פרק עובדתי: 1. תקציר העובדות: התובע, שעיסוקו ברכישת ומכירת רכבים והוא גם סוכן מורשה מטעם היבואן למכירת רכבי הונדה, עשה עם הנתבע, רופא בעיסוקו, עיסקת TRADE IN, במסגרתה מסר הנתבע לתובע את רכב ההונדה שלו משנת יצור 96' [להלן: הרכב], הוסיף סכום של 130,000 ₪ ורכש ממנו רכב הונדה חדש, שנת יצור 99' [להלן: הרכב החדש]. לטענת התובע, הנתבע הטעה ורימה אותו בכך שבניגוד להצהרותיו בכתב ובעל-פה, הרכב נפגע בעבר, בעקבות תאונות קודמות, באורח ניכר בשילדתו ובעמודיו, הוחלפו בו חלקי-פח ונערכו בו תיקונים מרובים. כתוצאה מכך, נאלץ התובע, לטענתו, למכור את הרכב לאחר במחיר מופחת. הנתבע טוען , כי מצב הרכב אכן תואם את הדברים שמסר לתובע, כי אין מדובר בפגיעות משמעותיות וכי התובע ויתר מראש על בדיקת הרכב במכון רכב, כפי שהוצע לו במפורש. הנתבע טוען גם לתרמית מצד התובע כלפיו, בכך שלא גילה לו כי צפויה ירידה ניכרת במחיר הרכב החדש, בתוך יומיים, דבר שגרם לו להפסד כספי ניכר. עוד טוען הנתבע, כי בסופו-של דבר התובע הפיק רווח נאה מהעיסקה. עד כאן העובדות בתמצית, להלן נדרש להרחיב במחלוקות העובדתיות של הצדדים ולהכריע בהן, מקום שזה נדרש, קודם שנדון בהשלכות המשפטיות הנובעות מכך. 2. ביום 4.6.99 פרסם הנתבע מודעה בעיתון בדבר רצונו למכור את הרכב. הנתבע עשה זאת, לאחר שקודם לכן פנה לסוכנות הונדה בירושלים , הזמין רכב חדש וביקש למכור להם את רכבו בעיסקת "טרייד-אין", אולם הם היו מוכנים לרכוש את הרכב בהפחתה של עשרה אחוזים ממחירו [עמ' 21]. בעקבות המודעה , התקשר התובע לנתבע ושמע ממנו, כי במקביל לרצונו למכור את הרכב הוא מבקש לרכוש רכב חדש ואף ביצע הזמנה לרכישתו. התובע הציע לו לבטל את הזמנתו ולבצע אצלו עיסקת טרייד-אין, הנתבע הסכים לכך, ביטל את הזמנת הרכב בסוכנות בירושלים, והם קבעו להיפגש בו- ביום במשרדו של התובע בתל-אביב. עובדות אלה מוסכמות בעיקרן על הצדדים [סעיפים 3-5 -תצהיר תובע, סעיפים 5-3 תצהיר הנתבע], אולם הצדדים חלוקים על תיאור השיחה שקדמה לפגישה. הנתבע טען [סעיף 5 לתצהירו], כי ביקש לדחות את הפגישה למועד אחר, כיוון שבאותו יום שימש ככונן במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בביה"ח שערי-צדק, שהוא משמש כמנהלה, אך התובע הפציר בו להיפגש עוד באותו היום. הנתבע תיאר בפני אשת התובע, בשיחתם הטלפונית שהוקלטה על ידיה [שלא בידיעתו], לחץ כבד שהפעיל עליו התובע, כדי שיפגשו באותו היום ויבצעו את העיסקה [ תמליל, עמ' 11 , 18]. התובע הכחיש דברים אלה. לדבריו [עמ' 11] , הוא הציע לנתבע להיפגש ביום ראשון, אך הנתבע הוא שהתעקש להיפגש באותו היום כי "הוא מנהל טיפול נמרץ ואין לו זמן להגיע שוב". למחלוקת זו חשיבות מסויימת, כפי שנראה להלן. בשלב זה אציין, כי אני מעדיף בנקודה זו את גירסת הנתבע, ללא הגזמותיו במידת הלחץ שהופעל ובמספר הפעמים שהתובע התקשר אליו, לאחר שאשת התובע, שהיתה מעורבת מאוד בכל הפרשיה הזו, כפי שעוד נראה, לא הכחישה בשיחתה עם הנתבע תיאורו זה. 3. א) הצדדים נפגשו ביום 4.6.99, באמור, במשרדו של התובע בתל-אביב, וכאן אנו מגיעים למחלוקת העיקרית בין הצדדים: מה היו הצהרותיו של הנתבע לגבי עברו של הרכב וכיצד תיאר אותו? התובע [סעיפים 7-9 לתצהירו] : "הנתבע הצהיר בפני בנוגע לרכב, אותו ביקש למכור, כי הוא במצב מעולה, ממש "בונבוניירה", וכי אין בו, ומעולם לא היתה בו כל פגיעה שהיא, פרט לפגיעה בדלת, עקב פריצה, ואף הוסיף ואמר כי אין אפילו כל צורך לבצע בדיקה לרכב, וכי "אני יכול לסמוך על מילה של פרופסור..." הנתבע אף הגדיל ואמר כי הוא ככל הנראה "אדם לא נורמלי, אשר מחליף אוטו חדש בחדש". ואכן, אני האמנתי לנתבע, אשר כאמור הרשים אותי מאוד, והחלטתי לרכוש את הרכב, אף ללא בדיקה". הנתבע [סעיף 6 לתצהירו]" "בפגישה עם התובע בת"א הוא שאל אותי על מצבו של הרכב, ובתשובה עניתי כי הרכב עבר מספר תאונות קלות, אך לא עבר שום תאונה משמעותית, וכי אחת הדלתות הוחלפה שכן ניזוקה אגב נסיון פריצה לרכב .. באותה פגישה בדק התובע את הרכב בדיקה ויזואלית, אך לא הציע ולא ביקש כי הרכב יבדק במכון רישוי". דברים דומים עולים משיחתו עם גב' שולמן, בה אישר כי אמר לתובע כי לא היו לרכב תאונות קודמות, מלמד הפריצה בדלת[ עמ' 1], וגם בעדותו במשטרה [ת/5]: "אמרתי לו שלא היו תאונות משמעותיות" [עמ' 1 , שורות 24-23]. בבית-המשפט אישר הנתבע, כי תיאר את מצב הרכב בפני התובע כ"בובה" [עמ' 22], אך הוסיף גם, כי אמר לתובע "אלף פעם" , כי היו לרכב "תאונות בלתי משמעותיות" [עמ' 23]. עד נוסף בעניין זה הינו מי שרכש את הרכב לאחר-מכן מהתובע, יעקב יערי. עוד באותה פגישה, טלפן התובע אליו וביקש לעניין אותו ברכישת הרכב. יערי סיפר [סעיף 6 לתצהירו], כי התובע מסר לו כי הרכב במצב טוב וכי לא עבר תאונות או פגיעות בשילדה או בעמודים, ולא הוחלפו בו חלקי פח, למעט פגיעה בדלת עקב פריצה. באותו מעמד, הוא שוחח בטלפון עם הנתבע "והוא הצהיר בפני כי הרכב במצב מצויין וכי לא עבר תאונות, אלא אך פריצה" [סעיף 12 לתצהירו]. ב) הצהרות הנתבע בדבר מצבו של הרכב מופיעות גם בכתב: בסעיף ג' להסכם שנחתם בין הצדדים [נספח ב' לתצהיר התובע, להלן - ההסכם] , עליו עוד נדון להלן: "רכב זה לא נפגע בשילדה או בעמודים כתוצאה מתאונה , וכן לא הוחלפו כל חלקי פח ברכב זה". מטעם זה טוען התובע, כי יש לפסול את קבילות אמרותיו של הנתבע המהוות סתירה לאמור בהסכם. טענה זו אינה יכולה להישמע מהטעם הפשוט, שגם לגירסת התובע נמסר לו כי הוחלפה דלת שניזוקה מפריצה, כלומר: הוחלף חלק פח, אך עובדה זו לא מנעה מהתובע מלהחתים את הנתבע על ניסוח זה. זהו הטעם שנותן גם הנתבע לחתימתו על נוסח זה [סעיף 30]. ג) למעשה ההבדל בין גירסאות הצדדים בדבר השיחה שקדמה לחתימה על ההסכם אינו רב. לכל הפחות, אם נקבל את גירסת הנתבע, ניתן לומר כי הנתבע הצהיר בפני התובע כי הרכב לא עבר תאונות "משמעותיות" והרכב לא נפגע בשילדה ולא עבר תיקוני פחחות משמעותיים. לדעתי, הראיות נוטות בנדון בבירור לכיוון גירסת התובע, לפיה הנתבע הצהיר במפורש על העדרן של תאונות קודמות. כך הודה במפורש בשיחתו עם גב' שולמן [התמליל נספח ח' לתצהיר התובע, עמ'1] , וכך העיד יערי [סעיף 12 לתצהירו], שלא נחקר כלל בנקודה זו. כמו-כן, עצם העובדה שהנתבע בחר לספר דווקא על הפריצה בדלת, מעיד על כך שבחר במכוון שלא לספר על תאונות אחרות. 4. עניין נוסף היה מחירו של הרכב החדש והירידה אשר היתה צפויה במחיר זה. התובע סיפר, כי ידע על ירידת המחיר הצפויה, ואף יידע את הנתבע על כך. הוא אף שוחח בנדון בנוכחות הנתבע עם מנהל המכירות של הונדה חנן חסקלוביץ, שאישר את הירידה הצפויה. לדברי התובע, שיעור ההפחתה לא היה ידוע [סעיף 13 לתצהירו]. הנתבע מאשר [סעיף 11 לתצהירו], כי התובע יידע אותו על ירידת המחירים , אך לדבריו "הוא נמנע מלרמוז כי מדובר בירידת מחירים כה דרסטית ו/או שירידת מחירים זו תהיה כבר ביום ראשון הקרוב". חנן חסקלוביץ העיד [עמ' 4] , כי שוחח עם התובע באותו יום , כשקולו של הנתבע היה ברקע, "דיברנו על ירידה שעומדת להיות ירידה גדולה". מתוך תיאור אחרון זה ולהיטותו של התובע לקיים את הפגישה ולקשור עיסקה עוד באותו יום, כאמור לעיל, ניתן לקבוע, כי התובע היה מודע לירידת מחירים גדולה הצפויה בטווח קרוב ומיידי. 5. לאחר כל זאת נחתם ההסכם. ההסכם מנוסח כ "זכרון דברים לקניית רכב", כאשר הקונה הוא התובע והמוכר הוא הנתבע, אולם על-פי תוכנו זהו הסכם טרייד-אין לכל דבר ועניין, כאשר כל אחד מהצדדים הוא גם הקונה וגם המוכר, ועיקרו: הנתבע מוכר את הרכב לתובע, מוסיף סכום של 130,000 ₪ ורוכש מהתובע רכב חדש. למעשה (לאחר התפתלויות מסוימות), אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכום שנקבע כתוספת על מסירת הרכב ובתמורה לקבל הרכב החדש נקבע על -פי שני פרמטרים: א-מחירו של הרכב על-פי מחירון לוי יצחק [96,000 ₪], בתוספת 2000 ₪ [התובע טוען, כי הסכים להוסיף על המחירון-סעיף 12 לתצהירו, הנתבע טוען כי התוספת הינה בגין רדיו דיסק - סעיף 7 לתצהירו], ובסה"כ : 98,000 ₪. ב-מחירו של הרכב החדש כפי שהיה ידוע באותו היום: 228,000 ₪. ההפרש בסך 130,000 ₪ שולם באותו מעמד בשני שיקים. 6. ביום ראשון שלאחר אותה פגישה, כלומר יומיים לאחריה, ירד מחירו של הרכב החדש ועמד ע"ס של כ - 204,000 ₪ , או כ- 207,000 ₪ יחד עם התוספות הנלוות, כלומר: ירידה של כ - 20,000 ₪, לפחות [נספח ג' לתצהיר הנתבע, חסקלוביץ עמ' 5]. 7. התובע ביקש למכור את הרכב ליערי וביום 11.6.99 חתמו על "זכרון דברים", לפיו נקבע מחירו ע"ס 96,000 ₪, אולם העיסקה הותנתה בבדיקת הרכב במכון המתמחה בכך. ביום 13.6.99 נלקח הרכב לבדיקה, ולאחריה לשתי בדיקות נוספות. כל הבדיקות, במכונים: דינממוטר, קומפיוטסט ומבדק, הצביעו על תיקוני פח ניכרים, מעיכות בשילדה, תיקונים בקורות הרוחב וסימנים לתאונות בחזית ובאחורי הרכב [נספחים ד',ה',ו' לתצהיר התובע]. גם הבדיקה שנעשתה לרכב מאוחר יותר על-ידי הנתבע במכון מ.מ.מ. אישרה ממצאים אלה [ת/3]. הרכב נלקח לשמאי שמש, שהעריך את ירידת ערכו של הרכב כתוצאה מתאונות אלה בסך של 15,028 ₪ [נספח ז' לתצהיר התובע]. בעקבות ממצאים אלה נמכר הרכב בסופו-של -דבר ליערי בסך 82,500 ₪ [נספח ג' לתצהיר יערי]. 8. הנתבע זומן לחקירה במשטרה, בעקבות תלונה שהגיש התובע כנגדו, שם אישר, כי היו לרכב תאונות קודמות בחזית, מאחור ובצד הרכב [ת/5]. לתצהירו צירף הנתבע 3 חוות-דעת שמאיות שנערכו בעקבות 3 תאונות נפרדות: הראשונה, מיום 5.1.97. באותה תאונה הוחלפו, בין השאר, שתי הדלתות הימניות. עלות הנזק עמדה על סך של כ - 7,700 ₪. השניה, מיום 4.5.98, מתייחסת לתאונה, שבה נפגע הרכב בצידו הימני, הוחלפה דלת קדמית ימנית ונעשו עבודות פחחות ותיקון מרכב. הנזק עמד על סך של כ - 4,300 ₪. השלישית, מיום 2.4.99, מתייחסת לתאונה בחזית. נעשו עבודות פחחות ומרכב והוחלפו חלפים שונים. סך הנזק, כ - 10,800 ₪. 9. מבלי להיכנס לפירוט המדויק של הנזקים, לא יכול להיות כל ספק שהרכב עבר תאונות משמעותיות, הן על-פי מיקומי הפגיעות כמתואר בתוצאות הבדיקות ובחוות-הדעת הנ"ל והן על-פי סכומי הנזק, כנקוב בחוות-הדעת. אין כל דרך ליישב ממצאים אלה, ולו גם עם גירסתו הממעיטה של הנתבע, לפיה הצהיר כי הרכב לא עבר "תאונות משמעותיות", ובודאי לא עם גירסתו של התובע, שאושרה על -ידי יערי ומוכחת גם בתמליל השיחה עם גב' שולמן, לפיה הרכב לא עבר כל תאונה בעבר, מלבד אותה פריצה בדלת , וכן גם לא ניתן לישבם עם הצהרתו הכתובה והחתומה בהסכם. לא ניתן ליישב את עברו של הרכב גם עם תיאור של "בונבוניירה" או "בובה" , כנזכר לעיל. המסקנה הנובעת מכך היא, שהצהרותיו של הנתבע בעניין זה היו בלתי-נכונות. פרק משפטי 10. המסגרת המשפטית המתאימה ביותר לעיסקה הנדונה הוא חוק המכר, תשכ"ח-1968 [להלן: "חוק המכר"]. כאמור, למרות נוסחו המטעה של ההסכם , זוהי עיסקה מסוג טרייד-אין. בעיסקה כזו, אדם רוכש מוצר חדש ונותן, כחלק מהתמורה, מוצר ישן מאותו סוג. בחלקה [תוספת התמורה] זו עיסקת מכר רגילה ובחלקה [נתינת המוצר הישן] זוהי עיסקת חליפין, שגם עליה חלות הוראות חוק המכר [סעיף 3, וראו: א.זמיר, חוק המכר, מתוך פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג.טדסקי, להלן: זמיר , עמ' 115]. למרות זאת, ניתן וצריך להיזקק לדיני החוזים הכלליים , הן ביחס לתרופות הנובעות מהפרת חוזה, כלומר: אלה הקבועות בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 [להלן: "חוק החוזים תרופות"], על פי לשונו המפורשת של סעיף 27 לחוק המכר והן ביחס לתרופות אחרות מתחום דיני החוזים, כגון: תרופות בשל פגמים בכריתת החוזה , לפי פרק ב' לחוק החוזים [חלק כללי], תשל"ג-1973 [להלן: "חוק החוזים כללי"], או תרופות הקבועות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן: "הפקודה"] וחוקים אחרים, על-פי פרשנותו הנכונה של סעיף זה [ זמיר, עמ' 553]. 11. לאור זאת, ניתן להתאים את הממצאים דלעיל לשתי מערכות: דיני הטעות וההטעיה הקבועים בחוק החוזים כללי ודיני אי-ההתאמה הקבועים בחוק המכר, למרות שמטבען אלה שתי מערכות נפרדות: הראשונה חלה בעת עריכת ההסכם [או עובר לעריכתו] והשניה מתקיימת בדרך-כלל לאחר עריכת ההסכם. במקרה דנן, כבר בעת עריכת ההסכם הנכס אינו מתאים לתיאור שניתן, הגם שעובדה זו התבררה רק לאחר-מכן [ראו: זמיר, עמ' 254]. "טעות והטעיה" , על שום מה? כיוון שההנחה העובדתית, עליה הסתמך התובע בדבר העדר תאונות משמעותיות קודמות וכו' הינה "טעות" וניתן להניח בסבירות גבוהה, כי אילו היה יודע עליה, היה נמנע מקשירת ההסכם [התובע, עמ' 10 למטה וסעיף 29 לתצהירו]. הנתבע, לכל הפחות, ידע על "טעותו" של התובע, ובכך מתקיימות יסודותיו של סעיף 14 [א] לחוק החוזים כללי. אני סבור גם, כי הצהרותיו של הנתבע, כאמור לעיל, ולכל-הפחות אי-גילויין של התאונות שהרכב היה מעורב בהן ואי-גילוים של התיקונים המשמעותיים שנעשו בעקבות אותן תאונות, מעמידים את יסודותיו של סעיף 15 לחוק החוזים כללי, הוא סעיף ההטעיה. לעניין זה יצויין, כי הדיעה הרווחת אצל המלומדים היא, כין אין דרישה למצב דעת מסויים של המטעה [נ.זלצמן, "הצהרה כוזבת ורשלנות בשלב משא ומתן לכריתת חוזה", עיונו משפט ח (תשמ"א) 55, 61-62; ג.שלו, דיני חוזים מהדורה שניה, להלן: "שלו", עמ' 225; ד.פרידמן ונ. כהן, חוזים , עמ' 784). כך-או-כך, אינני נותן אמון בדברי הנתבע, לפיהם סבר באמת כי התאונות המתוארות אינן משמעותיות, או כי לא זכר תאונה מסויימת. התאונה בחזית הרכב, למשל, שנזקה הוערך בסכום שלמעלה מ - 10,000 ₪, קרתה כחודשיים בלבד קודם לעריכת ההסכם ולא הוזכרה, אף ברמז, על-ידי הנתבע. "אי-התאמה", משום שרכב שעברו כמתואר לעיל הינו נכס השונה מן המוסכם בין הצדדים: סעיף 11 (2) לחוק המכר. 12. אינני סבור, כי יש ליתן נפקות כלשהי לויתורו של התובע על בדיקת הרכב קודם לרכישתו. חובה זו מוטלת על הקונה לפי חוק המכר [סעיף 13 (א)] לאחר קבלתו, כדי שיוכל לבדוק האם הנכס שקיבל אכן מתאים לנכס שרכש, אין חובה על הקונה לבדוק את הרכב עובר לכריתת החוזה [זמיר, עמ' 281] ודאי, שאין הנתבע יכול להסתמך על הוראת סעיף 13 (א) לחוק המכר, שעה שידע מראש כי התובע אינו בודק את הרכב וידע, כמובן, על אי ההתאמה, שכן הנפקות היחידה לאי-עריכת הבדיקה היא העמדת הגנה למוכר בגין החמצת ההזדמנות לתקן את אי-ההתאמה, לאחר שהקונה מודיע לו עליה (סעיף 13 (ג)). 13. זכותו המיידית של הנפגע מטעות כמתואר לעיל, הטעיה או אי-ההתאמה (שכבר לא ניתן לתקנה), היא ביטול ההסכם (סעיפים 14 (א) ו - 15 לחוק החוזים כללי, בשילוב סעיף 27 לחוק המכר). משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על-פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי-אפשרית או בלתי-סבירה -לשלם לו את שוויו של מה שקיבל (סעיף 21 לחוק החוזים כללי). הפעלת זכות הביטול תלויה ברצונו ובחירתו של הנפגע מהפגם. יהא הפגם שנפל בכריתת החוזה חמור ככל שיהא - לעולם יכול המתקשר לבחור בין ביטול החוזה לבין התעלמות מן הפגם ואי-עשיית שימוש בזכות הביטול. כל עוד אין המתקשר מפעיל את זכות הביטול, נשאר החוזה הפגום על כנו כחוזה תקף ומחייב לכל דבר ועניין (שלו, עמ' 257, והשוו: ע"א 472/86 עזר נ' עזריהו, פ"ד מב (3) 236, 242). יחד -עם-זאת, תרופת הביטול איננה התרופה היחידה העומדת לנפגע מהפגם שנפל בכריתת ההסכם ואין בה כדי לגרוע מתרופות אחרות (סעיף 22 לחוק החוזים כללי) , והכוונה בעיקר לתרופת הפיצויים הקבועה בסעיף 10 לחוק החוזים תרופות. 14. לתובע היתה שמורה הזכות לבטל את ההסכם, עם היוודע הפגמים ואי-ההתאמה המתוארים. התוצאה המעשית של ביטול ההסכם היתה השבת הרכב וסכום של 130,000 ₪ לנתבע, והשבת הרכב החדש על-ידי הנתבע (לתובע או לסוכנות הראשית). כך למעשה, ניתן לומר, הציע הנתבע (סעיף 14 לתצהירו). התובע לא בחר באופציה זו, מהטעם הפשוט: למרות הכל, רווחיו מהעיסקה הסתכמו בכ- 7,000 ₪ (הסכום של 130,000 ₪ שקיבל מהנתבע בצירוף הסכום של 82,500 ₪ שקיבל מיערי ובהפחתת הסכום של כ - 204,000 ₪ שהעביר להונדה תמורת הרכב החדש. מכך יש להפחית סכום נוסף של כאלף ₪ ששילם התובע בגין הבדיקות במכון, מודעת פרסום וחוו"ד שמאי). התובע בעצמו סיפר , כי לעיתים הוא עושה עסקאות אף במחיר של 1,000 ₪ (עמ' 10), כך שאין לומר כי המדובר ברווח זניח. התרופה, בה בחר התובע היא תרופת הפיצויים. 15. "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה...."(הדגשה לא במקור), כך קובע סעיף 10 לחוק החוזים הכללי. תנאי מוקדם להיווצרות הזכות לפיצויים הוא נזק שנגרם לנפגע כתוצאה מהפרת החוזה. בהעדר נזק אין פיצויים (השוו: ע"א 101/85 מנסור נ' עיריית נצרת, פ"ד מא (3) 47, 52). שלב ראשון בקביעת הנזק שהנפגע זכאי לפיצוי בעבורו הוא איתור הנזקים שנגרמו לנפגע "עקב ההפרה ותוצאותיה" . המונח "עקב" המופיע בסעיף 10 לחוק החוזים תרופות הוא מונח סיבתי מובהק ומחייב את הפעלת מבחן הסיבתיות. המפר אחראי בפיצויים בגין אותם נזקים שהפרתו גרמה להם (שלו, עמ' 578). 16. לאור זאת נבחן, מהו הנזק שנגרם לתובע בגין ההצהרות הכוזבות או אי-גילוי העובדות שהיה צריך לגלות? כדי לעמוד במבחן זה, יש להעמיד את המציאות שהיתה קורית אילו הנתבע היה מצהיר הצהרות נכונות ומגלה את התאונות הקודמות, הפגיעות בשילדה וכו'. אזי נגלה, כי אילו היה עושה זאת, לא היה נקשר ההסכם, על-פי הצהרתו המפורשת של התובע, כאמור לעיל. אם לא היה נקשר ההסכם, לא היה נגרם לתובע הרווח שנגרם לו בפועל מהעיסקה, כאמור לעיל. אופציה אפשרית אחרת היתה, שהתובע-למרות הצהרתו החד-משמעית, כאמור- היה מעוניין בקשירת העיסקה, אך בתנאים אחרים. אזי, סביר היה שהנתבע היה מסרב לכך, משום שאופציה כזו כבר היתה בפניו , כאשר ביקש לעשות עיסקת טרייד-אין בסוכנות בירושלים ומשום שסירב להפחתת המחיר - בחר לפרסם מודעה למכירת הרכב והגיע אל התובע. אגב, על פי אופציה אחרונה זו, לא היה מתקיים היסוד הסיבתי הנדרש בסעיפי הטעות וההטעיה בין הטעות או ההטעיה לבין קשירת ההסכם. 17. אין לשכוח, כי בפועל, ובחוכמה שלאחר-מעשה, הנתבע הוא שניזוק בחישוב כספי מהעיסקה. הוא "הרוויח" מחד סך של כ - 15,000 ₪ , אותם היה צריך להפחית מערך רכבו, אך "הפסיד" כ - 20,000 ₪ בגין ירידת המחיר של הרכב החדש, יומיים בלבד לאחר העיסקה. 18. חישוב הפיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים תרופות מוכרח להיות על-פי העובדות שקרו למעשה למן כריתת ההסכם (או ההפרה) ולא ניתן להתעלם מהן (להבדיל מפיצויים מוסכמים לפי סעיף 15 לחוק החוזים תרופות). על- פי זה, לא נגרם נזק כלשהו לתובע עקב מעשהו של הנתבע, אדרבא: בפועל, התובע הרוויח מהעיסקה, ורווח זה היה נמנע ממנו - קרוב לוודאי - אילו הנתבע לא היה מבצע אותה הטעיה. לכל היותר ניתן לומר, כי לתובע היתה ציפיה לרווח גדול יותר מהעיסקה, וציפיה זו נכזבה. זוהי טעות בכדאיות העיסקה, שאיננה מזכה לתרופה כלשהי (סעיף 14 (ד) סיפא לחוק החוזים -כללי, והשוו: ע"א 472/86 הנ"ל, עמ' 242). 19. למרות התנהגותו הפסולה של הנתבע , אין מקום בחקיקה ובפסיקה הישראלית לפיצויים עונשיים (שלו, עמ' 576). מטרת הפיצויים הינה פיצוי הנפגע ולא ענישת המפר. גם סעיף 13 לחוק החוזים תרופות , הדן בפיצויים בעד נזק שאינו ממוני, אינו מקור לסמכות בית-המשפט לפסוק פיצויים עונשיים (ע"א 140/73 שרם נ' גרינברג, פ"ד כט (1) 194). מלבד עגמת -הנפש הגלומה בציפיה שנכזבה מגובה הרווח הצפוי, לא הראה התובע כל מקור אחר לפסיקת נזק לא ממוני. יערי, אותו מזכיר התובע בתצהירו בהקשר זה, המשיך לשבח אותו גם במהלך המשפט , ולא נוכחתי כי יחסיהם נפגעו באמת. 20. תוצאת הדברים היא, כי מעשהו הפסול של הנתבע הביא לקשירת ההסכם, אך קשירת ההסכם גרמה לרווחיו של התובע. משכך, יש לדחות את התביעה, משום שלא נגרם נזק הנובע מההטעיה או אי -ההתאמה. 21. למרות הקושי המסויים בתוצאה זו, תיאור הדברים הממשי אינו רחוק ממסקנה זו: גם התובע וגם הנתבע היו להוטים במיוחד לבצע את העיסקה, כל אחד מטעמיו: התובע ביקש להרוויח את ההפרש שיווצר בגין ירידת המחירים המשמעותית הצפויה, הנתבע ביקש למכור את רכבו במחיר "המחירון", ללא כל הפחתה שהיא. משום כך, לא העמיקו הצדדים זה במניעיו של זה. גב' שולמן ניסחה זאת בשיחתה עם הנתבע כ"הימור" (עמ' 18 לתמליל) והתובע הסכים לתיאור זה (עמ' 13 למעלה). ה"הימור" בסופו-של -דבר התגלה כמוצלח מבחינתו של התובע, אם-כי לא בגובה הרווח שקיווה להפיק ממנו. 22. גם ניתוח משפטי "נזיקי" יוביל אותנו לתוצאה זהה. העיקרון הנזיקי העליון בפיצוי הנפגע הוא עיקרון השבת המצב לקדמותו, במקרה שלנו: למצב שלא היתה נקשרת העיסקה בין השניים. מה גם, שהנפגע על-פי העוולות שציין התובע: תרמית [סעיף 56 לפקודה] ושקר מפגיע [סעיף 58 לפקודה] זכאי לפיצויים רק אם נגרם לו "נזק ממון", המוגדר בסעיף 2 לפקודה כ "הפסד או הוצאה ממשיים". וכל זאת, מבלי להכנס לשאלה האם התקיימו יסודות סעיפים אלה [לפחות לגבי "שקר מפגיע" קיים ספק רב]. 22. התוצאה: התביעה נדחית בנסיבות העניין, כמתואר לעיל, אין צו להוצאות. רכבבדיקת רכבתאונות קודמות (רכב)נזק לרכב