ביטול משכון דירה פשיטת רגל

המבקשת עותרת לביטול החלטתו מיום 25/9/06 של כב' השופט שמואל ברוך, במסגרתה נמחקה התביעה (בש"א 20121/06), וכן לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. המבקשת טוענת, כי המשיב פתח כנגדה הליך הוצאה לפועל למימוש משכון הרובץ על דירה שבבעלותה, ופירסם מכרז למכירתה, למרות שנפרע מלוא החוב כלפיו. המבקשת טוענת, כי בשנת 2006 היא החליטה לפנות להליך של פשיטת רגל, וסברה כי גם החוב כלפי המשיב ייכלל במסגרת החובות בני התביעה, ולכן היא הפסיקה את התביעה בשנת 2006, והתביעה נמחקה מחוסר מעש. לטענת המבקשת, המשיב הותיר את ההערה בדבר המשכון הרשום על דירתה, למרות התחייבותו לבטלו, ולמרות שהמבקשת פינתה דירה אחרת בבני ברק, תוך שסברה כי המשכון שרובץ גם עליה לטובת המשיב, "יחליף" את המשכון הרובץ על הדירה בירושלים. בהחלטתי מיום 21/4/08 הוריתי למבקשת להמציא את אישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל לנקיטת ההליך הנוכחי. לתגובתה מיום 6/5/08 צירפה המבקשת החלטת בית משפט של פשיטת רגל, המורה על ביטול צו הכינוס שניתן כנגדה (בשל ניצול ההליכים לרעה). מסתבר שהליכי הפש"ר בוטלו ביום 6.4.08, בעוד הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 16.3.08. עולה, כי הבקשה הנוכחית הוגשה מלכתחילה תוך כדי ניהולם במקביל של הליכי פשיטת הרגל, ללא קבלת אישור בית משפט של פשיטת רגל, ושלא כדין. די היה בכך כדי להביא למחיקת הבקשה על הסף. למעלה מן הצורך ולעצם העניין, מתגובת המשיב עולה, כי המשכון נשוא התביעה נדון בהליכים מקבילים, במסגרתם נדחתה עמדתה של המבקשת, באופן המגבש מעשה בית דין כלפיה. כך לדוגמה, במסגרת ה"פ 562/01, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, עתרה המבקשת להצהיר כי הסכם ההלוואה והמשכון אינו תקף, ויש לבטל את כל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו מכוחו לגבי דירתה בירושלים. בפסק דינו 6/11/02 של כב' השופט משה רביד, התובענה נדחתה, תוך שנקבע כי מדובר בהליך סרק שמטרתו להמשיך ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל (נספח ב' לבקשה). מספר שנים לאחר מכן, ביום 2/5/07 הגישה המבקשת בקשה למתן הוראות לעיכוב הליכי מימוש ומכירת הבית בירושלים, ולהעברת כספים לקופת הכנ"ר. בהחלטתו מיום 15/10/07, קבע כב' השופט יוסף שפירא- "דין הבקשה להידחות. מעיון בחומר שלפני עולה כי המבקשת מיצתה את ההליכים בנושא גובה החוב, והיא נוקטת בהליכים שונים במטרה לדחות את הקץ ולמנוע את הליכי מימוש הנכס. יצוין כבר עתה כי הדרך לבדיקת הטענה הינה במסגרת טענת פרעתי בגדרו של ההליך שאכן התקיים בלשכת ההוצאה לפועל". מכאן, כי מוצה הדיון בסוגייה נשוא התביעה הנוכחית, ומאחר שהדבר מתבטא, בין היתר, בפסק דין חלוט, הרי שמתגבש גם מעשה בית דין כלפי בירור התביעה כעת. בנוסף, כפי שקבע כב' השופט שפירא, התביעה אכן נסבה על טענת פרעתי, שהסמכות לדון בה מוקנית לראש ההוצאה לפועל, על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪ + מע"מ. מקרקעיןמשכוןפשיטת רגל