1. מדובר בתביעה להכיר בליקוי שמיעה כ"מחלת מקצוע" או כ"תאונת עבודה" בעילת מיקרוטראומה. התובע בתצהירו במקום עדות ראשית מפרט, כי הינו עובד חברת חשמל משנת 1962 בתפקיד חשב. במסגרת עבודתו זו עסק בביקורת חשבונות קבלנים אשר הוגשו לחברת חשמל בגין בצוע עבודות ברחבי הארץ. לתובע לא היה משרד קבוע במקום עבודתו אלא היה שוהה כל פעם באתר הקמה של תחנת כוח והיה מועבר מתחנה לתחנה. התובע עבד במספר תחנות כוח כפי שפרט בתצהירו ולטענתו במסגרת עבודתו זו היה חשוף לרעש מזיק תקופה ממושכת. התובע מצהיר, כי באתרי ההקמה קיים רעש בלתי פוסק מעבודות בניה ופתוח שמבוצעות במקום על ידי כלים כבדים כגון: קידוחי כלונסאות, שופלים, מנופים, מכונות בטון, פטישי אויר ומדחסים. הצריף בו שהה היה ממוקם סמוך לאתר העבודה וליד הצריף היתה תנועה מתמדת של הכלים הכבדים הנ"ל. התובע מצהיר, כי במסגרת עבודתו כחשב היה עליו לצאת לאתר לאסוף נתונים מהשטח , לפיכך היה עליו לצאת ממשרדו ולעבוד בסמיכות לאותם כלים כבדים. התובע מציין, כי חשיפתו לרעש מזיק היתה בעיקרה בתקופה בה נעשה תהליך "נישוף" בגמר עבודות ההקמה של תחנת הכוח. מדובר בתהליך של הנעת התחנה הכרוך ברעש אדיר. הנישוף נעשה במשך כל היום ולאורך תקופה של כ- 3 חודשים כל פעם. לגרסתו, היה חשוף לרעש הנישופים לפחות פעמיים בשנה. בתקופת עבודתו עד לשנת 1993 עבד ללא מגיני אזניים. לפיכך, טוען, כי הליקוי בשמיעה ממנו סובל וכפי שפורט בחוות דעתו של ד"ר ברקו מטעמו של התובע ומיום 4/4/94, הנה בבחינת "מחלת מקצוע" או "תאונת עבודה" בגין מיקרוטראומה. הנתבע דחה תביעתו ולפיכך הוגשה התביעה לבית-הדין. התובע העיד בבית הדין וכן הוגשה הודעתו בפני חוקר המוסד (נ/1). לבית הדין הוגש מכתבו של ד"ר גלסמן רופא חברת החשמל אשר מפנה תשומת לב חברת החשמל לקיים בדיקות שמיעה תקופתיות לעובדים בתחנת הכוח מהטעם כי מדובר באתר בו מבוצעות עבודות בציוד כבד הגורם לרמת רעש גבוהה. מדובר במכתב מיום 13/10/98. כן הוגש מטעם הנתבעת דו"ח בדיקת עוצמת רעש אשר בוצע במד רעש יידני ביום 2/4/98 על ידי ד"ר סקסטין ג'רלד - רופא חברת החשמל, ככל הנוגע לרעש מנישופים בתחנת כוח "אשכול". בדיקת עוצמת הרעש הנ"ל נעשתה לאחר שד"ר סקסטין נחקר בבית הדין ביום 26/2/98. (ראה המסמכים בתיק המוצגים). 2. התובע בהודעתו בפני חוקר המוסד טוען, כי עבד בתחנות הכוח השונות במחלקת חשבונות באגף הבצוע בצריפים שהינם קרוואנים ובמרחק של מאות מטרים מתחנת הכוח. התובע העיד, כי מדובר בצריפים שמיקומם לא היה ליד מוקדי רעש. התובע מציין, כי היה יוצא לעבודת שטח יום יום על מנת לוודא עניינים ולדבר עם המפקחים ובמסגרת עבודתו היה חשוף לרעש אדיר. מעדותו בפני החוקר עולה, כי משרדו היה ממוקם במרחקים שונים בהתאם לתחנה בה עבד בין 200 מטר ל- 600 מטר ממקור הרעש. באשר לתקופת הנישופים העיד, כי מדובר בשבוע שבועיים בחודש בהם נעשות פעולות נישופים ולאחר מכן קיימת הפסקה של כמה חודשים. וכשנשאל כמה שעות ביום במהלך השבוע נמשך הנישוף השיב, כי מדובר ברבע שעה באופן רצוף, לפעמים יותר , לאחר מכן הפסקה של 10 דקות וחוזר חלילה. בעדותו בבית הדין הבהיר, כי עבודתו בשטח הייתה בין 15 עד 20% מיום העבודה (עמ' 2 לפרוטוקול) כאשר ביתרת שעות העבודה היומיות נמצא בצריף (עמ' 3 לפרוטוקול), כאשר הצריף נמצא במרחקים שונים, כפי שפורטו בהודעתו לחוקר ממקור הרעש. התובע מדגיש בעדותו, כי בתקופת עבודתו זו, מדובר בצריפי עץ פרימטיביים. ד"ר סקסטין העיד, שהנו רופא חברת הדרום של חברת חשמל וערך בדיקות עוצמת רעש של הנישוף באופן יידני כאשר החלה פעולת הנישוף, יצא מרכבו והוציא את מד הרעש כדי לבדוק עוצמתו. לגרסתו, מדובר בפעולת נישוף המבוצעת פעם בחודש או פעמיים בחודש ואין יודעים קודם לכן מתי תבוצע הפעולה במדוייק. לגרסת הרופא, נישופים נעשים רק בהרצת המתקן ולא במועד בניית התחנה או הקמתה (עמ' 7 לפרוטוקון). ד"ר סקסטין לא נחקר על בדיקות עוצמת הרעש מנישופים שהוגשו לתיק בית הדין לאחר עדותו וב"כ הנתבע ויתר על חקירתו. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. 3. ההחלטה- תביעת התובע להכיר במחלתו כ"מחלת מקצוע" - דינה להדחות ולו מהטעם, כי התובע לא השכיל להוכיח קיומם של התנאים שפורטו בפריט 7 בחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד - 1954. אמנם, התובע בסיכום טענותיו אינו מפנה את בית הדין לפריט הנ"ל, אולם לאור טיעוניו ניתן להסיק, כי לפריט זה כוונתו. התובע לא השכיל להוכיח, כי מדובר ב"עבודה ממושכת" בתנאי רעש מזיק, היינו, ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל. על פי פריט 7 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד - 1954 מוגדרת כ"מחלת מקצוע": נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי חשיפה לרעש שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור. העבודות ותהליכי הייצור הנדרשים לצורך הכרה ב"מחלת המקצוע" הינן: עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל. תאריך התחולה הינו מיום 1.4.63. "מחלת מקצוע" מוגדרת בס' 79 לחוק כדלקמן: "מחלת מקצוע" - מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי ס' 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי עקב עיסוקו במשלח ידו. מהוראת החוק והתקנות עולה, כי הזכאות לגימלה בשל "מחלת מקצוע" מותנית בקיומם המצטבר של מספר תנאים שפורטו לעיל , היינו: א. המחלה שבה לקה המבוטח נקבעה כ"מחלת מקצוע" ב. המבוטח חלה בהיותה המחלה קבועה כ"מחלת מקצוע" ג. המבוטח חלה במחלת המקצוע עקב עבודתו אצל מעבידו. ד. המבוטח עסק בהליכי הייצור המפורטים בטור 2 ברשימה או בא במגע עם החומרים המפורטים בו. (דב"ע תשן 0-37 בתיה קאי נ. המוסד, פדע' כב' 200; דב"ע נב/0-209 המוסד נ. טהר שאקר, פדע כו' 210). אין לך מחלת מקצוע במובן החוק, אלא זאת ששמה נקוב בתוספת לתקנות ונתמלאו בה כל התנאים המקנים לה במצטבר מעמד של מחלת מקצוע. נטל ההוכחה שהמחלה נגרמה תוך כדי עבודה ועקב העבודה מוטל על התובע (דב"ע נה/0-233 דוד קנפו נ. המוסד (לא פורסם). על תובע הטוען, כי נגרם נזק לאזניו בגלל רעש, להוכיח שהרעש הממוצע הנוצר במקום העבודה אינו פחות מהנדרש בתקנות, ולא להסתפק בעדות של הדיוטות המעידים על "רעש גדול" או "רעש גדול מידי". (תב"ל חי' 187/64 אריה צם נ. המוסד, פסקי דין ביטוח לאומי, כרך ט', עמ' 286). דרושה הוכחה פוזיטיבית לקיום התנאים שנקבעו בתקנות על מנת שהמחלה תוכח כ"מחלת מקצוע". התנאים לקיומה של "מחלת מקצוע" יכול ויהיו עובדתיים, רפואיים או משפטיים או שילוב של אלה. ככל שמדובר בתנאי שיסודו הוא שאלה רפואית, יזדקק בית הדין לחוות דעת רפואית. ואולם, ככל שמדובר בתנאים שיסודותיהם הם עובדתיים או משפטיים, יפסוק בית הדין בשאלות אלה על פי חומר הראיות וטעונים משפטיים של בעלי הדין. (דב"ע נד/-0 276 חנניה אוחנה נ. המוסד, פדע' כח' 181 באותו מקרה נקבעה, כי השאלה, אם עבודה מסוימת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל, הנכללת בתאור מחלת המקצוע היא "עבודה ממושכת" אם לאו, היא שאלה שביסודה היא עובדתית). בפני בית-הדין לא קיימת כל ראיה באשר לעוצמת הרעש במקום עבודתו של התובע ממנה ניתן להסיק, כי במשך 8 שעות עבודתו היה חשוף לרעש מזיק. בפני בית הדין אין כל ראיה בדבר עוצמת הרעש מהכלים הכבדים השונים אשר פרט התובע בתצהירו במקום עדות ראשית ובכל מקרה התובע העיד הן בפני חוקר המוסד והן בבית הדין, כי מקום עבודתו (משרדו) היה מרוחק בין 200 מטר עד 600 מטר ממקום עבודת אותם כלים ואף אם המרחק היה קטן יותר, אין מחלוקת, כי התובע העיד, כי שהה מחוץ למשרדו 20% מזמנו בלבד. גרסת הנתבע בסיכום טענותיו לרבות פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בדבר הגדרת המושג "עבודה ממושכת", מביאים למסקנה, כי התובע לא השכיל להוכיח כי עבד ב"רעש מזיק" וכי היה חשוף במשך תקופת עבודתו לרעש מתמך והתקפי כמוגדר בתקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) התשמ"ד - 1984. "עבודה ממושכת" הוגדרה על ידי בית הדין הארצי בדיון מס' נד/0-276 חנניה אוחנה - המוסד לביטוח לאומי שפורסם בפדע כח' 181), וכתנאי להכיר במחלת מקצוע על פי פריט 7 לחלק ב' לתוספת השניה לתקנות שצוטטו לעיל כ"עבודה נמשכת הרבה, האורכת זמן רב. קנה המידה בנושא זה אינו מדוד מדידה מדויקת, אלא הוא נתון להערכה וקביעה החייבות להעשות על פי מכלול העובדות, התנאים והנסיבות, וכאמור לעיל - אף בהוראות החוק באותו תחום". ככל שהוכח בפנינו גם לגרסת התובע עבד במשרדו 80% מזמנו היומי ואין כל ראיה, כי היה חשוף לרעש מזיק בזמן זה ולפיכך די בכך על מנת לקבוע כי התובע לא השכיל להוכיח כי היה חשוף לרעש מזיק "עבודה ממושכת". בדיקות עוצמת הרעש שנעשו על ידי ד"ר סקסטין נעשו בעת נישופים בתחנת כוח "אשכול" בלבד, אולם גם אם מדובר ברעש מזיק וללא ספק מדובר ברעש מזיק, הרי אין מדובר בחשיפה ממושכת של התובע לרעש מזיק אלא מדובר בתקופות מסוימות בהן נערכו הנישופים, גם לגרסת התובע ולפיכך גם מסיבה זו, אף אם מדובר ברעש מזיק, לא השכיל התובע להוכיח "עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל". מסיבות אלה אף לא השכיל התובע להוכיח הבסיס העובדתי לטענת מיקרוטראומה. יצויין, כי מתוך עיון בחוות דעתו של ד"ר ברקו עולה, כי לתובע אמנם ליקוי שמיעה אך כאשר לא הוכח בפני בית-הדין התנאים המקדמיים המפורטים בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995, לטענת "מחלת מקצוע" או "מיקרוטראומה" ולמותר לציין אין מדובר ב"ארוע תאונתי", הרי התובע לא השכיל להוכיח זכאותו להעביר עניינו למומחה - יועץ רפואי ולפיכך דין תביעתו - להדחות. 4. לפיכך דין התביעה - להדחות. אין צו להוצאות. 5. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. מטרד רעש