מבוא ועובדות מוסכמות: 1. במועדים הרלוונטיים לתביעה עסק התובע בחקלאות והיתה בבעלותו חממה בתחום השיפוט של נתבעת מס' 1, עיריית טמרה (להלן: "העירייה"). 2. בחודש פברואר 2003 ירדו גשמים אשר סחפו עימם פסולת ואבנים והציפו את החממה. כתוצאה מכך נגרם נזק הן לחממה והן לגידולי העגבניות שהיו בה (להלן: "אירוע ההצפה"). 3. התובע הגיש תביעה נגד העירייה וכן נגד חב' הביטוח אריה ואשר במועדים הרלוונטיים לתביעה ביטחה את העירייה בפוליסה לביטוח צד ג' (להלן: "חב' הביטוח אריה" ו"פוליסת צד ג'" בהתאם). חב' הביטוח אריה כפרה בחבותה בהתאם לפוליסת צד ג' ולפיכך העירייה שלחה הודעת צד ג' הן נגדה והן נגד חב' הביטוח הפניקס, המבטחת של העירייה במועדים הרלוונטיים לתביעה בפוליסה לאחריות מקצועית (להלן: "חב' הביטוח הפניקס" ו"פוליסת אחריות מקצועית" בהתאם). 4. לאחר שנשמעו חלק מהראיות בתביעה הגיעו התובע והנתבעות להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין ביום 14.7.10, בו נקבע כדלקמן: א. העירייה תשלם לתובע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בעקבות אירוע ההצפה בסך של 45,000 ש"ח ליום 21.12.09, שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו והוצאות משפט (אגרת משפט, עלות חוות דעת מומחה בסך של 1,550 ש"ח לחודש 3/03 וכן הוצאות עדותו של המומחה מטעם התובע בסך של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו). ב. התביעה נגד חב' הביטוח אריה נמחקה ללא צו להוצאות. כמו כן, בהמשך הגיעו העירייה וחב' הביטוח הפניקס להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין ביום 14.10.10 לפיו ההודעה לצד ג' נגד האחרונה נדחתה ללא צו להוצאות. 5. לאור השתלשלות הדברים לעיל, נותר להכריע בהודעת צד ג' נגד חב' הביטוח אריה בה העלו הצדדים טענות אלה: א. ניכוי השתתפות עצמית בסכום הקבוע בפוליסת צד ג' מכל סכום אשר ייפסק לטובת העירייה, ככל שייפסק. ב. תחולת החריג הקבוע בפוליסת צד ג' ביחס לאחריותו המקצועית של המבוטח. ג. מועד מסירת ההודעה לחב' הביטוח אריה בדבר אירוע ההצפה. אדון להלן במכלול הטענות לעיל. ד י ו ן: 6. חב' הביטוח אריה טוענת כי בהתאם לפוליסת צד ג', וככל שההודעה נגדה תתקבל, על העירייה לשאת בהשתתפות עצמית בסך של 10,000 $ על-פי השער היציג במועד הוצאת הפוליסה ובתוספת הפרשי הצמדה מאותו מועד ועד להיום, ובסה"כ 58,808 ש"ח. הואיל וסכום ההשתתפות העצמית עולה על הסכום שנפסק לתובע, הרי הוא נבלע בתוכו ומטעם זה בלבד יש לדחות את ההודעה לצד ג'. יצוין כי בסיכומי העירייה אין כל התייחסות לטענות לעיל. 7. אכן, ברשימה של פוליסת צד ג' נקבע כי "החברה לא תהיה אחראית לכל סכום ראשון של 10,000 $ לגבי כל תביעה" ובתנאים הכלליים בפוליסה נקבע כי "מסכום השיפוי וההוצאות ינוכו דמי ההשתתפות העצמית כמפורט ברשימה". באשר לשערוך דמי ההשתתפות העצמית, נקבע כדלקמן: "דמי ההשתתפות העצמית ישתנו בהתאם ליחס שבין המדד שפורסם סמוך לפני תחילת תקופת הביטוח והמדד שפורסם סמוך לפני תשלום דמי ההשתתפות העצמית". מההגדרות וההתניות לעיל מתחייבת המסקנה כי יש להפחית מכל סכום שייפסק לעירייה, ככל שייפסק, השתתפות עצמית בסך של 10,000$ בתוספת הפרשי הצמדה ממועד תחילת תקופת הביטוח, 1.1.03, ועד למועד התשלום בפועל. 8. מנגד, טענת חב' הביטוח אריה לפיה יש לחשב את ההשתתפות העצמית בהתאם לשער הדולר היציג במועד הוצאת הפוליסה, ולא על פי השער להיום, אין לה ביטוי בפוליסת צד ג'. ברי כי חב' הביטוח אריה מבקשת לערוך את החישוב על-פי שער הדולר במועד הוצאת הפוליסה מהטעם הפשוט כי באותו מועד השער היה גבוה משמעותית ביחס לשער נכון להיום (כ-5 ש"ח לעומת 3.6 ש"ח). אולם, בהעדר תימוכין בפוליסה לטענה זו, אין לקבלה ולו מהטעם כי בהתאם לדיני פרשנות חוזים, יש לפרש מסמך בניגוד לאינטרס של המנסח, חב' הביטוח אריה, ובהתאם לכללי פרשנות חוזה ביטוח יש להקל על הצד החלש בהתקשרות החוזית, הוא המבוטח, ולפיכך בהתקיים שתי אופציות פרשניות, יש להעדיף את האופציה המיטיבה עם המבוטח (ר' ע"א 124/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע''מ נ. כהן, פ"ד מו(2) 372, 381).. 9. לאור האמור לעיל, באם תתקבל ההודעה נגד חב' הביטוח אריה, יש להפחית מהסכום שיפסק דמי השתתפות עצמית בסך של 10,000 $ על פי השער היציג להיום ובצירוף הפרשי הצמדה ממועד תחילת תקופת הביטוח, 1.1.03, ועד להיום. דא עקא, סכום זה נמוך מהסכום בו התחייבה העירייה כלפי התובע (מה גם ויש לחשב גם כן הוצאות משפט ושכ"ט), ולפיכך יש לדון ביתר טענות הצדדים. 10. לעניין תחולת הפוליסה לצד ג', חב' הביטוח אריה מפנה לחריג בפוליסה ביחס ל"אחריותו המקצועית של המבוטח או של כל איש בשירותו". לטענת חב' הביטוח אריה, בכתב התביעה הועלו נגד הנתבעת טענות במישור המקצועי בו היא פועלת על פי דין, הסדרת מערכת הניקוז. המידע, השליטה והפיקוח באשר לאיכות ומצב תשתית הניקוז העירונית מצויה בידי העירייה מתוקף חובותיה וסמכויותיה על פי דין ולפיכך היא הגורם המקצועי המוסמך לטפל במערכת הניקוז בשטח שבתחום שיפוטה. בנסיבות העניין, מאחר ולעירייה מיוחסת אחריות בתחום המקצועי בו היא פועלת, אזי מכוח החריג לעיל, אין להחיל פוליסת צד ג' על אירוע ההצפה. לחיזוק טענתה חב' הביטוח אריה מפנה לעובדה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה לעירייה היה ביטוח נוסף של אחריות מקצועית, ללמדך, כי היא היתה מודעת לעובדה כי אחריותה מתחלקת לשניים: צד ג' ואחריות מקצועית. מנגד, התובע טוען כי אירוע ההצפה עונה להגדרת האירוע הביטוחי שבפוליסת צד ג' ואשר נועדה, בין היתר, לבטח את מערכת הניקוז של העירייה ולכסות כל מקרה ביטוחי שנגרם עקב וכתוצאה מתקלה במערכת הניקוז. עצם העובדה כי מעשה או מחדל של העירייה ביחס לתחזוקה ולטיפול במערכת הניקוז גרם לאירוע ההצפה אינה משנה את אופיו כאירוע תאונתי. 11. בספרו של ירון אליאס "דיני ביטוח", מהדורה שנייה, כרך א', הוגדר ביטוח אחריות מקצועית כדלקמן: "ביטוח אחריות מקצועית (Professional Liability Insurance) הוא ביטוח המכסה חבות פוטנציאלית של בעל מקצוע כלפי צד שלישי, לקוחו של בעל מקצוע או אחר, בגין 'היפר חובה מקצועית שמקורה במעשה רשלנות, טעות או השמטה'. על פי רוב, האחריות המכוסה על פי הפוליסה היא אחריות על פי דין (בעיקר - דיני הנזיקין) ועל פי הסכם, היינו אחריות שמקורה בהפרת החוזה שבין בעל המקצוע (המבוטח) לבין הצד השלישי (לקוח). הפוליסה הטיפוסית לביטוח אחריות מקצועית נועדה לבטח את עיסוקם של בעלי מקצועות חופשיים, כגון רופאים, עורכי דין ומהנדסים. ככל שמדובר בביטוח לבעלי מקצועות חופשיים, קו הגבול בין פוליסה לביטוח אחריות מקצועית לבין פוליסה 'רגילה' לביטוח מפני סיכוני צד שלישי, המסייגת בדרך כלל חבות שמקורה באחריות מקצועית, הוא ברור למדי. הדוגמא הטיפוסית להבחנה בין שני סוגי הפוליסות נוגעת לנזק שמקורו בהחלקה או במעידה של לקוח במשרדו של בעל המקצוע לעומת נזק שנגרם ללקוח כתוצאה מייעוץ רשלני. כך, אם מעד הלקוח ונפגע במשרדו של בעל המקצוע עקב רשלנותו של האחרון - הביטוח המכסה את האירוע הוא ביטוח מפני סיכוני צד שלישי. לעומת זאת אם נפגע הלקוח בשל ייעוץ מקצועי רשלני - הביטוח הרלוונטי הוא ביטוח אחריות מקצועית" (שם, עמ' 1206-1207). העובדה כי העירייה לא נמנית עם בעלי מקצועות חופשיים כגון רופאים, עורכי דין ומהנדסים, יוצרת לעיתים קושי ומעמעמת את קו הגבול בין אחריותה המקצועית לאחריותה החוקית. לעניין זה מוסיף המחבר אליאס ומציין בספרו כדלקמן: "ברם, כאשר מדובר בנזק שנגרם לצד שלישי על ידי מי שאופי עיסוקם אינו עונה על ההגדרה המקובלת של מקצועות 'הצווארון הלבן', כגון בעלי מלאכה או נותני שירותים, קו הגבול בין האחריות המקצועית לבין האחריות החוקית ('הרגילה') הולך ומתעמעם" (שם, עמ' 1207). נשאלת אפוא השאלה, האם בנסיבות מקרה דנן האחריות שהוטלה על העירייה כלפי , הינה בתחום המקצועי או שמא אחריות חוקית רגילה. טרם אשיב לשאלה הנ"ל, אסקור תחילה שלושה פסקי דין בהם דן בית המשפט בהבחנה בין חבות מקצועית לחבות רגילה. 12. ב-ת.א. 37340/05 סופר אבי בע"מ נ' נטוצי בע"מ ואח' נדון מקרה בו נגרם נזק לחנות מוצרי חשמל ואלקטרוניקה בשל הצפתה במים אשר חדרו לתוכה מתוך בית עסק הממוקם מעליה. ההצפה אירעה בשל התנתקות צינור שהותקן באופן לקוי בבית עסק מעל החנות שניזוקה. באותו מקרה נפסק כי הנזק נגרם מאחר ופעולת התקנת הצינור המקצועית לא בוצעה כראוי, ולפיכך האירוע הינו באחריותו המקצועית של המתקין והדבר מוחרג מהפוליסה לצד ג'. ב-ת.א. (נצ') 4092/02 גולן נ' מלון הולידיי אין ירושלים ואח' נפסק לעניין תחולת פוליסת צד ג' על חבות מקצועית של המבוטח כדלקמן: "לעניות דעתי, פוליסת צד ג' אינה מיועדת, ככלל, לבטח חבות מקצועית של המבוטח, אלא מיועדת למקרים בהם קיימת אחריות 'אחרת' של המבוטח כלפי צד שלישי, שאינה קשורה באותה חבות הנובעת מעבודתו ופעילותו המהותית - מקצועית, שאם לא כן, לא היה במקרים רבים צורך בהנפקת פוליסת אחריות מקצועית ודי היה בפוליסה לביטוח אחריות כלפי צד ג', וזאת גם במקרים בהם נגרם נזק לצד שלישי עקב רשלנות בביצוע עבודה מקצועית על ידי המבוטח. לטעמי, במקרים בהם מדובר במבוטח אשר במסגרת עיסוקו נדרשת ממנו מקצועיות ומומחיות לשם ביצוע המלאכה (דוגמת חברה לביצוע עבודות חשמל), יש לבחון את שאלת הכיסוי הביטוחי בזיקה הדוקה לאופן קרות התאונה, או מקום בו התרחשותה של התאונה קשורה קשר בל ינותק עם פעולותיו המקצועיות של המבוטח - היינו בקשר עם עצם המהות שבעיסוקו ומקצועו - הרי שאז יש להחיל על המקרה את פוליסות האחריות המקצועית של המבוטח, ככל שקיימת". ב-ת.א. (שלום-ת"א) 216534/02 גינזבורסקי נ' מועצה אזורית ברנר דן בית המשפט בתחולת חריג אחריות מקצועית בפוליסת צד ג' הזהה בניסוחו לחריג נשוא התביעה כאן. באותו מקרה התובעת נפגעה במהלך התעמלות באולם ספורט שבבעלות הנתבעת, מועצה אזורית ברנר, אשר היתה מבוטחת גם כן בפוליסה לאחריות מקצועית. בפסק הדין שניתן באותו הליך בית המשפט דחה את הטענה כי יש לפרש את חריג האחריות המקצועית על דרך הצמצום והוסיף באומרו: "אף התנהגותה של הנתבעת תומכת בפרשנות הדר. אם אכן סברה הנתבעת כי 'אחריות מקצועית' הינה אחריותו של בעל מקצוע חופשי, עצמאי שעיסוקו רוחני ושהיא או עובדיה אינם כאלה הרי לשיטתה כבר כוסתה במסגרת פוליסה קיימת של צד ג'. לשם מה הלכה ורכשה עבור תקופת ביטוח זהה, פוליסת 'אחריות מקצועית' אצל הדר? חזקה על הנתבעת שלא חפצה להוציא כספי ציבור לשווא ולא רכשה שתי פוליסות שמעניקות כיסוי ביטוח זהה. התנהגות הנתבעת מלמדת כי ידעה והבינה היטב כי אחריותה המקצועית לרבות בגין פעולות עובדיה אינה מכוסה במסגרת פוליסת הדר צד ג' ולכן כיסתה אותה במסגרת פוליסת הדר אחריות מקצועית". 13. סעיף 235 לפקודת העיריות מטיל על העיירה חובות ביחס לרחובות שבתחום שיפוטה ובס"ק 235(2) נקבע כי העירייה "תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט". כמו כן, בסעיף 249 לפקודת העיריותנקבעו סמכויות העירייה ובס"ק 22 נקבע כי היא מוסמכת "להסדיר כל עניין חקלאי כמשמעותו בסעיף 151". בסעיף 151 לפקודה הוגדר המונח ''עניין חקלאי'' באופן רחב באלה המילים: "עניין בעל ערך חקלאי, שהסדרתו היא לטובת החקלאות או לטובת ענף שבה, או לטובת עוסקים בחקלאות בתחום העירייה או בשטח בניין עיר הכולל את תחום העירייה...". הנה אם כן, על העירייה מוטלת החובה להסדיר את מערכת הניקוז ברחובותיה וכן היא מוסמכת להסדיר עניין בעל ערך חקלאי ככל שהוא לטובת החקלאות, והחממה נשוא התביעה בכלל זה. 14. בסעיף 8 לכתב התביעה, כמו גם בסעיף 12 לתצהיר התובע, נטען כי העירייה גרמה לאירוע ההצפה מאחר ולא דאגה לספק לתושביה כבישים תקינים ובטוחים, לא הקימה מערכת ניקוז או בריכות מים בכלל או הקימה אותם באופן לקוי ולא תקין, לא ניקתה רשתות הסינון של הבריכות ועוד. כמו כן, מטעם התובע הוגשה חוות דעת מומחה, מוצג ת/1, ובסעיף 1.5 שבה תיאר המומחה את אירוע ההצפה באומרו: "בחודש פברואר, עם ירידת הגשמים העזים, החלו מים לזרום ממערכת הניקוז של העירייה ומתוך בריכות הניקוז הממוקמות מעל לאזור החממה. כתוצאה מגשמים חזקים שהיו באותה תקופה, המים סחפו אתם את כל מה שנקרה בדרכם, אבנים, חצץ, חול ואשפה, שזרמו לתוך בריכות הביקורת הנ"ל ונגרמו סתימות בתוך הבריכות וצינורות הניקוז והמים עלו על גדותם, סחפו אתם בדרכם עוד אבנים ופסולת ונקוו מעל שטח החממה, האבנים והפסולת גרמו לקריעת יריעות הפוליאוריטן המקיף את החממה, חדרו פנימה ואתם כל מה שנסחף בדרכם". תיאור האירועים לעיל תומך בטענת התובע כי הנתבעת לא הקימה מערכת ניקוז או בריכות ביקורת תקינות או שהקימה מערכת ניקוז שלא עונה על הדרישות ואינה מספקת. כתוצאה מכך נגרם סחף של אבנים, חצץ, חול ואשפה שזרם לתוך אותן בריכות וגרם לסתימה במערכת הניקוז ובהמשך להצפה. יודגש כי העירייה לא הגישה חוות דעת נגדית לעניין סיבת ההצפה והמומחה מטעם התובע לא נחקר לעניין זה ולפיכך קביעותיו לא הופרכו. 15. הקמה ותחזוקה של מערכת ניקוז מחייב מומחיות ומקצועיות ולעניין זה אין נפקא מינא אם המטלות תבוצענה על ידי העירייה עצמה או באמצעות גורם שלישי מטעמה. קיימת אפוא זיקה הדוקה בין מחדלי העירייה ביחס לפעולותיה המקצועיות לבין אירוע ההצפה, ולפיכך בדין טענה חב' הביטוח אריה כי פוליסת צד ג' מחריגה את אירוע ההצפה. 16. העובדה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היתה לעירייה פוליסת חבות מקצועית מחזקת את המסקנה לעיל. ויודגש, בפוליסת אחריות מקצועית הוגדר המונח "מקרה הביטוח" כ- "הפר חובה מקצועית שנעשתה בתום לב, אשר מקורו ברשלנות, מחדל, טעות או השמטה של המבוטח, במסגרת מקצועו של המבוטח או משלח ידו המפורטים ברשימה ואשר עבורם ניתן הביטוח לפי פוליסה זו". הגדרה זו רחבה דיה והיא כוללת את אירוע ההצפה. חזקה כי העירייה לא תבזבז את משאביה לריק ולו אכן היא סברה כי פוליסת ביטוח צד ג' מכסה אירוע שנגרם בשל מעשה או מחדל במסגרת עיסוקה המקצועי כרשות מקומית, היא היתה נמנעת מלרכוש פוליסת חבות מקצועית. 17. הנתבעת מפנה בסיכומיה לפסק הדין שניתן ב-ע"א (נצ) 1191/06 מושב אביטל נ' לוי ואח' בו ניזוק המשיב, חקלאי חבר המערערת, בשל הצפת שדה דלעת אשר גידל כתוצאה מפיצוץ צינור אסבסט העובר בחלקתו ומהווה חלק ממערכת ההשקיה במושב המתוחזק על ידי המערערת. התביעה הוגשה נגד המערערת וכן נגד החברה המבטחת בביטוח מקיף וצד ג'. המבטחת טענה כי האירוע מכוסה באמצעות פוליסת אחריות מקצועית ולא בפוליסת צד ג' ולעניין זה נפסק כדלקמן: "אין בידי לקבל טיעון זה. ביטוח אחריות מקצועית כשמו הוא, והוא נועד לכסות נזק שנגרם עקב רשלנות בביצוע עבודה מקצועית ע"י המבוטח, אילו בעניינינו עיסוקה של המערערת בתיקון צינור מים, והוא היה מבצע תיקון של הצנרת בצורה רשלנית, ובאופן שכתוצאה מתיקון רשלני ובלתי מקצועי היתה נגרמת ההצפה, אז היה מקום לטענת המבטחת כי ביטוח אחריות מקצועית הוא המכסה ולא ביטוח אחריות צד ג'. בענייננו, אמנם קיבלה המערערת על עצמה לטפל ולתחזק את הצנרת אבל לא הוכח ואף לא נטען שהצפת המים נגרמה כתוצאה מתיקון רשלני שהיא ביצעה בצינור שעובר באדמת המשיב. באירוע הנדון, די בביטוח אחריות צד ג' כדי לכסות סוג זה של נזק" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). כאמור, במקרה נטען וגם הוכח כי אירוע ההצפה נגרם בשל מעשה רשלני של העירייה בעניין שהוא בתחום אחריותה המקצועית ועל-כן יש להבחין בין פס"ד אביטל לבין מקרה דנן. 18. לטענת העירייה אין להחיל את החריג ביחס לאחריות מקצועית שבפוליסת צד ג' מטעם נוסף, שכן, החריג לא הובלט במידה מספקת כנדרש בסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח. מנגד, לטענת חב' הביטוח אריה, סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח קובע דרישות חלופיות להבלטת סייג בפוליסה ומקרה דנן מקיים אחד מהם, שכן החריג לאחריות מקצועית באופן ברור וחד משמעי בפרק שעניינו סייגים בחבות המבוטח ואשר כותרתו מודגשת במקור. 19. בסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, ואשר כותרתו "חובה להבליט הגבלות", נקבע כדלקמן: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים בו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). ב-רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70 נפסק לעניין תכלית סעיף 3 לעיל כלהלן: "החוק מתנה הכרה בסייג לחבות בכך שתקויים הוראתו של הסעיף האמור. על-פי סעיף 3 סייג החבות או התנאתה תלויים בהופעת הסיוג או ההתנייה סמוך לנושא הנדון (הנושא המסווג (כך במקור - ר.ח.) או המותנה) או הבלטה מיוחדת שלו. סעיף 3 לחוק משתלב בתכלית הכללית של החוק שהיא ההגנה של החוק שהיא ההגנה על אינטרס המבוטח. הסעיף אינו מאפשר למבטח להגניב לפוליסה תניות המסייגות את החבות. החוק מטיל נטל על המבטח כדי להעלות את ההסתברות שהמבוטח ידע את הסייגים לחבות" (שם, עמ' 82, 83). ודוק, מכוח סעיף 39(א) לחוק חוזה ביטוח, סעיף 3 שבו הוא הוראה קוגניטיבית שלא ניתן להתנות עליה. מהנוסח הרגיל של הוראת החוק לעיל אכן מתחייבת המסקנה כי די בהבלטת הגבלות שבפוליסה באמצעות אחת משתי הדרכים המפורטות בחוק, ואין צורך בקיום שתי הדרישות במאוחד. ואכן, ב-ע"א 5468/91 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פול שקית בע"מ ואח', פ"ד מח(1) 470 נפסק לעניין זה כדלקמן: מן הכלל אל הפרט. 20. במקרה דנן החריג לעניין האחריות המקצועית נקבע בפרק מיוחד אשר כותרתו "סייגים לחבות המבטח", כותרת שרשומה בהדגשה. פרק הסייגים מופיע בפוליסת צד ג' מיד לאחר הפרק הראשון שבה הכולל דף אחד של הגדרת מונחים. לפיכך, אין מדובר בסייג אשר הובלע בין האותיות הקטנות של הפוליסה ואופן הופעתו בפוליסה מבטיח כי העירייה תהיה מודעת למכלול הסייגים שבה, והסייג לעניין האחריות המקצועית בכלל זה. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת העירייה להעדר תחולת סייג האחריות המקצועית בשל העדר הבלטה מספקת. 21. משבאתי לכלל מסקנות לעיל, די בכך לדחיית ההודעה לצד ג' והדבר מייתר את הצורך לדון בטענה נוספת של חב' הביטוח הפניקס לעניין מועד מתן ההודעה ביחס לאירוע ההצפה. יחד עם זאת, מאחר ופטור בלא כלום אי אפשר, אתייחס להלן ולו בקצרה לטענה הנ"ל. בסעיף 22 לחוק חוזה ביטוח נקבע כי על המבוטח להודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח מיד לאחר שנודע לו הדבר. בסעיף 24(א) לחוק נקבעה סנקציה לאי מתן הודעה, ולפיו, באם ההודעה לא נמסרה במועד ''....וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין את חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה....''. על המבטח הטוען לתחולת סעיף 24(א) לחוק חוזה ביטוח, לכמת את נזקיו בעקבות מתן הודעה על מקרה הביטוח באיחור, שאם לא כן טענתו תדחה. במקרה דנן חב' הביטוח אריה אינה מכמתת את טענתה לעניין מתן הודעה באיחור ומטעם זה בלבד יש לדחות את הטענה. 22. לסיכום האמור לעיל, ההודעה אשר שלחה הנתבעת/מודיעה לצד ג' מס' 1, חב' הביטוח אריה, נדחית בזאת על הסף. המודיעה תשלם לצד ג' מס' 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ש''ח כולל מע''מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ''ט עורך דין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ביטוח אחריות מקצועיתהשתתפות עצמיתביטוח אחריות