מוסך הוצת באישון לילה. כתוצאה מההצתה נשרף כליל רכב אשר נמסר אליו לתיקון, ימים בודדים קודם. תביעה זו עניינה: האם חלה חבות על בעל המוסך לפיצוי בעלי הרכב? 1. העובדות הצריכות לעניין: (א) בתאריכים הרלבנטיים לתביעה זו היו תובע 1 בעליו הרשומים ותובע 2 (להלן: התובע) המחזיק בפועל, של רכב מסוג פורד פרובה שנת ייצור 1993 (להלן: הרכב). הנתבע הינו הבעלים והמחזיק של מוסך לחשמלאות רכב, "מוסך חי", בראש העין, בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו. להתובע 1 אין כח ל מעמד "אמיתי" לגבי הרכב שכן הרישום של הרכב על שמו הינו פיקטיבי בלבד והבעלים האמיתי הוא התובע 2. (ב) במהלך חודש מאי 2004, תוך כדי נסיעה ארעה תקלה חשמלית ברכב ולא ניתן היה להתניעו בשנית. הרכב נגרר למוסך שבבעלות התובע. התובע יצר קשר עם הנתבע, על מנת שזה יבוא לבדוק את הרכב. משלא הצליח להגיע, ביקש הנתבע מהתובע לגרור את הרכב למוסך שבבעלותו. הרכב הובל למוסך הנתבע בתאריך 18 או 19 למאי 2004 (ג) באישון לילה, שבין שישי לשבת (21/4/2004-22/4/2004) פרצה שרפה במוסך הנתבע. השריפה כילתה לחלוטין את רכבו של התובע והזיקה לשני רכבים נוספים ששהו אותה עת במוסך. הנתבע פיצה את בעלי הרכב האחרים שניזוקו באותו מעמד. את האחד, בגובה דמי ההשתתפות העצמית, שחלה עליו מתוקף פוליסת הביטוח בה היה מבוטח רכבו ואילו השני קיבל מידי הנתבע רכב חלופי ונדרש לשלם רק בגין דמי העברת הבעלות. (ד) נסיבות הדליקה נחקרו ע"י שרותי כבאות - אגוד ערים אזור פתח- תקווה. בסיום החקירה הופק דו"ח מסקנות וסיכום, ממנו עולה כי הסיבה המשוערת לפרוץ הדליקה היא - הצתה מכוונת. (ה) בתיק הוגשו שלוש חוות דעות בהתייחס לשווי הרכב/הנזק הנטען: חוות דעת מומחה מטעם התובע, אשר העריך את שווי הרכב ב - 65,000 ש"ח. חוות דעת מומחה מטעם הנתבע, אשר העריך את שווי הרכב ב - 33,000 ש"ח. בשל הפער בין החוות הדעת שהגישו הצדדים, הוחלט למנות מומחה מטעם בית משפט. המומחה זה העריך את שווי הרכב, כאשר הוא משופץ לעילא, בלא יותר מאשר 45,000 ש"ח. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים. 2. טענות התובעים ב"קצירת האומר": (א) הרכב, היה רכב ספורט בעל מבנה וצורה מיוחדים, אשר הובא לארץ על ידי בעליו הקודמים ביבוא אישי ואין דומה לו בישראל.התובע השקיע כספים רבים ועבודה מאומצת ומורכבת על מנת לתקן ולשפץ את המכונית הן שיפוץ מכני והן שיפוץ כללי. (ב) הרכב נותר במוסך מספר ימים הואיל והנתבע הודיע לתובע כי הזמין חלקים הנדרשים לתיקון, ועד התיקון הרכב יישאר במוסך. (ג) התובע פנה לנתבע בבקשה לפצותו בגין הרכב שכולה בשריפה, זה ענה כי אין לו ביטוח בגין השריפה והוא מסרב לשלם. (ד) התובע העמיד את סה"כ התביעה בסכום של 77,925 ש"ח, כשמתוכו 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ואובדן שעות עבודה ו- 2,925 ש"ח עלות שכר השמאי. 3. טענות הנתבע ב"קליפת האגוז": (א) המוסך שבבעלות הנתבע משמש לתיקון עבודות חשמל בלבד.. הרכב של התובע הובא על גרר למוסך לצורך תיקוני חשמל, כשהוא במצב רעוע ביותר,והתובע הודיע לנתבע, כי הוא עצמו ישיג את החלקים הנדרשים לתיקון. התובע הביא חלק לא מתאים ולכן לא יכול היה הנתבע להשלים את מלאכת תיקון הרכב. (ב) בצהריי יום שישי, טרם ההצתה, הודיע הנתבע לתובע, כי איננו אחראי לרכב ולא יהיה אחראי לשמירתו באם יושאר, על כן ביקש מהתובע לקחת את הרכב מהמוסך. למרות הודעת הנתבע, התובע השאיר את רכבו במוסך. (ג) במוסך מוצבים שלטים רבים מעירי עיניים המזהירים את הלקוחות כי אין אחריות על רכב שיושאר בלילה, ואין המוסך אחראי במקרה של גניבה, פריצה ושריפה. הנתבע הסב את תשומת לבו של התובע לשילוט הנ"ל ומשמעותו, אך התובע בחר להתעלם ממנו ולהשאיר את הרכב במוסך. (ד) בהתנהגות התובע יש הסתכנות מרצון שכן נדרש לקחת את רכבו והוא בחר להותירו.ולכן, בנסיבות המתוארות לעיל, אין לו כל חבות משפטית וכל אחריות לנזקים שנגרמו לתובעים. דיון על מנת לעמוד על הטענות השונות יש לזהות את חובת האחריות של המוסך, ואת רמת האחריות הנובעת ממנה. קביעת האחריות תהיה נגזרת של בחינת העובדות על רקע זה. אם תמצא אחריות כזו, יהיה מקום לבחון את תנית הפטור ותוקפה, וכן שאלת הזכאות של התובעים לפיצויים. 4. מסירת מכונית לבעל מוסך ע"מ שיתקנה ויקבל תמורה עבור מלאכתו זו - באה מעצם הגדרתה לכלל "חוזה קבלנות": "חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין..." [סעיף 1 לחוק הקבלנות].ומשבאה המכונית לידי בעל המוסך נעשה הוא "שומר" עליה, שכן "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכח בעלות" [סעיף 1 (א) לחוק השומרים]. אחריותו של בעל המוסך הינה של שומר שכר, "השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו... הוא שומר שכר". [סעיף 1 (ג) לחוק השומרים]. 5. באשר לרמת האחריות, המחוקק הורה מפורשות בס' 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, שרמת אחריותו של קבלן היא כשל שומר שכר עיקרי. בכך הוגברה רמת אחריותו של קבלן לעומת אחריותו של שומר שכר ששמירתו טפלה למטרה העיקרית של החזקת הנכס. ניתן להצדיק הגברה זאת של רמת האחריות של הקבלן בשיקולים של יעילות, הגינות, שיקולים חלוקתיים ועידודו של הקבלן לנקוט זהירות מרבית. גם היתרון שיש לקבלן על פני המזמין במידע על סיכוני השמירה וגם יכולתו של הקבלן לפזר את הסיכון של פגיעה בנכס, מתיישבים עם הגברת רמת האחריות (דיון מפורט בשיקולים ראו,א' זמיר, "אחריות הקבלן כשומר - שיקולי מדיניות" עיוני משפט יז (תשנ"ב) 95, 101-120) מוסך הנתבע, בענייננו, לא היה מבוטח בביטוח צד ג' לעניין הרכבים המבקרים בו. מצב זה איננו מצב שבשגרה, כך גם עולה מעדות הנתבע: "ש. נכון כי בד"כ למוסכים יש ביטוחי צד ג' למכוניות? ת. נכון. ש. זה שלך אין ביטוח זה מקרה מיוחד? ת. כן " (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 8.7.2007 שורות 17-14) לאור האמור לעיל, אני קובע כי מהנתבע נדרשה במקרה זה, רמת אחריות מוגברת כשל שומר שכר עיקרי, ואי קיום ביטוח לכלי רכב הנמצאים במוסך עולה , לטעמי , כדי התרשלות של הנתבע. נטל ההוכחה 6. הלכה היא, כי אין מעשה פלילי מנתק בהכרח את הקשר הסיבתי שבין התרשלות אדם לנזק שנגרם לאחר, באותם מקרים בהם המעשה הפלילי הספציפי היה צפוי, אם לא יינקטו אמצעי זהירות סבירים למניעתו (ע"א 542/87 קופת אשראי וחיסכון אגודה עממית בע"מ נ' עוואד ואח', פ"ד(1) מד 429; וראה גם ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה ואח', פ"ד (1) לח (3)). לפיכך, גם אם הוכח שהשריפה פרצה עקב הצתה, אין ללמוד מכך בהכרח כי לא הייתה התרשלות מצד הנתבע. 7. אחריותו של שומר שכר קבועה בסעיף 2(ב) לחוק השומרים כדלקמן: "2 (ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". בענייננו, משהוכח שהשריפה פרצה עקב הצתה, על הנתבע להראות שההצתה לא נגרמה עקב התרשלותו, אשר גרמה או תרמה לאותה הצתה. כדי להראות זאת, עליו להראות אחת מהשתיים: או שההצתה לא היתה בגדר סיכון צפוי, שאז לא היה חייב לנקוט בצעדים למניעתה; או שאם זו היתה צפויה, הוא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעתה.כאמור, על הנתבע מוטל נטל ההוכחה להראות כי נתקיימו שני התנאים במצטבר, וכל זמן שלא הוכיח זאת, הרי שאינו פטור מאחריות. 8. אשר לתנאי הראשון - אין מחלוקת כי סיבת הדליקה הייתה "הצתה בזדון". אולם, מהתשתית הראייתית שהובאה בפני עולה כי ההצתה הייתה בגדר סיכון שניתן היה וצריך היה לחזותו מראש: "ש. נכון שהיית מסוכסך עם בעל הנכס? ת. לא הייתי מסוכסך עם בעל המקום. לא הסתדרנו כאשר רציתי לעבור לחזית. עברתי כי הייתי אמור להכנס לחזית שם היה בעל מקצוע אחר. לא הסתדרה העסקה ויצאתי. היה קטע של התנכלויות שהופיעו בסמוך לשריפה" (עדותו של מר ישראל חממי, עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 8.7.2007 שורות 20-23). (ההדגשה אינה במקור- א.ד.ג). לפיכך אני קובע כי לא התקיים התנאי הראשון. אשר לתנאי השני - הנתבע לא עשה דבר מטעמו לאבטח את המקום, גם לא הצבת שומר.משלא הציב הנתבע שומר מטעמו במקום, ומשלא דאג בכל דרך שהיא למנוע את ההצתה, הרי שאף התנאי השני לא מתקיים. 9. לאור האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא: שבנסיבות המקרה, הנתבע ידע כי קיים איום על עסקו ולא נקט באמצעים של ממש למנעו או לכל הפחות להפחית את נזקיו.אני קובע כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח שההצתה נגרמה שלא ברשלנותו, ומשכך, הנתבע אחראי לנזקי התובע. תנית פטור 10. הנתבע טוען כי במוסך הוצבו שלטים בהם נאמר כי המוסך אינו אחראי במקרים של גניבה, פריצה ושריפה וכן במשרד מופיע שלט ובו נאמר כי המוסך אינו אחראי לרכבים שיושארו בלילה. הנתבע אף הביא להעיד עדה מטעמו, שלטענתו שמעה שיחה שהתנהלה בינו ובין התובע שבה אמר הנתבע כי למוסך אין ביטוח ולכן הוא אינו אחראי על הרכבים שנשארים במוסך. מבלי להזדקק לבחינת תוקפה המשפטי של תנית הפטור, כתנאי מקפח בחוזה אחיד ומבלי לבחון את עמידותה בתקנת הציבור, קיומה של תניה לא הוכח, שכן הנתבע לא הרים את נטל הראייה הנדרשת ממנו להוכחת גרסתו כמפורט מטה: (א). השלטים אותם הציג הנתבע, מתיישבים יותר עם המסקנה שמדובר "בחוכמה שלאחר מעשה". הנתבע לא הציג תמונות רלוונטיות לקיום השילוט עובר להדליקה, כמו כן בעדותו לא הביא הנתבע הסברים משכנעים לעובדה כי השלטים שהציג נותרו צחורים, למרות הדליקה ופגעי מזג האוויר. (ב). העדה שהופיעה בפני בית המשפט, מטעם הנתבע, מלבד העובדה שנראתה מפוחדת, גרסתה לא התיישבה עם גרסת הנתבע. הנתבע מסר בכתב ההגנה, כי השיחה עם התובע התנהלה ביום שישי. בעדותו בפני בית המשפט, ביום 8.7.2007, לא זכר הנתבע באיזה יום מימי השבוע התנהלה השיחה, אך ידע לומר כי השיחה לא התנהלה ביום ד': "ש. אתה אומר שאמרת לו להוציא את המכונית והוא התעלם. ת. דיברנו על הקטע של השילוט. הוא אמר שהשלט לא תופס משפטית. אמרתי לו כי זה תופס. זה היה יום ו' אולי. ש. אבל האוטו היה אצלך מיום שלישי? ת. נכון. ש. אמרת את זה כבר יומיים שהאוטו אצלך? אמרת לו לקחת את האוטו? ת. לא. ש. ביום רביעי כן אמרת לו? ת. לא ש. מתי אמרת לו? ת. אחרי נושא השיחה של השילוט". (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון שורות 21-11) (ההדגשה אינה במקור- א.ד.ג). ואילו גרסת העדה כפי שהוצגה בפני בית המשפט ביום 8.7.2007: "ש. מה היה לך עם המוסך? ת. ...באתי פעמיים אליו, ביום ד' וביום א'. באתי ביום א' ואז היה שריפה ואמרתי איזה מזל שהוצאתי את האוטו מפה. ש. את מכירה את יעקב? ת. הוא היה באותו יום שהבאתי את האוטו שלי שם. ישראל אמר גם ליעקב שאין ביטוח. התובע רצה להשאיר את הרכב וישראל אמר לו שאין לו ביטוח ואמר לו שאם רוצה להשאיר את האוטו שישאיר". (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון, שורות 22-13) (ההדגשה אינה במקור- א.ד.ג). 11. מאחר והיום היחידי בו יכולה הייתה העדה לשמוע את השיחה, בהתאם לגרסתה, הוא יום ד' ,שכן הפעם השנייה בה ביקרה העדה במוסך הייתה לאחר השריפה ומאחר והנתבע עצמו העיד שהשיחה אם התובע לא התנהלה ביום ד', מתבקשת מסקנה אחת והיא : שהנתבע לא עמד בנטל ההוכחה, הן לעניין קיום השילוט והן לעניין יידוע התובע בדבר אי כיסוי ביטוח צד ג' למוסך. 12. לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח שההצתה נגרמה שלא בהתרשלותו, ומשכך הנתבע אחראי לנזקי התובע.אף לא נסתרה מעיני העובדה שהנתבע עשה דין עצמי כשהחליט לפצות את שני בעלי הרכב הנוספים, שרכבם ניזוק באותו במעמד: "ש. היו בתוך המוסך עוד 2 מכוניות מלבד המכונית של התובע שגם הן נשרפו? ת. כן ש. איך פתרת את הבעיה כלפי הסוזוקי בלנו והסויפט שהיו שם? ת. הסוזוקי בלנו בעל הרכב הפעיל את חברת הביטוח שלו ואני השתתפתי בהשתתפות העצמית. לגבי הסוויפט, היה פזו סיטרואן שעמד במקום והיה לי אוטו שסתם עומד והצעתי לו שיקח את האוטו, הוא שילם רק העברת בעלות. פיציתי מתוך מינימום. (עדותו של מר ישראל חממי עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 8.7.2007 שורות 12-7). 13. לאור האמור, ומאחר והנתבע, לא הצביע על נסיבות המחריגות את שני הרכבים הנוספים, וכן לא הביא ראיות לקיום דין אחר החל על בעלי אותם רכבים, אני מוצא כי הנתבע קיבל על עצמו את האחריות בגין נזקי ההצתה בדרך של התנהגות. שיעור נזקי התובע 14. משקבעתי כי הנתבע אחראי לנזקי התובע, אני נדרש לדון ולקבוע את שיעורו של הנזק. כאשר מוגשת לבית המשפט חוות דעת מטעם התובע, מובן שהיא נועדה לשרת את עניינו של התובע ולשכנע את בית המשפט בצדקתו.מתקין תקנות סדר הדין האזרחי היה ער להיות חוות דעת מטעם צד מעוניין, כמשקפת את יצוג עמדתו. ראה בהקשר זה דבריו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה חמישית מעודכנת, תשנ"ט) בעמ' 195: "פרקליטיהם של בעלי הדין נוהגים להפנות את הנבדק לרופא או לרופאים שיש לו עימם ניסיון ושיתוף פעולה בעבר. נוכח הפרשי האחוזים המשמעותי שבין שתי חוות הדעת, מתעורר הצורך במינוי מומחה רפואי ונייטרלי מטעם בית המשפט". מטעמים אלה התפתח המושג של "מומחה מטעם בית המשפט", אשר כיום מתייחסת אליו תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי.הן המומחה והן הצדדים מניחים כי חוות דעתו המוגשת לבית המשפט, תיבדק על ידי בית המשפט. יפים בהקשר זה דבריו של י' קדמי, על הראיות (חלק שני, 1999) בעמ' 559: "עדותו של עד מומחה - כמו עדותו של עד רגיל - מביאה בפני בית המשפט "עובדות", שעל פיהן בית המשפט - והוא לבדו - מסיק את המסקנה המסכמת, המכריעה, בשאלות הטעונות הכרעה; ואפילו מאמץ בית המשפט את עדותו של המומחה - הוא הקובע בסופו של דבר את הממצא שעל פיו יפול דבר". בדיקה כזו נעשית כאשר בפני בית המשפט מכלול הראיות, הן עדויות והן מסמכים, שהוצגו בפניו, לרבות חוות הדעת מטעם הצדדים והן החקירות הנגדיות. בית המשפט שוקל בסופו של יום את המשקל שיש ליתן לכל אחת מהראיות. 15. לאור האמור ובהתחשב שהצדדים ויתרו על חקירת המומחים וכן העובדה שבחוות הדעת שהוגשו ע"י הצדדים, המומחים בחנו בעין את שנותר מהרכב לאחר השריפה ואילו מומחה בית המשפט, ניזון מחוות הדעת האחרות וכן הסתמך על תמונות שהועברו למשרדו, מצאתי להעמיד את גובה הנזק ע"פ אומדנה שבין שווי הרכב כפי שהוערך ע"י מומחה בית המשפט לשוויו המוערך ע"י מומחה מטעם הנתבע, קרי 39,000 ש"ח. זאת, מהטעם שחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע, הייתה קרובה יותר באופן משמעותי לחוות דעתו של מומחה בית המשפט וסכום זה משקף נכון יותר את העובדות והממצאים שהונחו בפני. 16. סוף דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע 2 סך של 39,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. 17. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 2 הוצאות המשפט לרבות שכ"ט המומחים ושכר טרחת עו"ד בסך10,000 ₪ בצירוף מע"מ כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 18.שריפהביטוח צד ג'הצתה