בקשה לסילוק על הסף של הערעור אשר הוגש על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כב' הש' רחל קרלינסקי) מיום 2.4.13 הדוחה בקשת המערער לתקן או לבטל את פסק הדין שניתן ביום 19.12.12 (ת.א 53868-02-11). תמצית העובדות הנדרשות לנדון 1. ביום 19.12.12 חתמו הצדדים על הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט קמא (להלן - פסק הדין או הסכם הפשרה לפי העניין). נאמר על דרך הקיצור כי בהסכם הפשרה הוסכם כי המערער ישלם למשיב דמי שכירות חודשיים, בגין שכירת שטח מקרקעין מסוים מידיו (להלן- המושכר), בשיעור של 2500 ₪ למשך 36 חודשים החל מיום 1.1.13 וכן תשלומים נוספים בשל חוב עבר בגין שכירת המושכר. 2. ביום 10.2.13 הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה בכתב לתקן את פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה בדרך של הוספת הפיסקה באה - "במידה וירצה הנתבע לצאת מהמושכר לפני יום 31.12.15, יודיע לתובע חודש מראש והתובע יחזיר לנתבע את כל ההמחאות של החודשים המאוחרים ליום עזיבתו את המושכר" בו ביום ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא הדוחה את הבקשה ומבהירה כי - "...ביהמ"ש סיים את מלאכתו ואינו בעל סמכות בהעדר הסכמה להוסיף תנאים על אלו שנקבעו בפסק הדין" 3. ביום 18.3.13 שב המערער והגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת ביהמ"ש מיום 10.2.13 או לחלופין לבטל את פסק הדין. ביום 2.4.13, ואחר שניתנה הזדמנות למשיב להגיב על המבוקש, דחה בית המשפט קמא את הבקשה הנוספת (להלן - ההחלטה) ביום 25.4.13 הוסיף ביהמ"ש קמא ודחה אף את בקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין. המערער מבקש לערער על החלטת ביהמ"ש מיום 2.4.13 הדוחה כאמור את בקשתו הנוספת לתיקון פסק הדין או לביטולו. 4. ביום 17.12.13 הגיש המשיב את בקשתו לסילוק הערעור על הסף, כאשר עיקר טענתו היא שהערעור הוגש באיחור רב וללא כל סיבה מוצדקת לכך. לטענת המשיב עסקינן למעשה בערעור על פסק דין שניתן ביום 19.12.12 אף שהערעור עצמו הוגש רק ביום 16.5.13, כשלושה חודשים לאחר המועד הקבוע בתקנות, וללא כל טעם מיוחד. 5. המערער טוען מנגד כי בקשת המשיב לדחייה על הסף עצמה הוגשה באיחור רב ולמעשה בסמוך למועד אשר נקבע לדיון בערעור, וזאת אך ורק על מנת לעכב ולמשוך ההליך, וכבר מטעם זה יש מקום לדחות הבקשה. מיד יאמר כי אין לקבל טענתו זו של המערער שכן המשיב טען לדחיית הערעור על הסף בשל אי הגשתו במועד כבר בתגובתו לבקשת המערער לפטור מאגרה מיום 22.5.13. 6. לבד מכך טוען המערער כי בקשתו לפני ערכאה קמא לא יוחדה לעניין תיקון טעות בפסק הדין והיא כוללת אף בקשה לביטולו ולפיכך מניין הימים צריך שימנה ממועד ההחלטה בבקשה ולא ממועד מתן פסק הדין. לחלופין טוען המערער כי בנדון קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד להגשת הערעור נוכח העוול המשמעותי שיגרם לו באם לא ישמעו טענותיו ובהתחשב בכך שהסכם הפשרה בנוסחו לוקה באי חוקיות שכן הסתבר לו, לטענתו, כי המשיב כלל אינו רשאי להשכיר למערער או לכל אחד אחר את המקרקעין נשוא ההסכם. להלן נבחן את טענות הצדדים . המועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט קמא 7. המערער בבקשתו מיום 10.2.13. ביקש לתקן טעות, כטענתו, אשר נפלה בפסק הדין המאשר את הסכם הפשרה וביקש להוסיף סעיף להסכם אשר, לטענתו, תואם את כוונת הצדדים עובר לחתימת ההסכם. בית המשפט קמא, כאמור, דחה המבוקש. בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט) הובהר סדר הזמנים לתיקון טעות בפסק דין, וזו לשונו - 81. תיקון טעות בפסק דין (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. סע' 81 (ג) לחוק בתי המשפט קובע - (ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת. 8. החוק שותק באשר למועד הגשת הערעור כאשר נדחתה בקשה לתיקון טעות בפסק דין. ואולם את אשר החסיר המחוקק השלימו בתי המשפט אשר למדו מתוך הלאו - הֵן, רוצה לומר מעת שנקבע בחוק כי דווקא כאשר קיבל ביהמ"ש את בקשת התיקון תשמש החלטתו זו כעוגן ובסיס למנין ימי הערעור אך לא נאמר בו דבר באשר למקרה בו נדחתה הבקשה, הרי שיש ללמוד משתיקה זו כי המועד למנין ימי הערעור נותר מועד מתן פסק הדין. כך סוכמה ההלכה בע"א 332/93 חסן אבו האני נ' מד"י (31.10.93) - "... שאלת קיומה של זכות ערעור מקום שבית המשפט דוחה בקשת תיקון נשארה זמן מה בצריך עיון (בש"א 21/89[3]; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, (1990), 859) אך - לימים - נפסק שאין זכות ערעור במקרה כזה: "נאמר שם (סעיף 81(ג) - ש' צ') במפורש שהוראות סעיף זה חלות רק אם 'תוקנו פסק הדין או ההחלטה האחרת'. כן מדובר שם על 'מועד החלטת התיקון'. החלטה שלא לתקן איננה בכלל זה. טוב או רע זוהי גזירת הכתוב וזהו רצונו של המחוקק" בדומה מצאנו בבש"א 7622/12 ירוחם לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (11.11.12)- סעיף 81 מציין במפורש כי המועד הקובע לתחילת מניין הימים לצורכי הגשת ערעור על פסק הדין מושא בקשת התיקון, הוא מועד ההחלטה בדבר תיקון פסק הדין (או החלטה אחרת), וזאת בתנאי שפסק הדין אכן תוקן, ובמילים אחרות, שבקשת התיקון נתקבלה. אם ההחלטה נדחית, הרי שמניין הימים לצורך הגשת הערעור נותר כשהיה" 9. תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן - התקנות) קובעת שמועד הגשת ערעור בזכות על החלטה של בית המשפט הוא 45 יום ממועד מתן ההחלטה. ואם כן בנדון הוגש הערעור זמן רב לאחר המועד הקבוע בתקנות, שכן פסק דינו של בית המשפט ניתן ביום 19.12.12 ואילו הערעור הוגש אך ורק ביום 16.5.13. תקנה 528 לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי להאריך מועד הקבוע בתקנות "מטעמים מיוחדים שירשמו". בנדון לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד בצד כתב הערעור. 10. המערער טוען כי סע' 81 לחוק בתי המשפט מתייחס דווקא לטעות סופר או טעות לשונית בפסק הדין ולא להשמטה מהותית, כפי שנטען על ידו בבקשתו. ואולם טענתו זו לא תוכל לעמוד לו שכן פשוט וברור שאין לבית המשפט סמכות לתקן טעות מהותית בפסק הדין ללא הסכמת הצד שכנגד ומתוך שכך ברי כי המועד לערעור על פסק דין שעל פי הנטען נפלה בו טעות מהותית הינו ממועד נתינתו של פסק הדין ולא לאחרי כן. 11. עוד טוען המערער כי בקשתו לבית המשפט לא יוחדה אך ורק לעניין תיקונו של פסק הדין או הסכם הפשרה אשר אושר על ידו, אלא שהיא כללה בקשה חלופית לביטולו של פסק הדין. גם טענתו זו של המערער אינה יכולה לעמוד לו, שכן פסק דין אשר ניתן במעמד הצדדים ואשר מבקשים לבטלו מכח טענות חוזיות כאלו ואחרות, כמו אלו הנטענות ע"י המערער (הטעיה, טעות, הסכם לא חוקי וכיוצ"ב) שומה על המבקש את ביטולו, להגיש תובענה מתאימה לצורך כך, דבר אשר לא נעשה ע"י המערער. ונבהיר הדברים - ביטול הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין - קיצורה של הלכה 12. לפסק דין המעניק תוקף להסכמה שגובשה בין בעלי דין כמה פנים - האחד פָּן חוזי, שהרי הורתו בהסכמות הצדדים, והאחר פָּן מוסדי-שיפוטי, שכן מעת שאושר על ידי הערכאה השיפוטית נמסך בו אף תוקפו של פסק דין (ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ו.ה שרייבר פ"ד מ"ז(2) 441; רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ. דליה מור ואח', פד"י נ"ו (1) 577; זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 787). היסוד החוזי העומד בבסיסו של פסק דין שניתן בהסכמה אינו פוגם בסופיותו של ההליך, היפוכו של דבר, בית המשפט הבהיר לא אחת כי תכונתם המרכזית של הסכמי פשרה הינה סופיותם - "...יש לייחס משקל ניכר לערך בדבר סופיותן של פשרות...יש להביא בחשבון את מרכזיותו של ערך זה מבחינת הצדדים לפשרה. ההגנה על ערך זה חיונית, כדי להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים להסכמי פשרה. תכונה מרכזית של הסכמי פשרה... היא הסופיות שלהם..." (ע"א2495/95 - הדס בן לולו נ' אטראש אליאס ואח' . פ"ד נא (1), 577 ,עמ' 594-595) ומתוך שכך הבהיר ביהמ"ש בעניין אפרים שוחט כי על המבקש לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין להצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל להצדקת ביטולו, ובלשונו - "בית משפט זה עמד בעבר על הצורך לייחס משקל ניכר לסופיותם של הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין על מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים להם. בהתחשב בכך, נפסק כי יש להצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל על מנת להצדיק ביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין" (ע"א5914/03 אפרים שוחט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , תקדין עליון 2005 (2) 1197) 13. כאשר העילה לביטול נעוצה בפגם הקשור להסכם עצמו על המבקש להגיש תביעה עצמאית לביטול פסק הדין שעילתו הפגם שהתגלה בהסכם אשר אושר בפסק דין, ורק כאשר העילה לביטול הינה פגם בהליך השיפוטי אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם על המבקש לנקוט בהליכי ערעור. כך סיכם את הדברים כב' הש' שמגר בעניין סיטבון - לעניין ביטולו של פסק דין שניתן בהסכמה, יש לאבחן בין שני מצבים... אם בעל הדין גילה פגם בהליך השיפוטי, תרופתו היא לערער. למשל, כאשר נקבע למתן פסק הדין סדר דין מסויים, והשופט התעלם ממנו או כאשר בהליך בפני בית המשפט נפל פגם עקב לחץ על בעל הדין, דבר המעיד כי הצדדים לא הגיעו לידי הסכם מרצונם החופשי, לא היה זה מן הראוי שינתן פסק הדין על סמך הסכמה כזאת. במקרים כאלה בא בעל הדין בטרוניה עם השופט, ולכן יש להגיש ערעור כדי שערכאת הערעור תעמיד את הדברים על תיקנם. באם ההליך השיפוטי היה תקין, אלא שהחלק ההסכמי נפגם, אין בעל הדין יכול להלין על השופט, ואין בית המשפט לערעורים יכול לסייע בידו. תרופתו היא להגיש תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שבו, ואם יבוטל ההסכם, יתבטל גם פסק הדין. (ע"א 2536/90 סיטבון נ' סיטבון פ"ד מ"ה(2) 573; עוד ראה לעניין זה - רע"פ 7148/98 - ארנון עזרא ואח' נ' יעל זלזניאק ואח' .תק-על99(2), 1271 ,עמ' 1273; ע"מ (ת"א) 1242/04 פלוני נ' פלוני ברישא לסע' 26 לפסק הדין; וכן פסק דיני בתמ"ש( כ"ס) 4934/03 פלוני נ' פלונית ואח' תק- מש 2006 (4) ורבים אחרים ). כך גם ע"א 4682/92 - עזבון המנוח סלים עזרא נ' בית טלטש בע"מ ואח' תק-על 2003(2), 233 הובהר בהאי לישנא - נשאלת השאלה לאיזו ערכאה יש להגיש בקשה לביטול פסק-דין סופי בעניין אזרחי. הכלל הוא, כי "הבקשה למשפט חוזר [אזרחי - א' מ'] מוגשת לאותו בית -משפט שנתן את פסק הדין" (לוין, שם, בעמ' 214). כך נאמר, בהסתמך על פסיקה קודמת ותוך הסברת הטעמים לכך, גם בפרשת אע'בריה (שם): את הבקשה לביטול כאמור יש להגיש לבית המשפט, אשר נתן את פסק הדין שהושג במירמה... עוד יש לציין, כי הדרך הדיונית הנכונה להגיש את הבקשה ל"משפט חוזר" אזרחי היא בפתיחתו של הליך חדש, ולא בהגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי שהסתיים זה מכבר. כן ראוי להוסיף, כי מאחר שהדיון בבקשת הביטול כרוך, מעצם טבעו, בהגשת ראיות חדשות ובבירור עובדתי, הרי שככלל יש להגישה כתובענה בסדר -דין רגיל..." (ה.ש - צ.ו). וכך בת"א (נצרת) 2930-07 - ג'ייזה נח'לה נ' רויטל גונן ואח' תק-של 2011(4), 31020 "אכן הדרך הדיונית לתקוף פסק-דין חלוט היא הגשת תובענה חדשה לביטולו" (ה.ש- צ.ו) 14. בנדון, על אף שלמערער טענות רבות באשר לפָּן החוזי הנוגע להסכם הפשרה נשוא פסק הדין, כגון תרמית, הטעייה, טעות, אי חוקיות וכיוצ"ב הוא לא טרח להגיש כל תובענה מתאימה לביטול ההסכם, אלא בחר להגיש בקשה לתיקון טעות בפסק הדין ולחלופין באותה בקשה עתר לביטול פסק הדין ככל שבקשתו לתיקון תידחה. כאמור, לא זוהי הדרך לטעון לביטולו של פסק דין. מתוך שכך צודק ב"כ המשיב בטענתו לפיה יש למנות את מניין הימים לצורך הגשת ערעור על החלטת ביהמ"ש בהתייחס לבקשת המערער בפני ערכאה קמא כבקשה לתיקון טעות שנדחתה ולא בהתייחס לבקשה לביטול פסק דין אשר כלל לא הוגשה במתכונת הראויה. 15. זאת ועוד, גם לכל טענותיו של המערער בתגובתו לבקשת המשיב לדחייה על הסף, אשר מבקשות להציג טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת הערעור, אין כל מקום. המערער מבקש להביא טעמים המצדיקים לטענתו את ביטול פסק הדין ואולם כפי שציינו לעיל, לא זו בלבד שהוא לא הגיש כל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הרי שמלכתחילה הוא לא נקט כלל בהליך המתאים לפני ערכאה קמא של הגשת תובענה לביטול פסק דין כך שנימוקים אלו, בין אם עניינם, הטעיה, טעות או תרמית, לא יוכלו לעמוד לו לצורך הערעור דנן. 16. מכלל הדברים הריני מקבל בקשת המשיב ומורה על דחיית הערעור על הסף. המערער ישא בהוצאות משפט לידי המשיב בסך של 5000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ביטול הסכם פשרהחוזהביטול חוזההסכם פשרהפשרה