1. זהו פס"ד בתובענה שהוגשה לדמי נסיעות, הפרשים בגין שעות נוספות ודמי פדיון חופשה. 2. הדיון התקיים במסגרת דיון מהיר להוכחות לפי ס' 31 לחוק בתי הדין לעבודה תשכ"ט - 1969 . 3. אין מחלוקת בין הצדדים כי: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת בתחום הנהלת חשבונות בין 8/01 ועד 4/02. (כשבחודש אפריל עבדה ימים ספורים). ב. מסגרת העבודה היתה בין השעות 08:30 עד 17:00 כולל הפסקה. ג. התובעת קיבלה את הסכומים המפורטים בתלושי המשכורת (כולל 300 ש”ח נסיעות לכל חודש). ד. מנהל הנתבעת סימן ב"וי" על הדו"חות שהוגשו לו ע"י התובעת, על גבי דפי פירמה של הנתבעת ושכותרתם: "ריכוז שעות עבודה לחודש ... שנה ....". ה. התובעת פנתה לראשונה לקבלת ההפרשים לאחר סיום יחסי העבודה בינהם. ו. התובעת מתגוררת בבית שמש, ומקום העבודה בירושלים. 4. הפלוגתאות שבתיק: א. זכאות התובעת להחזרי הנסיעות (מעבר ל - 300 ש”ח שקיבלה כל חודש). האם הוסעה ע"י המעסיק וכמה. ב. מה סוכם עם התובעת לענין שעות נוספות: האם הובהר לה מפורשות שלא תעבוד ושלא תקבל שעות נוספות, וכי מסגרת העבודה הינה כאמור במוסכמה 2, כטענת הנתבעת, או שנאמר לה בין באופן מפורש ובין בדרך עקיפה (לאור דרישות העבודה) כי לקראת ה - 15 לכל חודש יש עומס המצריך שעות נוספות וכי עליה לעבוד מעבר לשעות הרגילות. בפועל - האם עבדה שעות נוספות וכמה. במידה וכן - האם יש לכלול את מחצית השעה של הפסקה שלקחה בכל יום, כחלק מחישוב השעות הנוספות. 5. עדות התובעת: התובעת העידה כי רק לאחר סיום קורס חשבי שכר הבינה שקיבלה פחות מהמגיע לה ולכן פנתה למעסיק רק לאחר סיום העבודה. לדבריה קיבלה מדי פעם תשלום בגין "שעות נוספות", כפי שעולה מהתלושים, אך לא את מלוא הסכום המגיע לה. לדבריה, ערכה חשבון על סמך דפי הנוכחות שסומנו ב"וי" ע"י מנהל הנתבעת, והשוותה בינם לבין הסכומים שקיבלה בפועל, וראתה שלא קיבלה את מלוא השעות הנוספות המגיעות לה, וכן את מלוא ימי החופשה והנסיעות. לדבריה, נאמר לה במפורש עם קבלתה לעבודה שיהיה לחץ לקראת ה - 15 לחודש ושתידרש לעבוד שעות נוספות, וכך עשתה, וכי במהלך העבודה, בשל העומס, ניתן היה להבין, גם אם בעקיפין שתקבל שעות נוספות. לדבריה לקחה אמנם הפסקה של חצי שעה כל יום, אך לא בזמן מוגדר. לגבי נסיעות - פעם בחודש אכן הוסעה, אך לא זכור לה בודאות מעבר לכך, ועל כן דורשת הפרשים בגין דמי נסיעות לפי חופשי חודשי. לגבי חופשה - לדבריה ניצלה 4 ימי חופשה (כולל שני ימי עבודה חלקיים שחישבה כיום חופשה), וזכאית ע"פ חישובה ל - 5.5 ימי חופשה נוספים. ביה"ד יתייחס בהמשך לעדות זו. 6. עדות מנהל הנתבעת: לדבריו מעולם לא הבטיח לתובעת לא במפורש ולא בעקיפין שעות נוספות, ואף הבהיר במפורש שהעבודה היא רק בין 08:30 ל - 17:00. לא היה בסימון "וי" משום אישור שעות נוספות אלא אישור כללי על נוכחותה, והראייה, שהתובעת מעולם לא דרשה במהלך העבודה תשלום בגין שעות נוספות. לדבריו, השעות הנוספות שנרשמו מפעם לפעם בתלושי השכר, משקפים הטבה לעובדת ולא תשלום בגין שעות נוספות. בנוסף התובעת לקחה הפסקות כשרצתה, לפחות חצי שעה ביום ויש להוריד את ההפסקות מחישוב שעות נוספות. לדבריו, כשראה את התובעת אחרי השעה 17:00, אמנם לא פנה אליה באותו רגע, אך בפגישות עבודה חזר והגדיר את שעות העבודה ושלא צריך לחרוג מהמסגרת שנקבעה. בכל מקרה, לדבריו, לא היה עומס המצריך שעות נוספות ומסגרת השעות הרגילה הספיקה. לגבי נסיעות - לפחות פעמיים בחודש (באופן לא מדוייק), הסיע את התובעת לביתה. לגבי חופשה - ניצלה בפועל 5 ימים ע"פ רישום מיומנו. גם לעדות זו יתייחס ביה"ד בהמשך. 7. לאחר שביה"ד שמע את עדויות הצדדים קובע כדלקמן: א. דמי נסיעות - התובעת צרפה צילומים מכרטיסי חופשי חודשי, בגין 8 חודשים. והיות ומגוררת בבית שמש, כרטיס חופשי חודשי הינו בסך 427 ש”ח (ובחלק מהתקופה היה 418 ש”ח). ע"פ הסכם קיבוצי כללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי מיום 15/9/98 (ושהורחב בצו הרחבה מיום 17/7/02) סכום ההחזר המקסימלי הינו 20 ש”ח ליום. היות וכך, הרי שהתובעת לא עברה את הסכום המקסימלי. בין אם הוסעה פעם בחודש ובין אם פעמיים - אין בכך כדי לשנות את זכאותה לסכום הנתבע היות וממילא החישוב נעשה ע"פ כרטיס חופשי חודשי. ביה"ד מקבל את תביעתה של התובעת להפרשי נסיעות. ב. שעות נוספות: כידוע, על מנת שעובד יהיה זכאי לגמול בגין שעות נוספות עליו לקבל אישור ממעסיקו לעבוד אותם (עב (נצ') 2215/99, יוסף קריספל נ' תיגבור בע"מ ואח', לא פורסם). ע"פ הפסיקה, אם לא נדרש עובד לעבוד שעות נוספות, לא יהיה זכאי בתשלום בגינם, אף אם עבד אותם למעשה. (תב"ע ח"י לו/3-3, סגולה אימבר נגד קופ"ח מכבי, פד"ע עח). השאלה שנשאלת היא האם נדרשה התובעת ע"י המעסיק, לעבוד שעות נוספות. בענין זה כל צד אוחז בגירסתו. התובעת טוענת כי נאמר לה לעבוד שעות נוספות, בשל העומס לקראת כל ה - 15 לחודש וכי בשל כך עבדה שעות נוספות לקראת מחצית כל חודש כפי שעולה מריכוז השעות. מנהל הנתבעת טוען כי נאמר לעובדים במפורש לעבוד רק במסגרת השעות הרגילה וכי בשום צורה לא דרש ולא הסכים לעבודה בשעות נוספות. היות וגירסאות הצדדים שקולות בשאלה זו, ולא הובאו עדויות נוספות מטעם מי מהצדדים יבדוק ביה"ד את שאר המסמכים שהוגשו. מעיון במסמכים עולה כי התובעת רשמה כל חודש, על גבי נייר פירמה של הנתבעת את ריכוז שעות העבודה. אין מחלוקת כי מנהל הנתבעת אישר לתובעת ב"וי" את ריכוז השעות שהגישה. בנוסף, בחלק מתלושי השכר נרשם "שעות נוספות", והתובעת קיבלה את הסכומים הרשומים בתלוש, כולל אלו שנרשמו כ"שעות נוספות". משביה"ד מעיין בשני מסמכים אלו, קובע כי יש בהם כדי לחזק את גירסת התובעת כי הרישום שיקף את עבודתה בפועל, וכי הדבר אף אושר (מה גם שאם לא היה מסכים לשעות שרשמה, היה עליו להעמידה על מקומה כבר לאחר החודש הראשון). משהנתבעת אף רשמה בתלושים "שעות נוספות" (ובהיות הנתבעת גוף האמון על הנהלת חשבונות), יקבל ביה"ד כי אכן היתה הסכמה עקרונית לשעות נוספות, וכי דפי הנוכחות משקפים את שעות עבודתה בפועל. יתרה מכך, כשהתובעת החסירה שעות עבודה בימים מסויימים (ע"פ הרשום בדו"חות שרשמה), צרפה הנתבעת שני ימים וראתה בכך כיום חופשה. משתמע מכך - שגם הנתבעת התייחסה לאמור בדו"ח זה כמשקף את נוכחותה והעדרויותיה. היות וכך - יקבל ביה"ד את גירסת התובעת כי זכאית לשעות נוספות, וכי ריכוז השעות שהמציאה משקף את שעות עבודתה בפועל. 2. אופן חישוב השעות הנוספות והאם יש לכלול בתוכן מחצית השעה בגין הפסקה. היות, וכאמור, סבור ביה"ד כי התובעת זכאית לשעות נוספות, יש לבדוק את טענת הנתבעת כי לצורך חישוב השעות הנוספות יש לקזז מחצית השעה בכל יום שהתובעת לקחה כהפסקה, ולא להחשיבם כחלק מהשעות הנוספות. מעדות הצדדים עולה כי התובעת אכן ניצלה לפחות מחצית השעה בכל יום כהפסקה, (גם אם שעות ההפסקה לא היו מוגדרות). גם מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי לא היתה כל התנגדות מצד המעסיק שתיקח הפסקה, וכשרצתה - לקחה, ועשתה כן מדי יום. לפי ס' 20 (א'), ו - (ג') לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951, היות ובפועל ניצלה התובעת מדי יום הפסקה של לפחות חצי שעה, הרי שההפסקה הינה על חשבונה ואין לכלול אותה בחישוב השעות הנוספות. יצויין כי לגבי ימים בהם לא עבדה שעות נוספות, סוגיה זו לא מתעוררת מאחר והוסכם על שכר חודשי בגין עבודה של 8.5 שעות ליום, הכולל את ההפסקה. אולם, ככל שהתובעת מחשבת את השעות הנוספות שעבדה, יש לחשב את השעות הנוספות רק לאחר 8.5 שעות עבודה ביום. (יצויין כי התובעת אכן הפחיתה את הסכומים שנרשמו כ"שעות נוספות" בתלושי השכר, ועל כן החישוב מתייחס להפרשים המגיעים לה מעבר לשעות שנירשמו בתלושים). ג. חופשה: התובעת היתה זכאית לאור תקופת עבודתה ל - 8 ימי חופשה (חלק מיום אינו נלקח בחשבון, ע"פ חוק חופשה שנתית). ע"פ עדות מנהל הנתבעת שנתמכה ביומנו, ניצלה התובעת 5 ימים. עדות זו מקובלת עלי ולכן זכאית לקבל פדיון חופשה בגין 3 ימים נוספים. סוף דבר: נסיעות - הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 720 ש”ח כדמי נסיעות. שנות נוספות - הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 852 ש"ח כשעות נוספות. (החישוב נעשה לפי דפי נוכחות שהמציאה, לאחר הפחתה של מחצית השעה של כל יום בו עבדה שעות נוספות, ולאחר הורדה של הסכומים שנרשמו בתלושים). חופשה - הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 474 ש”ח כדמי פדיון חופשה, בגין 3 ימים. כל הסכומים דלעיל ישאו ריבית והצמדה מיום 5/4/02 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 300 ש”ח הוצאות. ערעור על פס"ד ברשות בלבד, בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים (ככר פקוד מרכז) תוך 15 יום מיום המצאת פסה"ד לידי הצד המבקש לערער. שעות נוספות