1. להלן עובדות המקרה: א) התובעת, ילידת 1925, הינה עקרת בית; ב) התובעת נשואה ואם לשתי בנות בגירות הגרות מחוץ לבית; ג) התובעת סבלה ממצב דכאוני לאחר שתי הלידות. היא אושפזה כמה חודשים בבית-החולים גהה (ראה מוצג נ/1); ד) אחרי רמיסיה של 20 שנה נכנסה התובעת למצב דכאוני-פסיכוטי בעקבות מות חתנה בתאונת דרכים. בתקופה זו היתה התובעת גם במנואפאוזה (ראה מוצג נ/1); ה) בתאריך 1.6.1975 - בהיותה במצב דכאוני זה - בצעה התובעת ניסיון התאבדות על-ידי הצתה; ו) כתוצאה מכך נפגעה התובעת מכוויות חמורות בפניה ובידיה; ז) התובעת אושפזה במשך חודשים רבים בבית-החולים ובמהלך האשפוז נקטעה ידה הימנית מתחת למרפק (במשך הזמן הותקנה לידה זו פרוטזה) ונקטעו אצבעות ידה השמאלית; ח) התובעת מקבלת מהנתבע קצבת נכות כללית החל מ-16.8.1978, לאחד שנקבעה לה דרגת נכות של 100% לצמיתות; ט) התובעת הגישה לנתבע תביעה לקצבת שירותים מיוחדים המיועדת למימון הוצאות הנכה בגין טיפול אישי בו, עזרה במשק ביתו והשגחה עליו; י) לצורך בדיקת זכאות לעניין תביעה זו ביקרה ביום 14.10.1980 אחות בריאות הציבור בבית התובעת ומצאה - לענייננו - כי התובעת עלולה לסכן עצמה ואחרים בשעה שהיא נשארת לבדה בביתה בכל שעות היום או ברוב שעות היום. כתוצאה ממסקנה זו - ומיתר ממצאיה של אחות בריאות הציבור - נקבעה לתובעת זכאות לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 50% מקצבת יחיד; יא) בתאריך 20.12.1981 ערך ד"ר ויבורסקי לתובעת הערכה תיפקודית (מוצג נ/8) וקבע כי בתובעת: "אין סכנה סוציאלית ואין צורך בהשגחה"; יב) בתאריך 16.3.1982 ערכה אותה אחות בריאות הציבור ביקור נוסף בביתה של התובעת והגיעה שוב לאותן המסקנות כמו בביקורה הקודם ואף הוסיפה בדו"ח של אותו ביקור, כי: "בגלל המצב הנפשי של החולה יש צורר בהשגחה מתמדת בגלל עליות וירידות במצב רוחה ובמצבה הנפשי". בעדותה בפנינו אמר האחות - בנמקה את מסקנותיה: "התובעת מקבלת ליטיום וידעתי שהיא במעקב בבית-חולים פסיכיאטרי וידעתי שהיא מקבלת ליטיום וידעתי שהיא סובלת ממחלת נפש ולדעתי אדם שהיה לו בעבר ניסיון להתאבדות היה רצוי שתהיה לו השגחה"; יג) מאחר והיה שוני במסקנותיו של ד"ר ויבורסקי (במוצג נ/8) לבין מסקנותיה של אחות בריאות הציבור בדבר הצורך בהשגחה על התובעת, החליט הנתבע לפנות פעם נוספת לד"ר ויבורסקי בשאלה, האם ניתן להשאיר את התובעת בביתה לבדה מבלי שתסכן עצמה או את זולתה; יד) בתאריך 21.4.1982 חזר ד"ר ויבורסקי על החלטתו מיום 20.12.1981 (ראה מוצג נ/11); טו) כתוצאה מהאמור לעיל קבע הנתבע, כי התובעת אינה זקוקה להשגחה, הואיל ואינה מסכנת עצמה או זולתה והפחית את קצבת השירותים המיוחדים ל-25% מקצבת יחיד מלאה. 2. נגד קביעה זו של הנתבע - כאמור בסעיף 1 (טו) של פסק-דין זה - עתרה התובעת לבית-הדין. 3. בהזדמנות זו יש להרגיש, כי התובעת בעדותה בפנינו אמרה, כי לדעתה אין היא מסכנת את עצמה ואינה זקוקה להשגחה ובדבריה תמך גם בעלה. 4. לאור חילוקי הדעות בין אחות בריאות הציבור לבין ד"ר ויבורסקי ולאור אופי מחלתה של התובעת אשר יכול לגרום לאי-מודעות למצבה האמיתי, החלטנו למנות מומחה-יועץ רפואי. 5. מינינו את ד"ר רוברטו פסטר לשמש מומחה-יועץ רפואי לבית-הדין. תארנו לו את עובדות המקרה הנ"ל והעברנו לו מסמכים רפואיים הקשורים בתובעת. ביקשנו מהמומחה הרפואי להשיב על השאלה הבאה: "האם לאור עובדות המקרה ולאור עברה הרפואי של התובעת, כפי שמופיע במסמכים הרפואיים, עלולה התובעת לסכן את עצמה או את האחרים במידה ותישאר בביתה לבדה בכל שעות היום או במרבית שעות היום ללא השגחה על-ידי כך שתעשה ניסיון נוסף של התאבדות או תזיק לעצמה בכל דרך אחרת". 6. המומחה-היועץ הרפואי השיב כדלקמן: 1) התובעת מקבלת טיפול בליטיום. לתרופה זאת, לפי הדעה הרווחת בקרב הרופאים הפסיכיאטרים, יש השפעה בינונית ולא יציבה בריפוי ומניעה של מצבים דכאוניים. 2) אחות בריאות הציבור ביקרה את גברת X בביתה, לא פעם אלא פעמיים. לכן יש להניח שלאחות היתה תמונה כוללת ומקיפה על תיפקודה של הנ"ל בבית ובמשפחה. 3) לפני 5 שנים גברת X ביצעה ניסיון התאבדות נדיר בחומרתו העצומה. 4) כתוצאה מניסיון ההתאבדות על-ידי הצתה עצמית הנ"ל גרמה לעצמה פגמים תיפקודיים ואסתטיים קשים. אפשר איפוא להניח שפגמים אלה מהווים גורם מתמיד למצוקה רגשית וכתוצאה מכך מצבה הנפשי של הנ"ל הינו פגיע למדי. 5) התגובות הדכאוניות של התובעת היו מעטות אך מאד חמורות לפיכך אין אפשרות לקבוע, אם כאשר תאלץ להתמודד עם חוויה קשה (עבורה) תהיה התגובה חמורה כבעבר. מסקנות לאור האמור לעיל, לדעתי גברת X עלולה לסכן את עצמה או את האחרים במידה ותישאר בביתה לבדה בכל שעות היום או במרבית שעות היום ללא השגחה, על- ידי שתעשה ניסיון נוסף של התאבדות או תזיק לעצמה בכל דרך אחרת. 7. הנתבע ביקש להפנות שאלת הבהרה למומחה הרפואי, אך בקשתו זו נדחתה על-ידינו בהחלטה מנומקת מיום 5.6.1983. 8. מחוות-דתו של המומחה הרפואי עולה, כי התובעת נמצאת במצוקה נפשית מתמדת כתוצאה מפגמים תיפקודיים ואסתטיים בהם היא לוקה לאחר ניסיון ההצתה העצמית שעשתה. כן קובע הוא כי התרופה שהיא מקבלת - ליטיום - היא בעלת השפעה בלתי-יציבה במצבים דכאוניים. אי לכך סבור המומחה הרפואי, כי בנסיבות אלה זקוקה התובעת להשגחה כדי למנוע מצידה תגובה דכאונית נוספת בה תעשה ניסיון התאבדות או תגרום לעצמה נזק אחר כאשר תעמוד בפני בעיה קשה עבורה. 9. מאחר ומסקנתו זו של המומחה הרפואי מעוגנת בחומר הראיות ובידע הספציפי שלו, אנו מקבלים אותה. 10. אי לכך אנו קובעים, כי התובעת זקוקה להשגחה מתמדת על מנת שלא תזיק לעצמה אם תישאר לבדה במרבית שעות היום או בכל שעות היום. 11. אנו מורים, איפוא, לנתבע לשלם לתובעת קצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 50% מקצבת יחיד מלאה החל מיום 1.5.1982 (ראה סעיף 4 סיפה לכתב ההגנה) ואילך. 12. הואיל והתובעת קיבלה לתקופה הנ"ל קצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 25% מקצבת יחיד מלאה, הרי הפרשי הקצבה ישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית (תיקון מס' 3) החל מ-1.6.1982 ועד לתשלום בפועל. שריפההצתההתאבדות