התובע מחזיק כרטיס אשראי שהונפק על ידי הנתבעת. לטענת התובע, הכרטיס חויב ב- 2 סכומים בגין עסקאות שלא אושרו על ידו ולא נחתמו על ידו. עסקה אחת היא עסקה עם "דפי זהב" בסך 5,544 ₪, והאחרת, עם בית עסק בשם מודי יבוא ושיווק חרסינה בע"מ (להלן:"מודי"). לטענת התובע הוא דווח לנתבעת על כך שמדובר בעסקאות שלא אושרו על ידו ולא נחתמו על ידו אך הנתבעת סירבה לבטלם או להחזיר לו את דמי העסקאות. בסופו של דבר הסכימה הנתבעת להחזיר סך של 13,292 ₪ מתוך עסקה של 16,174 ₪ שבה חויב התובע בגין העסקה עם מודי, אך לא הסכימה להחזיר את היתרה. התובע תובע איפוא את הסך של 5,544 ₪ בגין העסקה עם דפי זהב ואת ההפרש בגין העסקה עם מודי, בסך 2,882 ₪, וכן הוצאות ועגמת נפש ובזבוז זמן בסך 10,000 ₪ ובסה"כ 18,426 ₪. הנתבעת טוענת כי כתב התביעה הוגש נגדה על אף שהוא היה אמור להיות מוגש נגד בתי העסק בהם נעשו העסקאות נשוא התיק. לטענתה, מדובר בסכסוך עסקי ובמחלוקת על טיב המוצרים שסופקו ולפיכך היא מנועה מלהתערב במחלוקת ועל התובע לברר את תביעתו מול בתי העסק. הנתבעת מפרטת כי לגבי עסקת דפי זהב שלח לה התובע מכתב בו הוא פנה לדפי זהב וביקש לבטל את העיסקה מכיוון שהמודעה שפורסמה לא עומדת בגודל ובסוג המודעה שדפי זהב התחייבה להם, והיא אינה תואמת את צרכיו. מדובר אפוא במחלוקת בין הצדדים על טיב המוצר ולא על עצם ההזמנה לכן הפניה צריכה להיעשות לבית העסק. לגבי עסקת מודי- טוענת הנתבעת כי בוצעו 3 עסקאות בבית העסק באותו כרטיס אשראי העסקאות היו בסכומים של 5,000 ₪, 15,000 ₪ ו- 16,174 ₪ והם בוצעו בין התאריכים 5.7.07 עד 25.7.07. ביום 12.8.07 ביקש התובע לבטל את החיוב משום שהעסקה בוטלה. כיון שלפי אותה הודעה הייתה עסקה שבוטלה, פנתה הנתבעת לבית העסק בו בוצעה העסקה ובית העסק העביר ביטול על 2 העסקאות בסך 5,000 ₪ ובסך 15,000 ₪ ועל העסקה בסך 16,174 ₪ הועבר ביטול רק על סך של 13,292 לפיכך הופנה התובע לפעול מול בית העסק בקשר ליתרת סכום העסקה. באשר לטענת התובע שהוא לא חתום על אף אחת מהעסקאות טוענת הנתבעת כי אמנם החוק מאפשר לבעל כרטיס אשראי לקבל מהמנפיק סכום שהוא חויב בו אם אין חתימה שלו על המסמך, ואולם, על פי הפסיקה הזכות קיימת ללקוח רק כאשר טענתו היא שהוא לא ביצע עסקה או שפרטי העסקה הושלמו בסכום אחר מסכום העסקה בפועל. ואולם, בנדון דנן, התובע הודה שעשה עסקה הן עם דפי זהב והן עם מודי לכן לא עומדת לו הזכות לקבל החזר. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אספקת סחורה שאינה מתאימה לא מגלה עילה להחזר אלא רק אי אספקה כלל ולכן אין מקום לחייבה לשלם לתובע דבר ותביעתו צריכה להיות מופנית כלפי בתי העסק בהם בוצעו העסקאות אותן הוא מבקש לבטל. הנתבעת קיבלה רשות להגיש הודעה לצד ג' לכל אחד מבתי העסק ועשתה כן. בתי העסק הגישו כתבי הגנה בהן טענו כדלקמן: מודי- התובע הזמין סחורה בשווי 42,827.60 ₪ ב- 3 הזמנות. התובע שילם בכרטיס אשראי 3 פעמים סך כולל של 36,174 ₪. הסחורה נשלחה לבית התובע אשר ביקש להחזירה לאחר שהיא כבר נמסרה בביתו. התובע החזיר סחורה כאשר חסרים 8 מ"ר שיש שעלותם 2,883 ₪ לכן הוא זוכה בניכוי הסחורה שלא הוחזרה. לטענת מודי היה מקום לחייב את התובע בסכומים נוספים שהם 10% מסכום ההזמנה בגין ביטול העיסקה וזאת בהתאם לתנאי העיסקה שבין התובע למודי ו- 2,310 ₪ בגין הובלה לביתו ובחזרה. למעשה התובע היה אמור לקבל, לטענת מודי, סכום מופחת של 9,485 ₪ וכן עליו לשלם את העמלה ששולחת ההודעה גבתה ממודי. מודי טענה ששולחת ההודעה לא היתה צריכה לשלוח לה הודעה אלא להזמין אותה לדין כעדה וכי שולחת ההודעה עושה כל העולה על רוחה בכספים המגיעים למודי. דפי זהב - התובע הזמין ביום 23.8.07 מודעה בדפי זהב כאשר הובהר לו שמועד סגירת המדריך יהיה ביום 26.8.07 היינו עד מועד זה ניתן לבטל את העסקה ביום 29.8.07 הועבר לתובע טופס הגהה לאישור כאשר נאמר לו שתיקונים יתקבלו עד 4.9.07. התובע ביקש לבצע תיקונים וביניהם תוספת סימן קריאה, הגדלת לוגו, הגדלת מס' הטלפון לכל רוחב המודעה והוספת כתובת אי מייל שניה. הוסבר לתובע שאת סימן הקריאה ניתן לשנות אבל יתר הפרטים לא ניתנים לשינוי בשל גודל המודעה ומגבלות דפוס שאינם בשליטת דפי זהב. ביום 6.9.07 ביקש התובע לבטל את המודעה אך כבר לא ניתן היה לעשות זאת והמודעה פורסמה במדריך באוקטובר 2007. הביטול נעשה לאחר שהמדריך כבר ירד לדפוס ולא ניתן היה לבצע תיקונים כך שבפועל קיבל התובע את הפרסום שביקש (ואשר ביקש לבטלו לאחר חלוף המועד לביטול). ביום הדיון צירפה דפי זהב מסמכים הכוללים אישור הזמנה חתום על ידי מ. סעדון בע"מ- החברה שבבעלות התובע- ובה בין היתר מס' כרטיס האשראי ממנו יש לגבות את סכום העסקה, כפי שעשה בעבר והם מוכיחים לטענת דפי זהב שהביטול נעשה "בדקה ה- 91" במטרה לזכות בפרסום מבלי לשלם. הצדדים הסכימו להצעתי שיוגשו סיכומים ללא חקירות, והם הגישו את סיכומיהם. לאחר העיון בסיכומי הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה. אמנם נכון שהתובע אינו חתום על מסמך בקשר ל- 2 העסקאות אותן הוא מבקש לבטל, ואולם טענת התובע אינה שהוא לא עשה עם החברות, שאת חיוביהן הוא מבקש לבטל (דפי זהב ומודי, עסקה. הטענה היא שהעסקאות, שנעשו על ידי התובע, כשלו באופן שמזכה אותו באפשרות לבטל את החיובים. גם אם טענת התובע עצמו היא שלא בוצעו עסקאות, טענה זו נסתרת מניה וביה מתוך המסמכים שהמציאו אותם חברות. סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו - 1986 מחייב מנפיק כרטיס לבטל חיוב בכרטיס ולהחזיר את סכום החיוב ללקוח. התנאים לחיוב המנפיק להחזיר את סכום החיוב הם שניים. האחד, שמדובר בעסקה במסמך חסר כהגדרתה בסעיף 9(א). השני, הודעת הלקוח למנפיק שהוא לא ביצע את העסקה או שפרטי המסמך הושלמו שלא בסכום שבו התחייב הלקוח. בנדון דנן, אמנם התקיים התנאי הראשון ומדובר ב- 2 העסקאות ב"עסקה במסמך חסר" כהגדרתה בסעיף 9(א). ואולם התנאי השני, לפיו העסקה לא בוצעה, לא התקיים. מתוך המסמכים שהגישו דפי זהב ומודי עולה כי בוצעה עסקה הן בין התובע לדפי זהב והן בין התובע למודי. התובע אמנם לא מרוצה מתוצאות העסקה אך חוסר רצון זה לא מאפשר לו להכניס את מנפיק הכרטיס לזירה שבינו לבין בעלי העסקים. ככל שיש לתובע תביעות או מענות כלפי בעלי העסקים שביקשו כסף בגין סחורה שלא סופקה כראוי, יתכבד התובע ויגיש נגדם תביעה ואז תוכל להתברר המחלוקת האמיתית. ראו לענין זה גם ת.א. (י-ם) 9657/00 מגרילוב נ' פועלים אמריקאן אקספרס מפי כב' השופט סולברג ות.א. (חיפה) 13162/01 גודבליט נ' דיינרס קלאב בע"מ (פורסמו במאגרים). כאמור, מתוך המסמכים שצרפו דפי זהב ומודי עולה בבירור שנעשתה עסקה בין התובע לבין כל אחת מהן. בעסקת דפי זהב אף קיבל התובע פירסום במדריך הרלבנטי. בעסקת מודי סופקה לתובע הסחורה במלואה, הסחורה נלקחה בחזרה לפי בקשת התובע ולדברי מודי הוחזרה סחורה בחסר, כמו"כ היא היתה רשאית לגבות מהתובע 10% בגין ביטול עסקה וכן לגבות עבור הובלות כך שבסופו של דבר הסכום שבו חויב התובע היה נמוך מהסכום שניתן היה לחייבו בו. בנסיבות אילו אף אם הנתבעת היתה מבטלת את החיוב ומזכה את התובע בסכום החיוב היא היתה רשאית לחייבו שוב בסכום החיוב וזאת בהתאם להוראת סעיף 6א(ג) לחוק. כפי שהנתבעת היתה רשאית לחזור ולחייב את התובע לפי הסעיף הנ"ל, היא היתה רשאית גם שלא לזכותו מלכתחילה כשהתבררו לה העובדות הנכונות. לאור כל האמור ומשהתברר שמדובר בעסקאות שנעשו על ידי התובע והוא אף קיבל את תמורתן, אין מקום לחייב את הנתבעת להחזיר לתובע את סכום החיוב. כאמור לעיל, ככל שלתובע טענות על טיב הסחורה שסופקה לו, עליו לפעול נגד הספקיות עצמן ולא נגד מנפיקת הכרטיס. התביעה נדחית וכן ההודעות לצד ג' ואני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ + מע"מ (לפי החישוב: 1,500 ₪ + מע"מ לנתבעת 1 ו- 1,000 ₪ + מע"מ לכל צד ג') ואני מחייב את הנתבעת לשלם לכל צד ג' שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ + מע"מ. ביטול עסקה (בכרטיס אשראי)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)