעלי המניות, הוטלה על סער חובת גילוי מוגברת כלפי עצמון במשא ומתן שניהלה עימו ראו: כהן, בעמ' 370; כן השוו: ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין, פ"ד מו(1) 125, 131 (1991); רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בנייה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380, 383 (2005)), ובנסיבות אלה הפרת חובת תום הלב כלפיו היא בעלת חומרה יתרה. לתוצאותיה המשפטיות של הפרת חובת תום הלב על ידי סער, שנעשתה תוך תיאום עם קליר, נתייחס בהמשך הדיון. הסכם בעלי המניות - החלטות הטעונות רוב מיוחד 11.בפסק הדין נשוא ע"א 8817/02 נדונה, כאמור, טענתו של עצמון כי בהתאם להסכם בעלי המניות, שהוראותיו הרלוונטיות לענייננו עוגנו בתקנון החברה, מהווה העברת מניות געש מסער לקליר "מיזוג", הדורש לשם ביצועו הסכמת רוב מיוחד של 83.33% מבעלי המניות בחברה. מפאת חשיבותו לענייננו נביא להלן את הוראות סעיף 6 להסכם בעלי המניות, עליו מבוססות טענות הצדדים, כלשונן: "6. החלטות הדרושות רוב מיוחד 6.1 להלן החלטות הטעונות הסכמת רוב מיוחד של בעלי המניות בחברה: 6.1.1 החלטה בדבר כניסה או יציאה או שינוי מתחומי עיסוקה במועד חתימת הסכם זה. 6.1.2 החלטה בדבר הקמת חברות בנות ו/או הקמת מיזמים משותפים, לרבות שותפויות ומיזוגים, לצורך מילוי מטרות החברה כפי שתהיינה מעת לעת, בכפוף לאמור בהסכם זה. ... 6.2 רוב מיוחד לעניין סעיף זה הוא קולותיהם של לפחות 83.33% מבעלי המניות בחברה." 12.בכל הנוגע לפרשנות המונח "מיזוג" בהסכם בעלי המניות מקובלת עלינו קביעתו של בית המשפט המחוזי כי בהקשר החוזי יש לבחון את משמעות המונח בהתאם לכוונת הצדדים לחוזה הקונקרטי, ואין צורך להידרש בהכרח להגדרתו של המונח בדברי חקיקה שונים. בהתאם לדיני החוזים בשיטתנו המשפטית נתן בית המשפט קמא לביטוי "מיזוג" בהסכם בעלי המניות פרשנות העולה מאומד דעתם של הצדדים להסכם. אכן, על בית משפט הנדרש לפרש הוראה מסוימת בחוזה לעשות כל שביכולתו כדי להתחקות אחר כוונתם המשותפת של הצדדים לאותו חוזה ולשם כך עליו לנסות ולעמוד על התכלית הסובייקטיבית של ההתקשרות ביניהם, עליה ניתן ללמוד הן מלשון החוזה והן מהנסיבות האופפות את כריתתו (ראו: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 312-311 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' ריבלין (טרם פורסם, 11.5.06); א' ברק פרשנות במשפט - פרשנות החוזה (2001) 499-488 (להלן: ברק - פרשנות החוזה)). בבואנו לבחון את טענות הצדדים באשר לאומד דעתם בעת ההתקשרות בהסכם בעלי המניות עלינו ליתן משקל לטענתה של קליר כי סער ודאי לא התכוונה ליתן לעצמון בהסכם בעלי המניות זכות וטו על האפשרות להעביר את מניותיה בגעש לצד שלישי, שכן היא חתמה על ההסכם לאחר שכבר ניתנה על ידה לחברת הנאמנות אופציה לרכוש שליש ממניות החברה ועל רקע כוונתה להעביר לקליר שליש נוסף מהמניות. עם זאת, מקובלת עלינו גם טענת עצמון לפיה מבחינתו סעיף 6.1.2 להסכם נועד להבטיח שכל צעד, ובכלל זה העברת מניות, שתוצאתו המסתברת הינה מיזוג עסקיה של געש עם עסקי חברה אחרת יחייב קבלת אישור של רוב מיוחד של בעלי המניות בחברה. טענות אלה בדבר כוונותיהם של הצדדים להסכם, שנראה לכאורה כי אינן עולות בקנה אחד, ניתנות ליישוב זו עם זו; זאת, במיוחד בהתחשב בנסיבות בהן נכרת הסכם בעלי המניות. 13.יש לזכור, כי הסכם בעלי מניות בא לעולם לאחר שנודע לעצמון על רכישת מניות גורי על-ידי סער, ידיעה שהעכירה את היחסים בחברה, ובמצב בו בעלי המניות בחברה איבדו את האמון ההדדי שאפיין את יחסיהם וביקשו להגן על האינטרסים שלהם. הסכם בעלי המניות נועד - מבחינת שני הצדדים לו - להתמודד עם מציאות חדשה זו. על תכלית זו של הסכם בעלי המניות ניתן ללמוד מהוראות נוספות בהסכם המשקפות את מטרותיו. הפניה להוראות אלה במסגרת הניסיון לפרש את הוראת סעיף 6 להסכם מבוססת על תפיסתנו הפרשנית לפיה הוראה המופיעה בחוזה הינה חלק ממכלול אחד שנועד להגשים תכלית כלכלית מסוימת, ועל כן יש לפרשה במקביל לבחינת הוראות אחרות באותו חוזה (ראו למשל: ע"א 5559/91 ק.צ. מפעלי גז ואנרגיה (1982) בע"מ נ' מקסימה המרכז להפרדת אויר בע"מ, פ"ד מז(2) 642, 649 (1993); ע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ נ' חוזה, פ"ד נ(1) 562, 567 (1996)). בענייננו ההוראות הנוספות האמורות מצויות בסעיפים 7 ו-8 להסכם בעלי המניות, שקובעים כדלקמן: "7. זכויות חתימה את החברה תחייב לכל דבר ועניין, חותמת החברה או שמה המודפס בצירוף חתימות מנכ"ל החברה ויו"ר מועצת המנהלים של החברה, כפי שיהיו מעת לעת, ביחד בלבד. 8. מינוי מנכ"ל 8.1 למנכ"ל החברה ימונה עם חתימת הסכם זה רן עצמון [בנו של עצמון - ד.ב.]. ... 8.3 8.3.1 היו בעלי המניות בחברה עצמון וסער בלבד, יחלקו ביניהם סער ועצמון את תפקיד מנכ"ל החברה ויו"ר מועצת המנהלים שלה, באופן שכאשר האחד ממנה לתפקיד מנכ"ל החברה מי מטעמו, משנהו ממנה לתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של החברה מי מטעמו. ..." עיון בהוראות אלה ובהוראות בסעיף 6 להסכם, שנוסחן הובא לעיל, מלמד כי לעצמון היה חשוב לקבוע בהסכם בעלי המניות מנגנונים שיבטיחו כי ענייני החברה יתנהלו באופן שיקנה לו מעורבות מלאה, וכן שתהיה לו יכולת לקחת חלק בקבלת החלטות מהותיות בחברה. לעצמון חשוב היה להגן על זכויותיו כבעל מניות המיעוט בחברה ולמנוע מצב בו החברה תשנה את פניה ללא הסכמתו. כוונתו זו של עצמון הייתה ידועה וברורה לסער. לפיכך, ובהתחשב ברקע לחתימת הסכם בעלי המניות, מקובלת עלינו קביעתו של בית משפט המחוזי כי סעיף 6.1.2 להסכם נועד למנוע מצבים מן הסוג שלפנינו - מכירת השליטה בחברה לקליר באופן שיביא לשינוי השליטה בחברה עד כדי איבוד ישותה העסקית העצמאית. פרשנות זו נלמדת גם בשים לב ללשון שבה נקטו מנסחי הסעיף - הרוב המיוחד נדרש גם כאשר אין מדובר במיזוג, כהגדרתו של המונח בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 או בחוק החברות, אלא כאשר מתקבלת החלטה שבמהותה עשויה להביא להקמתו של מיזם משותף בין געש לבין חברה אחרת כלשהי "לרבות שותפויות ומיזוגים", כאשר המיזוג מצוין רק כאחת הדוגמאות למיזם משותף שכזה. 14.לאחר שבחנו את לשון הסכם בעלי המניות ואת הנסיבות שסביב כריתתו, שוכנענו כי התכלית הסובייקטיבית המשותפת אותה ביקשו הצדדים להגשים באמצעות דרישת הרוב המיוחד, שנקבעה בסעיף 6 להסכם בעלי המניות, הייתה להבטיח את מצבו ומעמדו של עצמון על רקע המתחים שהתעוררו בין בעלי המניות בחברה בעקבות הפיכתה של סער לבעלת השליטה בחברה, ולהבטיח כי עצמון יוותר שותף לניהול החברה ולקבלת ההחלטות העסקיות בה. על כך שכוונה סובייקטיבית כללית זו הייתה משותפת לשני הצדדים אין, למעשה, חולק בערעור שלפנינו. השאלה הנשאלת היא האם התקיימה בין הצדדים כוונה סובייקטיבית משותפת להחיל את דרישת הרוב המיוחד גם ביחס לסיטואציה הקונקרטית של העברת מניות געש לחברה אחרת כצעד ראשון במהלך של מיזוג "דה פקטו" של פעילותה העסקית של געש עם פעילותה העסקית של החברה האחרת. סיטואציה זו לא נדונה במפורש במשא ומתן בין הצדדים, ומקובלת עלינו, כאמור, טענת קליר כי לסער לא הייתה כוונתה סובייקטיבית ליתן לעצמון זכות וטו בסיטואציה המתוארת. דא עקא, שסער הייתה מודעת לכך שכוונתו הסובייקטיבית של עצמון בעת כריתת הסכם בעלי המניות הייתה שכל מיזוג בפועל של פעילותה העסקית של געש עם פעילותה העסקית של חברה אחרת, לרבות מיזוג שייעשה בדרך של העברת מניות געש לאותה חברה, ייחשב ל"מיזוג" כמשמעותו בסעיף 6 להסכם בעלי המניות; ולפיכך, יידרש אישור רוב מיוחד של בעלי המניות על מנת להוציאו אל הפועל. בנסיבות מעין אלה, שבהן אין לשני הצדדים לחוזה כוונה סובייקטיבית משותפת, אך צד א' מודע לכוונתו הסובייקטיבית של צד ב', בעוד צד ב' אינו מודע לכוונתו הסובייקטיבית של צד א', מן הראוי לייחס לשני הצדדים את כוונתו הסובייקטיבית של צד ב', שכן צד א' היה מודע לכוונתו זו בעת שהתקשר בהסכם. בספרו פרשנות החוזה מציין פרופ' א' ברק בהקשר זה כי: "ידיעת צד אחד על דבר כוונתו של הצד השני - תוך המשך כריתת החוזה בלא להעמיד את הצד הטועה על דבר טעותו - שקולה כנגד כוונה משותפת של שני הצדדים... החוזה מתפרש על פי רצונו (הסובייקטיבי) של צד אחד לחוזה הידוע לצד השני" (ראו: ברק - פרשנות החוזה, בעמ' 422-421; כן ראו: ע"א 154/80 בורכרד ליינס לימיטד לונדון נ' הידרובטון בע"מ, פ"ד לח(2) 213, 223 (1984); ע"א 539/86 קליר נ' אלעד, פ"ד מג(1) 602, 611 (1989); ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (כרך א', 1991) 169). במקרה דנן הפרה סער, כמפורט בפיסקה 10 לעיל, את חובת תום הלב כלפי עצמון בהסתירה מפניו בעת ניהול המשא ומתן עימו את דבר קיומה של הסכמה קונקרטית להעברת מניותיה לצד שלישי. בנסיבות אלה אין לאפשר לקליר (שהיא כזכור המערערת בערעור שלפנינו) לאחוז במקל משני קצותיו - מחד לטעון כי הסתרת המידע בדבר קיומה של הסכמה קונקרטית להעברת השליטה בגעש היא לגיטימית; ומאידך לטעון כי יש לפרש את ההסכם תוך התחשבות בהסכמה זו, שעצמון כלל לא היה מודע לה. אדרבא, דווקא בשל פערי המידע בין סער לעצמון בעת ניהול המשא ומתן, היה על סער הנטל לקבל את הסכמתו של עצמון לניסוח החוזה באופן שיבהיר כי העברת מניות געש לצד שלישי אינה נכנסת לגדר המצבים בהם נדרשת הסכמתו של רוב מיוחד של בעלי המניות. משסער לא עשתה כן, על אף שהיא הייתה מודעת לכך שמבחינתו של עצמון ההסכם מחיל את דרישת הרוב המיוחד על כל מיזוג בפועל של עסקי געש עם עסקיה של חברה אחרת, יש לפרש את כוונת הצדדים להסכם מתוך הנחה ששני הצדדים היו מודעים לכוונתו הסובייקטיבית של עצמון, ובהתאם לה. לפיכך, מתבקשות דחיית טענות קליר בנוגע לפרשנות המונח "מיזוגים" בסעיף 6.1.2 להסכם בעלי המניות וקבלת טענות עצמון בעניין זה. 15.שאלה נוספת המתעוררת בפרשה שלפנינו היא שאלת היחס בין הסכם בעלי המניות שנכרת בין סער לעצמון להסכם האופציה בין סער לחברת הנאמנות (עבור קליר), שנכרת במועד מוקדם יותר. בהקשר זה טוענת קליר כי אף אם סער הפרה את חובת תום הלב במשא ומתן עם עצמון, אין בכך כדי להביא לביטול החוזה שכבר נכרת קודם לכן בין סער לחברת הנאמנות בנוגע להעברת מניות געש. דין הטענה להידחות. בפרשה שלפנינו עסקינן למעשה בשתי התחייבויות חוזיות סותרות של סער, שאין ניתן לקיימן במקביל - מחד התחייבותה כלפי חברת הנאמנות למתן אופציה לרכישת מניות געש, ומאידך התחייבותה כלפי עצמון בהסכם בעלי המניות שלא למזג את עסקי געש עם עסקי חברה אחרת בלא קבלת אישור רוב מיוחד של בעלי המניות. במקרה דנן איננו רואים כל קושי בעמידה על דרישת הרוב המיוחד הקבועה בהסכם בעלי המניות, על אף שזו נקבעה במועד מאוחר להתקשרות בין סער לחברת הנאמנות. בהקשר זה יש להביא בחשבון שקליר, שעבורה נחתם הסכם האופציה עם חברת הנאמנות, אינה צד שלישי תם לב, שייתכן כי מן הראוי להתחשב באינטרס ההסתמכות שלו ובזכויותיו החוזיות. יש לזכור כי סער תיאמה עם קליר את המשא ומתן מול עצמון, וכי קליר הייתה מודעת להתחייבויות שסער נטלה על עצמה כלפי עצמון ואף הייתה מוכנה לקבל על עצמה התחייבויות אלה. לפיכך, ניתן לראות את קליר כשותפה לחוסר תום הלב של סער (או למצער את עמידתה על זכויותיה בהתאם להסכם האופציה כנגועה בחוסר תום לב), ובנסיבות אלה יש להעדיף את הוראות הסכם בעלי המניות בין סער לעצמון על הוראות הסכם האופציה בין סער לחברת הנאמנות, על אף שהסכם בעלי המניות הוא המאוחר מבין השניים (השוו ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385 (2003)). בשולי הדברים, נעיר כי איננו מביעים כל עמדה בנוגע לתוצאות המשפטיות הנובעות מהסכם האופציה שנכרת בין סער לחברת הנאמנות או מ"מזכר ההבנה" בין סער לקליר מיום 12.4.99. 16.עוד יוער, כי סעיף 7 לפסק דינו של בית המשפט קמא (נשוא ע"א 8817/02), שבו מצהיר בית המשפט כי "הענקת האופציה לרכישת שליש מהון המניות טעונה הסכמת רוב של 83.3% מבעלי המניות בחברת גורי עצמון שניר בע"מ" עלול להתפרש כך שכל הענקת אופציה לרכישת שליש ממניות החברה מחייבת קבלת החלטה ברוב מיוחד, קרי כי לעצמון ניתנה זכות להגביל את זכותה של סער להעביר מניותיה לצד שלישי. בעניין זה מקובלת עלינו טענת קליר כי אין בסיס ליתן לעצמון זכות וטו גורפת ביחס להעברת מניות געש לצד שלישי. ודוק, אף עצמון מציין בסעיף 36 לסיכומי התשובה מטעמו כי: "מכירה אחרת של מניות שאינה עולה לכדי מיזוג ו/או שאין בה כוונה לבצע מיזוג, אינה טעונה לשיטת עצמון הסכמה מיוחדת ואותה רשאית סער לבצע ללא קבלת הר[ו]ב המיוחד." הפרשנות שניתנה לסעיף 6 להסכם בעלי המניות במקרה שלפנינו הינה, אפוא, חריגה ונובעת מהנסיבות המיוחדות של המקרה. ככלל על בעל מניות החפץ להבטיח כי תינתן לו אפשרות למנוע מחברו למכור את מניותיו לאחר לעגן עניין זה בהסכם או בתקנון החברה על ידי קביעה של זכות סירוב ראשונה. עם זאת, מאחר שבמקרה דנן עסקינן באופציה שאינה מסתכמת אך בהעברת מניות אלא מדובר, כמפורט לעיל, בהענקת אופציה שמאפשרת לשנות את פני החברה באופן מהותי כך שפעילותה העסקית תמוזג עם זו של קליר, לא ראינו להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי הענקת האופציה לקליר הייתה כפופה לדרישת הרוב המיוחד שעוגנה בתקנון החברה. 17.מצאנו, אפוא, כי העברת מניות געש מסער לקליר (או לחברת הנאמנות עבור קליר) בלא קבלת אישור רוב מיוחד של 83.33% מבעלי המניות מנוגדת להוראות הסכם בעלי המניות בין סער לעצמון, וכי בנסיבות המקרה דנן יש להעדיף את הוראות הסכם זה על הוראות הסכם האופציה שנכרת בין סער לחברת הנאמנות. אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור שהוגש בע"א 8817/02 בכפוף לאמור בפיסקה 16 לעיל באשר למגבלות החלות לעניין העברת המניות בחברה. כאמור לעיל, משמצאנו כי העברת מניות געש מסער לקליר מנוגדת להוראות הסכם בעלי המניות (ולתקנון החברה), איננו נדרשים להכריע האם יש לראותה גם כהפרת חובותיה של סער כבעלת השליטה בחברה, ולפיכך הערעור בע"א 1668/04 התייתר ואיננו נדרשים להכריע בו. נעיר עם זאת, בבחינת למעלה מן הדרוש, כי אין לשלול את האפשרות של החלת הלכת קוסוי גם במצבים שבהם מכירת השליטה בחברה מסוימת עלולה לגרום לפגיעה קשה באותה חברה, אף שאינה מגיעה כדי הפיכת החברה לחדלת פירעון. אולם בפרשה שלפנינו איננו נדרשים לקבוע מסמרות בעניין, ועל פני הדברים נראה כי לא הונחה על ידי עצמון תשתית עובדתית מספקת באשר לנזק שייגרם לגעש כתוצאה מרכישת השליטה בה על ידי קליר. משהחלטנו לדחות את ע"א 8817/02, תישא קליר בשכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח לטובת עצמון. השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש. הלכות משפטיות