ביטוח עסק מפני אובדן רווחים

מבוא; 1. בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח ופיצויים בגין הפרת חוזה ביטוח. 2. התובעת, מנהלת עסקים לקעקועים, פירסינג ותכשיטי מתכת, הידועים בשמות "נוספראטו טאטו" ו-"טרייבל טאטו". העסקים נוהלו ב"דיזינגוף סנטר" בתל אביב, בחנויות מס' 6044 ו- 6048. כן ניהלה התובעת עסק נוסף לממכר מוצרי קוסמטיקה שהיה ממוקם בחנות מס' 6042. 3. הנתבעת, ביטחה, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו את עסקי התובעת בפוליסת ביטוח "עילית משולבת לבתי עסק" מ"ס 4-00-130775 -08-60, הכוללת ביטוח מבנה לחנויות האמורות וכן ביטוח אובדן רווחים לעסק הידוע בשם "טרייבל טאטו" (להלן: "הפוליסה"). 4. ביום 1/5/01 פרצה שריפה בדיזינגוף סנטר. השריפה כילתה, בין היתר, את שלוש החנויות, בהן ניהלה התובעת את עסקיה. 5. הנתבעת הודתה למעשה בהוצאת הפוליסה ובארוע השריפה. בהתאם להסדר, אליו הגיעו הצדדים, בטרם הגשת התביעה הנדונה, שיפתה הנתבעת את התובעת בגין נזקי התכולה שנגרמו עקב השריפה. המחלוקת נשוא התביעה שבפני, מתמקדת בזכאות התובעת לתגמולי ביטוח בגין אובדן רווחים ונזקים למבנה. 6. מטעם התובעת העידו מר פישה גרטל, בעלה של התובעת, המנהל, על פי עדותו, את עסקיה (להלן: "גרטל") וכן, רואה החשבון, מר משה שלו, שערך חוות דעת חשבונאית וחוות דעת משלימה, באשר להפסדי הכנסות שנגרמו לעסק המבוטח, בגין השריפה. מטעם הנתבעת, העיד, מר דוד בכר שערך חוות דעת חשבונאית באשר לשיעור אובדן הרווחים. 7. לאחר תום שמיעת הראיות, הוגשה על ידי התובעת, בקשה בבש"א 177891/03, להגשת ראיות נוספות שהינן, לטענת התובעת, בגדר ראיות הזמה ופירוט בדבר עלות שכר טירחתו של רואה החשבון בגין הטיפול בתביעה, הנכלל בכיסוי הביטוחי על פי תנאי הפוליסה. בישיבת יום 11.9.03, הודיעו ב"כ הצדדים כי מוסכם עליהם לטעון לענין הבש"א האמורה, במסגרת סיכומיהם. 8. סיכומים מטעם התובעת, הוגשו ביום 28/10/03. סיכומים מטעם הנתבעת, לא הוגשו עד ליום 26/2/04, למרות שהמועד להגשתם, הוארך בשנית, על פי בקשת הנתבעת, עד ליום 5/2/04 ולאחר מועד זה, אף לא הוגשה כל בקשה נוספת להארכת המועד. לפיכך ולאור בקשה חוזרת למתן פסק דין מטעם התובעת, ראיתי לקבל את הבקשה להגשת ראיות נוספות כמבוקש בבש"א 177891/03 וליתן פסק דין על יסוד התביעה, כפי שהוכחה בפני. דחיית התביעה בשל הכשלת בירור החבות - האמנם? 9. הנתבעת טענה, בכתב הגנתה, כי דין התביעה להדחות מאחר והתובעת, פעלה בניגוד להוראות סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), בכך שלא נאותה לחשוף בפני הנתבעת את המסמכים אותם נדרשה להמציא. מר בכר, המומחה מטעם הנתבעת, אישר בעדותו כי נפגש עם רו"ח שלו, רואה החשבון של התובעת וקיבל ממנו את הנתונים לגבי העסק המבוטח. אמנם מר בכר טען בתחילה כי רו"ח שלו, שיתף עמו פעולה, באופן מוגבל, אך בהמשך הבהיר כי המגבלה אליה התכוון, הייתה מסירת כתב התביעה וכי אין לו טענות ספציפיות בדבר חוסר שיתוף פעולה, לצורך בירור החבות. 10.סעיף 24 (ב) לחוק קובע כדלקמן: (ב) עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר". בנסיבות העניין, לא הוכח כי התובעת הכשילה את בירור חבותה של הנתבעת ואף המומחה מטעם הנתבעת, הודה כי קיבל מרואה החשבון של התובעת את הנתונים שנדרשו לצורך הכנת חוות דעתו. לפיכך, דין הטענה בדבר פטור מתשלום תגמולי ביטוח, בגין הכשלת בירור החבות, להדחות. תגמולי ביטוח בגין אובדן רווחים; הוראות הפוליסה; 11. פרק 4 לפוליסה, העוסק בביטוח אובדן רווחים, קובע כי המבטחת תשפה את המבוטח, בגין אובדן רווח גולמי בהתאם לתנאים הבאים: "א. לגבי צמצום המחזור: הסכום המתקבל מהכפלת שעור הרווח הגולמי בסכום ההפרש בין המחזור הסטנדרטי לבין המחזור הממשי (המופחת), שיווצר בתקופת השיפוי כתוצאה מהנזק. ב. לגבי הגדלת הוצאות התפעול: ההוצאות הנוספות (בכפיפות לתנאי 2 להלן), הנחוצות והסבירות אשר הוצאו למטרה הבלעדית של מניעת או הקטנת הצמצום במחזור אשר עלול היה להגרם בתקופת השיפוי, כתוצאה מן הנזק...". גדר המחלוקת; 12. אין מחלוקת כי על פי תנאי הפוליסה, הכיסוי בגין אובדן רווחים לעסק "טרייבל טאטו", יחושב לפי הכנסה שנתית צפויה של 960,000 ש”ח וכי תקופת השיפוי, מוגבלת, על פי הוראות הפוליסה, לשישה חודשים, דהיינו עד לסך של 480,000 ש”ח. כן אין מחלוקת, בין המומחים מטעם הצדדים כי שיעור הרווח הגולמי כהגדרתו בפוליסה, מסתכם ב- 88% מהמחזור. המומחים מטעם הצדדים, חלוקים בדעותיהם, לגבי השאלות הבאות; א. מהו "המחזור הסטנדרטי", לצורך חישוב תגמולי הביטוח בגין אובדן רווחים, על פי הפוליסה. ב. מהו ה"מחזור הממשי" של העסק המבוטח לאחר אירוע השריפה, וביתר דיוק; האם חנויות מס' 406 ו- 414, שנשכרו לאחר השריפה, הינן בגדר חנויות חלופיות לעסק שהופעל בחנות מס' 6048, והאם יש לנכות את הרווח שהופק מהן, בתקופת השיפוי, מ"המחזור הסטנדרטי", המשמש בסיס לחישוב אובדן הרווחים, בתקופת השיפוי. ג. האם הירידה במחזור, בתקופת השיפוי, נובעת מנזקי השריפה המכוסים תחת הפוליסה או מגורמים אחרים; המצב הכלכלי והמצב הבטחוני, כטענת הנתבעת. אדון בשאלות האמורות, על פי סידרן. מהו "המחזור הסטנדרטי"? 13. "המחזור הסטנדרטי" מוגדר בפוליסה כדלקמן: "המחזור באותה תקופה המקבילה לתקופת השיפוי בתוך 12 חודשים שקדמו למועד קרות הנזק - אשר לגביו תעשינה אותן ההתאמות הדרושות בהתאם למגמות העסק ובהתאם לשינויים בעסק והנסיבות המיוחדות המשפיעות על העסק לפני או אחרי הנזק או שעשויים היו להשפיע על העסק אלמלא קרה הנזק כך שהסכומים המתואמים ייצגו במידה הסבירה האפשרית את התוצאות אשר אלמלא קרה הנזק היו מושגות בתקופה המתאימה אחרי קרות הנזק". 14. המומחה מטעם התובעת, רו"ח שלו, ביסס את חוות דעתו על "מחזור סטנדרטי" בסך של- 92,474 ש”ח לחודש וזאת על בסיס נתוני המחזור העסקי, לחודשים פברואר עד אפריל 2001, שלושת החודשים שקדמו לארוע השריפה. מר בכר, המומחה מטעם הנתבעת, קבע בחוות דעתו, כי ה"מחזור הסטנדרטי" עומד על סך של 65,950 ש”ח לחודש וזאת בהתבסס על נתוני המחזור העסקי לחודשים מאי-אוקטובר 2000, התקופה המקבילה לתקופת השיפוי, בשנה הקודמת. 15. לאחר שבחנתי את חוות דעתם של המומחים מטעם הצדדים ועדותם בפני, אני מעדיפה, בעניין זה, את חוות דעתו של רו"ח שלו, על-פני חוות דעתו של מר בכר. אמנם חוות-דעתו של רו"ח שלו, מתבססת על נתוני המחזור העסקי לשלושת החודשים שקדמו לאירוע השריפה, בעוד שעל-פי ההגדרה הבסיסית, יש לחשב את "המחזור הסטנדרטי" על בסיס נתוני התקופה המקבילה לתקופת השיפוי בתוך 12 החודשים שקדמו למועד קרות הנזק, אלא שבנסיבות העניין מצאתי, כי חוות דעתו של רו"ח שלו, מתיישבת עם הסיפא של הגדרת "המחזור הסטנדרטי" המכונה ובצדק, על ידי ב"כ התובעת, "פיסקת ההתאמה". על-פי "פיסקת ההתאמה", בקביעת "המחזור הסטנדרטי", יש לערוך התאמות בהתאם למגמות העסק ובהתאם לשינויים והנסיבות המיוחדות, המשפיעות על העסק באופן ש"הסכומים המתואמים ייצגו במידה הסבירה האפשרית את התוצאות אשר אילולא קרה הנזק, היו מושגות בתקופה המתאימה אחרי קרות הנזק". בעניין זה, העידו הן גרטל והן רו"ח שלו כי העסק המבוטח, "טרייבל טאטו", החל לפעול בסוף חודש יולי 2000. בטרם מועד זה, הופעל על ידי התובעת עסק בשם "נוספרטו טאטו" בחנות מס' 6044 ופעילותו של עסק זה, הועברה החל מיולי 2000, לעסק "טרייבל טאטו" שנפתח בחנות מס' 6048, שהייתה חנות מפוארת וגדולה יותר יחסית לחנויות הקודמות. משכך, התייחסותו של מר בכר, למחזורי העסק, בתקופה המקבילה לתקופת השיפוי, בשנה הקודמת, דהיינו בחודשים מאי-אוקטובר 2000, אינה יכולה לעמוד שכן מעבר לכך שבחודשים מאי - יולי 2000, העסק המבוטח, טרם נפתח הרי שחישוב המתבסס על תקופה זו, אינו לוקח בחשבון את מגמת העליה בהכנסות העסק מאז מועד פתיחתו בחודש יולי 2000 ועד קרות אירוע השריפה, בחודש מאי 2001, כפי שמודגמת בחוות דעתו של רו"ח שלו ומתבטאת בעליה של כ-34% במחזור בשלושת החודשים שקדמו לאירוע לעומת המחזור הממוצע, בששת החודשים הראשונים להפעלת העסק. לפיכך, ראיתי כאמור לקבל את חוות דעתו של רו"ח שלו ולקבוע כי ה"מחזור הסטנדרטי" כמשמעותו בפוליסה, לצורך חישוב אובדן הרווחים, בתקופת השיפוי, יעמוד על סך של 92,474 ש”ח לחודש. מהו "המחזור הממשי"? 16. כאמור, המחלוקת בענין זה, מתמקדת בשאלה האם חנויות מס' 406 ו-414, שנשכרו על ידי גרטל, לאחר אירוע השריפה, הינן בגדר חנויות חלופיות שיש לראות את המחזור העסקי שנוצר בגין הפעלתן בגדר ה"מחזור הממשי" כמשמעותו בפוליסה ולנכותו מ"המחזור הסטנדרטי", לצורך קביעת שיעור אובדן הרווחים כטענת הנתבעת או שמדובר, בחנויות נוספות, שנשכרו בהתאם למגמת ההתרחבות הכללית של העסק ולא נועדו לשמש תחליף להפעלת העסק בחנות מס' 6048, כטענת התובעת. 17. בסעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית (להלן: "התצהיר"), הצהיר גרטל כי טענת הנתבעת באשר לשכירת חנויות חלופיות עוד ביום האירוע, "מתעלמת לחלוטין ממגמת ההתרחבות של עסקנו וכן מהעובדה שכדי לשכור חנויות יש להתארגן מס' שבועות, כך שאין זה הגיוני כי שכרנו את 2 החנויות במקום אחר בחלקו הדרומי של דיזנגוף סנטר כחנויות חלופיות בגלל אירוע השריפה. הדבר היה מתוכנן איפוא זמן רב קודם לכן!!!" (ההדגשות במקור-ב.ט.). בניגוד לדברים אלה, הרי כשנשאל גרטל בנוגע לענין זה, בחקירתו הנגדית, השיב, כי: "כשאני נשאל מתי התחלתי לנהל מו"מ עם בעלי החנויות הנוספות, אני משיב כי מו"מ בשבילי זה מעכשיו לעכשיו, אני סוגר מעכשיו לעכשיו, כשהתחלתי לחפש חנויות, החנויות ששכרתי היו פנויות כמה חודשים..." (עמ' 9 לפרוטוקול). כן הודה גרטל בעדותו כי השריפה פרצה ביום 1.5.01 בשעה 11:00 ומיד בסמוך לאחריה, שכר את החנויות הנוספות כך שחנות אחת נשכרה, עוד באותו ערב בבית המשכירה והשניה נשכרה, למחרת היום (עמ' 9-10 לפרוטוקול). אמנם רו"ח שלו, המשמש כרואה החשבון הקבוע של עסקי התובעת, אישר בחקירתו הנגדית כי גרטל הודיע לו, לפני השריפה, שהוא מתכנן לפתוח חנויות נוספות וזאת הן בשל הגידול במחזור והן בשל רצונו "לתפוס" את הלקוחות בכל שטחי הקניון "בשיטת המלקחיים", כדברי רו"ח שלו (עמ' 6 לפרוטוקול), אך יחד עם זאת, הודה רו"ח שלו כי לא נמסרו לו פרטים ספציפיים לגבי מקומות אפשריים לפתיחת חנויות נוספות או לגבי מו"מ שהתנהל בעניין זה, לפני אירוע השריפה. 18. בעניין זה, מקובלת עלי טענת הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי בכתב- ההגנה ובחוות דעתו של מר בכר כי החנויות שנשכרו על ידי גרטל, מיד לאחר פרוץ השריפה, הינן בגדר חנויות חלופיות לחנות מס' 6048 ,שניזוקה כתוצאה מהשריפה. מוכנה אני לקבל את טענתו של גרטל כי תכנן להרחיב את עסקיו ולפתוח חנויות נוספות כפי שאכן עשה בשלב מאוחר יותר אך נראה כי באותה עת, היו אלה בגדר מחשבות ותוכניות כלליות שלא נעשה דבר כדי לממשן בעוד ששכירת החנויות, מיד בסמוך לאחר השריפה, נועדה להבטיח, באופן מיידי, מקום חלופי לניהול עסקי התובעת, עד לשיקום החנויות שנפגעו בשריפה. מסקנתי זו מתחזקת לנוכח העובדה שגרטל לא יכול היה למסור בעדותו, פרטים לגבי צעדים קונקרטיים שנקט לצורך הרחבת עסקיו, בטרם השריפה, כגון פגישות עם בעלי החנויות וניהול מו"מ באשר לשכירתן ואף אישר בעדותו כי לאחר שקיבל לרשותו את חנות מס' 6048, ששוקמה מנזקי השריפה, לא חידש את חוזי השכירות לגבי החנויות הנוספות. זאת ועוד, יש לציין כי התובעת עצמה, לא העידה ולא נטלה חלק בדיון. על אף שגרטל, ניסה להמעיט במעורבותה של אשתו, היא התובעת, בניהול העסק, הרי רו"ח שלו, אישר בעדותו כי "התובעת ניהלה את הצד המקצועי ובעלה ניהל את הצד האדמיניסטרטיבי. התובעת הייתה מעורה בנושא הכספי של החנויות" (עמ' 6 לפרוטוקול). לפיכך, עצם העובדה שהתובעת בחרה שלא להעיד בכלל ועל מנת לתמוך בטענה בדבר שכירת החנויות הנוספות כחלק ממגמת ההתרחבות של העסק בפרט, כמו גם העובדה שלא זומנו עדים נוספים, כגון בעלי חנויות, עמם נוהל מו"מ בטרם השריפה, מקימה הנחה כי לא היה בעדויות אלה כדי לתמוך בטענת התובעת. הלכה היא, כי הימנעות מהבאת עד או ראיה, יוצרת, מטבע הדברים, הנחה כי לא היה באותה עדות או ראיה כדי לתמוך בטענת בעל הדין שנמנע מהבאתה וכשמדובר בעדות התובעת עצמה, על אחת כמה וכמה. ראה לעניין זה: ע"א 465/88 בנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4), 651. ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4), 595, 603-602. ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2), 605, 615-614. 19. אשר על כן, סביר בעיני כי משנוכח גרטל בתוצאות השריפה ובהכירו את מתחם החנויות בדיזינגוף סנטר, מיהר ופנה לבעלי החנויות הפנויות, באגף שלא נפגע בשריפה ושכרן, על מנת שתשמשנה חנויות חלופיות לחנות מספר 6048, עד שזו תשוקם מנזקיה. לאור המסקנה האמורה, יש לנכות את ה"מחזור הממשי" שהופק מאותן חנויות חלופיות מ"המחזור הסטנדרטי" לצורך חישוב אובדן הרווחים בהתאם להוראות הפוליסה. אשר לגובה ה"מחזור הממשי", מסכים למעשה ב"כ התובעת, בתחשיב החלופי שערך בסיכומיו, כי ה"מחזור הממשי", בתקופת השיפוי, הסתכם בסך של 39,495 ש”ח לחודש כאמור בחוות דעתו של מר בכר. ירידה במחזור בתקופת השיפוי בשל גורמים נוספים - האמנם? 20. הנתבעת טענה, בכתב הגנתה כי אין קשר בין הירידה במחזור, בתקופת השיפוי, לבין נזקי השריפה וכי הירידה בהכנסות, נבעה, אם בכלל, מהמצב הבטחוני הקשה בעטיו הדיר הציבור רגליו ממקומות ציבוריים ובכללם גם דיזינגוף סנטר. טענתה זו של הנתבעת, נתמכת, כביכול, באמור בחוות דעתו של מר בכר שמצא כי בתקופה המיידית לאחר השריפה, בחודשים מאי ויוני, לא היתה ירידה במחזור העסק ולפיכך, ציין בחוות דעתו כי: "אמנם החל מחודש יולי ואילך מסתמנת ירידה במחזורי העסק אותם לדעתנו יש לייחס לסיבות אחרות כמצב כלכלי במשק והמצב הבטחוני בעקבות האינתיפאדה, כאשר הקהל הרחב - פוטנציאל הקונים הדיר רגליו ממקומות ציבוריים ובכללם הקניון". בעדותו, הודה מר בכר כי לא ביקר בחנויות ואף לא מצא צורך לבקר בהן, לצורך עריכת חוות דעת חשבונאית (עמ' 11 לפרוטוקול). כן העיד, מר בכר כי לא בדק את המצב הביטחוני בשנת 2001 לעומת שנת 2002 או את רגישות העסק הספציפי, למצב הביטחוני ואף לא בדק את מגמות התנועה בדיזינגוף סנטר, בהתאם למצב הביטחוני. לפיכך נראה כי הטענה על פיה הירידה במחזורי העסק, בתקופת השיפוי, קשורה ונובעת מהמצב הביטחוני או הכלכלי ששרר באותה עת, לא הוכחה בהעדר כל תשתית עובדתית התומכת בה. חישוב אובדן הרווחים בתקופת השיפוי 21. בהתאם למסקנות האמורות, יחושבו תגמולי הביטוח בגין אובדן רווחים, בתקופת השיפוי, כדלקמן: א. "המחזור הסטנדרטי"- סך של 92,474 ש”ח. ב. בניכוי "המחזור הממשי"- סך של 39,495 ש”ח. ג. שיעור הצמצום במחזור - סך של 52,979 ש”ח. ד. שיעור הרווח הגולמי-88% ה. אובדן רווחים חודשי - סך של 46,621 ש”ח. תגמולי הביטוח, בגין אובדן רווחים בתקופת השיפוי, שישה חודשים, מסתכמים על כן בסך של 279,729 ש”ח. הוצאות תפעול נוספות 22. על סכום תגמולי הביטוח בגין אובדן רווחים, יש להוסיף את הוצאות התפעול הנוספות כאמור בסעיף ב' לפרק 4 בפוליסה. בעניין זה, חלוקים המומחים מטעם הצדדים בשאלה האם יש להכיר בהוצאות הקשורות לשכירת החנויות החלופיות, למשך תקופת השיפוי - שישה חודשים כאמור בחוות דעתו של מר בכר, או למשך שנה שלמה, כאורך חוזי השכירות שכן לטענת התובעת, חוזי השכירות נעשו לתקופה קצובה של שנה מלאה ללא אפשרות לקיצור התקופה. 23. סעיף ב' לפוליסה קובע כדלקמן: "לגבי הגדלת הוצאות התפעול: ההוצאות הנוספות (בכפיפות לתנאי 2 להלן) הנחוצות והסבירות אשר הוצאו למטרה הבלעדית של מניעת או הקטנת הצמצום במחזור אשר עלול היה להגרם בתקופת השיפוי כתוצאה מן הנזק אלמלא הוצאו כאמור....." לשונו המפורשת של הסעיף, מתייחסת ל"תקופת השיפוי", המוגבלת על הפוליסה, לשישה חודשים וזאת על אף שייתכן ויגרמו נזקים ואובדן רווחים גם מעבר לאותה תקופה. לפיכך, ראיתי לקבוע כי כשם שנזקי התובעת, בגין אובדן רווחים, בתקופה שמעבר לתקופת השיפוי, אינם מכוסים על פי הפוליסה, כך גם הוצאות התפעול, המתייחסות לתקופה שמעבר לתקופת השיפוי, אינן ברות כיסוי. למעלה מן הצורך ובמישור העובדתי, אציין כי בחוזה השכירות לגבי חנות מס' 414, נקבע כי במידה והשוכר ירצה לעזוב את המושכר, לפני תום תקופת השכירות, יוכל להמציא דייר אחר במקומו לשביעות רצון המשכיר ולא הוכח כי נעשו פעולות כלשהן בעניין זה. 24. בהתאם למסקנה האמורה, זכאית התובעת לפיצוי, בגין דמי שכירות עבור החנויות החלופיות למשך תקופת השיפוי, בסך של 18,660 ש”ח (סכום דמי השכירות השנתיים, מוסכם על המומחים כאמור בחוות הדעת מטעם הנתבעת ובחוות הדעת המשלימה מטעם התובעת). במסגרת הבקשה להבאת ראיות נוספות, ביקשה התובעת להגיש כראיה קבלות על הוצאות שהוצאו בגין החנויות החלופיות בעבור מיסי עריה, דמי ניהול, שכ"ט עו"ד בגין עריכת חוזה השכירות והעתקת קווי בזק. כאמור, בהעדר תגובה, ראיתי לקבל את הבקשה להבאת ראיות נוספות. התובעת זכאית, על כן, לפיצוי בגין ההוצאות הנוספות, דמי ניהול ומסי עירייה, לגבי החנויות החלופיות, למשך תקופת השיפוי, בגובה מחצית הסכום הנטען בסיכומים מטעם התובעת בסך של 21,901 ש”ח. כן ראיתי להכיר בהוצאות בגין שכ"ט עו"ד עבור עריכת חוזה השכירות והעתקת 3 קווי טלפון, בסך כולל של 2,508 ש”ח. הפיצוי בגין הוצאות התפעול הנוספות, מסתכם על כן בסך של 43,069 ש”ח. הוצאות רואה החשבון 25. סעיף ב' לפרק 4 בפוליסה קובע כדלקמן: "סכומי הביטוח כוללים גם תשלום שישולם על ידי המבוטח לרואה החשבון שלו עבור הכנה ואימות של נתונים ופרטים הנכללים בספרי החשבונות או ספרי העסקים האחרים או רישומים עסקיים של המבוטח ועבור המצאת כל מידע והוכחה אחרים, כפי שיידרשו ע"י החברה בקשר לתביעה בסכום שאינו עולה על 10% מסכום הביטוח על פי פרק זה". הוצאות רואה החשבון, לצורך הטיפול בתביעה, לא נכללו בתביעה ורו"ח שלו, אף העיד כי טרם הגיש חשבון בגין עריכת חוות דעתו. לבקשה להבאת ראיות נוספות, צורף חשבון שכ"ט של רו"ח שלו, בגין הטיפול בתביעה, לרבות הכנת חומר על פי דרישת הנתבעת והכנת חוות הדעת וחוות דעת משלימה, בסך של 31,000 ש”ח בצירוף מע"מ. בהתחשב בכך שגם על פי עדותו של מר בכר, המומחה מטעם הנתבעת, רו"ח שלו, שיתף עמו פעולה בהעברת החומר הנדרש ובכך שהפוליסה מכסה את עלות העסקת רואה החשבון לצורך בירור התביעה ולאור העובדה שהסכום הנדרש, עבור הטיפול בתביעה, הינו סביר ונופל מתקרת הכיסוי הביטוחי ובהתחשב בכך, שסכום הפיצוי שנפסק, נופל מסכום התביעה, ראיתי לאשר פיצוי בגין הוצאות טיפול רואה החשבון בסך של 21,000 ש”ח בצירוף מע"מ כחוק ובסה"כ סך של 24,780 ש”ח. שכ"ט רו"ח שלו, בגין עריכת חוות הדעת, הינו בגדר הוצאות משפט ובאשר לכך תנתנה הוראות בסוף פסק הדין. נזקים למבנה 26. גרטל אישר בתצהירו כי החברה לניהול של דיזינגוף סנטר בע"מ (להלן: "חברת הניהול"), לקחה על עצמה לשפץ ולשקם את החנויות שניזוקו בשריפה ובמקביל, הושגה הסכמה בין התובעת לנתבעת, באמצעות לשם סוכנות לביטוח (1992) בע"מ, כאמור בנספח ז' לתצהיר, בזו הלשון: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית סוכם עם השמאי ומנהל מחלקת התביעות עו"ד הרפז שחברת הניהול תשפץ את החנויות לפי המקובל ומחיצות פנימיות ותוספות יפוצו על ידי חברת הביטוח שלנו לפי תנאי הפוליסה שברשותך". גרטל העיד כי חברת הניהול הסכימה לשפץ את הקירות והחלוקה הפנימית בלבד, לפיכך, נדרש הוא לבצע בעצמו את יתר עבודות השיקום לרבות מראות, מטבחון, שילוט וכו' (עמ' 10 לפרוטוקול). כן הוסיף גרטל והעיד כי חלק מהעבודות, בוצעו על ידו באופן אישי וכדבריו: "יש דברים שלא קיבלתי בשתי החנויות. אני עובד לבד, עשיתי את העבודות לבד. אני עושה הכל לבד. אני רצף, אני בנאי וגם בביתי שלי בניתי. אין לי שום קבלן, קניתי חומרי בניין, גבס דלתות. על חלק מהרכישות יש קבלות" (עמ' 10 לפרוטוקול). בסעיף 32 לתצהירו, פרט גרטל, עלות עבודות השיפוץ שנעשו בשלושת החנויות המבוטחות בסך כולל של 45,492 ש”ח. מאידך, צורפו לתצהיר, קבלות בודדות בלבד, המסתכמות בסך של 7,128 ש”ח, (שתי קבלות של אביב אדריכלים בסך כולל של 6,708 ש”ח וקבלה עבור מנעול בסך של 420 ש”ח). מוכנה אני להניח כי עבודות השיפוץ, נעשו בחלקן על ידי גרטל בעצמו, אך גם אם כך הדבר, הרי שהיה עליו לצרף קבלות המתעדות רכישת חומרי בניין, חומרי אינסטלציה, אביזרי חשמל וקירות גבס שעלותם מפורטת בתצהיר, ללא כל סימוכין ובוודאי שהיה מקום לצרף קבלות המאשרות ההוצאות הנטענות בגין התקנת דלתות, מערכת אזעקה, שילוט, מראות, מנעולים וכו', ובאשר לכל אלה צורפו הצעות מחיר בלבד ולא קבלות המעידות על תשלום סכומים כלשהם. עוד יש לציין כי גם בחוות דעתו של רו"ח שלו, רואה החשבון של התובעת, אין כל התייחסות להוצאות שהוצאו על ידי התובעת, לצורך שיקום המבנה. בהתחשב בנזקים הנטענים ובביצוע עבודות על ידי גרטל עצמו מחד ובהעדר סימוכין ותיעוד לגבי ההוצאות הנטענות מאידך, ראיתי להעריך את תגמולי הביטוח בגין הוצאות שיקום החנויות, על דרך האומדנה, בסכום גלובלי של 15,000 ש”ח ,נכון למועד קרות הנזק. הפרת חוזה ופיצויים בגין הפרת חוזה הביטוח 27. התובעת טוענת להפרת חוזה הביטוח שנכרת בינה לבין הנתבעת ולזכאותה לפיצויים בגין ההפרה האמורה. כן טענה התובעת בסיכומיה להפרת חובה חקוקה, הוראת סעיף 27 לחוק. בנסיבות העניין, מצאתי כי לאור טענת התובעת בדבר היותן של החנויות שנשכרו מיד לאחר השריפה, חנויות נוספות שנשכרו כחלק ממגמת התרחבות העסק ולא חנויות חלופיות ובהעדר קבלות וסימוכין המתעדים את הוצאות שיקום נזקי המבנה, התעוררה מחלוקת לגיטימית באשר לשיעור דמי הביטוח. כן סבורה אני כי גם הטענות שנטענו על ידי הנתבעת, בדבר שיעור "המחזור הסטנדרטי", המשמש בסיס להערכת אבדן הרווחים, הינן בגדר טענות סבירות ולגיטימיות, על אף שבסופו של יום, קיבלתי, בעניין זה, את עמדת המומחה מטעם התובעת. זאת ועוד, גם אם היה על הנתבעת לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת על פי חוות דעתו של מר בכר מטעמה, הרי מדובר בסכום נמוך ביחס לתביעה והנזקים הנטענים כתוצאה מהפרתה של חובה זו, לא הוכחו. הטענה בדבר הוצאות מימון חריגות בסך של 250,000 ש”ח כנטען בסעיף 15 לתצהירו של גרטל, נטענה כטענה בעלמא, בהעדר כל ראיה ובהעדר כל התייחסות להוצאות המימון החריגות שנגרמו לתובעת, אם בכלל, בחוות דעתו של המומחה מטעמה. עיון בנספח י' לתצהיר, דפי חשבון הבנק, מעלה כי מסגרת האשראי של התובעת עמדה על סך של 250,000 ש”ח, עוד בטרם השריפה וכאמור לא הוכחו כל הוצאות מימון חריגות שניתן לייחסן לאי תשלום הנזק שאינו שנוי במחלוקת, במועד. עוד טענה התובעת לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לה, לטענתה, בגין חרדות קשות ודאגות קיומיות כתוצאה מסירוב הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח, אלא שבהעדר עדות מטעם התובעת, לא ניתן לקבל את טענותיה באשר לעגמת נפש. אשר לטענה בדבר פסיקת ריבית מיוחדת, בהתאם להוראות סעיף 28א' לחוק, הרי שהוראה זו מתייחסת ל"ביטוחים אישיים", המוגדרים כ- "ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן ולמעט ביטוח אחריות". בענייננו, המדובר בביטוח לבית עסק שאינו נכלל בהגדרת "ביטוחים אישיים". סוף דבר 28. סופו של יום, ראיתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בגין אבדן רווחים ונזקים למבנה, בסך של 337,798 ש”ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/8/01 (מחצית תקופת השיפוי על פי הפוליסה) ועד ליום פסק הדין בסך של 396,432 ש”ח ובצירוף שכ"ט רו"ח שלו בגין הטיפול בתביעה, בסך כולל של 24,780 ש”ח, בערכי יום פסק הדין, מסתכמים תגמולי הביטוח בסך של 421,212 ש”ח. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 421,212 ש”ח. על הסכום האמור יתווספו הוצאות משפט, לרבות בגין חוות דעתו ועדותו של רו"ח שלו ואגרת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום פסק הדין, בצירוף מע"מ כחוק. הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. אובדן רווחיםביטוח עסק