1. התביעה שבפני היא להפרשי הצמדה וריבית בגין איחור בתשלום פיצויי פיטורין, פדיון חופשה וכן שכר בגין עבודה בשבתות וחגים. 2. טענות התובע יובאו להלן בתמצית: א. התובע עבד כאיש אחזקה אצל הנתבעת החל מיום 24.5.92 ופוטר ביום 30.9.97. לטענתו - עבד כאחראי על כל הלוגיסטיקה של אולם "הפועל נס ציונה" השייך לנתבעת ומשכורתו הקובעת היתה בסך 4,309 ש"ח. ב. אולם הפועל היה פתוח כל השנה, ובמשך 10 חודשים התקיימה עונת משחקי הליגה התחרותית והאימונים. התובע עבד בכל ימות השבוע, וכן בימי שישי, שבת ובחגים. התובע עבד בימי שישי, שבת וחגים בשעות הבאות: ביום שישי מהשעה 13:00 עד 19:00 ובשבת 9:00 עד 20:30. ג. כיוון שמעולם לא קיבל גמול עבודה בשבתות וחגים הוא תובע 160 ימי עבודה תמורתם. וכן פדיון חופשה, והפרשי הצמדה בשל איחור בתשלום פיצויי פיטורין. בסיכומיו, זנח התובע את התביעה לפיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל בגין ימי העבודה הנוספים שתבע. 4. הנתבעת מכחישה כי העסיקה את התובע וטוענת כי לא היתה מעבידתו. לטענתה - הועסק התובע ע"י עמותת הפועל נס ציונה, שהיתה אישיות משפטית נפרדת ונרשמה כדין אצל רשם העמותות עוד ב- 93'. הפעילות באולם הפועל נס ציונה בימי שישי ושבת היתה של קבוצות הנוער והילדים של העמותה. יו"ר העמותה אינו עובד ההסתדרות, אלא עובד העיריה. מכאן - שמדובר באישיות משפטית נפרדת שאיננה קשורה לנתבעת. לעצם התביעה, טוענת הנתבעת כי התובע קיבל כל חודש גמול שעות נוספות בשיעור 55 שעות חדשיות, וכי קיבל את כל המגיע לו. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. מיהו מעבידו של התובע? באשר לזהות המעביד נקבעו מבחנים בדב"ע נב/142 - 3 חסן עליאה אלהרינאת נ' כפר רות ואח' פד"ע כד' עמ' 535: "א. כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם. ב. בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר: ג. מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי התקבלותו אליה. ד. מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות את גובה שכרו ואת הנילווים לשכרו. ה. מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד: ו. מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו; ז. כיצד דווחו יחסי הצדדים למס הכנסה - כיצד הצהירו ונרשמו במוסד לביטוח לאומי, וברשויות אחרות בהם נדרשת הצהרה מיהו המעביד. ח. מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלוונטיים להסדר ההעסקה, כגון: מי מפקח על עבודת העובד, למי מדווח העובד על עבודתו, ולמרותו של מי הוא סר. ט. למי הבעלות על הציוד, החומרים, או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו. י. האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסקו העיקרי של המשתמש בעבודה ובו משתלב העובד או שמא נשכר לביצוע פרוייקט צדדי הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העיקרי. יא. רציפות, זמניות, ומשך קשר העבודה. יב. האם יש לצד השלישי עסק משלו אשר בו משתלב העובד, הנותן את שירותיו לאחר". 2. מחומר הראיות שהוגש על ידי שני הצדדים עולה כדלקמן: תלושי המשכורת שקיבל התובע במהלך כל תקופת עבודתו הוצאו ע"י מועצת פועלי נס ציונה, שהיא - לכל הדעות, אורגן של הנתבעת. עדי הנתבעת עצמה העידו כי העמותה הוקמה על ידי הנתבעת, כדי לקבל תקציבים נפרדים מהעיריה לצורך פעילותה (עמ' 5 ש' 1-5). בטופס 161 (נספח ת'1 לתביעה שהוא - הודעת המעביד לשלטונות מס הכנסה) הודיעה מועצת פועלי נס ציונה, לרשויות המס כי פיטרה את התובע וכי שלמה לו פיצויי פיטורין בסך 37,312 ש"ח. 3. לנספח זה צורף פירוט חישוב הפיצויים שנעשה על נייר הנושא לוגו של הנתבעת, ונכתב בו במפורש כי התובע הועסק על ידי מועצת פועלי נס ציונה, ומספר העובד שלו 5584. מכתב הפיטורין ת- 1 (נספח א' לתביעה) נכתב ע"י הנתבעת, על נייר הנושא את הלוגו שלה, ובחתימת מנהל מחלקת כח אדם באגף לארגון ומרחבים, ובו נכתב כי עבודתו של התובע במועצת הפועלים הסתיימה "עקב צמצומים בהסתדרות". ת - 5 ונספח 5 לתביעה הם פרוט ימי חופשה שמסרה הנתבעת למדור שכר "ועד הפועל ירושלים" לצורך תשלום פדיון חופשה לתובע. 4. הנתבעת היא זו שהעסיקה את התובע, שילמה לו שכר, קבעה לו את ימי החופשה, קבעה את הרכב שכרו, פיטרה אותו, ושילמה לו פיצויי פיטורין. עמותת הפועל נס ציונה, הוקמה (כעדות מר פרוקס, עד הנתבעת עצמה) לאחר שמועצת הפועלים חוייבה על ידי ההסתדרות להקים אותה, ועובדי הנתבעת עבדו באותה עמותה. הנתבעת לא הוכיחה כי לתובע היתה זיקה כלשהי לעמותה, פרט לעבודתו בעמותה מטעם הנתבעת עצמה. טענותיה של הנתבעת כי לא העסיקה את התובע, מעוררות תמיהה, אם לא למעלה מזה. = 3 = 5. ובאשר לרכיבי התביעה עצמה - באשר לפדיון חופשה - על פי מוצג ת - 5 הגיעו לתובע 42.5 ימים מתוכם ניצל 16 ימים. לפיכך - הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 26.5 ימים. בכתב ההגנה לא התיחסה הנתבעת כלל לטענת פדיון החופשה, וכן גם לא בעדויות ובסיכומים אשר התמקדו כולם בשאלת זהות המעביד והעבודה בשעות נוספות. נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים, כאמור בס' 26 (דב"ע לא/22 - 3 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215). הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה לתובע את יתרת החופשה המגיעה לו, ועל כן אני מחייבת אותה לשלם לו סך 5,190 ש"ח כפדיון חופשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 6. באשר לגמול עבודה בימי שישי, שבת וחגים - התובע עבד בימי שישי ושבת בגלל פעילות אגודת הספורט שהנתבעת היתה מעונינת בקיומה. עד התובע, זאב מעוז, העיד כי התובע עבד כעובד אחזקה בכל הקשור להפעלת אולם הספורט בנס ציונה ולתפעול הקבוצות המשחקות בו, עבודתו כללה בין היתר, הנפקת קבלות, שמירה על ציוד, אמון והחלפות מאמנים, ניהול מזכירויות המשחקים, תחזוקת אולם הספורט וליווי קבוצות למשחקי ליגה. 7. התובע העיד כי פנה פעמים רבות למועצת הפועלים כדי לקבל שכר עבור שעות עבודתו בשישי - שבת, אך לא נענה. כך גם העיד עד התביעה אידלסברג כי נוכחות התובע באולם היתה חיונית ביותר, וכי הטענה שהתובע לא קבל שכר עבור עבודתו זו נשמעה פעמים רבות. בעדות התובע תמך גם עד הנתבעת. העד חנן פרוקס, עד הנתבעת, העיד כי כל אחד ידע שבמסגרת "הפועל", עובדים הפועלים כל השנה, "אפילו ביום כיפור ובתשעה באב", ובעמ' 7 שורה 29 אומר העד: "זה נובע מהתפיסה שהיתה בזמנו בועד הפועל. זה כורח המציאות שהכריח אותם לעבוד שישי שבת ובימים אחרים. וכולם ידעו את זה". 8. בניגוד לטענת הנתבעת, כי שאלת התגמול עבור עבודה בימי שישי שבת וחג לא הועלתה אצלה מעולם, הרי ששאלה זו כן הטרידה את הנתבעת ועובדיה, אך הנתבעת בחרה להתעלם ממנה: מר פרוקס, שהיה מנהל כח אדם של הועד הפועל של ההסתדרות, העיד בפני כי הוא עצמו שאל מה יקרה אם מישהו יתבע שכר, וכדבריו: "ואז ענו לי שכאשר נגיע לגשר נעבור אותו". העד העיד בפירוש כי התובע עבד בימי שישי שבת. "הוא עבד כי זה חייב אותו והמסגרת עצמה חייבה אותו, היו כל כך הרבה קבוצות שהמציאות חייבה לעבוד ימי שישי שבת וחגים". "אם היתה לי סמכות לתת הוראה לשלם לו שעות נוספות הייתי נותן הוראה זו" כדי לא להסתבך" (עמ' 7 ש' 21). כי אם אדם עובד שעות נוספות אז מגיע לו תשלום". 9. התובע הציג את כרטיסי הנוכחות שברשותו, מהם עולה כי עבד בשבתות ושעות נוספות, גם בימות החול עבד שעות נוספות ועל כך קיבל 55 ש"נ גלובליות בחודש. אין קשר בין שעות עבודה אלה, אשר שולמו לו בגין עבודתו בימי חול, לבין העבודה בימי שישי ובשבתות. גם הדוחות מראים כי עבד בשבתות ובימי שישי. לסיכומי התובע צורף חוזר לפיו - כבר מ- 5/88 עברה הנתבעת לעבוד חמישה ימים בשבוע. דוחות הנוכחות שהומצאו אינם מלאים וחסרים בהם חדשים רבים, אך דוחות אלה היו בשליטתה הבלעדית של הנתבעת וב"כ התובע פנתה פעמים מספר לביה"ד בבקשה להורות להמציא את כל הדוחות. בניגוד להכחשתה של הנתבעת כי התובע לא עבד שעות נוספות, הרי באה עדות העד מטעמה כי עבד שעות נוספות, ובימי שישי ושבת, וכל זאת - בידיעת הנתבעת ובאישורה. 10. התובע לא נחקר בחקירה נגדית על חישוב השעות הנוספות, ולא הובאו כל ראיות לסתור את טענותיו. עד הנתבעת עצמה, העיד כי עובדי הנתבעת עבדו בימי שישי שבת וחגים בעמותת הספורט. מכרטיסי הנוכחות שהוצגו בפני עולה כי התובע עבד בימי שישי ושבת רבים. הנתבעת לא המציאה לתובע כל כרטיסי הנוכחות, אך די בהכחשתה הגורפת כי התובע לא עבד בשבתות, ואשר עומדת בניגוד לכרטיסי הנוכחות, כדי להביאני להעדיף בנושא זה את גירסת התובע וחישוביו. מכיוון שהתובע העיד בתצהירו על כמות השעות הנוספות שעבד בימי שישי ושבת, ועדותו זו לא נסתרה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לו סך 68,992 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. 11. באשר לפיצוי עבור ימי מנוחה - לא הובא כל מקור הסכמי או חוקי לפיצוי עבור ימי מנוחה כפי שתבע התובע. ס' 37 לחוקת העבודה לעובדי ההסתדרות קובע כי עובד יקבל רק תוספת אחת (חופשה או פיצוי בגין שעות נוספות עבור עבודה בימי מנוחה). על כן - נדחה רכיב תביעה זה. 12. התובע תבע פיצויי הלנה בגין איחור בתשלום פיצויי הפיטורין, אך במהלך הדיון ובסיכומים תיקן תביעתו להפרשי הצמדה וריבית. התובע פוטר ביום 30.9.97, וקיבל את פיצויי הפיטורין באיחור של חודשיים וחצי (14.12.97). הנתבעת לא נתנה הסבר כלשהו מדוע שולמו פיצויים באיחור. ולפיכך - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 1,526 ש"ח כפיצוי בגין איחור בתשלום הפיצויים. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (29.3.98) ועד ליום התשלום בפועל. 13. לסיכום - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי הצמדה וריבית בגין איחור בתשלום פיצויי פיטורין בסך 1,526 ש"ח יתרת חופשה שנתית בסך 5,190 ש"ח גמול עבור עבודה בימי שישי, שבת וחגים בסך 68,992 ש"ח סה"כ 75,708 ש"ח לכל אחד מהסכומים הללו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.3.98 (יום הגשת התביעה) ועד ליום התשלום בפועל. מאחר שמרבית תביעותיו של התובע התקבלו תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. שעות נוספות