1. מדובר בתביעה לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות בסך כולל של 16,619.50 ש"ח לרבות תשלום פצויי הלנת שכר. 2. התובע טוען בעדותו בפני בית הדין, כי התקבל לעבודה בנתבעת כנהג משאית ועבד מ- 15.11.94 - 15.12.95. תביעתו לתשלום בגין שעות נוספות נובעת מהעובדה, כי כשנתקבל לעבודה סוכם עמו שכר גלובלי מעב רל- 5,000 ש"ח נטו כששכר זה כולל שעות נוספות אולם הנתבעת שילמה לו פחות וכעבור חודשיים פטרה אותו. לפיכך לקח כרטיסי העבודה, עשה חשוב והגיש התביעה. תביעתו לגמול עבודה בשעות נוספות הינה בגין תקופת העבודה מ- 1.1.95 עד 13.2.95 לפי רישום שערך (ת/1) לפני הגשת התביעה ובסך כולל של 773 שעות נוספות, אשר לטענתו לא שולמו לו. התובע הגיש כרטיסי טכוגרף לתקופת עבודתו (ת/2) בתמיכה לטביעתו בדבר שעות עבודתו הנוספות ב"כ הנתבעת טוען, כי הכרטיסים הנ"ל אינם מהווים ראיה לשעות העבודה אלא משמשים אינדיקציה לזמן פעולת מנוע המשאית בלבד. מחקירתו הנגדית של התובע עולה, כי אינו זוכר מה היה שיעור משכורתו המוסכמת. רשומי השעות (ת/1) הכין עם הגשת התביעה וכן העיד, כי איננו יודע כיצד נעשה חשוב השעות הנוספות, אלה נערכו בהסתדרות. עוד נטען על ידו, כי עבד מחצית חודש 2/95 עד שפוטר אולם לא קיבל כל תשלום. בתביעתו אינו תובע שכר עבודה לחודש 2/95 ובאשר לשיעור הגמול בגין עבודה בשעות נוספות אתייחס בהמשך לפסק דין זה. 3. הנתבעת טוענת, כי התובע התקבל לעבודה כנהג משאית כאשר עבודתו היתה הובלת אריזות ללקוחות השונים של הנתבעת ברחבי הארץ, כי שכרו סוכם כשכר גלובלי בשעור נטו, אולם הנתבעת נאלצה לפטר התובע לאחר כ- 3 חודשי עבודה שכן גרם לה נזקים ובגינם הגישה תביעה שכנגד. עוד נטען, כי התובע אינו זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות שכן חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 אינו חל על תנאי העסקתו ולחילופין לא צרף לתביעתו כל מסמך המבסס התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות ומסמך ת/1 על פניו מוגזם. הנתבעת טוענת טענת קיזוז בכתב הגנתה אולם מאחר ומדובר בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת ואשר לא נדונה במאוחד עם התביעה העיקרית, ומהסיבות שפורטו בפרוטוקול הדיון מיום 23.1.96, החליט בית הדין לדון בתביעת התובע בנפרד מהתביעה שכנגד ולפיכך טענת הקיזוז לא תידון במסגרת תביעה זו. 4. מעדותו של עד הנתבעת עולה, כי התובע הינו נהג משאית אשר אין כל אפשרות לפקח על שעות עבודתו שכן מדובר בעבודה אשר על התובע היה להעמיס אריזות חקלאיות שמיצרת הנתבעת ולשווקם ללקוחות שונים של הנתבעת במגזר החקלאי. לפעמים היה על התובע להעמיס תוצרת חקלאית של אותם לקוחות ולהביאם לשוק הסיטונאי בפתח תקוה או בתל אביב, המשאית עמדה לרשות התובע 24 שעות והתובע היה מגיע למשרדי הנתבעת רק כשהיה מעמיס הסחורה אולם עם סיום עבודתו חזר לביתו, והיו אף ימים שלמים שהקשר עמו היה באמצעות הטלפון בלבד אולם לא בכל מקרה נוצר קשר עמו הן בגין קליטה לקויה או מכשיר טלפון כבוי. עד הנתבעת העיד, כי כרטיסי הטכוגרף (ת/2) אינם מהווים ראיה לשעות עבודתו של התובע אלא לזמן של פעולות המנוע והתובע היה משאיר המנוע דלוק גם בשעת שינה שלו בדרך או שהיה משתמש במשאית לצרכי הפרטיים לרבות טיול עם בני משפחתו. באשר לכרטיסי הטכוגרף, טענת הנתבעת כי אינם יכולים לשמש כראיה, בין היתר, מהסיבה, כי אין כל זהוי על גבי הכרטיסים, בדבר שייכותם למשאית אשר נהג בה התובע. עד הנתבעת לא יכול היה לאשר תשלום משכורת לתובע לחודש 2/95 והעיד, כי לפי מיטב זכרונו שולם לתובע השכר וכי תביעתו היא רק לגמול עבודה בשעות נוספות. העד ציין, כי יכול להמציא תלוש משכורת לחודש 2/95 אולם התלוש לא הומצא לבית הדין עד כה. 5. בהחלטת בית הדין בסיום הדיון נתבקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב והתובע נתבקש להגיש חשוב שכרו לגמול השעות הנוספות. 6. לאחר עיון בסכומי הצדדים להלן החלטתי: א. נטל הראיה להוכחת תביעה לגמול עבודה בשעות נוספות מוטל על כתפי התובע. בית הדין חזר במספר רב של פסקי דין כי התובע גמול שעות נוספות עליו להוכיח את מספר השעות הנוספות בהן עבד, הימים בהם עבד שעות נוספות והגמול לשעה בעת עבודתו (דב"ע לה/2-12, עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל נ. אתי רוזנהוייסר, פד"ע ו' 299 בעמ' 307; דב"ע לב/3-32, מרלין פרויימוביץ נ. בן אדון פד"ע ד' 39; דב"ע לג/3-63, רדיו אקשטיין נ. ניסים קוריאל, פד"ע ה' 281. על התובע גמול שעות נוספות להביא בפני בית הדין לעבודה את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת הסכום המגיע, ולהוכיחם. בית הדין בבואו לדון בתביעה לגמול עבודה בשעות נוספות אינו פוסק סכום גלובלי, אלא סכום כפי שעולה מהעובדות שהוכחו בפניו וכי העובד עבד באותן שעות ונתבקש לעשות כן על ידי מעבידו. על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 "שעות עבודה" הינן השעות בהן עומד העובד לרשות עבודתו ואינו חופשי לעסוק בכל פעולות אחרות כרצונו (דב"ע לג/2-4 רון נ. המועצה המקומית מצפה רמון, פד"ע ד' 380). אולם הנתבעת טוענת מנגד, הטענה, כי חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א - 1951 אינו חל על התובע מכח הוראת ס' 30 (א) (6) לחוק, שכן מדובר בעובד, אשר תנאי עבודתו ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות עבודתו ומנוחתו. ב. התובע בסכום טענותיו מפרט אופן החישוב של תביעתו, כאשר בסופו של דבר חוזר על הנתונים שבכתב התביעה אולם אלה אינם תואמים את הנתונים המפורטים בטבלה שערך (ת/1). מתוך עיון בטבלה ת/1, על פניה עולה, כי הינה מפרטת סך כל שעות עבודתו של התובע לתקופה מיום 2.1.95 ועד ליום פטוריו ב- 13.2.95, מבלי לפרט שיעור השעות הנוספות בלבד. אין מחלוקת, כי משכורתו לחודש 1/95 שולמה על פי תלוש המשכורת (נ/1) ובאשר לחודש 2/95 העיד אמנם, כי משכורת זו לא שולמה לו (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 23.1.96) אולם לאחר מכן העיד, כי אינו זוכר כמה משכורת קבל. ג. באשר להוכחת השעות הנוספות, טבלה ת/2 כאמור אינה יכולה לשמש בסיס להוכחת היקף שעות עבודתו של התובע ולו מהטעם, כי מדובר בחישוב כלל שעות עבודתו ולא בפירוט שעות עבודתו הנוספות. אין בפני כל עדות משכנעת מטעם התובע, כי עבד שעות ארוכות כל כך, כגון 20 שעות, או 22 שעות כפי שעולה מכרטיסי הטכוגרף שהציג כראיה, ובשים לב לעובדה, כי על פי עדותו עבד באזור שבמרכז הארץ, ואין כל עדות בפני לעבודה ולנסיעות ארוכות טווח בכל הארץ כפי שטען בכתב תביעתו. אף אם נאמר, כי השעות המפורטת בכרטיסי הטכוגרף מהוות בסיס לכלל שעות עבודתו של התובע, כי אז חסרים נתונים בסיסיים שהינם תנאי לחשוב שעות נהיגה ומספרן מידי יום ביומו, בין היתר, מהירות נסיעתו לרבות פרטים נוספים אשר יש לפרט בדיסק הטכוגרף, היינו, פרטים מזהים, אשר כלל לא פורטו בדיסקטים שצרף כראיה ואין בית הדין בעל הסמכות לפרש האמור בדיסקטים הנ"ל. יתירה מזו אין אף כל פרט מזהה המקשר בין הדיסקטים שצורפו כראיה לבין המשאית בה נהג התובע. כאשר נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע כל האמור לעיל מביא למסקנה, כי התובע לא השכיל להוכיח עבודה בשעות נוספות בגינן זכאי לגמול שעות עבודה ומנוחה, עדותו והראיות שהציג אינם יכולים להוות ראיה לתביעה לגמול עבודה בשעות נוספות. ד. ובאשר לטענת הנתבעת, כי מדובר בתובע אשר חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א - 1951 אינו חל על תנאי עבודתו, לאור האמור בס' 30 (א) (6) לחוק, כאמור המבחן שגובש בפסיקת בית הדין הינו מבחן חוסר אפשרות הפקוח על שעות העבודה והמנוחה של התובע. ב"כ הנתבעת צטטה מספר פסקי דין התומכים בטענת ההגנה ואמנם חלקם צוטט לאחרונה בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נג/3-180 אי.בי.סי ניוז אינטרקונטיננטל אינק. נ. בנימין מור (לא פורסם). בית הדין הארצי בדב"ע לג/2-4 רון נ. המועצה המקומית מצפה רמון דב"ע ד' 380, פסק, כי: "כעבודה מחוץ לחצרים של המפעל - - OFF SITE JOBS יש לראות עבודות שבהן הקשר של העובד עם "מקום העבודה" במובן הפיסי הוא באקראי או שאינו קיים כלל, כגון עבודתו של גובה חוץ, סוכן ביטוח, סוכן מכירות, או נהג שעבודתו במשך היום כולו היא בחוץ, ולא עובדים שכל פעם יוצאים מהבסיס למשימה מוגדרת, חוזרים לבסיס, ושוב יוצאים למשימה. ברור שעל "נער שליח" לא ייאמר כי הוא מהעובדים מחוץ לחצרים. אם תכלול נהגים במסגרת אלה שעבודתם מחוץ לחצרים כמשמעות הנ"ל, תוציא מתחום החוק את רוב רובם של עובדי התחבורה, ולכך ודאי לא התכוון המחוקק. יכול, כמובן, שתנאי העבודה ונסיבותיה של נהג יהיו כאלה, שבהם אין למעביד כל אפשרות פיקוח על שעות העבודה, אך במה דברים אמורים? בנהג שהרכב מסור לרשותו, יוצא בבוקר לעבודתו מביתו, עושה במשך היום בעבודה, לפי סדרי עבודה שהוא קובע, ומסיים את יום עבודתו, תוך התחייבות להתייצב במקום העבודה לקבלת הוראות" (בעמ' 390). במקרה שלפנינו, על פי עדות עד הנתבעת, אשר לא נסתרה, המשאית היתה ברשותו של התובע במשך 24 שעות. מעדות הנתבעת עולה, כי התובע היה מבצע הן אספקת אריזות שיוצרו על ידי הנתבעת למגזר החקלאי והן העמסת תוצרת חקלאית ארוזה מאותם לקוחות לשוק הסיטונאי בתל אביב או בפתח תקוה ולפיכך לא היתה אפשרות מצד הנתבעת לפקח על שעות עבודתו ומנוחתו של התובע, לרבות שעות ההמתנה ושעות השינה שלו בזמן עבודתו, כאשר חלק מעבודתו בצע שלא מטעמה של הנתבעת, אלא מטעם אותם לקוחות במגזר החקלאי. במצב עובדתי זה וככל שהוכח בפנינו המסקנה הינה, כי לא היתה אפשרות פקוח על שעות העבודה והמנוחה לפיכך לטענת הנתבעת סוכם עם התובע שכר גלובלי בגין עבודתו. שעור השכר אף הוא משמש אחד המבחנים שיש להתחשב בהם לגבי תחולת החריגים לחוק (בג"ץ 63/327, מזרחי נ. שר העבודה, פד"י, י"ח (1) 434, 436). אין מחלוקת, כי סוכם עם התובע על שכר גלובלי, אך לטענת התובע סוכם על על סך של למעלה מ- 5,000 ש"ח נטו אולם מאחר וקבל פחות מ- 4,500 ש"ח בהתאם לנ/1 הגיש התביעה לגמול שעות נוספות. יש לציין, כי טענת הנתבעת באשר לשעור השכר הגלובלי אינה תואמת אמנם עדות התובע (עמ' 6 לפרוטוקול) אולם בנסיבות המקרה שלפנינו ניתן להקיש משעור השכר שבתלושי נ/1, כי מדובר בשכר שהינו בשעור גבוה בהתחשב בשעור השכר המפורט בטבלת השכר לנהגים שכירים המפורטת בהסכם הקבוצי הכללי בענף ההובלה ("הסכמים קבוציים"/כרך ראשון/פרק 12.8). לפיכך ומכל שפורט לעיל דין התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות להידחות הן מהטעם, כי ככל שהוכח בפני, חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א - 1951, לא חל על תנאי העסקתו של התובע וכי בכל מקרה התובע לא השכיל להוכיח שיעור שעות עבודתו הנוספות, נטל המוטל על כתפיו. בשולי פסק הדין ייאמר, כי קיים ספק האם משכורת חודש 2/95 שולמה לתובע אולם מהראיות שהוצגו בפני אין כל הוכחה משכנעת, כי השכר לא שולם לתובע, כטענתו ואין אף כל תביעה ממין זה בכתב התביעה, אולם לתובע שמורה הזכות לעלות הטענה ולהוכיחה במידה ותתברר התביעה שכנגד שהוגשה נגדו בהליך אחר. 7. לפיכך דין תביעת התובע לגמול עבודה בשעות נוספות להידחות. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בשיעור 500 ש"ח בתוספת מע"מ תוך 30 יום מיום פסק הדין שאם לא כן ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל. תביעה זו למרות שהינה בסמכות רשם נידונה בפני בית הדין ולפיכך זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. נהג משאיתשעות נוספותמשאית