עניינו של הליך זה הינו בקשת המבקש לבטל את החלטת נשיאות בית הדין העליון של המשיבה מיום 22.4.12, אשר קבעה כי יתקיים דיון נוסף בהחלטת בית הדין העליון של המשיבה מיום 15.4.12. רקע והשתלשלות העניינים 1. המבקש הינו מועדון ספורט (להלן: "המועדון") המפעיל, בין היתר, קבוצת בוגרים (להלן: "פתח תקוה") המתמודדת בימים אלה על מקומה בליגת העל של הכדורגל בישראל. 2. המשיבה (להלן: "ההתאחדות") הינה איגוד ספורט האמון על הסדרת פעילות הכדורגל בישראל. 3. ברקע ההליך הנוכחי משחק כדורגל שהתקיים ביום 31.3.12 בין פתח תקוה לבין הפועל חיפה בו התפתחה קטטה לאחר שריקת הסיום, ובמסגרתה פגעו ממלאי תפקידים במועדון בשחקני הפועל חיפה. 4. בעקבות אירוע זה התקיים דיון בבית הדין המשמעתי של ההתאחדות (להלן: "בית הדין המשמעתי"), ועל פתח תקוה הושת עונש הפחתה מיידית של 3 נקודות ליגה ממאזנה. על הפועל חיפה הושת קנס כספי בלבד. 5. במסגרת ערעור שהגישה פתח תקוה על החלטת בית הדין המשמעתי, החליט בית הדין העליון של ההתאחדות (להלן: "בית הדין העליון") ביום 15.4.12 להותיר את עונש הפחתת הנקודות בעינו, אך קבע כי יחול בעונת המשחקים הבאה (להלן: "החלטת בית הדין העליון"). 6. בעקבות אירוע נוסף של תגרה אלימה ביום ו' 20.4.12 במשחק הליגה הלאומית בין הפועל רמת גן והפועל בני לוד, הגישה ההתאחדות ביום 22.4.12 לנשיאות בית הדין העליון (להלן: "הנשיאות") בקשה לקיים דיון נוסף בהחלטת בית הדין העליון מיום 15.4.12, ובמסגרת זו נתבקשה גם הארכת מועד להגשת הבקשה לדיון נוסף. הבקשה להארכת מועד נעתרה, ולאחר קבלת תגובת פתח תקוה החליטה הנשיאות, באותו יום, 22.4.12, לקבל את הבקשה לקיום דיון נוסף, וזה נקבע ליום 23.4.12. באותה החלטה נקבע כי הבקשה לקיום דיון נוסף מתקבלת לעניין פירושו ויישומו של סעיף 22(ז) סיפא לתקנון המשמעת (המסמיך את בית הדין המשמעתי לקבוע מטעמים מיוחדים כי עונש של הפחתת נקודות ליגה יחול בעונת המשחקים הבאה). 7. ההחלטה מיום 22.4.12 הנזכרת לעיל היא נשוא המרצת הפתיחה הנוכחית ונתבקשה קביעה של בית משפט זה כי ההחלטה בטלה או שדינה להתבטל. 8. בקשה לסעד ארעי שימנע את קיום הדיון הנוסף נדחתה על ידי בית משפט זה. 9. ביום 23.4.12 קיים בית הדין העליון דיון נוסף כמבוקש, והחליט להשיב על כנה את החלטת בית הדין המשמעתי, דהיינו כי עונש הפחתת הנקודות של פתח תקוה יחול כבר בעונת המשחקים הנוכחית. טענות הצדדים טענות פתח תקוה 10. ההתאחדות פעלה בניגוד לתקנון - התקנון מאפשר הגשת בקשה לדיון נוסף תוך 5 ימים מיום מתן פסק הדין של בית הדין העליון, אך הבקשה הוגשה בחלוף 7 ימים ממתן פסק הדין. כמו כן, לפי תקנון בית הדין העליון, על מנת לקיים דיון נוסף, על נשיאות בית הדין העליון לקבוע כי "נשוא הערעור מעורר סוגיה משפטית שיש בה מן החידוש והמצריכה קביעת הלכה עקרונית", ותנאים אלה לא התקיימו בענייננו. 11. ההתאחדות פעלה משיקולים שאינם ענייניים - למרות שלאחר מתן החלטת בית הדין העליון טענה ההתאחדות כי אין עילה לדיון נוסף, שינתה היא את דעתה עקב לחץ תקשורתי חסר תקדים. 12. אירועי המשחק הפועל רמת גן - בני לוד אינם מהווים עילה לשינוי החלטות סופיות - באירועי המשחק הנ"ל שהתקיים לאחר החלטת בית הדין העליון אין כדי להוות עילה לדיון נוסף, שכן הענישה בגין אירועי אלימות במשחק נקבעת לפי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה. 13. הדיון הנוסף פוגע בעקרון סופיות הדיון - גם אם היה צורך לקבוע הלכה מנחה של בית הדין העליון לגבי עיתוי עונש הפחתת הנקודות, לא היה מקום להחילה למפרע על דיון שכבר הסתיים. 14. החלטת הנשיאות ניתנה תוך פגיעה בזכות הטיעון של פתח תקוה - לפתח תקוה נקצבו 4 שעות בלבד להגיב על הבקשה לקיום דיון נוסף, ובקשתה להאריך את פרק הזמן העומד לרשותה לא נענתה (כנראה מתוך רצון להודיע על מועד קיום הדיון הנוסף במסיבת עיתונאים). בכך נפגעה זכות הטיעון של פתח תקוה. טענות ההתאחדות 15. יש למחוק את התובענה על הסף - ההתאחדות מסתמכת על סעיף 11 לחוק הספורט בו נקבע כי החלטות ערכאת שיפוט פנימית עליונה בענייני משמעת תהיינה סופית, ואין לערער עליהן בפני בית משפט. לא התקיימו במקרה זה עילות להתערבות בית המשפט. 16. ההתאחדות פעלה בהתאם לתקנונים - הבקשה לקיום דיון נוסף הוגשה במועד, שכן מועד חמשת הימים חלף ביום ו' בשבוע, שבו משרדי ההתאחדות סגורים וקיימת מניעה להגשת חומר משפטי ביום זה. המועד נדחה לפיכך ליום א' בו הוגשה הבקשה לקיום דיון נוסף. כמו כן המועד בו נמנים חמשת הימים מתחיל מיום מתן פסק הדין, אולם אם ניתן הוא בהעדר הצדדים (כמו בענייננו), מניית המועד תהיה מיום פרסום פסק הדין בפרסום רשמי של ההתאחדות, דבר שלא נעשה ולכן המועד לא חלף. הבקשה להארכת מועד הוגשה למען הזהירות. הארכת המועד ניתנה על ידי הנשיאות בסמכות. התקנון מאפשר גם קביעת דיון נוסף על ידי הנשיאות ביוזמתה וללא מגבלה של זמן. הנשיאות הפעילה שיקול דעת בהיעתרות לבקשה לקיום דיון נוסף. שאין מקום לבקרו, מה גם שלא טעתה בהחלטתה. 17. ההתאחדות פעלה משיקולים ענייניים - הגם שאירועי האלימות החריגים במשחקי הליגה האחרונים עוררו הד נרחב, טענות המועדון כאילו פעלה ההתאחדות משיקולים שאינם ענייניים, משקפות תחושות בלבד. 18. אירועי המשחק הפועל רמת גן - בני לוד כעילה לשינוי החלטות סופיות - ההתאחדות מפנה לבקשתה לקיים דיון נוסף, שבגדרה נזכרו גם אירועי המשחק הנ"ל תוך מעורבות שחקנים, ולטיעוניה שם, שיש בהם כדי ללמד על הצורך בקיום הלכה מנחה וברורה, באשר למועד יישום עונש הפחתת נקודות במקרים קיצוניים כגון אלה. 19. הדיון הנוסף אינו פוגע בעקרון סופיות הדיון - כל עוד קיימת אופציה לקיום דיון נוסף, ונעשה בה שימוש כדין, כמו במקרה זה, אין לראות את החלטת בית הדין העליון כסופית וחלוטה. החלטה סופית וחלוטה היא החלטת בית הדין העליון בדיון הנוסף. אין מדובר בהחלה רטרואקטיבית של הלכה חדשה. 20. החלטת הנשיאות לא ניתנה תוך פגיעה בזכות הטיעון של פתח תקוה - לחץ זמנים אכן היה, אך לא ממניעים זרים, אלא מאחר שביום 24.4.12 אמור היה להתקיים דיון באירועי המשחק בין הפועל רמת גן לבני לוד. בנוסף, המועדון הגיש תגובה ארוכה ומפורטת במועד, והחלטת נשיאות בית הדין העליון ניתנה רק לאחר שעיינה בתגובה. הדיון בבית המשפט 21. בדיון שהתקיים היום ביקשו מועדוני הפועל באר שבע והפועל חיפה, שקבוצותיהם בליגת העל מצויות אף הן בסכנת ירידה, ועלולות להיפגע מההחלטה, להצטרף להליך ולהשמיע טענותיהם. הצטרפותם אושרה בהחלטה שניתנה בפתח הדיון. 22. לאחר מכן השמיעו הצדדים טענותיהם (ב"כ מועדוני הפועל באר שבע והפועל חיפה הצטרפו לטענות ההתאחדות והוסיפו או חידדו טענות שונות). דיון והכרעה טענה מקדמית של הפועל באר שבע 23. במהלך הדיון העלה בא כוחה של מועדון הפועל באר שבע, טענה כי הדיון בתיק העיקרי התייתר בעקבות החלטת בית משפט זה בדחותו את הבקשה לסעד זמני שיאסור על קיום הדיון הנוסף ביום 22.4.12. בהחלטה שניתנה באותו יום (מפי כב' השופטת פלאוט) קבע בית המשפט כי: "לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות נשיאות בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל בישראל בעניין קיומו של דיון נוסף. מקומן של הטענות המועלות בבקשה שבפני להיטען במועד הדיון שנקבע. הבקשה נדחית... ב"כ הפועל באר שבע טען כי בכך הפנה בית משפט זה את פתח תקוה לטעון טענותיה בפני בית הדין העליון, ומשכך נעשה, אין מקום לשוב ולהעלותן בבית משפט זה. ב"כ פתח תקוה טען כי בית הדין העליון לא איפשר להם לטעון לעניין זה של עצם קיום הדיון הנוסף, אלא רק לגוף הנושא נשוא הדיון הנוסף. 24. לא אוכל לקבל טענה זו. בין אם התאפשר, ובין אם לא התאפשר לנציגי המועדון לטעון טענותיהם בפני בית הדין העליון בדבר עצם קיום הדיון הנוסף, הרי נושא זה לא נזכר בהחלטה שניתנה ביום 23.4.12 על ידי בית הדין העליון. ההחלטה של בית משפט זה ניתנה בבקשה לסעד זמני, למנוע קיום דיון, אך משדיון זה התקיים, שבה ועומדת על מכונה הבקשה העיקרית בהמרצת הפתיחה והיא ביטול ההחלטה בדבר הדיון הנוסף. אם תתקבל בקשתו זו של המועדון, וייקבע כי ההחלטה בדבר הדיון הנוסף בטלה או מבוטלת, הרי ממילא תתבטל גם ההחלטה שניתנה בדיון הנוסף שהתקיים בפועל. טענת ההתאחדות הנסמכת על סעיף 11 לחוק הספורט 25. חוק הספורט, תשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק הספורט) קובע בסעיף 11 כך: "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט" (ההדגשה שלי - י.ק.). 26. העולה מכך הוא שחוק הספורט מגביל את זכות הערעור לפני בית המשפט, בענייני משמעת. כך, מקום בו ביקש בית המשפט העליון לציין כי התערבות ערכאות שיפוטיות בהחלטות טריבונלים של גופים וולונטריים, איננה נשללת אלא במלים מפורשות של המחוקק, הביא הוא כדוגמא את סעיף 11 לחוק הספורט "בסעיף 11 לחוק הספורט יש גם רמז ברור לכך, שהתערבות כזו לא נשללה על-ידי החוק בענייננו. הסיפא של הסעיף קובע, ש"החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן בפני בית משפט". נוסח זה כולל שלילת סמכות לדון בענייני משמעת שהוכרעו סופית על-ידי מוסדות השיפוט של האיגוד. אך משקבע המחוקק רק לגבי החלטות בענייני משמעת, שאין לערער עליהן לפני בית המשפט (ההדגשה שלי - י.ק.), ניתן להבין מכך, שבעניינים אחרים החלטות ערכאת השיפוט העליונה של האיגוד אינן חסינות, במקרים המתאימים, מפני התערבות בית המשפט". 27. ועדיין, מוסכם על שני הצדדים כי אף החלטות הערכאה השיפוטית הפנימית העליונה בענייני משמעת אינן חסינות לחלוטין מהתערבות הערכאות השיפוטיות הרגילות, וכי אלה ייעשו בעיקר בכל הקשור לתקינות ההליכים ובשני נושאים עיקריים שהם: א. העדר סמכות או חריגה מסמכות. ב. פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. מוסכם גם כי לעתים ייתכן שבית המשפט ימצא מקום להתערב בהחלטות האמורות לעיל במצבים נוספים, כאשר בית המשפט איננו מגדיר מקרים אלה מראש, אלא מציין כי מדובר בחריגים לעקרון אי ההתערבות בהחלטות בתי דין של טריבונלים של ארגונים וולונטריים. לעניין זה ר' ע"א 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט(2) 793 (1995); ע"א 2211/96 כהן נ' כהן, פ"ד נ(1) 629 (1996). 28. ועדיין, מקום בו מתקיים הליך משמעתי בעניין עליו חל חוק הספורט, אשר מגיע לערכאה השיפוטית העליונה של ארגון הספורט וניתנת שם החלטה, יש לצקת תוכן בהוראה המפורשת הקבועה בסעיף 11 לחוק הספורט, הקובעת כי החלטה זו תהיה סופית ואין לערער עליה בפני בית משפט. מקובלים עלי בעניין זה דבריה של כב' השופטת אגמון-גונן בבש"א (מחוזי ת"א) 17223/08 מועדון הספורט הפועל תל אביב נ' ההתאחדות לכדורגל ישראל (2.9.08) באשר להתערבות בית המשפט בעניין משמעתי כאמור וכי "מדובר בפתח צר, בסדק ממש, שרק מקרים חריגים שבחריגים יורשו לעבור בו". השופטת אגמון-גונן מביאה כדוגמא למקרה כזה, ניגוד עניינים של חברי בית הדין, ומקרה נוסף שהובא בפועל לפתחו של בית המשפט, וניתן בו פסק דין אך לאחרונה, הינו מקרה בו נפסל סעיף בתקנון איגוד ספורט השולל מנאשמים את זכות הייצוג בפני ועדת המשמעת של האיגוד, כאשר בעקבות פסילת הסעיף בוטלה הרשעת המבקשות באותו עניין (ה"פ 1667/09 מועדון עירוני להתעמלות חולון נ' עמותת איגוד ההתעמלות בע"מ (9.2.12) מפי כב' השופטת אבניאלי). 29. דוגמאות אלה הינן אכן דוגמאות לאותם מקרים חריגים שבחריגים שיצדיקו התערבות בית המשפט בהחלטות כגון דא, אך כעקרון ההתערבות אמורה להיות מצומצמת ביותר. הטעמים לכך הינם טעמי מדיניות לפיהם מדובר באיגודים וולונטריים שחבריהם מקבלים על עצמם את הוראות התקנון בדבר ההליכים המשפטיים, ואין מקום לאפשר להם לפנות לבית המשפט מקום בו התוצאה אינה נושאת חן בעיניהם, כשבנוסף, אין זה ראוי לאור טיב ההליך המשפטי כי בתי המשפט יעסקו גם בעניינים הפנימיים של איגודי הספורט. מתווסף לכך גם פן מעשי לפיו מדובר בדיינים המכירים את נושאי ההתדיינות בפניהם על בוריים ומתמחים בהם, ובנוסף לכך הינם משפטנים, ולכן ראוי כי ההחלטות הניתנות על ידם יעמדו בעינן, וללא התערבות חיצונית (ר' עניין מועדון ספורט הפועל תל אביב הנ"ל). 30. באספקלריה זו ועל יסוד האמור לעיל יש לבחון את טענות המועדון נגד החלטת נשיאות בית הדין העליון. פעולה בניגוד לתקנון - הארכת מועד 31. בדיון הסכימו נציגי המועדון כי נושא הארכת המועד לבקשת הדיון הנוסף הוא נושא טכני, וכי אין הם תולים דווקא בו את מלוא יהבם בעתירתם לביטול ההחלטה. ואכן, ככל שנזקקה ההתאחדות להארכת מועד לבקשת קיום הדיון הנוסף, מוסכם כי הנשיאות היתה מוסמכת להאריך מועד זה (ור' סעיף 4(ה) לתקנון בית הדין העליון לפיו מוסמכת הנשיאות להאריך מועדי ערעור על פי שיקול דעתה, כשעל דרך ההיקש ניתן להסיק כי הדבר נכון גם לעניין הארכת מועד של בקשה לקיום דיון נוסף). לא רק זאת, אלא שגם טענת ההתאחדות כי לא נזקקה להארכת מועד נחזית כנכונה. החלטת בית הדין העליון ניתנה ביום 15.4.12 שהינו יום א' בשבוע. המועד להגשת בקשה לדיון נוסף הינו 5 ימים מיום מתן פסק הדין, ובאופן רגיל, המועד לבקש קיום דיון נוסף הינו 20.4.12. אלא שמועד זה חל ביום ו' בו לפי הטענה סגורים משרדי ההתאחדות (וכך גם בשבת), כך שמועד זה נדחה ליום א' 22.4.12 בו הוגשה בפועל הבקשה לקיום דיון נוסף (ר' סעיפים 10(א) ו-10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981). די באמור לעיל כדי להביא לדחיית הטענה בעניין זה, שאינו יכול להוות עילה לביטול ההחלטה לקיום דיון נוסף, ואין צורך לבחון טענה נוספת של ההתאחדות לפיה פרק הזמן להגשת הבקשה לקיום דיון נוסף טרם החל, שכן ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, ובמקרה זה נספרים אותם 5 ימים מיום פרסום פסק הדין בפרסום רשמי של ההתאחדות, ופרסום זה לא נעשה עדיין. טענה זו נראית בעייתית, אך כאמור אין צורך לעסוק בה. פעולה בניגוד לתקנון - לא התקיימו התנאים לקיום דיון נוסף 32. סעיף 6(ה)(3) לתקנון בית הדין העליון קובע כי "הנשיאות/חבר הנשיאות/חבר בית הדין תחליט/יחליט על קיום "דיון נוסף" אם לפי שיקול דעתה/דעתו נשוא הערעור מעורר סוגיה משפטית שיש בה מן החידוש והמצריכה קביעת הלכה עקרונית". 33. אינני סבור כי צריכה להיות מחלוקת כי היה צורך בקביעת הלכה עקרונית בסוגיה נשוא הבקשה לדיון נוסף. סעיף 22 (ז) לתקנון המשמעת של ההתאחדות קובע כלל לפיו עונש של הפחתת נקודות ליגה ייושם בעונה הנוכחית. הדבר עולה הן מהרישא לאותו סעיף, והן מהסיפא לסעיף זה לפיה: "בית הדין מוסמך, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לקבוע כי העונש, כולו או חלקו, יחול בעונת המשחקים הבאה". אירועי האלימות החוזרים במגרשי הכדורגל ובמשחקי הליגות הבכירות עוררו שאלה האם דחיית עונש הפחתת נקודות ליגה לעונה הבאה יכול למלא את ייעודו, והאם ההתחשבות במצב הנקודות של הקבוצות ובמיקומן בטבלה והרצון כי גורלן של עליות וירידות לא יוכרע על "השולחן הירוק" מהווים טעמים מיוחדים לדחיית תחולת העונש, גם אם הדבר פוגע באפקטיביות הענישה, ויכול כי מביא גם להמשך אירועי האלימות במגרשים. לפיכך, אין ספק נושא הדיון הנוסף מעורר שאלה משפטית המצריכה קביעת הלכה עקרונית. 34. באשר לסוגיה משפטית שיש בה "מן החידוש", עניין זה מוקשה אמנם יותר, אך אני מקבל את טענת ב"כ ההתאחדות כי בעוד מקרי האלימות הקודמים שבגינם נדחתה הפחתת נקודות ליגה לעונה הבאה (כמו המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי הרצליה) היו מקרי אלימות בהם היו מעורבים אוהדי הקבוצות, הרי המקרה נשוא המשחק מכבי פתח תקוה - הפועל חיפה היה מקרה אלימות חמור מאד בו היו מעורבים נושאי תפקידים בקבוצות ושחקנים. אחריות קבוצה לעבירות שחקן או ממלא תפקיד נקבעה באופן נפרד מאחריות קבוצה להתנהגות אוהדיה (סעיפים 15(א) ו-15(ב) לתקנון המשמעת). מקרי אלימות בהם מעורבים בצורה פעילה ומשמעותית בעלי תפקידים בקבוצות, שונה מהתפרעות אוהדים. אין ספק ששליטתן של קבוצות על בעלי תפקידים בהן, אמורה להיות הדוקה יותר משליטתן באוהדיהן. לפיכך, החלת הלכה קודמת שהתייחסה לדחיית מועד הפחתת נקודות ליגה במקרה של התפרעות אוהדים, על מקרה של אלימות חמורה מצד בעלי תפקידים, יכולה להוות חידוש המצריך קביעת הלכה עקרונית בעניין זה. נכון כי בית הדין העליון לא התייחס בדיון הנוסף לאבחנה זו, וקבע הלכה כוללת לפיה על מנת שתהיה אפקטיביות לענישה, נכון הוא שתתבצע ככלל, עם נתינתה, ובאותה עונת משחקים. עוד נקבע כי אין מקום, בעת גזירת העונש, "לפזול" למצב בטבלה ולכן אין לקבוע את מידת העונש ויישומו בהתאם לכך. מן הסתם, לא היה צריך בית הדין העליון לדון באבחנה הנזכרת לעיל, שכן האבחנה הנ"ל נחוצה היתה לצורך בחינת השאלה האם יש לקיים דיון נוסף, והחלטתו התייחסה באופן כוללני לסעיף 22 (ז) לתקנון המשמעת. גם הנשיאות לא ערכה אבחנה זו עת החליטה לקיים דיון נוסף לבקשת ההתאחדות. יכול שראתה נושא זה מול עיניה ויכול שלא ראתה זאת, אך די בכך שאבחנה זו הצדיקה קיום דיון נוסף, על מנת לשלול את הטענה כי לא התקיימו התנאים לקיומו של דיון נוסף. אוסיף ואציין, כי השאלה האם טעתה או לא טעתה הנשיאות בהחלטתה לקיים דיון נוסף, איננה מצדיקה התערבות בית המשפט בהחלטה, שכן גם אם טעתה הנשיאות בעניין ה"חידוש", הרי מדובר לכל היותר בטעות בשיקול דעתה, ולא בפגם היורד לשורשו של עניין, במיוחד שעה שנדרשה קביעת הלכה עקרונית בנושא עיתוי הפחתת נקודות הליגה, תנאי שהינו חלק מהתנאים לקיומו של דיון נוסף. אין לשכוח גם כי לפי סעיף 6(ה)(4) לתקנון בית הדין העליון רשאית הנשיאות להורות על קיום דיון נוסף, גם מיוזמתה בלבד. 35. אשר על כן אינני מקבל את הטענה כי יש לבטל את ההחלטה בדבר קיום הדיון הנוסף בשל אי התקיימות התנאים לקביעת דיון נוסף. הטענה בדבר שיקולים שאינם ענייניים 36. טענת המועדון היא כי ההתאחדות והנשיאות פעלו משיקולים בלתי ענייניים והם אירוע אלימות במשחק אחר ובליגה אחרת, והד תקשורתי רב ולחצים שהופעלו בעקבות החלטת בית הדין העליון מיום 15.4.12 לדחות את הפחתת נקודות הליגה של פתח תקוה לעונה הבאה. 37. ראשית, אינני מוצא מקום לקבלת טענות בעניין זה נגד ההתאחדות. גם אם מניעיה של ההתאחדות הם כאלה או אחרים, הרי הגורם שקיבל את ההחלטה נשוא תובענה זו הוא הנשיאות, ומניעיה הם הנבחנים במקרה זה, ולא מניעי ההתאחדות 38. אינני מוצא מקום לקבל את הטענה בדבר לחצים תקשורתיים ואחרים. עובדה היא כי לאחר מתן החלטת בית הדין העליון מיום 15.4.12 לא ניתנה כל החלטה הקובעת דיון נוסף, ואף לא נתבקש דיון נוסף, להיפך, תובע ההתאחדות והיועץ המשפטי שלה השיבו בשלילה על פניות אלה. 39. נכון הוא כי האירוע שהביא לפניה לקיום דיון נוסף היה אירוע האלימות החמור במשחק שהתקיים ביום 20.4.12 בליגה הלאומית בין קבוצות בני לוד והפועל רמת גן. אף שם היו מעורבים באלימות בעלי תפקידים בקבוצות ושחקנים. הדבר נזכר באופן מפורש בבקשת ההתאחדות לקיום דיון נוסף. אינני מוצא פגם בהסתמכות על אירוע זה כמצדיק הגשת הבקשה לדיון נוסף. להתאחדות הוחוור לאחר אותו אירוע כי האלימות במגרשים גואה, וכי עונש של הפחתת נקודות הנדחה לעונה הבאה איננו אפקטיבי כנראה, ולפיכך התחייבה קבלת החלטה עקרונית בעניין זה. גם כאשר הסיבה להגשת הבקשה לדיון נוסף היא אירוע במשחק אחר, בין קבוצות אחרות ובליגה אחרת, אין בכך כל פסול. להיפך, איגוד ספורט המבקש לפעול נגד תופעת האלימות מחוייב לעשות כל אשר ביכולתו על מנת לבולמה ולמונעה. ענישה הולמת ואפקטיבית היא אחד מהאמצעים בהם יש וניתן לנקוט, והדיון הנוסף נועד להשיג מטרה של קביעת הלכה, אשר תבהיר את עיתוי הפחתת נקודות הליגה. 40. אני דוחה את הטענה כי הנשיאות הושפעה בהחלטתה מתקשורת, מלחצים ומאיומים, שכן דברים אלה לא הוכחו כלל ועיקר. אוסיף כי אינני סבור שביקורת בתקשורת ובמקומות אחרים על החלטות בתי הדין המשמעתיים או בית הדין העליון היא פסולה. מובן כי עליה להיעשות באופן הולם. בקבלת ההחלטות על ידי בתי הדין אין הם אמורים להיות מושפעים מלחצים אלה או אחרים, אך אם נשמעות טענות, גם בתקשורת, המהוות ביקורת המושמעת באופן הולם וענייני, אין כל פסול בכך. הטענה בדבר פגיעה בזכות הטיעון 41. המועדון טען כי לאחר שהוגשה הבקשה לקיום דיון נוסף על ידי ההתאחדות והוארך המועד לכך, נקצב למועדון פרק זמן של 4 שעות להגשת תגובתו לבקשה לקיום דיון נוסף. בקשת המועדון להארכת מועד של 48 שעות נדחתה. המועדון טען גם כי הרקע לקציבת הזמן המזערית הנ"ל היה רצון לבשר על קיום הדיון הנוסף ומועדו במסיבת עיתונאים באותו ערב. 42. אף טענה זו אין בידי לקבל. ההתאחדות הסבירה כי לוחות הזמנים לגבי דיונים בבתי הדין הם בדרך כלל קצרים ביותר. במקרה זה נקבע פרק זמן קצר במיוחד לתגובה, שכן ביום 24.4.12 עמד להתקיים דיון בבית הדין למשמעת בעניין משחקן של קבוצות בני לוד והפועל רמת גן, והיתה חשיבות רבה לכך שאם יתקיים דיון נוסף, יתקיים הוא קודם לכן. המועד לקיומו חייב היה להיות, אפוא, 23.4.12, ולפיכך נדרשה תגובה דחופה של המועדון ב-22.4.12. הסבר זה מקובל עלי, מה גם שהמועדון נערך והגיש תגובה מפורטת תוך פרק הזמן שנקצב לו. ייתכן כי אם היה מוקצב לו פרק זמן ארוך יותר יכול היה להגיש תגובה מפורטת עוד יותר, אך במערכת האיזונים הנדרשת, אין הוא יכול להלין על פרק הזמן שנקצב לו, ואין לראות בו משום פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. סופיות הדיון והטענה כי הדיון הנוסף לא אמור היה להחיל הלכה חדשה על פתח תקוה 43. אינני מקבל את טענת המועדון כי נפגע העקרון של סופיות הדיון. כל עוד קיימת אפשרות לקיום דיון נוסף ואפשרות זו ניתנה כדין, לא נפגע העקרון דלעיל. סופיות הדיון נקבעה בהחלטת בית הדין העליון בדיון הנוסף. 44. המועדון טוען כי משהחליט בית הדין העליון בדיון הנוסף להחיל הלכה חדשה, לא אמור היה הוא להחילה על פתח תקוה, ובעצם, ההיתר לדיון הנוסף היה צריך להיעשות תוך קביעת תנאי כי לא יהיה שינוי בעונש הקבוצה. המועדון מסתמך בעניין זה על דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס (6.4.03), מפי כב' השופט חשין, שם הסכימה המדינה מראש כי אם תזכה בדיון הנוסף שנסב על זיכויו של המשיב שם בהליכים הקודמים, לא תבקש לגזור עליו עונש מאסר. 45. אינני רואה מקום לקבל טענה זו. ראשית, מן הטעם כי אין בטענה מעין זו כדי להצדיק התערבות של בית המשפט בהחלטה לקיים דיון נוסף, שכן פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי - אין כאן. בנוסף, טענה זו מכוונת כבר לעונש שהושת בסופו של דבר על פתח תקוה בדיון הנוסף, נושא שאינו מענייננו. ועוד, בהחלטה בעניין שבס, הסכימה המדינה לוותר על בקשה לגזירת עונש מאסר, אך לא הסכימה לוותר על ענישה, אם תזכה בעתירתה. זאת ועוד, בענייננו, הכלל הוא כי הפחתת הנקודות תיכנס לתוקף מיידי ובעונה הנוכחית. תוצאת קבלת הדיון הנוסף היתה כי עיתוי הפחתת הנקודות השתנה מהעונה הבאה לעונה הנוכחית. בעונש עצמו לא חל כל שינוי. יש לזכור גם כי אותה הלכה נטענת התייחסה להפחתת נקודות עקב התפרעות ואלימות אוהדים ולא עקב אלימות מצד בעלי תפקידים בקבוצה, כך שההסתמכות על "הלכה" במקרה זה, איננה נכונה בהכרח. 46. ואחרון, אבקש להקדיש מספר מילים גם להכרעה עצמה בדיון הנוסף, הגם שזו איננה ליבת הדיון המתמקד בהחלטה בדבר קביעת דיון נוסף ולא בתוצאת הדיון הנוסף. עם זאת, וכאמור לעיל, ב"כ המועדון הסתמך על הלכת שבס, בטיעונו כי לא היה מקום להחיל הלכה חדשה על מרשתו, דהיינו התייחס גם לתוצאת הדיון הנוסף, ולפיכך אתייחס אף אני לתוצאה זו. בית הדין העליון ראה לנגד עיניו בדיון הנוסף את אפקטיביות הענישה כשיקול הגובר על הרצון להימנע מהכרעת עליות וירידות שלא על המגרש. יש האומרים כי הכרעה בעלייה או בירידה של קבוצה מליגה לליגה בשל הפחתת נקודות, הינה הכרעה שאיננה ספורטיבית, אך לעתים, טענה מעין זו הינה קלישאה בלבד. ומדוע כך הדבר? שכן אי הספורטיביות נעוצה בראש ובראשונה בהתנהגות אלימה ומכוערת, במיוחד כשהיא באה מצידם של בעלי תפקידים בקבוצה. אלימות מכל סוג שהוא מוציאה כל טעם מספורט, מפחיתה את מספר הצופים, וגורמת לירידה בקרנו. אם אי ספורטיביות מעין זו נענית בענישה של הפחתת נקודות המשפיעה על ירידה או עליה, ואשר תפקידה לנסות ומנוע הישנות אלימות, אין לקרוא לכך הכרעה בלתי ספורטיבית, ועל הקבוצה הנענשת לזכור שבמו ידיה הביאה זאת על עצמה. דברים אלה נאמרו בהקשר לטענה אחרונה זו של המועדון, שכן אם מבקשים למנוע התדרדרות נמשכת מבחינת אירועי אלימות בספורט יש להחיל את הענישה האפקטיבית באופן מיידי (ר' גם לעניין זה חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008). הצהרות כי מכאן ואילך ינהגו באופן שונה, לא ימנעו את מקרה האלימות הבא. ענישה מיידית מבטיחה כי אין מדובר במילים בעלמא, ואמורה לגרום לכך שאוהדי הקבוצה, בעלי התפקידים בה ושחקניה, החפצים כולם בטובת הקבוצה יימנעו מהתנהגות אלימה כלשהי ביודעם את תוצאותיה הצפויות. יש לקוות כי יהא בכך משום צעד חשוב, גם אם לא יחידי, לקראת מיגור האלימות. סיכום 46. נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה שבהמרצת הפתיחה. 47. המבקש ישלם למשיבה 1 הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪. אין צו להוצאות לגבי המשיבים 2 ו-3 שביקשו ביוזמתן להצטרף להליך. כדורגלדיני ספורט