1. לפני תביעת התובע ברק ברזנר (להלן: התובע) נגד א.ס לוגיסטיק לייזר בע"מ (להלן: הנתבעת) לתשלום שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר וגמול עבודה בשעות נוספות . 2. עדים וראיות: א. התובע העיד מטעמו ובנוסף העיד אלסיי ליבנסון, עובד לשעבר של הנתבע (להלן:אלכסיי) . מטעם הנתבעת העיד אורן קובי (להלן:אורן). ב. במסגרת החקירה הראשית הגיש התובע תלוש שכר עבור חודש 5/10, סומן ת/1; תלושי שכר וספחים של המחאות שקיבל מהנתבעת , סומן במקובץ ת/2; חשבונית עבור טיפול לרכב מיום 7.2.10, סומן ת/3. 2. ואלו העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מהעדויות שהעידו הצדדים בפני בית הדין: א. התובע הועסק אצל הנתבעת בתפקיד טכנאי תיקון מדפסות מיום 24.1.10 ועד ליום 20.5.10. ב. עבודתו של התובע בוצעה מחוץ לחצרי הנתבעת אצל לקוחות הנתבעת. ג. התובע התפטר מעבודתו. ד. הנתבעת הפיקה לתובע תלוש שכר עבור חודש מאי 2010 לפיו הוא זכאי לשכר עבודה בצירוף זכויות סוציאליות בסך 4,796 ₪ נטו (ת/1). דיון והכרעה משכורת עבור חודש 5/10 3. לטענת התובע הנתבעת לא שילמה לו משכורת עבור חודש 5/2010, בהתאם לתלוש שהפיקה, וכאשר פנה לנתבעת בדרישה לקבל את שכרו, התחמקה הנתבעת בטענות שונות. אציין כבר בפתח הדברים כי לאור התרשמותי מן העדות שהעיד התובע מצאתי את גרסתו מהימנה ואף מתיישבת עם העובדה שלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת לא שילמה לתובע משכורת עבור חודש 5/10. 4. מנגד גרסת הנתבעת באשר לתשלום המשכרות לא עקבית ורצופה סתירות, כפי שיפורט להלן: בכתב ההגנה למעשה אין כל התייחסות עניינית של הנתבעת לתביעה לשכר עבודה והנתבעת רק טענה באופן כללי כי שילמה לתובע את מלוא הסכומים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו וסיומה (ס' 2). עוד טענה הנתבעת, כי היא התובע התפטר מבלי ליתן הודעה מוקדמת ולפיכך היא זכאית "לקזז מכל סכום המגיע לתובע, ככל שמגיע, את השכר בגין תקופת ההודעה שלא ניתנה" (סעיף 8) ובנוסף כי היא זכאית לקזז "מכל סכום המגיע לתובע, ככל שמגיע, את שווי הנזקים שהסב התובע לרכב הנתבעת, מחמת נהיגה רשלנית ו/או זדונית ברכב, עד לגובה מלוא סכום התביעה" (סעיף 9). בפתח דיון ההוכחות, כאשר התבקשה הנתבעת להבהיר את טענותיה בעניין תשלום השכר השיבה, תוך שהיא מפנה לס' 2 לכתב ההגנה, כי שילמה לתובע את כל הסכומים ואין שום חוב (עמ' 1 ש' 25-29 לפרוטוקול). בעדותו הראשית הציג אורן גרסה אחרת בעניין תשלום השכר וטען, כי הנתבעת הכינה לתובע המחאה עבור משכורת חודש 5/10 ושהוא יכול להמציא לבית הדין עותק מההמחאה (עמ' 5 ש' 10-11 לפרוטוקול). בהמשך, כאשר נשאל אורן האם ההמחאה נפרעה טען, כי לתובע היו השגות לגבי התשלום ויכול להיות שהוא לא אסף את ההמחאה (עמ' 5 ש' 17-20 לפרוטוקול). במסגרת הסיכומים (סעיפים 13-15) חזרה הנתבעת על הגרסה שהובאה לראשונה בעדותו של אורן וטענה, כי הנתבעת הייתה מוכנה ועודנה מוכנה לשלם לתובע שכר עבור חודש 5/2010 והיא אף הודיעה לתובע שהוא מוזמן בכל עת לאסוף את ההמחאה, אך התובע בחר להגיש את התביעה. הנה כי כן, כפי שפורט לעיל, גרסת הנתבעת לא עקבית ונוכח הסתירות המהותיות בגרסאות שמסרה, וערפולי הזיכרון שליוו את עדותו של אורן נקבע כי גרסת הנתבעת בכללותה לא מהימנה. 5. לאור כל האמור מתקבלת התביעה ונקבע, כי הנתבעת תשלם לתובע שכר עבודה וזכויות סוציאליות, בהתאם לתלוש שהופק, בסך 4,796 ₪ נטו. פיצויי הלנת שכר 6. לטענת התובע, הנתבעת הלינה במכוון את שכרו מבלי שהיה כל צידוק למעשיה והתעלמה מכל פניותיו ולפיכך הוא זכאי לפיצויי הלנת שכר ואין מקום להפחית את פיצויי ההלנה. מנגד טוענת הנתבעת, כי היתה נכונה לשלם והמחאה המתינה לתובע במשרדי הנתבעת, אך התובע מטעמיו שלו, בחר שלא להגיע ולאסוף את שכרו ואין לו להלין אלא על עצמו. עוד טוענת הנתבעת, להתיישנות התביעה שכן חלפו 60 ימים מהמועד בו היה זכאי התובע לקבל את שכרו, שכאמור עמד לרשותו במשרדי הנתבעת. 7. כפי שפורט לעיל בהרחבה, גרסת הנתבעת באשר לאי תשלום שכרו של התובע לא עקבית ורצופה סתירות ולמעשה רק במסגרת החקירה הנגדית נטען לראשונה כי התובע בחר מטעמיו שלא לאסוף את ההמחאה שהוכנה עבורו. נוכח "כבישת" טענותיה של הנתבעת, עדיפה ומהימנה עלי גרסת התובע כי הנתבעת התחמקה מלשלם לו את שכרו. 8. אוסיף עוד, כי ניתן לצפות שאילו היה ממש בטענת הנתבעת כי רצתה לשלם לתובע את שכרו אך הוא התחמק מלקבל את התשלום, היתה הנתבעת משיבה למכתב ההתראה ששלח התובע לפני הגשת התביעה ביום 27.7.10, או מנסה להעביר לתובע את התשלום לאחר הגשת כתב התביעה, במקום להכחיש בצורה סתמית בכתב ההגנה את זכאות התובע לשכר ולטעון טענות קיזוז. זאת ועוד, אילו היה ממש בטענת הנתבעת כי הכינה לתובע המחאה, היתה מציגה עותק מההמחאה לבית הדין. 9. משהוכח כי הנתבעת פעלה שלא בתום לב ונמנעה מלשלם לתובע את שכרו ומשלא ניתן כל הסבר על ידי הנתבעת מדוע לא ניסתה לשלוח לתובע את שכרו לפני הגשת התביעה ובמהלך ניהול ההליך, לא ניתן לראות בנסיבות המקרה דנן "טעות כנה" או "מחלוקת של ממש" ועל כן אין מקום להפחית את פיצויי הלנת שכר. 10. באשר לטענת נתבעת בדבר התיישנות התביעה אציין, כי מאחר שהנתבעת לא שילמה לתובע שכר, הרי שבהתאם לס' 17א(א) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 התביעה לפיצויי הלנת שכר תתיישן אם לא הוגשה התובענה תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן. משנדחתה טענתה ה"כבושה" של הנתבעת לפיה היתה מוכנה לשלם לתובע שכר ואף הכינה המחאה, ובשים לב לעובדה כי התובע הגיש את תביעתו ביום 17.8.10, נדחית טענת הנתבעת בדבר התיישנות התביעה לפיצויי הלנת שכר. 11. לאור האמור, תשלם הנתבעת לתובע פיצויי הלנת שכר כחוק מיום 1.6.10 ועד לתשלום המלא בפועל עבור שכר העבודה בגין חודש 5/10. 12. באשר לשיעור השכר עליו יתווספו פיצויי ההלנה הסכומים שהנתבעת ניכתה בהתאם לחוק אינם מובאים בחשבון לעניין פיצויי ההלנה וכן הרכיבים ששולמו לתובע בגין "פדיון חופשה" ו"פיצוי שווי" שכן מדובר בתשלומים בגין החזר הוצאות וזכויות סוציאליות שאינם בגדר "שכר עבודה". לפיכך נקבע, כי פיצויי ההלנה יתווספו רק לשכר העבודה בסך 4,211 ₪ (4,363.5 בקיזוז הניכויים לרשויות המס). יתרת המשכורת לתשלום בסך 585 ₪ תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד לתשלום בפועל. גמול עבודה בשעות נוספות 13. השאלה הראשונה בבסיס המחלוקת בין הצדדים, לה נדרשת הכרעתי היא, האם חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה) חל על העסקת התובע. לטענת הנתבעת, התובע הועסק בתפקיד של טכנאי שטח, תפקיד במסגרתו מתבצעת מרבית העבודה מחוץ לחצרי הנתבעת, כך שיום עבודתו של התובע מנוהל על ידו באופן עצמאי והוא בוחר מתי לערוך את הפסקותיו, מהן שעות עבודתו וכן מתי מסתיים יום העבודה. לטענתה, אין לה שליטה על אופן עבודתו של התובע ועל שעות עבודתו והתנהלות זו מונעת ממנה לפקח על עבודתו ולפיכך התובע אינו חוסה תחת חוק שעות עבודה ומנוחה 14. הוראת החוק הרלוונטית העומדת בבסיס המחלוקת שבין הצדדים היא סעיף 30 (א)6) לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובע כדלקמן: "(א) חוק זה אינו חל על העבדתם של: (6)עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם" בהתאם להלכה הפסוקה השאלה שעל בית הדין לבחון היא אינה אם לנתבעת היה למעשה פיקוח על שעות העבודה והמנוחה של התובע אלא האם תנאי העבודה ונסיבותיה, איפשרו פיקוח כאמור (דב"ע לג/2-4 אברהם רון נ' המועצה המקומית מצפה רמון פד"ע ד 386). 15. התובע העיד כי תוכנית העבודה היומית (להלן : "קריאות") ניתנה לו בכתב על ידי מזכירת הנתבעת בבוקר של יום העבודה או יום לפני ובנוסף כי במהלך יום העבודה קיבל מאורן או מהמזכירה "קריאות" נוספות ללקוחות ולמעשה היה קשר טלפוני רציף במהלך יום העבודה בינו לבין המשרד. בנוסף טען כי בדרך כלל בסיום יום העבודה היה חוזר למשרד לפרוק את הציוד (עמ' 2 ש 16-20 לפרוטוקול). אורן בעדותו הראשית לא סתר את עדותו של התובע ורק טען כי עבודתו של התובע היתה עצמאית בשטח בהתאם ל"קריאות" (עמ' 5 ש' 12 לפרוטוקול). 16. בשים לב תנאי עבודתו של התובע ונסיבותיה, כפי שפורטו בעדותו המהימנה של התובע, אין ספק כי נתונה היתה לנתבעת האפשרות לפקח על עבודתו של התובע והיא אף עשתה זאת בפועל. הוכח בפני, כי במסגרת עבודתו נהג התובע לקבל תוכנית עבודה יומית , קרי ביקורים אצל לקוחות, שנקבעו על פי צורכי הנתבעת ובהתחשב בהערכה של זמן התיקון והזמן הנדרש לנסיעה מלקוח ללקוח. למעשה, מי שקבע את סדר היום של התובע מול הלקוחות היתה הנתבעת ולכן התובע לא היה חופשי לעשות כרצונו, כפי שטענה הנתבעת. יתרה מכך, במהלך יום העבודה הנתבעת היתה בקשר רציף עם התובע, הוסיפה "קריאות" שלא נכללו בתוכנית העבודה וכך הנתבעת יכלה לדעת בכל רגע נתון מה התובע עושה והיכן הוא נמצא. 17. לאור כל האמור, אין לקבל את טענת הנתבעת בדבר אי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקתו של התובע. 18. כעת נותר לבחון האם הוכיח התובע כי עבד שעות נוספות בהיקף הנטען על ידו. הלכה פסוקה היא כי תביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדות, ואין לפסוק בה לפי אומדן או לפי שכר ראוי. התובע גמול עבודה בשעות נוספות חייב להוכיח לא רק שעבד בשעות נוספות אלה גם את מספר השעות שעבד (דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץ נ' ישראל בר-אדון, פד"ע ד' 39). יצוין כי מגמת הפסיקה בשנים האחרונות להגמיש את כללי הראיה בהוכחת עבודה בשעות נוספות (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1986) בע"מ נ' אלי אפרים, ניתן ביום 12.11.08). 19. לטענת התובע, יום העבודה החל בשעה 08:00 בבוקר והסתיים בשעה 18:00 (10 שעות מדי יום) ועל כן מדי יום הוא עבד שעה נוספת לפחות ולפעמים אף יותר. לביסוס לטענתו צירף התובע רשימה של מספר השעות הנוספות שעבד בכל יום (להלן: רשימת השעות) וטען כי הוא זכאי ל-98 שעות נוספות לפי תעריף של 125% ו-24 שעות נוספות לפי תעריף של 150%. 20. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שנתתי דעתי לחומר שהובא בפני ולטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע עמד בנטל המוטל עליו והוכיח כי עבד שעות נוספות ואת היקפן, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן: ראשית , אורן בעדותו מחזק את גרסת התובע כי עבד שעות נוספות. בשל חשיבות הדברים אביא אותם כלשונם: "ש. לגבי תקופת ההעסקה של התובע, עד סוף מאי 2010, האם ניהלת דו"ח ות נוכחות של התובע? ת. כן. באקסל לכולם. לא הבאתי אותם לכאן. אני לא יודע אם צירפו את זה או לא. אבל אני לא טוען שהוא לא עבד. אצלנו העבודה היא מהשעה 08:00 בבוקר עד השעה 18:00. מי שלא מגיע, מסמנים לא X , ואם הוא איחר, רושמים שעת הגעה" (עמ' 5 ש' 29-31 לפרוטוקול, הדגשות ש.א) הנה כי כן, מעדותו של אורן עולה באופן ברור ומפורש, כי התובע עבד במתכונת עבודה קבועה החל מהשעה 08:00 ועד לשעה 18:00 , כך שלכל הפחות עבד התובע שעה נוספת בכל יום. כאן המקום לציין, כי לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעת כי התובע התעלם ברשימת השעות מהוראות צו ההרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר. מעיון ברשימת השעות עולה, כי התובע חישב את השעות הנוספות החל מהשעה ה-9 ולא השעה ה-8 והדבר נלמד מהעובדה שבימים רבים טען התובע כי עבד שעה נוספת אחת בלבד. אם היה ממש בטענת הנתבעת, הרי שהתובע היה מבקש שעתיים נוספות בכל יום. כמו כן לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת, כי יש לנכות מ-10 שעות העבודה ביום הפסקה בת 45 דקות שכן הנתבעת לא הוכיחה כי ניתנו לתובע הפסקות וכי בהפסקות שכביכול ניתנו התובע היה חופשי לעשות כרצונו. מעבר לאמור אוסיף, כי מדובר בהרחבת חזית ורק מן הטעם הזה יש לדחות את טענת הנתבעת. 21. באשר לטענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה שכן התובע לא ציין ברשימה השעות, את שעות העבודה (התחלה וסוף) אלא רק את מספר השעות הנוספות היומי. אף טענה זו דינה להידחות. לטעמי, משהגיש התובע רישום מדויק של שעות נוספות בכל יום עבר הנטל אל הנתבעת לסתור את טענתו בדבר עבודה בשעות נוספות כנטען ברשימה השעות. כאמור, מעדותו של אורן עולה כי הנתבעת ניהלה רישום שעות מסודר לתובע וליתר העובדים. הנתבעת נמנעה מלצרף ולו דו"ח אחד וזאת חרף חשיבותם של הדו"חות ולמעשה לא סתרה בראשית ראיה את רשימת השעות שצירף התובע. כלל נקוט שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועל כנגדו. אשר על כן, סבורה אני כי התובע עמד בנטל והוכיח טענתו בדבר עבודה בשעות נוספות, כמפורט ברשימת השעות שצורפה לכתב התביעה. 22. לבסוף אציין, כי לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת כי לא נתנה אישור לתובע לעבודה שעות נוספות ולפיכך כל שעת עבודה נוספת, ככל שהיתה, אינה בהוראתה ועל כן אין היא מחויבת כלל בתשלום בגינה. הלכה היא, כי אין צורך בהסכמה או בדרישה מפורשת של המעביד לביצוע שעות נוספות ודי בכך שהמעביד היה מודע לביצוע העבודה, ושהעבודה שירתה את ענייניו. משהוכח שהתובע עבד כל יום שעה נוספת אחת לפחות ובנוסף התבקש לעבוד שעות נוספות כדי להשלים את תוכנית העבודה שמסרה הנתבעת, אין ספק שהנתבעת היתה מודעת לביצוע השעות הנוספות והעבודה בוצעה בהתאם להנחיותיה. אשר על כן, נדחית טענת הנתבעת מכל וכל. 23. סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע גמול עבודה בשעות נוספות בסך 5,406 ₪ ברוטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד לתשלום הפועל. טענת קיזוז 24. במכלול הראיות והעדויות שבפני לא מצאתי בסיס כלשהו לטענת הנתבעת בדבר נזקים שגרם כביכול התובע לרכב וכל טענות הנתבעת נטענו בעלמא ועל כן נדחות. יודגש כי הנתבעת לא טרחה לפרט מה הנזק שגרם כביכול התובע ובאיזה שיעור והסתפקה באמירה סתמית לפיה נגרם לרכב נזק בשווי "עשרות אלפי שקלים". 25. באשר לטענת הקיזוז בשל אי מתן הודעה מוקדמת - אף טענה זו דינה להידחות שכן מצאתי את עדותו של התובע באשר למועד מסירת הודעת הפיטורים מהימנה ועל כן נקבע כי התובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת כדין. 26. בשולי הדברים אציין, כי טענת הנתבעת לפיה היתה מוכנה לשלם לתובע את שכרו ואף הכינה המחאה , אינה מתיישבת עם טענותיה כי היא זכאית לקזז משכרו נזקים שנגרמו לה. לאור כל האמור, נדחות טענות הקיזוז של הנתבעת. סוף דבר 27. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין: א. שכר עבודה וזכויות סוציאליות עבור חודש 5/10 לפי הפירוט הבא: שכר עבודה בסך 4,211 ₪ נטו בצירוף פיצויי הלנת שכר כחוק מיום 1.6.10 ועד לתשלום בפועל. זכויות סוציאליות בסך 585 ₪ נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד לתשלום בפועל. ב. גמול עבודה בשעות נוספות בסך 5,406 ₪ ברוטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד לתשלום בפועל. 28. הנתבעת תישא בהוצאות התובע על ניהלו של הליך זה בסך 1,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור - ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין. זכויות סוציאליותשעות נוספות