מבוא 1. התובע והנתבעת, כהגדרתם להלן, הינם אנשי היי טק אשר קיימו יחסי ידידות משך שנים ואף עבדו תקופה ממושכת יחד. לימים פוטרו השניים ממקום עבודתם, התובע התקבל לעבודה בחברת מיקרוסופט ישראל ובמקביל, כך נטען, שמר על קשרים חבריים ועסקיים עם הנתבעת. 2. כפי שנטען, בעת שהתובע עבד בחברת מיקרוסופט, ניהלו הצדדים וצד שלישי נוסף, מגעים להקמת מיזם משותף כאשר כוונת הצדדים היתה כי בשלב כלשהו יתפטר התובע מעבודתו בחברת מיקרוסופט ויחבור למיזם המשותף. משנקפו הימים והתובע לא עשה כן, זנחה הנתבעת את המיזם. 3. בשלב כלשהו ובשים לב לטענותיה כי במהלך המגעים עסק התובע בניגוד לרצונה ובניגוד להנחייתה המפורשת, בריגול תעשייתי ובגניבה לכאורה של מידע סודי מחברת מיקרוסופט, וזאת למען הקמת אותו מיזם משותף, שלחה הנתבעת מכתב למנכ"ל מיקרוסופט אליו צורפו מסמכים שונים לפיהם בכוונת התובע ל"תקוע סכין" בגבה של מיקרוסופט. בעקבות המכתב, זומן התובע לשימוע ובסופו של יום פוטר מעבודתו בחברת מיקרוסופט. מכאן התביעה. 4. התובע מבקש לחייב את הנתבעת, בפיצוי בסך 1,067,453 ₪ בגין מה שהגדיר הוצאת דיבה ולשון הרע; פגיעה בפרטיות; גרם הפרת חוזה ועוד. 5. הנתבעת עתרה בתביעה שכנגד בה ביקשה לחייב את הנתבע בסך 299,340 ₪ בגין הפרת הסכם מכללא להקמת המיזם המשותף, שבעקבותיה סבלה נזק ממון (התובע והנתבע שכנגד יקרא להלן: "התובע"; הנתבעת והתובעת שכנגד תקרא להלן: "הנתבעת"). 6. בבסיסה של התביעה העיקרית, פועלה הבלתי חוקי והזדוני של הנתבעת אשר העבירה תמלילים פרטיים וחסויים שהתנהלו בין התובע והנתבעת לחברת מיקרוסופט, דבר אשר פגע בפרטיותו, הוציא את דיבתו רעה ובעיקר הוביל לפיטוריו מחברת מיקרוסופט; פיטורים אלה גרמו לתובע הפסדי שכר, תנאים סוציאליים ואף להפיכתו ל"מצורע" בשוק ההיי טק הישראלי ולמובטל זמן רב. 7. מנגד, טענה הנתבעת כי היתה לה חובה להגן על אינטרס כשר שלה כדמות מוכרת בעולם ההיי טק הישראלי ולפיכך, חובה לדווח לחברת מיקרוסופט על מעשיו של התובע. בתביעה שכנגד ביקשה לחייב את התובע בפיצוי בגין הוצאותיה ונזקיה בשל פעילותה להקמת המיזם המשותף ואילו התובע טען כי כלל לא השתכלל הסכם בין הצדדים וממילא אינו חב בדבר. 8. הסוגיות העיקריות בהן אדרש להכריע הינן, בין היתר: 8.1 האם יש בשליחת ההתכתבויות לחברת מיקרוסופט משום הוצאת לשון הרע; פגיעה בפרטיות; או כל עוולה אחרת; 8.2 האם הוכח כי שליחת ההתכתבויות בין הצדדים לחברת מיקרוסופט הובילה לפיטוריו של התובע והאם במעשיה ביצעה הנתבעת עוולת גרם הפרת חוזה; 8.3 האם בין הצדדים השתכלל חוזה בקשר עם המיזם המשותף, והאם הנתבע הפר אותו. העובדות וטענות הצדדים 9. התובע והנתבעת הינם אנשי היי טק אשר קיימו יחסי ידידות קרובים משנת 1999. בין השנים 2000-2007 עבדו הצדדים בחברת "נובל" ישראל, כשמשנת 2001, עת מונתה הנתבעת למנכ"ל החברה, עבד התובע תחת ניהולה. בשנת 2007 סגרה חברת נובל את סניפה בארץ והצדדים פוטרו בחודש אוקטובר 2007 או בסמוך לכך. 10. במקביל, בחודש ינואר 2007, לקראת הפסקת פעילותם של הצדדים בחברת נובל, הקימו הצדדים באישורה וביוזמתה של הנתבעת, חברה עסקית משותפת בשם "טרסט אס". הנתבעת טענה בהגנתה כי הרקע להקמת חברה זו היה המידע שהתקבל בשלהי שנת 2006, כי חברת נובל שקלה לסגור את פעילותה בישראל ומשכך חשבו השניים להקים חברה להפצת תוכנה. 11. התובע טוען כי "טרסט אס" הוקמה לפרק זמן קצוב ומוגדר לשם ביצוע ומימוש של מספר עסקאות ופרויקטים ספציפיים בלבד. כפי שנטען, לאחר ביצוען של מספר עסקאות, החלו הצדדים לנקוט בהליכים לסגירתה של "טרסט אס" ומחיקתה מרשם החברות ולראיה החלו הצדדים בהליכים לפירוקה מרצון. 12. לטענת התובע, במהלך סגירתה של חברת "טרסט אס", נתגלע בין הצדדים סכסוך כספי עמוק ומכוער, בין היתר, ביחס לחלוקת כספי "טרסט אס" לאחר סגירתה. כפי שיפורט להלן, סכסוך זה היווה אחד המניעים הנטענים לפנייתה של הנתבעת לחברת מיקרוסופט. 13. לימים, בשל היותו של התובע "בעל מקצוע משובח ומבוקש בשוק", גויס התובע, תוך כחודשיים בלבד מפיטוריו מחברת נובל, לחברת מיקרוסופט. כך, בתאריך 23.12.07 החל התובע לעבוד בחברת מייקרוסופט בתפקיד בכיר - "מנהל תחום התחרות" של החברה. הנתבעת נמנתה על ממליציו של התובע, וכנטען המליצה הן בעל פה והן בכתב, הן בתור מנכ"לית נובל והן בתפקידה כיו"ר חברת "טרסט אס". 14. כנטען, תפקידו של התובע במיקרוסופט דרש הכרה אינטימית, הן עסקית והן טכנולוגית, של מתחרי חברת מיקרוסופט. מיקרוסופט ידעה מראש ועוד טרם קבלתו לעבודה, כי בעברו היה התובע איש עסקים עצמאי וכי פעל במסגרת חברה שהיתה בבעלותו המשותפת כאמור - חברת "טרסט אס". 15. התובע אף טען כי יידע את מיקרוסופט כי "טרסט אס" עודנה רשומה "דה יורה" במרשם החברות על אף שאינה פעילה כלל; ממילא כך טען, חוזה העבודה בו התקשר, לא אסר עליו לעסוק בכל עיסוק נוסף. 16. מכל מקום טען, כי חשיפת עברו ב"טרסט אס" היתה סיבה מרכזית לגיוסו למיקרוסופט כמנהל תחום התחרות; זאת על מנת להימנע מהמשך תחרות עמו ועם פועלו בשוק ההיי-טק הישראלי. יתר על כן, מיקרוסופט חיפשה אצל התובע בדיוק את אותו ניסיון תעסוקתי אשר יש לו - מעין "סוכן כפול", אשר עבד בעברו אצל ו/או עם המתחרים ומכיר אותם היטב. 17. לטענתו, עם קבלתו לחברת מיקרוסופט לא התקשר התובע באף עסקה עצמאית אחרת, אלא הקדיש את כל כולו לעבודתו הנאמנה במיקרוסופט. 18. התובע טוען כי הצטיין בעבודתו וביצע אותה נאמנה ובמקצועיות ופעל לשביעות רצונה של מעסיקתו. שכרו ההתחלתי של התובע בסך 27,000 ₪ הועלה לאחר חצי שנת עבודה לסך 28,500 ₪ וזאת בשל הצטיינותו היתרה. כמו כן, זכה התובע לתנאים נוספים בדמות רכב, ימי חופשה, זכאות למניות ועוד, ואף בתאריך 13.8.2008 זכה לבונוס מיוחד בסך 16,908 ₪. 19. לטענתו, מספר חודשים לאחר פיטורי הנתבעת מחברת נובל, התקשתה הנתבעת במציאת עבודה ולפיכך ניסתה לשכנע אותו להתפטר מעבודתו בחברת מיקרוסופט, ולחבור אליה למיזם עסקי עתידי משותף. 20. התובע טוען כי הוא והנתבעת נהגו "לפנטז" לגבי הקמת חברה עסקית נוספת, רקמו תילי תילים של חלומות באספמיה וחלמו על "עשית מיליונים" ופרישה מוקדמת. התובע נהג "לשפוך את ליבו" ו"להוציא קיטור" בפני הנתבעת, חברתו הטובה, גם לגבי חוויות בלתי נעימות אשר חווה במהלך עבודתו במיקרוסופט. 21. התובע טוען כי הנתבעת טענה בפניו, כי כעת מששניהם פוטרו מחברת נובל, "השמים הם הגבול" והם יכולים לפתוח עסקים חדשים ללא חשש. 22. למרות כל אלה ולאחר ששקל התובע את הנושא, החליט לבסוף שלא לחדש את שיתוף הפעולה העסקי עם הנתבעת ולדבוק בעבודתו כמנהל בכיר במיקרוסופט. 23. לטענת התובע, הנתבעת לא הסכימה לקבל את העובדה כי הוא מתמהמה בהחלטת ההתפטרות שכן ראתה בעצמה כמי שעשתה "חסד" עם התובע במשך כל שנות היכרותם - העסיקה אותו בנובל, צירפה אותו ל"טרסט אס", המליצה עליו למיקרוסופט ועוד. לטענתו, הנתבעת חשה כי היא עודנה ה"בוסית" שלו וכי התובע "חייב לה" ואף חייב להתפטר מעבודתו עם דרישתה המידית. 24. בקשותיה של הנתבעת להתפטרותו, הפכו תוך שבועות לדרישות נחרצות ואובססיביות ובהמשך לניסיונות סחיטה ואיומים, לפיהם הוצב לתובע אולטימטום להתפטרותו המידית ממייקרוסופט, בצירוף התניה, איום והבטחה לפיה ככל שלא יתפטר, תממש הנתבעת את איומיה כלפיו, כפי שפעלה בסופו של דבר. איומיה של הנתבעת כללו אף דרישות סחטניות לוותר על כספים במסגרת הסכסוך הכספי מפירוקה של "טרסט אס". 25. התובע טוען כי הנתבעת מעולם לא הצליחה להשלים עם העובדה שהתובע, שעבד בכפוף אליה, זכה לתפקיד כה נחשק בעוד היא נותרה מובטלת, דבר אשר עורר את קנאתה והיווה אף הוא תמריץ למעשיה. 26. בתאריך 1.1.2009 זומן התובע לשימוע במיקרוסופט. לתובע נמסר כי הגיעו לידי מיקרוסופט מסמכים הכוללים מיילים ו"צ'אטים" אשר ניהל עם גורם חיצוני. לטענתו, מיקרוסופט אישרה כי "הגורם החיצוני" אשר העביר לה את המסמכים הוא לא אחר מאשר הנתבעת וממילא עובדה זו לא הוכחשה על ידי הנתבעת. 27. התובע פירט והכחיש ספציפית ונקודתית את אשר יוחס לו. התובע טען כי המסמכים זויפו, הוצאו מהקשרם, כי ככל שנעשו הינם חסויים בינו ובין חברתו, כי כלל לא התכוון לפרסמם, כי מדובר בהתכתבויות מסוג "צ'אט" שנעשו בין חברים אינטימיים, כולם בבדיחות הדעת, כולם מהווים מליצות והתרברבויות סרק, אשר מעולם לא יצאו אל הפועל ולא קרמו עור וגידים. לפיכך טען כי פיטוריו מהווים ענישה של "משטרת מחשבות". 28. לא הועילו הסבריו של התובע כי דובר בחברת "טרסט אס" הנמצאת בהליכי סגירה לגביה ידעה מיקרוסופט; כי לא מדובר במספר חברות תחת שמו כפי שהציגה הנתבעת, אלא רק בחברת "טרסט אס" ועוד. לפיכך, בתאריך 5.1.2009 פוטר התובע בבושת פנים מעבודתו במיקרוסופט וזאת שלא כדין וללא צידוק, באופן מידי, תוך שלילת הזכות להודעה מוקדמת. 29. התובע טוען כי הנתבעת אף יזמה קשר עם גורמים במיקרוסופט ומסרה כי התובע הינו עובד גרוע ולא מקצועי שלא ניתן לסמוך עליו וכי שימש בעבר ומשמש בהווה כ"חפרפרת" וכ"סוס טרויאני" בתוך ארגונים שבהם עבד. 30. בשל אלה טוען התובע כי הנתבעת הפרה חובות הקבועים בחוק הגנת הפרטיות, הפרה כללי אתיקה הנקובים בדין לרבות בחוק איסור לשון הרע, דיני עבודה, דיני שותפות ועוד. כי מעשיה עולים כדי עוולת גרם הפרת חוזה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת תום הלב וחובות נאמנות, סודיות וזהירות מוגברות לאור דיני החוזים וכיו"ב, נוהג ומנהג ועוד. עוד נטען כי הנתבעת ביצעה גרם נזק באשם מסוג זדון ומעשיה אף מהווים שורה של עבירות פליליות ועוולות חוקתיות המצדיקות פיצוי עונשי ולדוגמא. חוק הגנת הפרטיות, הפרה כללי אתיקה הנקובים בדין לרבות בחוק איסור לשון הרע, דיני עבודה, דיני שותפות ועוד. כי מעשיה עולים כדי עוולת גרם הפרת חוזה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת תום הלב וחובות נאמנות, סודיות וזהירות מוגברות לאור דיני החוזים וכיו"ב, נוהג ומנהג ועוד. עוד נטען כי הנתבעת ביצעה גרם נזק באשם מסוג זדון ומעשיה אף מהווים שורה של עבירות פליליות ועוולות חוקתיות המצדיקות פיצוי עונשי ולדוגמא. 31. התובע טען כי הנתבעת התנהגה כאלטרואיסטית וצדיקה אלא שבעצמה הקימה את חברת "טרסט אס" בעודה עובדת בחברת נובל ואף הציג ראיות לפעילות פסולה של הנתבעת בעת שעבדה בנובל. 32. נזקי התובע כוללים פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪ בגין לשון הרע וסכום דומה בגין פגיעה בפרטיותו. נוסף על כך, הפסדי שכר, פיצויי פיטורין ותנאים סוציאליים להם היה זכאי בהתאם לחוזה העבודה בחברת מיקרוסופט בסך 1,045,993 וזאת בגין 20 חודשים ממועד פיטוריו ועד למועד הגשת התביעה. מסכום זה קיזז התובע סכומים בהם השתכר בתקופה זו והוסיף את הפרשי השכר בין עבודתו בפועל לבין עבודתו במיקרוסופט. בסיכומם של דברים ביקש התובע לחייב את הנתבעת בסך 1,067,453 ₪. 33. התובע שטח בתביעתו אף שורה של טענות כלפי חברת מיקרוסופט. 34. מנגד, הנתבעת אינה חולקת על העובדות הקשורות עם יחסי הצדדים עד פיטוריהם מחברת נובל. 35. לטענתה, בשלהי שנת 2006 ובשים לב לכך כי "נובל" נמצאת בשלבי סגירה, הקימה עם התובע את חברת "טרסט אס". בניגוד לטענות התובע טענה כי כלל לא דובר בפעילות מתחרה לחברת נובל, ואף לא עמדה בסתירה להסכם העסקתה בנובל. 36. "טרסט אס" אשר הוקמה בראשית 2007 פעלה באופן מצומם והצדדים בחרו בסופו של יום שלא לפרקה. 37. בשלהי שנת 2007, לאחר שחברת נובל סגרה את סניפה בישראל החליטה הנתבעת ליטול פסק זמן והשקיעה את זמנה במשפחתה ובלימודים. 38. לטענתה, בסמוך לאותה עת החל התובע לעבוד בחברת מיקרוסופט, אך פעמים רבות העלה בפניה את אי שביעות רצונו ממקום עבודתו. 39. בחודש פברואר 2008, שיתפה הנתבעת את התובע בכוונתה לשוב למעגל העבודה, אך התובע שכנע אותה להקים עמו מיזם חדש בתחום ה"לינוקס", שהינו תחום אותו חברת נובל הובילה משך שנים ומהווה תחרות ישירה לחברת מיקרוסופט. 40. הנתבעת נענתה להצעת התובע והצדדים סיכמו כי יפעלו להקמת חברה נוספת שתפעל תחת "טרסט אס", כחברת בת, ובמקביל הנתבעת לא תפעל לחיפוש עבודה אלא תתמקד בהקמת המיזם בלבד. 41. לפיכך, שכרו הצדדים רכב על שם "טרסט אס" אשר בהוצאותיו נשאה הנתבעת בלבד. כמו כן, בהתאם למוסכם החלה הנתבעת להיפגש עם לקוחות פוטנציאליים ושותפים עסקיים על מנת לבנות תכנית עבודה. במקביל אף פנו הצדדים לרואה חשבון על מנת לקבל יעוץ בענין הקמת חברה וכן פנו לאיתור שותף נוסף. 42. כנטען, בחודש יוני 2008 לערך, החליטו הצדדים על צירופו של מר דורון רביע כשותף השלישי במיזם, ועל כן כבר באותו חודש החלו הצדדים לפעול באופן אינטנסיבי לגיוס לקוחות, בנייה והשמת התכנית העסקית למיזם. 43. כבר באותה עת ביקשה הנתבעת לדעת מתי התובע עוזב את עבודתו במיקרוסופט משום שסברה כי יש בעבודתו שם טעם לפגם, הן מן הצורך בהשקעה מצדו לקידום המיזם והן מן הטעם כי פעילותו של המיזם עליו סיכמו, היא פעילות מתחרה בפעילותה של מיקרוסופט. 44. כנטען, התובע היה סבור כי הוא עתיד לקבל בונוס ממיקרוסופט ועל כן ביקש לדחות את התפטרותו. במקביל החל להעביר לתובעת מידע אודות מיקרוסופט ועל דרכי פעולתה, מידע שהינו בגדר סודות מסחריים של מיקרוסופט. 45. מאחר והנתבעת לא ראתה את פעולות התובע בעין יפה, דחקה בו להתפטר מתפקידו במיקרוסופט. משהתחמק התובע מלהשיב מתי בכוונתו לעזוב את מייקרוסופט, יזמה הנתבעת, בשלהי חודש יולי 2008, פגישה עם התובע ומר רביע וביקשה מהם להתפטר מעבודתם, מאחר שקיים ניגוד עניינים שעלול לפגוע בשמם הטוב. 46. לטענת הנתבעת, מר רביע הסכים להתפטר מעבודתו באופן מידי, אולם התובע ניסה לשכנע את הנתבעת כי מדובר במהלך שגוי וכי עדיף שהוא יישאר במיקרוסופט עד לקבלת המענק; עוד טען כי כספי המענק יוזרמו על ידיו לפעילותה של החברה המשותפת החדשה. הנתבעת התנגדה בתוקף להצעת התובע מאחר ולשיטתה מדובר במעשה לא מוסרי וכטענתה כספי המענק העתידי הינם "כסף לא ישר". 47. חרף התנגדות הנתבעת להמשך עבודתו במיקרוסופט, ולאותו ריגול תעשייתי לשיטתה, בחר התובע להמשיך לעבוד במיקרוסופט ובכך הפר את ההסכם בין הצדדים בכל הקשור עם הקמת המיזם החדש ותפעולו. 48. תחילה, כך נטען, התחמק התובע מקבלת החלטה על התפטרותו, אולם בחודש אוגוסט 2008 הודיעה הנתבעת לתובע כי איננה יכולה להמשיך בפעילות הנוגדת את ערכיה ועל כן לנוכח התנהלותו אין בכוונתה להקים עמו חברה משותפת. כנטען, במהלך אותה שיחה, התפרץ התובע על הנתבעת, גידף אותה ודרש ממנה למסור לידיו את כל החומר והתוכניות לשם הקמת החברה החדשה, על מנת שהוא יקימה יחד עם מר רביע. בעקבות אותה שיחה נותקו הקשרים החברתיים והמקצועיים בין הצדדים. 49. הנתבעת טוענת גם כי לאחר השיחה עם התובע, התקשרה אליה אשת התובע אשר ניסתה להניא אותה מהחלטתה לניתוק הקשרים, אולם הנתבעת ציינה כי לאור התנהלותו, היא אינה מעוניינת עוד בקשר עמו. 50. בהתאם לבקשת התובע, הנתבעת נפגשה עם מר רביע והעבירה לידיו את כל החומר על מנת שיוכל לפעול להקמת החברה יחד עם התובע. מר רביע עוד ניסה לשכנעה להמשיך במיזם תוך שבמקביל ינסה לשכנע את התובע להתפטר מעבודתו. 51. הנתבעת טוענת כי במהלך אותן שיחות עם התובע קודם לניתוק הקשר, אמר לה התובע כי בכוונתו להתפטר ממיקרוסופט בחודש ספטמבר 2008. כצופה מהצד, המעורה בשוק ההיי טק ציפתה הנתבעת כי התובע יחדל מהתנהלותו הקלוקלת ואף המתינה מספר חודשים להתפטרותו של התובע. משהתובע לא פעל כפי שהתחייב, החליטה הנתבעת לעשות מעשה ולהעביר למנכ"ל מייקרוסופט תכתובות דואר אלקטרוני שהתנהלו בינה לבין התובע כדי ללמד, ולו במקצת, על מעלליו. לטענתה, מן הדברים שכתב התובע עצמו, עולה באופן ברור ומפורש כי התובע השתמש במידע סודי של מיקרוסופט לטובת החברה שהיתה אמורה לקום, וזאת בניגוד לעמדת הנתבעת ולרצונה. 52. הנתבעת טענה כי ההחלטה על משלוח התכתובות כאמור נעשתה, הן בשל כך שחשה חובה מוסרית וחברתית ליידע את מעסיקתו של התובע בדבר מעלליו, והן בשל החשש כי הדברים יתגלו ושמה יוכתם, כמי שהיתה אמורה להיות שותפתו של התובע בחברה החדשה. 53. לאחר שנפרדו דרכיהם, פנתה הנתבעת לתובע בבקשה לפרק את חברת "טרסט אס" ולשחרר את הכספים לכל אחד מהם. דא עקא, בשל הסכסוך בין הצדדים, לא דרשה ולא קיבלה השתתפות בהוצאותיה שהוצאו לשם פעילותם המשותפת ומכאן התביעה שכנגד. 54. הנתבעת טענה כי הצטיידה בטלפון נייד למען פעילותם של הצדדים ואף נשאה בתשלום דמי שכירות הרכב שנשכר ובהוצאות דלק. כנטען, ההוצאות נזקפו בדוחותיה הכספיים של "טרסט אס", מתוך מחשבה כי בעתיד תקום חברת בת ותיערך התחשבנות כספית ובהתאם הכספים שהוצאו יושבו לה. הנתבעת אף עתרה לחייב את התובע בגין הפסד שכר בגין התקופה בה לא עבדה והשקיעה את מרצה במיזם המשותף, שלא הוקם לבסוף. 55. כנגד התביעה הנגדית טען התובע כי זו התיישנה ו/או כי היא נגועה בשיהוי קיצוני הואיל והוא כלל לא נדרש להשיב סכומים כלשהם. 56. להגנתו טען גם כי הצדדים לא סיכמו כלל על הקמת חברה, אלא "פנטזו" על כך באופן עתידי, דמיוני, "וירטואלי" ללא מסוימות וגמרות דעת; כי במספר הזדמנויות "פנטזו" הצדדים על מספר רעיונות בתחומים שונים ולא על רעיון מסוים. 57. התובע טוען כי אין בסיס לטענות הנתבעת שכן זו חיפשה מקום עבודה אף בסיועו, ולכן טענותיה כי הסתמכה על "חוזה מילולי" כלשהו עם התובע, לא עולות בקנה אחד עם טענותיה. 58. נטען גם כי אין ליתן אמון בנתבעת שכן זו אינה ישרה ומקצועית ולא בכדי נדחתה מאין ספור עבודות. נטען כי לאחר פיטוריה מחברת "נובל", נפלה הנתבעת למשבר אישי ורגשי עמוק ולכן שקלה שינויי קריירה רבים. לטענתו, הנתבעת חיפשה עבודה ללא ליאות מיום פיטוריה ומאז ומעולם לא לקחה "פסק זמן" כפי שטענה וממילא בנסיבות אלה לא היה כל הסכם בין הצדדים. 59. נטען גם כי התובעת פוטרה מעבודתה בנובל, בין היתר, שכן הסתבר כי שימשה כמרגלת תעשייתית לאור העובדה שהקימה את "טרסט אס" ושימשה כיו"ר טרסט אס בעודה משמשת כמנכ"לית "נובל". בנסיבות אלה חברת "נובל" נקטה בסנקציות משפטיות כנגד הנתבעת בגין בגידתה המקצועית, אף בשים לב לכך כי הנתבעת לא היססה להציע להעביר לגוף מתחרה עובדים מחברת "נובל" אל אותו מעסיק אחר אליו ביקשה הנתבעת לחבור. 60. לטענת התובע, הסכסוך הכספי בין הצדדים היה מוקד להתכתבויות רבות והתנצחויות בין הצדדים, אך נושא הרכב והטלפון לא הוזכר ולו פעם אחת. עוד מוסיף התובע, כי בהסכם שכירות הרכב, מופיעה הנתבעת לבדה בכותרת "איש הקשר", דבר המעיד כי היא לבדה השתמשה ברכב. 61. התובע טוען כי מעולם לא הסכים לשלם ולהשתתף בעלויות רכבה הפרטי של הנתבעת, מה גם שלו היה רכב פרטי וטלפון פרטי מחברת מייקרוסופט. עוד הוסיף, כי עוד משנת 1999 עת עבדה הנתבעת בחברת "נובל", מספר הנייד שלה כלל לא השתנה וזהו מספרה אף היום ולכן ברי כי אין להשית עליו הוצאות טלפון פרטיות. נטען כי כל שעשתה הנתבעת היה לרשום את הוצאותיה כהוצאות עסקיות. 62. עוד מוסיף התובע, כי דורון רביע, מי שכביכול לטענת הנתבעת היה אמור להיות השותף השלישי במיזם, לא סמך ואינו סומך על הנתבעת ומעולם לא היה מתקשר עמה בשום מיזם. לטענת התובע, הנתבעת תובעת רק את מי שנאלץ לתבוע אותה אחרת לא ברור מדוע לא תבעה הנתבעת גם את מר רביע כפי שתבעה אותו. 63. התובע טען גם כי הנתבעת מעולם לא פנתה אליו בבקשה להימנע "מניגוד עניינים", שכן כזה מעולם לא היה והתובע פעל למופת בעבודתו במייקרוסופט. התובע טען כי היה שוקל או בוחן לעזוב את עבודתו אם הנתבעת היתה מצליחה לעלות על מיזם הגדול מעבודתו במיקרוסופט ולצרף אותו אליו, אך דבר שכזה לא נראה באופק הרחוק. 64. מכל מקום, אדם כמותו, איש הייטק בכיר, נשוי ואב לילדים לא היה שוקל לעזוב עבודתו בחברת מיקרוסופט, על מנת לחבור למיזם משותף בלתי מוגדר. ראיות הצדדים 65. מטעם התובע הוגשו שני תצהירים, האחד לתמיכה בעובדות כתב תביעתו והשני לתמיכה בהגנתו כנגד התביעה שכנגד; כן הוגשו תצהירה של רעייתו, הגברת אילנית זיזאטי ותצהירו של מר דורון רביע. 66. מר דורון רביע טען כי הופתע כששמו שורבב לתביעה. לטענתו, מעולם לא התקשר חוזית במיזם עם הנתבעת ולמיטב ידיעתו אף התובע לא התקשר בהסכם כלשהו, לא מילולי ולא אחר. מר רביע הצהיר כי התובע פעל למופת במהלך עבודתו במיקרוסופט ופיטוריו היכו אותו בתדהמה. לטענתו, התובע מעולם לא העביר לנתבעת או לידיו מידע סודי כלשהו אודות מיקרוסופט ולאורך כל תצהירו הכחיש את כל טענות הנתבעת. 67. גברת זיזאטי, רעיית התובע, תמכה בטענות התובע דלעיל והוסיפה כי לא ברורה טענת הנתבעת על מיזם משותף ספציפי, שכן הנתבעת עניינה את התובע ברעיונות רבים, במספר הזדמנויות. עוד הצהירה כי הנתבעת איימה על התובע, ואף התקשרה אליה ואמרה לה כי אם התובע ימשיך בהתנהגותו אזי בקרוב יהפוך למובטל. לטענתה, לאחר שפוטר התובע מעבודתו, ביקשה להיפגש עם הנתבעת וזו התנצלה בפניה בגין מעלליה לתובע ולמשפחתה. 68. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה ותצהירו של מר שי ליברמן, בעלה, אשר תמכו בטענות דלעיל. מר ליברמן הצהיר כי במפגשים חברתיים עם התובע ורעייתו, עלה נושא התפטרותו של התובע ממיקרוסופט מספר פעמים. עוד הצהיר, כי הנתבעת שיתפה אותו בכך שהיא מאוד מוטרדת מכך שהתובע נמנע מלהתפטר ממיקרוסופט. זאת כיוון שהתובע עבד במיקרוסופט במקביל להקמתו של המיזם המתחרה עם רעייתו, דבר אשר עלול לגרום לפגיעה קשה במוניטין של רעייתו בשוק ההיי טק הישראלי. פעולת הנתבעת היתה בהתייעצות עמו לאחר שהציבה לתובע אולטימטום ודרשה ממנו וממר רביע להתפטר לאלתר שכן הם פוגעים בעצמם, בה ובמיזם. מר ליברמן הוסיף וטען כי התובע הביע הסכמה להתפטר לאחר קבלת בונוס ממיקרוסופט. משלא התפטר והמשיך וצבר ידע פנימי רב לצורך שימוש באותו מיזם, החליטה לוותר על המיזם וספגה מן התובע קללות תוך שאף דרש קבלת כל החומר הקשור במיזם. 69. לאור אמירת התובע כי בכוונתו להמשיך במיזם וכשלא התפטר, החליטה לפעול בהתאם למצפונה וליושרה ופנתה למנכ"ל מיקרוסופט כאמור. לטענתו, לנתבעת היה חשוב כי התכתובות בינה לבין התובע לא יעברו לגורמים רבים במיקרוסופט ולכן הקפידה ושלחה את המסמכים במעטפה אישית לידי מנכ"ל מיקרוסופט ואף ציינה במפורש על המעטפה - "למכותב בלבד". דיון והכרעה החלטתי לדחות את התביעות. להלן טעמי. 70. תחילה יובא נוסחו של המכתב וצרופותיו, אשר נשלח כאמור על ידי הנתבעת למנכ"ל מיקרוסופט, מר דני ימין: "דני שלום, ברצוני להעביר לידיעתך חומר רקע על אחד מעובדיך "הנאמנים"- עמית כהן, אומנם זה נראה כמו סתם "סגירת חשבון" אך לאור העובדה שלאחר שנים של היכרות ועבודה משותפת עם עמית כהן הוא בחר לבגוד באמוני, (הן כאדם והן כשותף לעסקים) גורמת לי להיות בטוחה כי את הסכין הבאה הוא מתכוון לתקוע בגב שלכם. החל מימיו הראשונים במיקרוסופט עסק עמית בבחינת חלופות למקום עבודתו, ראה מספר התכתבויות שמדברות בעד עצמן. מחובתי המוסרית לחשוף בפניך עובדות אלו ולהשאיר לשיקולך שימוש נבון במידע. בברכה, ורד" 71. למכתב זה צורפו ההתכתבויות שלהלן: 71.1 הודעת דואר אלקטרוני אשר נשלחה מכתובת הדוא"ל של התובע במיקרוסופט לנתבעת, מתאריך 23.6.2008 ואשר כותרתה: "הנושאים שדיברנו עליהם". בהודעה זו כותב התובע, בין היתר, כדלקמן: " · יצירת באזז o העזיבה של עמית ממיקרוסופט. o עזיבה של דורון מאמדוקס והצטרפותו כמומחה לינוקס. o ... · דברים שמרגיזים את מיקרוסופט o לינוקס - מאוד מפחיד אותם וכול חדירה פוגעת בהם קשות o אבטחה - מנסה לשנות תדמית בעייתית, עושה מאמצים גדולים בתחום. o קוד פתוח - מחזיקה אנשים כמוני על מנת לשנות מודעות שעדיף קוד סגור על כול מוצרי קוד פתוח מהיבטים של פיתוח הכלכלה ויצירת הזדמנויות. · CITIZENSHIP o מיקרוסופט תורמת לקהילה ובעיקר רואה בצעירים ובסטודנטים מנוע צמיחה עבורה, קוד פתוח הוא איום גדול כאן. o מיקרוסופט פועלת אצל דרגי ממשל על מנת תוודא שלא יחוקקו חוקים שמצדדים בשימוש קוד פתוח כמו שנעשה בדרום אפריקה, דרום אמריקה וסין בהן יש עדיפות לקוד פתוח. · שביעות רצון לקוחות o הנושא הוא חשוב מאוד במיקרוסופט וכול חוסר שביעות גורם לבעיה פנימית במיקרוסופט אנחנו צריכים לייצר כמה שיותר בעיות כאלו כיוון שמשרתות אותנו טוב. פרויקטים מוצלחים של מעבר ממיקרוסופט מסייעים לתהליך זה" · מוצרים המרכיבים פתרון o ..." 71.2 הודעת דוא"ל מתאריך 11.6.2008 מהתובע לנתבעת ולמר רביע, שנוסחה כדלקמן: "המיזם שלנו שלום לכולם עכשיו אחרי שכול חברי החברה קיבלו את ההודעה המשמחת באופן אישי אנו צריכים לחשוב על שם, השם הוא הזהות הראשונה שלנו וחייב להיות קליט ומחבר לתחום שאנחנו עוסקים בו. השם שאני חושב עליו הוא goLINUX , GOLinux בדיוק אין שכתבתי זה מחבר אותנו לתחום עם והמילה שלפני נותנת לתחום דרייב קדימה שלא יהיה לאף לקוח אשליות לגבי תחום הפעילות שלנו. אין כאן בעיה עם זכויות יוצרים גם סוזה קרא לחברה שלהם SuSU LINUX כמו כן לוגו לברה אני מאוד אוהב את הלוגו של הפינגווין נותן פליק לפרפר כמו שציינתי כול פרט חייב ליצור אצל הלקוחות אמוציונאליות כלפי התחום אנחנו נלחם במתחרים שנשק שלהם רק בלוחמת גרילה בלי חוקים רצוי שכולם ישקיעו מחשבה עכשיו בכדי להגיע להסכמה כמו כן אני מאמין גדול בשיווק דיגיטלי וכן בשימוש בווב-2 על מנת להגיע לתודעה לפני שמגיעים ללקוחות כפי שאתם שמים לב אני חושב הרבה ועוד אכתוב אליכם מחו"ל הרבה - Amit (כך במקור - נ.ע) 71.3 תמליל צ'אט בין התובע והנתבעת שם בין היתר נכתבו הדברים שלהלן: " Amit: אני כבר החלטתי זה לא המקום שלי זה טוב שאני פה אני לומד ויודע איפה נקודות התורפה Me: כן, בהחלט Amit: האנשים גועל נפש ... Amit: אמת יש לי המון רעיונות והמון מידע איך לבנות את הפעילות, לתקוף וליצור מודעות ... Amit: תגידי, יצא לך כבר לדבר עם איזה לקוח עד כה? ברור אני מבין Me: לאבי שלחתי מייל והבנתי שהוא בחו"ל והוא עוד לא חזר אליי וגבי שובל בנייד לא תפסתי אז ניסיתי את איריס במשרד אבל הסתבר שהוא חצי חופש חצי באיזה כנס לא ברור מה לא ניסיתי עוד מישהו בינתיים Amit: טוב אנחנו צריכים עוד שניים כדי לבסס את החברה בהתחלה לפחות Me: ברור, האמת שגם צריך להחליט מתי אתה ודורון מודיעים. לחברות על העזיבה. Amit:נכון, זה במסגרת התוכנית שלנו הכוללת Me:כן,צריך להתקדם ולקבוע לעצמנו לוח זמנים Amit: כן אני אמור לקבל בונוס. לא יודע כמה אבל אני רוצה לקבל אותו ואז להודיע Me: מתי אתה אמור לקבל אותו? Amit: תחילת ספטמבר " 72. להלן אבחן את טענות התובע בקשר עם מכתב זה על צרופותיו. דחיית הטענה לגרם הפרת חוזה - לא הוכח קשר סיבתי בין פעולת הנתבעת לפיטוריו של התובע 73. עיקר התובענה מבוסס על המכתב הנ"ל וצרופותיו, אשר הוביל לשיטת התובע לפיטוריו ולנזקים העיקריים נשוא התביעה. 74. בעטיו של המכתב, טוען התובע כי בשליחת המכתב ביצעה הנתבעת עוולת גרם הפרת חוזה שלא כדין כמשמעותה בסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] "62. (א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון. (ב) לענין סעיף זה, היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה, ושביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה." 75. דא עקא, התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין שליחת המכתב כאמור, אשר אינה שנויה במחלוקת, ובין פיטוריו. 76. התובע אמנם צרף לכתבי הטענות מטעמו מכתב שכותרות "זימון לשימוע" מתאריך 1.1.2009, חתום על ידי הגברת אפרת ליאני, מנהלת מש"א (משאבי אנוש), אצל מיקרוסופט, ומכתב שנושאו "סיום עבודתך במיקרוסופט ישראל בע"מ" מתאריך 5.1.2009, חתום אף הוא על ידי הגברת ליאני כאמור. דא עקא, מסמכים אלה לא הוגשו בידי עורכם והלכה למעשה צודק ב"כ הנתבעת כי באופן בו הוגשו לא ניתן לקבלם כראיה. 77. לכך יש להוסיף את מחדלו של התובע באי זימונם של מי מטעם מיקרוסופט, לרבות המנכ"ל ו/או הגברת ליאני על מנת שישפכו אור על נסיבות פיטוריו ואישור האמור במכתבים, ומחדל זה פועל אף הוא לרעתו. 78. אין כל בסיס לטענות התובע בסיכומי התשובה מטעמו כאילו קיימת חזקה אודות קשר סיבתי; קשר סיבתי יש להוכיח וכאמור זה לא הוכח. 79. לאור האמור אני קובע כי לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש בין משלוח המכתב לבין פיטורי התובע ודי בכך כדי לדחות עילת תביעה זו. אף אם ניתן היה להניח כי קיים קשר סיבתי, הרי שיש לדחות עילה זו בשל מעשיו של התובע ודוקטרינת "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" 80. אף אם אקבל שני מכתבים אלה כראיה חרף אי הגשתם בידי עורכם, הרי שניתן ללמוד מנוסחם כי התובע הביא את פיטוריו על עצמו, אף ללא קשר למכתבה של הנתבעת. 81. במכתב זימון התובע לשימוע נכתב בין היתר כי מעשיו של התובע הביאו לאובדן אמון מוחלט של החברה ומנהליה בתובע. לשיטת מיקרוסופט, כעולה מהמכתב וצרופותיו בעת שהתובע שימש כמנהל בחברה: 81.1 עסק בהקמת עסק מתחרה שחורט על דגלו מאבק בחברת מיקרוסופט ובדרכה העסקית; 81.2 עשה שימוש במידע סודי ורגיש שהגיע לידיו במסגרת תפקידו כמנהל בכיר תוך גרימת נזק לחברה; 81.3 תכנן לגרום נזק לחברה תוך ניצול המידע הסודי והרגיש שהגיע לידיו כמנהל בכיר בחברה; 81.4 במסגרת הפעילות המתחרה תכנן פניה ללקוחות מיקרוסופט על מנת לשכנעם לעבור לעסק המתחרה; 81.5 המסמכים כוללים התבטאויות קשות ובוטות כנגד חברת מיקרוסופט ומנהליה המהווים הוצאת דיבה ומלמדים על פגמים ממשייים ביחסי אנוש, חוסר לויאליות וחוסר השתלבות בארגון. 82. במסגרת מכתב זה נכתב אף כי התובע אישר את אמיתות המסמכים וכך אף בחקירתו הנגדית (עמוד 26, שורות 26-27). בכך נשמט הבסיס תחת הטענות בכתב התביעה כי המכתב וצרופותיו - פוברקו, זויפו, הוצאו מהקשרם ועוד (סעיף 67 לכתב התביעה). 83. יתר על כן. כעולה ממכתב הפיטורין הוחלט על סיום העסקת התובע לאחר שנשמעו דבריו ונקרא מכתבו מתאריך 3.1.2009 [התובע נמנע מצרוף מכתבו זה ואף הימנעות זו אומרת דרשני]. במסגרת מכתב הפיטורין נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים: "5. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענותיך, לא מצאנו בהן עילה לשנות מכוונתנו לסיים את עבודתך באופן מיידי, תוך שלילת הזכות להודעה מוקדמת. 5.1. בשתי השיחות שערכנו איתך (שיחת הבירור והשימוע) לא קיבלנו הסבר מניח את הדעת לתמונה הקשה העולה מהמסמכים. בחרת שלא לפרט את העובדות והפרטים הנוגעים לתמונה העולה מהמסמכים ולדבוק בהצהרות כלליות. זאת, למרות שבמכתב שהעברת לידנו ערב השימוע ציינת מפורשות כי בשימוע תפרוש את התמונה המלאה ותפרט את הנסיבות המיוחדות המהוות את הרקע למסמכים הנ"ל. 5.2. הודית למעשה כי היית מעורב בדיונים בדבר הקמת עסק מתחרה, על כל המשתמע מכך. אין בטענתך כי לבסוף העסק המתחרה לא קרם עור וגידים, כדי להפחית מחומרת המעשים במסגרת הכוונה להקים עסק כאמור. 5.3. לא קיבלנו ממך כל מענה מניח את הדעת לאובדן האמון המוחלט של החברה והמנהלים בך, לאור העובדה כי מנהל כמוך, בתפקיד אסטרטגי ורגיש, פעל באופן עוין, כנגד האינטרס של מיקרוסופט, תוך ניצול לרעה של האמון הרב שניתן בו. לאור אובדן אמון מוחלט זה, אנו מתקשים לקבל את טענתך כי מאז (מועד המסמכים) שינית את עמדתך ביחס למיקרוסופט וכי פעולתך מאז ואף בעתיד תהא לטובת החברה. 5.4. טענותייך בנוגע לגב' ליברמן לא מפחיתות מחומרת המעשים וההתבטאויות העולים ממסמכים אלה (שבאותנטיות שלהם הודית), ולכן אין בטענותיך בנושא זה כדי לשנות מהחלטתנו. 6. כאמור במכתב הזימון לשימוע, המעשים המפורטים לעיל מהווים, בין היתר הפרת אמונים חמורה, עבירת משמעת חמורה, הפרה יסודית של הסכם העבודה וחובות אמון ותום לב המוגברות החלות עליך כעובד, קל וחומר כמנהל בתפקיד אסטרטגי ורגיש, וכן פגיעה בשמם הטוב של החברה ועובדיה. בנוסף, לא השתכנענו כי לא נעשה שימוש, לא כדין, בסודות מסחריים של החברה." (ראה המכתב נספח לתצהיר התובע). 84. סבורני כי מכתב זה מלמד כי התובע הביא על עצמו את פיטוריו, הן בשל התנהלותו בשימוע והן בשל מעשיו. 85. בתצהירו המתייחס לתביעה שכנגד ותוך שהוא מבקש לדחותה, מציין התובע כי "הלכה מושרשת היא כי מעוולה לא תצמח זכות". טענה זו פועלת כחרב פיפיות; סבורני כי דווקא התנהלות התובע מובילה למסקנה כי יש לדחות את תביעתו למצער בקשר עם עוולת גרם הפרת חוזה, בשל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". לענין זה נקבע בין היתר כדלקמן: "מתי איפוא ראוי יהיה להחיל את הדוקטרינה ולשלול תביעתו של ניזוק מחמת התנהגותו? בספרות ובפסיקה נסקרו שני שיקולים מרכזיים שיישקלו על מנת לקבוע את גבולות תחולתה של הדוקטרינה על המקרה הקונקרטי: השיקול בדבר מידת ועוצמת הפליליות וחוסר המוסריות הטמונים בהתנהגות הניזוק התובע, כך שככל שעולה שיעורם של אלה, כך תגבר הנטייה שלא להתיר לניזוק לזכות בפיצוי על נזקיו; והשיקול בדבר הקשר הסיבתי שבין התנהגותו הבלתי חוקית או הבלתי מוסרית של הניזוק לבין התרחשות הנזק (עניין אברהם, שם; תורת הנזיקין, שם), ובלשונו של השופט זילברג "כאשר המעשה הבלתי חוקי הוא הסיבה או הסיבה המצטרפת של גרימת נזק, התביעה נכשלת" (ע"א 360/64 אבוטבול נ' קליגר, פ"ד יט(1) 429 (1965). להדגמת הכלל ראו תורת הנזיקין, בעמ' 344-343; מור, בעמ' 263-262)" [ראה עא 11172/05 זיו אלון נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון, פורסם במאגרים, פסק דין מיום 21.10.2009, סעיף 11 ואילך]. 86. ההלכה הנ"ל תומכת בקביעתי; סבורני כי הקשר בין התנהלות התובע, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבי המעסיק, לבין אופיו של הנזק - פיטוריו של התובע, הוא קשר מתחייב המצדיק שלילת כל פיצוי בגינו. 87. יצוין גם כי טענות התובע בתביעתו ובתצהיריו כאילו כל נושא המיזם היה "חלומות" או רעיונות סרק, נסתרו מניה וביה אף לאור תכנם של מכתבי מיקרוסופט הנ"ל. לנתבעת עומדת הגנת "צידוק" 88. בשים לב למעשיו של התובע, אני סבור אף כי לנתבעת עומדת הגנת הצידוק. 89. ודוק. הנתבעת טענה כי חשה חובה מוסרית וחברתית ליידע את מעסיקתו של התובע בדבר מעלליו של התובע והן בשל החשש כי הדברים יתגלו וכי שמה יוכתם, כמי שהיתה אמורה להיות שותפתו של התובע בחברה החדשה (ראה סעיף 29 לתצהירה). 90. דברים אלה בכלל ועדותה המהימנה של הנתבעת בפרט, מהווים הגנת צידוק. משמעותו של המונח הוגדרה בספרות כדלהלן: "התנאי הבסיסי לחלות העוולה של גרם הפרת חוזה הוא שתהא גרימה ביודעין להפרת חוזה מחייב כדין. אולם בכך לא סגי; יש צורך להראות כי הפגיעה הנודעת בחוזה נעשתה ללא צידוק. יסוד זה הוא הקשה ביותר לתחימה: בעוד ששאר רכיבי העוולה מתיחסים ליסודות מוגדרים, ברורים וחיוביים, יסוד הצידוק מהווה מונח שסתום, בלתי מוגדר ושלילי ("ובלי צידוק מספיק"). היקפו של המונח תלוי בשיקולי צדק ובאיזוני אינטרסים העומדים מאחוריו, והוא מחייב את בית המשפט להפעיל שיקול דעת מורכב". [פרופסור נילי כהן "דיני הנזיקין - העוולות השונות - גרם הפרת חוזה" (בעריכת טדסקי, הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית ירושלים, התשמ"ו - 1986), עמוד 207]. 91. פרופסור כהן סבורה כי הנטל מונח על כתפיו של התובע כי המעוול פעל ללא צידוק, אך לאור העובדה כי יסוד הצידוק הינו שלילי ובידיעת הנתבע, יקלו בהוכחתו על ידי התובע (שם, בה"ש 2). עוד מצוין כי "תנאי להכרה בצידוק הוא, כי הפעולה נעשתה בתום לב לטובתו של הזולת" (שם, בעמוד 234, סעיף 165). 92. מבלי להיכנס לשאלת הנטל - האם ראוי להטילו על התובע - הנני סבור כי עלה בידי הנתבעת לעמוד בנטל הנדרש. הנני מקבל את עמדתה כי פעלה בתום לב ומתוך הגנה על אינטרס אישי לגיטימי בפרט שמנגד עומדות פעולותיו הנ"ל של התובע; האינטרס עליו מבקשת הנתבעת להגן נראה ראוי בעיני ולגיטימי. 93. ניתן לראות בהתנהלות הנתבעת אף משום הגנה על אינטרס הזולת ובענין זה הגנה על אינטרס של מיקרוסופט. 94. יתר על כן. המכתבים ועדויות הצדדים מלמדים כי התנהלות הנתבעת נעשתה ללא כל מניע נראה לעין. התובע ניסה לטעון כי מדובר במסע נקם, כי הנתבעת השחירה את פניו וכינתה אותו בכינויים שונים, כי סחטה אותו באיומים, אלא שטענות אלה לא הוכחו ולא בוססו על ראיות. דווקא עדותה המהימנה של הנתבעת באשר לפועלה והסבריה הברורים והישירים, מקובלים עלי (עמוד 54, שורות 24 - 26; עמוד 55 שורות 3-18; עמוד 60, שורות 28-32). חרף טענות קשות כלפי מעסיקתו - חברת מיקרוסופט - נמנע התובע מנקיטת הליכים כנגדה 95. עיון בכתב התביעה מלמד על שלל טענות אותן מעלה התובע כנגד חברת מיקרוסופט באשר לפיטוריו. התובע טען כי פיטוריו מחברת מיקרוסופט היו בלתי מוצדקים, וכי חברת מיקרוסופט התרשלה ולא נהגה כפי שמעסיק סביר היה אמור לנהוג כלפי מנהל בכיר ומצטיין, וזאת מפאת שלל סיבות וטעמים. 96. כך ובין היתר טען כי מיקרוסופט התרשלה בכך שלא פרטה מהו העסק המתחרה שהוקם על ידיו; נהגה שלא כדין בכך שהעבירה את נטל הראייה לתובע להוכיח את חפותו; התרשלה בכך שפיטרה את התובע על דברים שבליבו ומחשבותיו ולא בשל מעשים בפועל; פעלה בניגוד לחוזה העבודה של התובע; לא נתנה לתובע זמן סביר להתכונן לשימוע; ערכה שימוע כדי לצאת ידי חובה בלבד ועוד (ראה סעיפים 149.1 - 149.23 לכתב התביעה). 97. למרות כל אלה ובאופן לא ברור, כאשר אין חולק כי הנתבעת אינה מעסיקתו של התובע, ייחס התובע לנתבעת גם הפרת "כללי אתיקה" בדיני העבודה והפרה של דיני העבודה. לו אכן הופרו אותם "דיני עבודה" נטענים, הרי שאלה בוודאי שלא הופרו על ידי מי שלא היתה מעסיקתו של התובע - הנתבעת. 98. התובע בחר וטעמיו עמו שלא לתבוע את מעסיקתו בערכאה המתאימה חרף מעשים ומחדלים חמורים לשיטתו. 99. בנסיבות בהן לתובע טרוניות רבות כלפי מעסיקתו, אשר כנטען ומבלי להביע עמדה בענין זה, שללה ממנו זכויות מגן אגב סיום יחסי עובד מעביד, ולמרות זאת נמנע התובע מתביעת מעסיקתו, מה לו כי ילין בענין זה על הנתבעת. 100. סבורני אף כי אי הגשת תביעה כנגד המעסיק, מהווה אף הפרת החובה להקטנת הנזק הנטען (אשר כלל לא הוכח) ואף בכך יש כדי לדחות את תביעתו של התובע בענין זה. דחיית הטענה לקיומה של עוולת לשון הרע 101. אף עוולת לשון הרע לא הוכחה. 102. ודוק. הענין העובדתי העיקרי נשוא התביעה הינו פשוט וברור; הנתבעת שלחה מכתב למיקרוסופט אשר הוביל לפיטוריו של התובע. 103. דא עקא, לא מצאתי בכתבי הטענות הגדרה ברורה של לשון הרע אשר הופץ על ידי הנתבעת. חיפשתי ולא מצאתי טענה לפיה המכתב על צרופותיו מהווה לשון הרע. אמנם על גבי המכתב אשר צורף לתצהירו של התובע נכתב בכתב יד: "המכתב הדיבתי ששלחה ורד למיקרוסופט". דא עקא, בהיעדר טענה בכתב התביעה באשר להיותו של המכתב לשון הרע, הרי שדי בכך כדי לדחות כל טענה ללשון הרע. 104. יתרה מכך, התובע לא פרט מהם רכיבי המכתב המהווים לטעמו לשון הרע. קריאת המכתב אינה יכולה להשאיר מקום לספק כי לא כל האמור בו הינו לשון הרע לכאורה: "כאשר לשון הרע על התובע היא משתמעת ואינה עולה מן הפרסום (Innuendo), חייב התובע לציין במפורש בכתב התביעה מדוע משתמע הפרסום כלשון הרע עליו." [ראה לענין זה עו"ד אורי שנהר "דיני לשון הרע" (הוצאת נבו, 1997), בעמוד 421). כך או כך, אינני סבור כי יש במכתב משום לשון הרע ולכל היותר מדובר בדברים אותנטיים ומבוססים כפי שאף התובע אישר. 105. אמנם התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעת: "יזמה קשר עם גורמים במיקרוסופט, ופרסמה להם, ולכולי עלמא, ותחת כל עץ רענן, כי התובע הינו עובד גרוע ובלתי מקצועי, אדם בלתי ערכי, רמאי ושקרן, כזה שלא ניתן לסמוך עליו ולא כדאי להעסיקו, כי הינו מרגל תעשייתי, כי שימש בעבר ומשמש כ"חפרפרת" וכ"סוס טרויאני" בתוך ארגונים בהם עבד, כי הקים ומקים ארגונים מתחרים למעסיקיו, כי גזל וגוזל ממעסיקיו מידע, מוניטין ולקוחות להפקת רווחים אישיים, וכי פעל ופעול תוך שיודע שמעשיו אסורים, ובאופן סדרתי וזדוני." (סעיף 75 לכתב התביעה; סעיף 90 לתצהיר התובע בתביעה העיקרית). 106. טענות אלה לא הוכחו ולא הובאו להן כל ראיה. כאמור כל שעשתה הנתבעת היה משלוח המכתב וצרופותיו כאמור, ולא הוצגה כל ראיה לפרסום אחר של לשון הרע. 107. אף בחקירתו הנגדית הודה התובע כי אין בסיס לטענותיו ולייחוס האמירות הנ"ל על ידי הנתבעת; כך, התובע אינו יודע אם אמרה; אולי אמרה בעל פה אבל הוא לא שמע, כי אינו מדבר איתה כבר 4 שנים; אמרה לאנשים עלומים/רלוונטיים ואחרים שלא נקב בשמם ועוד. לכך יש להוסיף כי נמנע מזימון אותם עדים מסיבותיו הוא ומשכך אין לטענות אלה כל בסיס ראייתי (עמ' 28 שורות 15-25; ראה גם עמוד 29 שורות 16-17; עמוד 30 שורות 2-8; עמוד 35 שורות 24-26). בנסיבות אלה אף לא הוכח רכיב הפרסום הנדרש בחוק וממילא לא הוכחה הוצאת דיבה (ראה סעיף 38 לסיכומי הנתבעת המקובל עלי). 108. בשל אלה אין דמיון בין הנסיבות דנן לבין הנסיבות בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ התובע במסגרת סיכומי התשובה מטעמו. בפסקי הדין הרלבנטיים שצורפו לא היתה מחלוקת, למצער בחלקם, כי מכתבים שנשלחו כללו לשון הרע, בשונה מהמקרה דנן. 109. בנסיבות אלה איני רואה מקום לדון בהגנות שנטענו על ידי הנתבעת ואני דוחה אף עילה זו. שליחת המכתב אינה מהווה פגיעה בפרטיות 110. התובע מייחס לנתבעת אף הפרת הוראות רבות בחוק הגנת הפרטיות. 111. כך ובין היתר, טען התובע כי מעשיה של הנתבעת מהווים: 111.1 פגיעה בפרטיות במשמעו של סעיף 2 (5) לחוק הגנת הפרטיות - שימוש במכתבים שלא נועדו לפרסום; 111.2 סעיף 2 (7) ו - (8) הפרה של חובת סודיות שנקבעו בדין ובהסכמי עבודה; 111.3 סעיף 2 (9) שימוש בידיעות על ענייניו הפרטיים של אדם; 111.4 סעיף 16 - הפרת חובת סודיות בשל גילוי מידע שהגיע במסגרת תפקיד כעובד או כמנהל; 111.5 הפרת סעיף 20 (ב) - מקים חזקה לפיה הנתבעת פעלה בזדון שכן פגעה בתובע ביודעין ובמידה העולה על הדרוש. 112. אף בכל הקשור לעילה זו לא הונחה תשתית ראייתית מתאימה ודינן של הטענות בענין זה להידחות. 113. כך, סעיף 2 (5) לחוק הגשת הפרטיות, התשמ"א-1981 קובע בין היתר כדלקמן: "(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" - לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;" 114. לשון הסעיף מלמדת על הנחה לפיה די בהסכמת הנמען או הכותב כדי לשלול את הפרת הוראות החוק בעת פרסומו של המכתב [ראה עו"ד דן חי "ההגנה על הפרטיות בישראל" (מהדורה ראשונה, מרץ 2006) עמודים 196-199]. בענייננו הנתבעת היתה הנמען, ומשכך אין בשליחת המכתב משום פגיעה בפרטיות. 115. הגם כי יש להניח כי משמעות זו עלולה לעורר בעיות, הרי שזוהי לשון החוק, היא ברורה ובנסיבות דנן הנני סבור כי היא אף מוצדקת [לדיון בענין זה ראה: אלי הלם, עו"ד "דיני הגנת הפרטיות" (הוצאת פרלשטיין-גנוסר, ת"א, 2003), עמוד 102 ואילך]. 116. יתר הסעיפים אליהם הפנה התובע אינם רלבנטיים לטעמי. כך אין תחולה לסעיף 2 (7) הדן בחובת סודיות שנקבעה בדין, דבר שאינו מתקיים בענייננו (ראה דן חי, שם בעמודים 199-200); כך גם לגבי סעיף 2 (8) הדן בהפרת חובת סודיות שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע - שכן לא נטען להסכם וממילא לא הוכח קיומו של הסכם אחר בענין זה. ממילא נקבע כי שימוש בזכות זו נעשה "לצורך ביסוסה של הזכות להגנת הפרטיות ביחסי עובד-מעביד..." (דן חי, בעמוד 210), ובמקרה דנן אין מדובר ביחסים מעין אלה. 117. כך גם באשר לסעיף 2 (9) הדן בשימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם ומסירתה שלא למטרה שלשמה נמסרה. בעניינו אין מדובר בידיעה אלא במכתב אותו שלחה הנתבעת ומשכך חל סעיף 2 (5) ולא סעיף זה. אף לגופם של דברים, אינני סבור כי מדובר בעניינים פרטיים ואינטימיים של התובע, כאלה המצדיקים הגנה (ראה עו"ד הלם הנ"ל, בעמוד 119-121]. 118. באותו אופן לא מצאתי כל תחולה לסעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות שכן אין מדובר במידע שהגיע לנתבעת במסגרת תפקידה כמנהלת/עובדת/מחזיקת מאגר מידע. 119. כך אף לא חלה החזקה הקבועה בסעיף 20 (ב) לחוק הגנת הפרטיות הקובע בין היתר: "(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב אם הוא פגע ביודעין במידה גדולה משהיתה נחוצה באופן סביר לצורך הענינים שניתנה להם הגנה בסעיף 18(2)." 120. דווקא בשים לב למפורט לעיל עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בסעיף 18 (2)(ב) ו - 18 (3) לחוק הגנת הפרטיות "(2) הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה: (א) ...; (ב) הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה; ... (3) בפגיעה היה ענין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות הענין, ובלבד שאם היתה הפגיעה בדרך של פרסום - הפרסום לא היה כוזב." 121. בענין זה פורט לעיל כי לנתבעת עומדת הגנת צידוק. בסיסה העובדתי של הגנה זו והמפורט לעיל, תומכים ומחזקים אף את מסקנתי כי לנתבעת עומדות ההגנות האמורות. הנני סבור כי בנסיבות הענין, בשים לב להתנהלות התובע היתה הן חובה מוסרית והן ענין ציבורי המצדיק שליחת המכתב. לא הוכחו יתר העילות בכתב התביעה 122. התובע אף ייחס לנתבעת ביצוע עוולות והפרת דינים רבים, אשר לא הוכחו. 123. כך ובין היתר, לא הוכחו ואף לא נטענו יסודות עוולת הרשלנות; הטענות להפרת חובה חקוקה נטענו ללא הפירוט הנדרש בדין - ואף לא ברור איזו עוולה הופרה. 124. התובע ייחס לנתבעת עוולות ודינים נוספים שהופרו, כדלהלן: "...חובות סודיות, זהירות ונאמנות מוגברות..." "דיני השותפות העסקית, דיני העבודה, פקודת הנזיקין, חובת תום הלב, דיני החוזים, דיני לשון הרע והגנת הפרטיות, כללי האתיקה, נוהג ומנהג..." "עבירה על סעיף 64 לפקודת הנזיקין - גרם נזק באשם מסוג זדון..." "כן מהווים מעלליה של הנתבעת שורה של עבירות פליליות, וכן עוולות חוקתיות המצדיקות פיצוי עונשי ולדוגמא" 125. אף לאלה לא הונחה תשתית ראייתית. אף טענת התובע כאילו הנתבעת הינה "מרגלת תעשייתית" לא בוססה וממילא אני סבור כי אינה רלבנטית. 126. לכך יש להוסיף כי התובע אף נקט בהליך של קובלנה פלילית כנגד הנתבעת. כפי שהסתבר התובע מחק הליך זה בשל העובדה כי לא רצה לזמן עדים, למרות שסבר כי יש להטיל על הנתבעת עונש מאסר של ממש: "ש. במסגרת הקובלנה מסרת הודעה בבית משפט שאם ורד תורשע אז קיימת אפשרות שתבקש להטיל עליה מאסר בפועל? ת. זה לא אני מבקש, זה מה שהחוק. אם מישהו עבר את העבירה הזו הוא יכול להיכנס לכלא. ש. ולמה ממקום של לבקש עונש מאסר החלטת למחוק את הקובלנה נגד ורד? ת. צריך לשאול את בימ"ש, כי בימ"ש בקובלנות פליליות לא מזמן עדים וזה מטלה שלי לזמן את העדים והעדים שרציתי לזמן לא היו באים בגלל הזמנה שלי, אחד מהם זה דני ימין שפיטר אותי. הוא לא יבוא להעידד. אנו סברנו בהתחלה שבימ"ש מזמן כי זו עבירה פלילית אבל הסתבר לנו שלא ולא היה שום עניין להמשיך עם זה. אם היה אפשרי בטוח שהייתי ממשיך בהליך הזה אחרי מה שעשתה." (עמוד 26, שורות 6-13). 127. חזרתו זו של התובע מהקובלנה תומכת אף היא בקביעותי דלעיל. סיכום עד כאן - דחיית התביעה 128. לאור האמור אני מסכים עם ב"כ הנתבעת כי התובע לא הוכיח את העובדות הנטענות בתביעתו וממילא לא הוכיח את טיעוניו המשפטיים. 129. לכך יש להוסיף את העובדה כי עדות הנתבעת כאמור לא נסתרה בכל הקשור לתביעתו של התובע. 130. בנסיבות אלה לא מצאתי לדון ברכיבי התביעה מה גם שאני סבור כי לנזקים שנטענו לא הונחה תשתית מתאימה. אוסיף כי אף אם היה בסיס לנזקי התובע, הרי שלתובע אשם תורם בשיעור 100% באשר כאמור, הביא את פיטוריו על עצמו. דחיית התביעה שכנגד 131. תחילה אציין כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי הצדדים הסכימו על הקמת מיזם משותף. 132. ודוק. מנ/1 - מייל מהנתבעת לתובע ותשובת התובע לורד ולדורון רביע ניתן ללמוד על פגישות שביצעה הנתבעת עם צידי ג' שונים; נ/2 - מייל מתאריך 3.6.2008 מדבר על התנעת הפעילות; נ/3 - מייל מתאריך 14.6.2008 אליו מצורף סיכום בין הצדדים ובכללו מודל כלכלי של המיזם, תחומי עיסוק, תמחור הכנסות והוצאות ועוד; נ/4 - מייל מתאריך 11.6.2008 מהתובע לנתבעת ודורון רביע אשר כותרתו "המיזם שלנו" ואשר בו כותב התובע, בין היתר: "שלום לכולם, עכשיו אחרי שכל חברי החברה קיבלו את ההודעה המשמחת באופן אישי, אנחנו צריכים לחשוב על שם, השם הוא הזהות הראשונה שלנו וחייב להיות קליט ומחבר לתחום שאנחנו עוסקים...". 133. די במוצגים אלה וכן בעדותה המהימנה של הנתבעת כדי ללמד כי הצדדים הסכימו על הקמת מיזם משותף ואף פעלו לממשו. 134. דא עקא, הנתבעת טוענת כי ההוצאות שהוציאה נזקפו בדוחותיה הכספיים של טרסט אס. כעולה מעדויות וטענות הצדדים בטרסט אס נשארו כספים אותם חילקו הצדדים באופן שווה עם חיסולה. הואיל ומדובר בהוצאות אשר נזקפו כטענת הנתבעת בדוחות הכספיים של טרסט אס (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת) הרי שהיה מקום לקחת אותן בחשבון בעת חיסולה של החברה וחלוקת הכספים בין הצדדים, דבר שלא נעשה (ראה עדות הנתבעת עמוד 58, שורות 15-17). 135. משמע כשחולקו הכספים שנותרו בטרסט אס בעת חיסולה, לא מצאה הנתבעת לבוא חשבון בגין ההוצאות שהוצאו לכאורה, ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה. עסקינן בהוצאה במסגרת פעילות החברה, ובהתנהלות זו ניתן ללמוד כי הנתבעת לא סברה כי יש לשפותה בגין הוצאות אלה. 136. לכך יש להוסיף כי אין במסמכים שהציגה הנתבעת משום פירוט ו/או ראיה אחרת מה דינן של ההוצאות שהוצאו, אם בכלל, על ידי היזמים, ומי נושא בהן. 137. מהמוצגים הנ"ל (נ/1 - נ/4) עולה כי רק בחודש יוני 2008 דובר על התנעת פעילות המיזם כאשר הצדדים מדברים על קיום פגישה לצורך העלאת פתרונות/רעיונות שיכסו את פעילות החברה ופגישות אלה נעשו בבתי הצדדים (נ/2). אף במודל הכלכלי מוצגות הוצאות שוטפות ושכר מוצע אך כלל לא מדובר על הוצאות אחרות עובר לתחילת הפעילות. 138. יתר על כן, הנתבעת לא הביאה כל ראיה להוצאות שהוצאו. הראיה היחידה שצורפה הינה חוזה שכירות רכב מתאריך 21.2.2008 למשך 36 חודשים. דא עקא, חוזה זה הינו על שמה של חברת טרסט אס והנתבעת כלל אינה נזכרת בו. 139. אף אם אני נכון לקבל את טענת הנתבעת כי נשאה בדמי שכירות הרכב, הרי שתביעתה למחצית הוצאות שכירות הרכב למשך 12 חודשים, אינה מתיישבת עם טענותיה לגבי משך זמן פעילותה. כך, לשיטתה נטשה את המיזם כבר בחודש 08/2008 ולפיכך יוצא כי השימוש ברכב לצרכי המיזם נמשך פרק זמן של מספר חודשים בלבד וברי כי לא למשך שנה שלמה. ממילא הנתבעת לא טענה כי נמנעה ממנה השבת הרכב טרם סיום החוזה. 140. לא הובאה אף כל ראיה כי התובעת אכן שילמה את התשלומים בגין השכירות. מהראיות שהוצגו לא ברורה אף היקפה של פעילות הנתבעת ומידת האינטנסיביות של פעילותה טרם תחילת פעילות המיזם, כך שלא ברור גם מה היה היקף השימוש ברכב לצרכי המיזם. 141. הדברים נכונים אף ליתר ראשי הנזק, אשר אף לגביהם לא הובאו ראיות. כך, לא הובאו ראיות להוצאות הדלק שנטען כי הוצאו ובדומה לשימוש ברכב, גם כאן לא ניתן לדעת מה הוצא בגין המיזם ומה לצרכים פרטיים (ראה סעיף 73 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד מטעם התובע). מהראיות אף לא עולה עבודה אינטנסיבית יום יומית ואף בכך יש כדי לתמוך בטענות התובע לענין זה. הדברים נכונים אף לגבי ההוצאות בגין הטלפון הנייד אשר אף לגביהן לא הובאו ראיות. 142. מצאתי לדחות אף את תביעת התובעת בגין הפסדי שכר למשך 9 חודשים (7 חודשי השקעה במיזם וחודשיים לחיפוש משרה). כך, לשיטת הנתבעת כלל לא התכוונה לעבוד בתקופה זו ומכל מקום במסגרת המודל הכלכלי (נ/3) דובר על קבלת שכר לאחר הקמת החברה. יתר על כן, התובעת כלל לא טענה כי חפשה משרה אחרת לאחר חודש 08/2008 ואף לא הביאה כל ראיה לענין שיעור השכר הנתבע ובסיסו. 143. לאור זאת תביעת הנתבעת שכנגד, נדחית. העדויות 144. כפי שהתרשמתי, עדויות עדי התובע היו מגמתיות ולעיתים מתחמקות. יתר על כן, העדויות בבית המשפט עמדו לעיתים בסתירה לתצהירי העדים ובענין זה אני מסכים עם הטענות בסיכומי הנתבעת (הפסקה האחרונה במבוא וסעיפים 68 ואילך). 145. מנגד, עדי הנתבעת היו מהימנים עדויותיהם היו קוהרנטיות, ברורות וישירות. התחושה היתה שהנתבעת "הלכה עם האמת שלה עד הסוף" ובשים לב לאמור איני רואה בכך פסול. לא התרשמתי כי הנתבעת פעלה מתוך נקמנות אלא מתוך אינטרס לגיטימי. טענת חוסר סמכות עניינית לגבי התביעה שכנגד 146. לאחר שהוגשו סיכומי התשובה מטעמו, העלה התובע לראשונה טענת חוסר סמכות עניינית באשר לתביעה שכנגד. להבנתו מדובר בתביעה לפרוק שותפות המצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי. התובע טען כי הנתבעת לא החליטה האם התביעה שכנגד עוסקת בחובות ביחס למיזם או ביחס לפירוק חברת טרסט אס. 147. אכן, סעד פירוק שותפות מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי אלא שעיון בכתב התביעה שכנגד מלמד כי אין בו טענה לפירוק שותפות כזו או אחרת. עניינה של התביעה שכנגד, הינו סעד כספי בגין הפרת הסכם להקמת חברה חדשה. בנסיבות אלה ברי כי הסמכות נתונה לבית משפט זה. 148. בקשה זו ואופן ניהול ההליכים על ידי התובע, אורכם של כתבי הטענות וחריגה משמעותית ממסגרת הסיכומים שנקבעה, תלקח על ידי במסגרת פסיקת ההוצאות. לסיכום 149. לאור האמור, הנני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד. 150. בשים לב למפורט לעיל באשר לאופן ניהול ההליכים, מצאתי לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום. 151. בתביעה שכנגד, אין צו להוצאות. הפרת חוזהחוזה