1. המערער הואשם בכך שבמחצבה אשר הוא שימש כמנהלה, הועבד פועל מבלי שנעל "נעלי בטיחות". 2. המערער הורשע בעבירה על תקנה 24(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשכ"ט-1968; בית-הדין האזורי קנס אותו בסכום של 350 ל"י, וכן חייבו לחתום על ההתחייבות להימנע מעבירות על חוק הבטיחות בעבודה (ציוד-מגן-אישי), תשכ"ט-1968, תוך שלוש שנים, ואם יפר - ישלם סך 3,000 ל"י. 3. בפני בית-דין זה ערעור על חומרת העונש, ובעיקר על החיוב לחתום על התחייבות כאמור בסעיף הקודם. 4. הקנס שהוטל, לא רק שאינו גדול מדי, אלא שרק בנסיבות בלתי-רגילות ראוי להטיל קנס בסכום שהוטל, עת מדובר בעבירה שיש בה כדי לגרום לחבלת גוף והקנס שהמחוקק קבע הוא עד 3,000 ל"י. אין אפוא מקום לשקול בהפחתת הקנס שהוטל. 5. אף בעצם הצו ליתן התחייבות להימנע מעבירה אין לראות כי החמיר בית-הדין האזורי עם המערער מתן הצו היה הכרחי בשים לב לקנס הקטן שהוטל, והשאלה היחידה היא אם הצו רחב מדי מבחינת העבירות שלהן הוא מתייחס, ומבחינת הסכום הנקוב בו. 6. נראה לבית-הדין כי רצוי להגביל את העבירות שבגינן יהא המערער צפוי לתשלום הסכום שבו יתחייב, לעבירות העשויות לגרום מוות או חבלת גוף, ובנסיבות המקרה, בעיקר בשים לב לעובדה שרק פעם אחת, בשנת 1967, הורשע המערער בעבירה על פקודת הבטיחות בעבודה, אין להעמיד את הקנס על המכסימום. 7. הערעור מתקבל, אפוא, כך שבמקום "התחיבות להימנע מעבירות" כאמור בגזר-הדין, יתן המערער התחייבות להימנע, תוך שלוש שנים, מעבירה על התקנות 13, 14, 17, 19, 20, 24 ו-26 לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשכ"ט-1968; ההתחייבות תהיה בסכום של 2,000 ל"י, ובנוסח הקבוע לכך בתקנות העונשין (דרכי ענישה) (טופס התחייבות), תשט"ו-1955. ציוד מגן אישיבטיחות בעבודה