בפני תביעה על הסך של 26,056 ₪ שעניינה השבת כספים אשר לטענת התובעת שולמו לנתבע ביתר. רקע וטענות הצדדים התובעת הינה חברה רשומה בישראל העוסקת בהנפקת כרטיסי אשראי. הנתבע הינו בעליו היחיד של בית עסק הידוע בשם "אופנת חופית" (להלן: "בית העסק"). המדובר הוא בבית עסק למסחר בבגדים המנוהל על ידי אב בן 84 ובנו. העסק כולו מתנהל מתוך מכונית מסחרית. ביום 10.5.98 נחתם בין הנתבע לבין התובעת "הסכם ספק - בקשה להצטרפות להסדר כרטיסי אמריקן אקספרס" הקובע את היחסים בין התובעת לנתבע (להלן: "ההסכם"). בין היתר נקבע בהסכם, כי הנתבע יכבד בבית עסקו כרטיסי אשראי המונפקים ע"י התובעת ו/או אחרים המיוצגים על ידיה ואשר נמצאים בשימוש לקוחותיה. עוד נקבע בהסכם, כי התובעת תזכה את חשבון הבנק של הנתבע המצוין בהסכם, בסכומים המגיעים לו ממנה, או תחייב את חשבונו בסכומים העשויים להגיע לידיה מאת הנתבע. כמו כן, נכתב בהסכם בין הצדדים כי בגין כל עסקה המבוצעת בבית העסק וחורגת מסכום של 2,000 ₪, יהיה על הנתבע לקבל את אישור התובעת. כמו כן, טענה התובעת כי ביום 31.12.01 שלחה לנתבע הודעה לפיה הינו נדרש לבקש את אישורה בעבור כל עסקה בכל סכום שהוא. בין המועדים 28.1.02 ל- 20.3.02 סחר הנתבע עם לקוח אשר שילם לו באמצעות כרטיס אשראי שמספרו ... (להלן "הכרטיס"). הנתבע העביר לתובעת שנים עשר שוברי ביצוע עסקה ידניים, אשר בוצעו כולם באמצעות אותו כרטיס ואשר תשעה שוברים מהם היו על סך 2,000 ₪, שני שוברים ע"ס 3,000 ₪ ושובר אחד ע"ס 2,900 ₪. לטענת התובעת, כרטיס האשראי היה מבוטל באותה העת, והנתבע לא ביקש אישור בגין אף אחת מהעסקאות, על אף המוסכם ביניהם ובכך חרג מההסכם ונטל את הסיכון הכרוך בעסקאות על עצמו. לכן, חייב הנתבע בהשבת הכספים אשר הועברו על ידי התובעת לחשבונו. התובעת העבירה את הכספים בניכוי העמלה, על מנת שלא לעכבם בידיה, אולם לא הצליחה לגבות את תמורת העסקאות מלקוחה, מחזיק כרטיס האשראי. עם קבלת הודעה מסניף הבנק בו מתנהל חשבונו של מחזיק הכרטיס, כי העסקאות לא יכובדו מאחר שהכרטיס אינו בתוקף, פנתה התובעת לנתבע בדרישה להשיב לידיה את הכספים שהועברו אליו, כאמור בסעיף 22(ב) להסכם. כמו כן, על פי ההסכם, ניסתה התובעת לחייב את חשבון הבנק של הנתבע בסכום העסקאות שהועבר אליו אולם, חיוב זה לא כובד בבנק בשל ביטול הרשאה בחשבון הבנק של הנתבע לטובת התובעת. בסיכומיה, הוסיפה התובעת טענה נוספת כנגד הנתבע לפיה, בניגוד למוסכם ביצע הנתבע עסקה אחת בסך של 26,000 ₪ ופיצל אותה במסווה של 12 עסקאות בכדי להימנע מקבלת אישור. לטענת הנתבע, הוא לא חרג מההסכמות בינו ובין התובעת ועצם העברת הסכומים לחשבונו, מהווה אישור על ביצוע העסקאות. התובעת לא הודיעה לו משך שלושה חודשים, בהם ביצע את העסקאות האמורות כי הכרטיס מבוטל וזאת על אף סע' 12 להסכם ההתקשרות ביניהם לפיו התובעת "תמציא לספק מפעם לפעם רשימה ו/או הודעה בדבר כרטיסים שבוטלו...". כמו כן, טען הנתבע שאינו צד לסכסוך בין התובעת ובעל הכרטיס. עוד טוען הנתבע כי מבדיקת חשבונו בתקופה 3/2002 לא עולה דבר הפקדת הסכומים מיום 17/10/02 להם טוענת התובעת (נספח ב5). הנתבע מבקש לחייב את התובעת להוכיח טענתה לעניין ההפקדות ולכבד את יתר העסקאות אותן ביצע הנתבע, ואשר אושרו ולהעביר את סכומן לחשבונו של הנתבע. לעניין טענת התובעת בדבר "פיצול העסקאות", טוען הנתבע כי בהבאת טענה זו בשלב ההוכחות ולא בהזדמנות הראשונה אשר עמדה לתובעת, יש משום הרחבת חזית ומשלא נתקבל על כך אישור בית המשפט, על טענה זו להיזנח. דיון בין הצדדים מחלוקת בשאלת חבותו של הנתבע להשיב לתובעת כספים אשר לטענתה שולמו לו שלא כדין, באשר ביצע עסקאות בחריגה מההסכמות ביניהן. בפי התובעת שתי טענות לעניין חריגת הנתבע מהמוסכם ביניהם. על פי האחת, הנתבע חרג מההסכמה ביניהם באשר לא קיבל את אישורה של התובעת בעבור העסקאות שביצע. על פי הטענה השניה, הנתבע חרג מהמוסכם באשר פיצל עסקה אחת בסך של 26,000 ₪ ל12 עסקאות נפרדות, בכדי להימנע מאישור התובעת. אדון בטענותיה של התובעת אחת לאחת. 1. אי קבלת אישור בעבור העסקאות התובעת צרפה לכתבי טענותיה, 'בקשה להצטרפות להסדר כרטיסי אמריקן אקספרס' עליו חתם הנתבע ביום 10/5/98 ובו ביקש הוא להצטרף להסדר הכרטיסים של התובעת בהתאם לתנאים המפורטים ב'הסכם ספק - הסדר כרטיסי אמריקן אקספרס' אשר צורף אף הוא לכתבי הטענות של התובעת (ההסכם דלעיל). על פי ההסכם ומסמך המצורף לו 'פרטים על אודות ספק', אכן, כטענת התובעת, נדרש הנתבע לאישור מאת התובעת עבור עסקאות שסכומן עולה על 2,000 ₪ (סע' 4א' למסמך 'פרטים על אודות ספק' וסע' 6 ג' להסכם). כמו כן, לטענת התובעת, שלחה ביום 1.12.01, בצירוף למכתב המיידע אותו על סכומים המועברים לחשבונו, הודעה לפיה, בגין כל עסקה המבוצעת באמצעות גיהוץ הכרטיס ולא באמצעות מכשיר ה- POS, ובכל סכום שהוא, עליו לקבל את אישורה הטלפוני של התובעת. לטענת התובעת, הודעה זו נשלחה לכל הספקים העובדים עם התובעת גם במסגרת דיוור שוטף מטעמה ואין חולק, כי הודעה זו היתה בפני הנתבע, שכן היא נשלחה לכתובת בה קיבל מהתובעת את יתר המכתבים וכן, לו היה הנתבע מגלה כי חסרה לו הודעת תשלום היה ממהר ופונה לתובעת. אין מחלוקת שמתוך שתים עשרה עסקאות אשר ביצע הנתבע, לשלוש עסקאות נדרש אישור על פי ההסכם הראשוני מאחר שסכומן היה גבוה מהסך של 2,000 ₪. לטענת התובעת כאמור, כל העסקאות חרגו מההסכמה בינה ובין הנתבע שכן במכתבה מיום 1.12.01, הודיעה לנתבע כי הינו נדרש לבקש אישור בעבור כל עסקה המבוצעת ידנית ולא באמצעות המכשיר האלקטרוני. לטענת הנתבע ובנו בעדותם, הם לא זוכרים קבלת המכתב וקבלת ההודעה. בכל מקרה, הנטל הוא על התובעת להוכיח כי הודיעה לנתבע אודות שינוי תנאי ההסכם. כמו כן, מן הראוי היה כי שינוי תנאי מהותי בהסכם, ייעשה שלא על דרך משלוח הודעה סתמית אלא על דרך של החתמת הנתבע וקבלת הסכמתו והתחייבותו לשינוי התנאי האמור. הנחת העבודה של התובעת כי הנתבע קיבל את ההודעה מכיוון שנשלחה יחד עם הודעה על זיכוי חשבונו, אינה מספקת ואינה מהווה ראיה כי ההודעה אכן נתקבלה אצל הנתבע. כמו כן, שלא כטענת מר משה אליהו, האחראי על נושא המניעה של נזקים ובקרה של מערכות ושל דו"חות בקרה, אשר העיד מטעם התובעת, ההודעה לא נמסרה על גבי המכתב בצורה מודגשת ומובלטת אלא באותיות קטנות אשר לא בולטות ו/או מודגשות יותר מיתר האמור במכתב. אם כן, אינני מקבל את טענת התובעת לפיה, כל העסקאות שבוצעו על ידי הנתבע היוו חריגה מן ההסכמה ביניהם, אלא רק העסקאות אשר סכומן היה גבוה מהסך של 2,000 ₪ היינו, שתי העסקאות בסך של 3,000 ₪ ועסקה אחת בסך של 2,900 ₪. בסע' 4א בטופס 'פרטים על אודות הספק' עליו חתום הנתבע ואשר נלווה להסכם, תניה לפיה הנתבע מחויב לקבל אישור מהתובעת בעבור כל עסקה אשר סכומה גבוה מ 2,000 ₪. לטענת הנתבע, כאמור אדם בגיל 84, אין הוא מטפל בענייני האשראי והחיובים בבית העסק אלא בנו, מר זוהר שם טוב, אשר העיד מטעמו (יקרא להלן "זוהר"). כשנשאל זוהר על ידי ב"כ התובעת, אם התקשר לקבל אישור בעבור העסקאות ואם יש לו מס' אישור, ענה כי אמנם התקשר לתובעת כשעשה את העסקאות הראשונות אולם הוא לא התקשר לקבלת אישור אלא כדי לשאול אם הכרטיס לא גנוב (פרוטוקול הדיון מיום 28/9/04 עמ' 8). לעניין הסכום הטעון אישור - סבר זוהר כי הינם רשאים לבצע עסקאות עד לסכום של 2,700 ₪ ואף אמר כי כשהתקשר לקבל אישור נאמר לי כי הינו יכול לבצע עסקאות בחריגה של 200-300 ₪. טענתו זו של זוהר, בטעות יסודה באשר מסתמך הוא על הסכם בין אביו ובין חברת "ישראכרט", אשר בינה ובין התובעת אין דבר. ההסכמה, אשר עולה בבירור מהמסמכים דלעיל, הינה כי הנתבע יבקש אישור בעבור כל עסקה שמעל 2,000 ₪. כך ולא אחרת. לטענת התובעת, כל האישורים בחברה מוקלדים ולא נמצא כי הנתבע ביקש אישור על איזה מן העסקאות. עם זאת, לא הבהירה התובעת מהו הנוהל והאם שיחות לעניין כרטיסים גנובים ו/או מבוטלים גם מוקלדות ומצויות בידיה. לא זו אף זו, התובעת בעצמה, באמצעות העד מר משה אליהו מטעמה, אמרה כי בעת הקלדת העסקאות במחשב התובעת, לא עולים נתונים לעניין הכרטיס, אם הוא חסום, מבוטל או גנוב, אלא רק לאחר משלוח החיובים לסניף הבנק של הלקוח. משכך, עדותו של זוהר לפיה, התקשר לתובעת לשאול אם הכרטיס גנוב, נסתרה וממילא לא ניתן ללמוד מנהלי העבודה אצל התובעת כי התקשרות לקוח עם התובעת לעניין כרטיסים מבוטלים, היה בה כדי לסייע ו/או למנוע את ביצוע העסקאות עם הלקוח אשר כרטיסו היה כאמור מבוטל. אין בכך כאמור כדי לפטור את הנתבע מחובתו על פי ההסכם, אולם יש ללמוד מכך גם על אחריותה של הנתבעת לעניין זה. עוד ניתן ללמוד על אחריותה של התובעת מסע' 12 להסכם לפיו, על התובעת להמציא לספק מפעם לפעם רשימה ו/או הודעה בדבר כרטיסים מבוטלים והודע כי התובעת לא תהא חייבת לזכות ספק בגין שוברים המתייחסים לכרטיסים שהודעה על ביטולם נמסרה. הודעה כאמור לא נמסרה לנתבע, על אף שהנתבע ביצע במשך חודשיים, עסקאות באמצעות כרטיס האשראי אשר בוטל על ידי התובעת כבר בחודש ספטמבר 2001 ועל כך נשלחה הודעה למחזיק. אף מר משה אליהו מטעם התובעת העיד כי נודע לתובעת בדבר העדר אפשרות לגבות את התשלומים מבעל הכרטיס, רק לאחר שהשוברים נמסרו לבנק של מחזיק הכרטיס וסורבו. לתובעת היה משך זמן של כחודשיים, בהם נתבצעו שתים עשרה עסקאות ובהם יכלה לגלות דבר ביטולו של הכרטיס, אשר הונפק על ידיה. לא ייתכן כי חברה מנפיקה כרטיס ללקוחה, מכבדת את החיובים אשר בוצעו באמצעותו ומגלה את דבר ביטולו רק לאחר מסירת הודעה כאמור מסניף הבנק של מחזיק הכרטיס. כרטיס האשראי נועד בין היתר להקנות יתר ביטחון לסוחרים, להבדיל משיקים. לכן, המצב שבו הסוחר שכיבד עיסקה אשר נעשתה בכרטיס אשראי תלוי עדיין בחסדו של הבנק בו מתנהל חשבונו של בעל הכרטיס, כפי שהדבר נעשה כשמדובר בשיק, הוא מצב שאינו מועדף אשר מציב את כרטיס האשראי בדרגה שווה לשיק. על התובעת, בהתאם להוראת סע' 12 להסכם, ליידע את לקוחותיה בדבר כרטיסים מבוטלים. התובעת היא אשר ניסחה את ההסכם האמור, ובו פטרה את עצמה מזיכויים בגין כרטיסים שהודעה על ביטולם נמסרה לספקיה ולעניין זה אין לתובעת אלא להלין גם ובעיקר על עצמה. מסירת הודעה ללקוח, במועד, בדבר כרטיסים מבוטלים, יכלה להקטין את אחריותה התורמת של התובעת לאובדן הכספי אשר נגרם לה ואשר להשבתו היא טוענת. 2. פיצול עסקאות בכדי להימנע מקבלת אישור טענתה זו של התובעת לפיה, הנתבע פיצל עסקה אחת למספר עסקאות בכדי להימנע מקבלת אישור, הועלתה בתצהירו של מר משה אליהו ובסיכומי התובעת. על התובעת היה להעלות כבר בכתב התביעה את כל טענותיה כנגד הנתבע ואין היא יכולה בשלב ההוכחות ובסיכומי טענותיה להעלות טענה נוספת ולהרחיב את חזית המחלוקת. לא זו אף זו, גם אם היתה מתקבלת טענתה זו של התובעת, הרי היא לא הרימה את הנטל להוכיחה. כדי לייחס כוונת מרמה לנתבע, על התובעת להרים נטל כבד מאוד ממנו יעלה כי הנתבע, בכוונה להונות את התובעת ולבצע עסקאות ללא קבלת אישור מאת התובעת, פיצל את העסקה באופן מלאכותי ל 12 עסקאות . כמו כן, התובעת הלינה כנגד הנתבע אשר נמנע לטענתה מהבאת עד רלוונטי, הוא בעל הכרטיס המבוטל. בעל הכרטיס הינו לקוחה ומחזיק כרטיס האשראי של התובעת. על התובעת היה להוכיח טענתה כנגד הנתבע בדבר פיצול עסקאות ועל כן, אם בכך היה רצונה, היא אשר היתה צריכה להזמין את העד. ההלכה היא שאי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער או אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות. ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736 , נאמר: "מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק אילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". כך נקבע גם בע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה (4): "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד." אשר על כן, אני מקבל את עמדתה של התובעת לעניין ביצוע עסקאות בחריגה מהסכמה בעבור שלוש העסקאות אשר סכומן היה גבוה מ 2,000 ₪ בלבד וזאת לאור המוסכם ביניהם בהסכם. יחד עם זאת, כפי האמור לעיל, אני מוצא כי גם לתובעת אחריות רבה לעניין קבלת השוברים וזיכוי הספק, בטרם בדיקת הכרטיס. לנתבע אשר משתמש במכשיר ידני, אין אפשרות לבדוק תוך כדי ביצוע עסקה, אם הכרטיס חסום, מבוטל ו/או גנוב על כן, על שני הצדדים גם יחד, הן הנתבע והן התובעת חלה חובת זהירות רבה יותר. היינו, על הנתבע לעשות ככל אשר בידו, כדי לוודא שהכרטיס אותו הוא מחייב הינו בר תוקף ועל הנתבעת, ליידע את הנתבע, ככל ספקיה אודות כרטיסים האסורים בשימוש. סוף דבר סכומן הכולל של העיסקאות העולות על סך של 2,000 ₪ הוא 8,900 ₪. ברם, נוכח העובדה שהתובעת לא מילאה אחר הוראות סעיף 12 להסכם ולא דיווחה לנתבע כי כרטיס האשראי שבו בוצעו העיסקאות בוטל, ובמשך שלושה חודשים כיבדה את החיובים באופן שהנתבע יכול היה להסתמך על התנהגותה שת התובעת, ראיתי לחלק את האחריות במידה שווה בין התובעת לנתבע. התוצאה היא שהנתבע ישלם לתובעת מחצית מהסכום של העיסקאות העולות על 2,000 ₪. דהיינו סך של 4,450 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה, 5/11/03 ועד לתשלומו המלא בפועל. נוכח העובדה שחלקה הארי של התביעה נדחה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. לפיכך, ישא כל צד בהוצאותיו. ביטול עסקה (בכרטיס אשראי)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)