תביעה לביטול עיסקה, השבת התמורה ששילם התובע בגין הזמנת סוכך למרפסת ביתו (2,000 ₪) ופיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עגמת נפש, הוא נושא התביעה. התובע מתגורר במודיעין, וביום 20.3.08 הזמין מהנתבעת סוכך זרועות בהתאם להזמנה מספר 27005 שצורפה לכתב התביעה. לטענתו בקש לבטל את העיסקה למחרת החתימה על ההזמנה לביצוע העיסקה; לדבריו הודיע לנתבעת 1 "למחרת בשעה 10.00 כבר ביטלתי טלפונית. התקשרתי לסוכן ובקשתי לבטל ההזמנה ..." (עמ' 1 ש' 11-12), והיה רשאי לעשות כן על פי סעיף 2 לתנאי ההתקשרות שצורפו לכתב התביעה, וכלשון הסעיף: "הלקוח רשאי לבטל הזמנתו עד 48 שעות מיום ההזמנה". לדבריו "התשובה היתה: אני עוצר את ההזמנה ואתקשר אליך בשבוע הבא..."; איש מהנתבעת לא הגיע ו"לא קבלתי תשובה בשבוע הבא, לא שבועיים ולא בחודש הבא!" (כתב התביעה). בינתיים גבתה הנתבעת, באמצעות החיוב בחברת האשראי, סך של 2,000 ₪ שזמן פרעונם הגיע לפי תנאי העיסקה. "אחר כך כשגבו ממני את התשלום הראשון, שלמתי בויזה אני חשבתי שהוא הסכים לזה והעסקה בוטלה...בקשתי לבטל עסקה וויזה סרבה ויש לי מכתב מויזה שאני צריך להחזיר את הענין לחברה" (עמ' 1 ש' 15-19). מנגד טוען נציג הנתבעת, הבעלים של החברה, כי זכות המזמין לבטל עסקאות היא לפרק זמן של 48 שעות מעת ההזמנה (כמאור בסעיף 2 לתנאי ההתקשרות); מאחר שהעיסקה לא בוטלה במועד לו טוען התובע, נכנסה ההזמנה לייצור ב-25.3.08 קרי, 5 ימים לאחר ההזמנה (ראו נ/2) וביום 27.3.08 הושלם הסוכך בהתאם להזמנה (כפי שנראה מנ/3) והנתבעת התקשרה לתובע לתאם עמו מועד להתקנה. לדברי נציג הנתבעת "ב-27 כשהתקשרו אליו ואמרו לו שהם רוצים לבוא ולהתקין אצלו, הוא פעם ראשונה עדכן אותנו שיש בעיה והוא רוצה את הסוכן" (עמ' 2 ש' 20-21); עוד ציין כי גם באותו מעמד כשהנתבעת התקשרה אליו לתיאום מועד ההתקנה "הוא לא אמר לנחמיה אף מילה שביטל. הוא אמר לו רק אני רוצה לדבר עם גיא" (עמ' 2 ש' 26-27). רק ביום 2.4.08 כשהנתבעת התקשרה שוב לתאם את מועד ההתקנה, הודיע התובע על ביטול העיסקה. לדברי נציג הנתבעת הסוכך נמצא עד היום במפעל "מחכה" לתובע. עוד ציין נציג הנתבעת כי התובע מעולם לא הזכיר קיומה של בעית מידות וכי "אם הוא היה אומר שהוא רוצה לקצר את המידה, הייתי מקצר ומתקין לו. הוא לא אמר לי, הוא אמר לי מצאתי יותר זול" (עמ' 3 ש' 1-2). יאמר כי דברים אלה של נציג הנתבעת מתיישבים גם עם דברי התובע כי רק לאחר שחתם על העיסקה מצא לברר סדר גודל של מחירים של חברות אחרות וגילה "(ש)גם המחיר היה גבוה מאוד. בחברה אחרת אפשר לקנות סוכך כזה במחיר נמוך יותר" (עמ' 1 ש' 9-10). אף אני שאלתי את התובע אם לא מצא לברר מחירים של סוככים עובר לביצוע ההזמנה, השיב כי "עד שחתמתי לא ביררתי מחירים אך באותו יום לאחר שחתמתי ביררתי..." (עמ' 1 ש' 10-11). האחראי על מערך ההזמנות והלוגיסטיקה העיד אף הוא וציין כי יצר קשר לתאם מועד התקנה "במעמד זה אמר לי יעקב שהוא רוצה לדבר עם הסוכן. לא נאמר לי שום דבר באותו מעמד. חשבתי לתומי שאולי הוא רוצה לעשות תוספות, שהוא רוצה לדבר איתו" (עמ' 3 ש' 20-22). עוד ציין כי לאחר מספר ימים ומאחר שמדובר בתקופה שלפני חגים וכדי לסדר את מועדי האספקה וההתקנה התקשר שוב לתובע ורק אז הודיע על ביטול העיסקה. לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מעדיפה את גרסת הנתבעת ואני רואה לדחות את התביעה. לא הוכח לי שהתובע ביטל את ההזמנה בתוך המועד של 48 שעות בו היה זכאי לבטל את העיסקה לפי תנאי ההתקשרות; ומקובלים עלי דברי נציג הנתבעת כי "אנחנו לא מייצרים סתם מוצר לפי הזמנה. התובע שילם בכרטיס אשראי, יש נהלים, שולחים פקס, שולחים א-מייל, יש היום כל מיני דרכים שיוכל להוכיח שביטל את העיסקה. שיראה לי נייר שהוא ביטל. הוא לא הציג שום מסמך כזה..." (עמ' 2 ש' 23-25), גם לבית המשפט לא הוצגה כל ראייה על ביטול במועד, להיפך, השתכנעתי מדברי התובע כי רק לאחר שברר כי יש חברות אחרות שמספקות המוצר בעלות נמוכה יותר החליט לבטל את העיסקה, אני מקבלת גם את עמדת הנתבעת כי לאחר חלוף המועד לביטול העיסקה (48 שעות) רשאית היתה הנתבעת לבצע את ההזמנה בהתאם למיפרט המופיע בהזמנה, ומשכך הודעת הביטול שהגיעה במועד מאוחר יותר לאחר ביצוע הסוכך, אין בה כדי לחייב את הנתבעת. לא רק זאת אלא שאני מקבלת את דברי נציגי הנתבעת כי בשום שלב (של שיחה עם הנתבעת בטרם הביטול) לא הזכיר התובע שהמידות לא ראויות, ועוד נשמעו לי סבירים דברי הנתבעת כי אם היתה מופנית לבעית מידות ניתן היה לתקן אותה, אלא שבעיה זו לא הועלתה במועד הרלוונטי וממילא התובע כבר ביצע עיסקה עם חברה אחרת שהתקינה סוכך בדירתו, ועל כן ענין המידות כבר לא היה רלוונטי. מדברי התובע וכך גם מדברי הנתבעת עולה כי התובע גילה שיש סוככים זולים יותר, ומשכך טענתו מתישבת עם טענה לביטול העיסקה מחמת חוסר כדאיות - אלא שחוסר כדאיות לבצע עיסקה אינה מקנה זכות לבטל עיסקה. יאמר כי הנתבעת בהגינותה ציינה לפני כי לא תגבה את יתרת התשלומים עבור הסוכך (סך של 3,500 ₪), גם לא את יתרת התשלום המגיעה לה ואף ציינה כי הסכימה להסתפק בתשלום הראשון ולבטל את העיסקה תמורת סכום זה בלבד הגם שלפי תנאי ההתקשרות היתה זכאית להשלמת 40% מסכום העיסקה (סעיף 5 לתנאי ההתקשרות), אך התובע לא רק שלא הסכים אלא אף תבע את הנתבעת לשלם לו את הסכום שכבר שילם (2,000 ₪) וכן עתר לפצותו בסך של 10,000 ₪ עבור עגמת נפש, הגם שבביתו התקין סוכך של חברה אחרת ממנו הוא מרוצה. לאור הדברים, אני מעדיפה את הסברי הנתבעת, אני דוחה את גרסת התובע וקובעת כי הוא לא ביטל את העיסקה במועד אלא לאחר שהנתבעת כבר ביצעה את ההזמנה ומשכך הנתבעת זכאית לסכום שגבתה מהתובע ולאחר שהצהירה לפני כי ויתרה על השלמת הסכום לכדי 40% אני דוחה את התביעה. למען הסר ספק, קבעתי כי הנתבעת זכאית לסכום ששילם לה התובע ולפיכך הוא ישאר בידיה, וכך גם הסוכך. לא מצאתי בנסיבות לעשות צו להוצאות. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)