בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, מיום 5.7.05, שחייב את המבקשים (להלן: "המערערים") להפקיד ערבות בנקאית על סך 150,000 ₪ בקופת ההוצאה לפועל, כתנאי לעיכוב הליכים עד למתן החלטה בטענת "פרעתי", שאותה הגישו המבקשים. רקע עובדתי 1. מהבקשה ומנספחיה מצטיירת התמונה הבאה: המבקש (להלן: "המערער"), אזרח ישראלי ותושב קבע בארצות הברית, הינו בן דודו של המשיב. במהלך חודש אוגוסט 2004, יזם המשיב הקמת מועדון-דיסקוטק ברחוב לונץ 10 בירושלים. השניים הקימו חברה בשם טורו הפקות בע"מ, בה החזיק המערער במחצית מהמניות באמצעות אמו - המערערת ובמחצית השנייה החזיק המשיב. בין הצדדים הוסכם, כי המערער ישקיע סך של כ - 150,000 ₪, כאשר המשיב ינהל בפועל את המועדון. בפועל השקיע המערער סך של למעלה מ - 200,000 ₪. 2. בעקבות טענות שהעלה המערער כלפי המשיב בניהול המועדון, הגיש המערער, ביום 1.2.05, תובענה לבית משפט זה למתן סעדים זמניים וקבועים שעניינם קיפוח זכויות המערערים (ת.א. 7050/05). במסגרת דיון לפני כב' השופטת א. אפעל-גבאי, ביום 23.2.05, הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה, אותו העלו על הכתב, בכתב ידו של ב"כ המשיב, ואשר קיבל תוקף של פסק דין (נספח ד' לבקשה). 3. על פי עיקריו של הסכם הפשרה ירכוש המערער את מלוא זכויותיו של המשיב במועדון ובחברה תמורת סך של 190,000 ₪, אשר ישולמו בשני תשלומים: האחד, בסך 65,000 ₪ ביום 25.2.05, והשני, בסך 125,000 ₪ ביום 10.3.05. עוד נאמר בהסכם בפשרה, כי המשיב יהיה רשאי להוציא מהמועדון את הציוד שהכניס לשם טרם פתיחתו ואשר נרכש ממקורותיו הפרטיים. בסעיף 1.6.1 להסכם הפשרה נאמר, כי המשיב מצהיר, כי למעט חוב לספק השולחן בסך של 900 ₪ בצירוף מע"מ, אין חובות לחברה אשר טרם הוצאו שיקים בגינם. לגבי השיקים נותן המשיב למערער אופציה לבטל את ההזמנות הדחויות כנגד החזרת השיקים לחברה, וכאשר הוא נוטל על עצמו את החבות בגין שיקים אלו והטיפול בהם מול הספקים במידה והמערער יחליט לבטל את העיסקאות בגין אותם שיקים. עוד הוסכם בין הצדדים, כי צד שיפר את ההסכם הפרה יסודית בגין ביצוע תשלומים ו/או משיכת כספים ו/או העברת מניות ישלם לצד הנפגע פיצוי מוסכם בסך השווה ל - 10,000 דולר (סעיף 1.9 להסכם הפשרה). 4. המערער שילם למשיב סך של 64,000 ₪, על חשבון התשלום הראשון בו התחייב במסגרת הסכם הפשרה אולם לא שילם את התשלום השני. 5. ביום 24.3.05 הגיש המשיב ללשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע פסק הדין, על סך של למעלה מ - 170,000 ₪ על יסוד הטענה, כי לא שולם לו התשלום השני בסך 126,000 ₪ שעליו הוסכם בהסכם הפשרה (סכום זה כולל 1,000 ₪ - יתרה מהחיוב בתשלום הראשון - א.פ.), וכן סך של 45,000 ₪, שהוא סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם הפשרה. 6.ביום 26.5.05 הגישו המערערים בקשה בטענת "פרעתי", שעיקרה, כי לאחר מתן פסק הדין, ובניגוד להצהרתו של המשיב במסגרת הסכם הפשרה, כי לא נותרו לחברה חובות (למעט הסך של 900 ₪ +מע"מ), שילמו המערערים סך של 115,996 ₪, וסכום זה בנוסף לסכום הפיצוי המוסכם, בסך של 43,500 ₪, יש לקזז מהתשלום שעליו התחייב המערער, כך שלא זו בלבד שאין המערער חב בסכום כלשהו למשיב אלא המשיב הוא זה שחייב למערער סך של 33,496 ₪ בנוסף לסכומים אחרים. 7. ביום 10.7.05 הגיש המשיב תגובתו לבקשה בטענת "פרעתי", שעיקרה דחיית טענות המערער. עוד נטען, כי כל החובות הנטענים, אשר שולמו על ידי המערער היו ידועים לו, או היה עליו לדעת עליהם, קודם לחתימתו על הסכם הפשרה, ובמקרה אחד אף מדובר בהזמנה שביצע המערער לאחר חתימתו על ההסכם, ולפיכך לא על המשיב לשאת בהם. עוד הוסיף וטען, כי עצם קיומה של זכות לקיזוז, השנויה במחלוקת במקרה זה, חורגת מגדר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל הדן בטענת "פרעתי", ולפיכך יש לדחות את טענת המערער בנושא (נספח ג' לבקשה). 8. בהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל, מיום 5.7.05 נאמר כך: "לאחר שעיינתי בבקשת החייבים ובתגובת הזוכה אני מורה כי עיכוב ההליכים יעמוד בעינו בכפוף להפקדת ערבות בנקאית ע"ס 150,000 ₪ בקופת ההוצאה לפועל עד ליום 19.7.2005". 9. על החלטתו זו של ראש ההוצאה לפועל הוגשה בקשת רשות ערעור זו. יצויין, כי בד בבד עם הגשת בקשת הרשות לערער, הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של ראש ההוצאה לפועל עד למתן החלטה בבר"ע. ביום 3.8.05 ניתנה החלטתו של כב' השופט מ. גל, בה נענה לבקשה לעיכוב ביצוע בהתנייה של הפקדת ערובה של צד שלישי על סך של 150,000 ₪. כתב ערבות כאמור הופקד ביום 14.8.05. 10. על פי סמכותי בתקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, הנני דן בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עיקרי טענות הצדדים בבקשה למתן רשות ערעור 11. בבקשה למתן רשות ערעור שב ב"כ המערערים על טענותיו אותן העלה במסגרת "טענת פרעתי" לפני ראש ההוצל"פ, והוסיף, בבקשתו בכתב ובטיעונו בעל פה, כי לאור תגובת המשיב לטענת הפרעתי, בה נכללו הודאות לטענות הנטענות על ידי המערערים, הסיכויים לקבלת הטענה גבוהים ביותר. עוד הוסיף וטען, כי אי עיכוב ההליכים יגרום למערערים עוול ואי-צדק משוועים. 12. גם ב"כ המשיב, בתגובתו בכתב ובעל פה לבקשה שב על טענותיו בתגובה במסגרת ההוצל"פ, והוסיף כי הסיכויים לקבלת טענת פרעתי הינם נמוכים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב וכי על החלטת ראש ההוצל"פ להיוותר על כנה. דיון והכרעה 13. סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), הדן ב"טענת פרעתי", קובע כך: "(א) חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ב) החליט ראש ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, יצווה על הפקדת ערובה להבטחת קיום פסק הדין, זולת אם החליט, בהתחשב בנסיבות העניין, שלא לצוות כן". מהסיפא לס"ק (א) שצוטט לעיל למדים אנו, כי ראש ההוצאה לפועל רשאי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, כולו או מקצתו, "מטעמים מיוחדים שיירשמו". במקרה דנן לא נימק ראש ההוצל"פ כלל מדוע זה החליט על עיכוב ההליכים כבקשת המערערים. ראש ההוצל"פ גם נמנע מלנמק מדוע זה הורה על הפקדת ערבות בנקאית על סך 150,000 ₪, בשעה שהבקשה לביצוע פסק דין הוגשה על סך של כ-170,000 ₪. מן הראוי הוא, כי ראש ההוצל"פ ינמק החלטתו, על מנת שניתן יהיה להעבירה תחת שבט הביקורת של ערכאה זו, ויש לקוות כי בעתיד, בהינתן החלטה לעיכוב הליכים, תנומק ההחלטה כקביעת המחוקק. מכל מקום, על אף הימנעות ראש ההוצל"פ מלנמק החלטתו, לאור האופי המיוחד של בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ במסגרת תקנה 120(ג) לתקנות ההוצל"פ, התש"ם-1979, מוסמכת ערכאה זו ליתן החלטה במקום ראש ההוצל"פ, וכך ייעשה (ראה: רע"א 5485/99 יעיש פינטו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2000(2) 405, 406 ; ד. בר- אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, מהדורה שישית עמ' 85-86 והאסמכתאות שם). כיוון שאין לפניי בקשת רשות ערעור על עצם החלטתו של ראש ההוצל"פ לעכב את ההליכים אדון בטענת המערערים לעניין הערובה שנקבעה על ידי ראש ההוצל"פ במקרה דנן. 14. על פי הוראת סעיף 19(ב) לחוק ההוצל"פ, אם החליט ראש ההוצל"פ להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין עליו, דרך כלל, לצוות על "הפקדת ערובה להבטחת קיום פסק הדין", זולת אם החליט, בהתחשב בנסיבות העניין, שלא לצוות כן. ודוק. על הערובה להבטיח קיום פסק הדין, שביצועו התבקש בלשכת ההוצל"פ. זאת במאובחן ממקומות אחרים בהם הורה המחוקק, או מתקין התקנות, על הפקדת ערובה. כך למשל לעניין סעד זמני למדנו מתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי מטרתה של הערובה המופקדת היא "לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו...", או לפי תקנה 391(1), בעניינו של כונס נכסים, מטרת הערובה של כונס הנכסים היא "להבטחת אחריותו לנכסים שהוא ממונה עליהם ולכל אשר יגיע לידו בקשר לנכסים", או לפי תקנה 519(א), ניתן להורות לתובע להפקיד ערובה "לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". 15. הסיפא לסעיף 19(ב) לחוק ההוצל"פ, המתיר לראש ההוצל"פ להורות על אי הפקדת ערובה "להבטחת קיום פסק הדין", "בהתחשב בנסיבות העניין", מותיר כר נרחב לראש ההוצל"פ לעשות כן ובלבד שינמק החלטתו. לאור ניסוחו של הסיפא לסעיף ברי, כי אין המדובר ב"רשימה סגורה" של מקרים, אלא יש לבחון כל מקרה ומקרה בנפרד. ככלל ניתן לומר, כי שיקול מרכזי יהיה הסיכוי לקבלת טענת פרעתי שהעלה המבקש. אכן בשלב ההחלטה בנושא עיכוב הביצוע לפני ראש ההוצל"פ מונחת הבקשה והתצהיר המצורף לה, ולעיתים גם התגובה והתצהיר שצורף לה, מבלי שהמצהירים ייחקרו על תצהיריהם, אך אין מניעה, ואף חובתו של ראש ההוצל"פ, להעריך את הסיכוי לקבלת הטענה, מבלי שקביעה זו תשמש כמחייבת לאחר שהמצהירים ייחקרו חקירה נגדית על שפירטו בתצהיריהם. 16. אחת העילות היכולות להיטען בשלב זה הינה טענת קיזוז, כפי שנטען במקרה דנן. בעיקרון אין מניעה שבמסגרת טענת פרעתי תידון גם טענה קיזוז (רע"א 191/87 רבין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-על 87(2) 661). כב' השופט בר-אופיר, בספרו הנזכר בעמ' 623, מסייג זכות זו באומרו כדברים הללו: "נראה לי כי ראוי להבחין בסוגיה זו בין זכות קיזוז קיימת לבין זכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה איננו שנוי במחלוקת, כאשר הזוכה הודה במפורש בקיומה או שזו זכות חלוטה, ושוב אין לזוכה פתחון פה להשיג על קיומה... רק זכות כזאת עשויה לעמוד גם לחייב הטוען טענת "פרעתי"... לא כן זכות קיזוז נטענת, או טענה לזכות קיזוז השנויה במחלוקת: טענה כזו, אם יש לה על מה לסמוך, אמורה להעמיד לטוען עילת הגנה בפני תביעת יריבו, או גם עילת תביעה נפרדת ועצמאית כנגד יריבו. אך בירורה של טענה כזו חורג מגדר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל הדן בטענת "פרעתי"" (ראה גם: ד. בר-אופיר, שם בעמ' 194-196). 17. בענייננו, כאמור, העלו המערערים טענת קיזוז שלשיטתם נוצרה לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים. הסיכויים לדחיית טענת "פרעתי" אינם חד-משמעיים, ויש לבחון טענתם הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי של פרשנותו של הסכם הפשרה. לכאורה, אין מניעה כי ראש ההוצל"פ ידון בטענות שהעלו המערערים במסגרת טענת פרעתי, שכן, דומה, כי המשיב אינו חולק כי הסכומים שלהם טענו המערערים אכן שולמו על ידי המערער, וכל המחלוקת בין הצדדים הינה האם לאור הסכם הפשרה היה על המערער לשאת בכך או שמא על המשיב. פרשנותו של הסכם הפשרה יכולה להינתן גם על ידי ראש ההוצל"פ (רע"א 4906/03 גל חברה לדלק בע"מ נ' אלברטו לרנר, תק-על 2004(4) 2729 ; בר"ע (מחוזי-ירושלים) 558/04 משה קול נ' נצבא חברה להתנחלות בע"מ (טרם פורסם - פסק דין מיום 6.3.05 - סעיף 13 שם). לשיקולים אלה יש להוסיף, כי במסגרת בקשה לביצוע פסק דין לא ניתן לכלול את הפיצוי המוסכם שהוסכם בין הצדדים לחוזה, בטרם תינתן הכרעה שיפוטית בשאלה מי הפר את חיובי פסק הדין ומי מהצדדים זכאי לפיצוי (השווה: ע"א (מחוזי-ירושלים) 383/93 גרינפילד נ' גור, תק-מח 94(1) 165). 18. אחד השיקולים הנוספים הצריכים להישקל הוא "מאזן הנוחות" שבין הצדדים. במצורף לבקשת הרשות לערעור ולסעד הזמני בערכאה זו הגישה המערערת תצהיר בו הצהירה, כי התניית עיכוב ההליכים בתשלום נוסף של 150,000 ₪, אשר מתווסף ל-400,000 ₪ שכבר הושקעו ושולמו על ידי המערערים, עלולה להביא ותביא לידי סגירת המועדון וקריסתה הכלכלית של החברה, ותוריד לטמיון את כל ההשקעה במועדון. דברים אלו לא נסתרו על ידי המשיב, ומטים את הכף של מאזן הנוחות לטובת המערערים במידת מה. 19. לשיטה אחרונה. בשיקלול העובדה, כי הסיכויים לדחיית טענת "פרעתי" שהעלו המערערים אינם חד משמעיים, ומשמאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים הנני קובע, כי החלטת ראש ההוצל"פ בדבר הפקדת ערבות בנקאית על סך של 150,000 ₪ תבוטל. עיכוב ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל יעמוד בעינו אם יעמידו המערערים ערבות צד ג' על סך של 130,000 ₪, להבטחת קיום פסק הדין, אם תידחה טענת פרעתי, וכן יפקידו בקופת ההוצל"פ סך של 10,000 ₪, לא יאוחר מיום 10.10.05. 20.טענת פרעתיטענת קיזוזקיזוז