1. בפני תביעה כספית לתשלום סך של 1,850 ₪, פיצוי כספי אותו דורשת התובעת מן הנתבע. על פי האמור בכתב התביעה רכשה התובעת, בחנות בגדים שבבעלות הנתבע, חולצה בשווי 350 ₪. להפתעתה, לאחר שלבשה את החולצה לראשונה ובסמוך לכך, הבחינה כי צבע מן החולצה ירד על ידיה, ארנקה והגופייה שלבשה, והכתים אותם. לטענתה הארנק (ועל פי טענתה בפני) גם הגופיה, נהרסו כתוצאת האמור ללא תקנה. 2. התובעת מוסיפה על האמור בכתב התביעה כי משפנתה לחנות בדרישה להיטיב נזקה, התנצלה בפניה המוכרת על ששכחה להזהיר אותה כי עליה לכבס את החולצה לפני שתלבש אותה לראשונה, ועוד כי לאחר משא ומתן, היה הנתבע מוכן ליתן לה אך זיכוי בשווי החולצה, אך לא החזר כספי. 3. התובעת מבהירה כי ביקשה לקבל חולצה זהה לחולצה הפגומה כטענתה, ולחילופין, את שוויים הכספי ולא זיכוי בלבד. נוכח האמור ובשים לב לנזק שנגרם, על פי הטענה גם לארנקה, תובעת היא את שווי החולצה בסך 350 ₪, שווי הארנק שהושחת לטענתה בסך 1,000 ₪ וכן 500 ₪ נוספים בגין טרדה ואי נוחות. 4. מנגד מאשר הנתבע היותו הבעלים של חנות הבגדים הנטענת וכן העובדה כי התובעת רכשה בחנותו את החולצה בגינה הגישה את תביעתה. עם זאת מבהיר הוא כי על החולצה, כמו על כל מוצר אחר הנמכר בחנותו, ישנם תג היצרן ותג נוסף הכולל את הוראות הכביסה. לדבריו התובעת לא הוזהרה באשר להוראות כביסה וגם לא הייתה צריכה להיות מוזהרת מאחר והוראות היצרן הן המחייבות בעניין זה ועל התובעת לפעול על פיהן. מכל מקום טוען הוא כי רשלנות התובעת ולחילופין התנהגות מכוונת שלה, הם שגרמו לנזקים הנטענים. על האמור מוסיף הוא כי התובעת צריכה הייתה לתבוע את היצרן ולא אותו, ככל שיש אמת בטענותיה, ומכל מקום מדגיש כי עשה למענה ככל שהיה יכול ושעל כן, לפנים משורת הדין, נתן בידיה זיכוי על מלוא שווי החולצה, הגם שהיה ספק בידו אם היצרן יזכה אותו בעד אותה חולצה, נוכח אי הבהירות באשר להתנהלות התובעת עצמה עם החולצה. בעניין זה הוא מציין עוד כי מדיניות החזרת מוצרים וקבלת זיכוי כספי בחנות שבבעלותו ידועה, באשר שלט התלוי כנדרש וכחוק, במקום בולט בחנות, מבהיר כי: "אין החזר כספי או ביטול עסקה ...". (צילום השלט צורף במקביל, כראייה, לכתב ההגנה.) לבסוף מבהיר הנתבע כי לראשונה למד על טענות התובעת בקשר לארנק הנטען, עם הגשת כתב התביעה והוסיף כי התובעת לא הזכירה עניין זה בפניותיה החוזרות אל החנות. 5. מן האמור עולה כי אין מחלוקת באשר לטענה כי התובעת רכשה בחנות הנתבע חולצה אשר הוחזרה, בסמוך לכך ולאחר שנעשה בה שימוש, כפגומה. נוכח האמור אף קיבלה זיכוי כספי מלא, כפי המקובל על פי המדיניות המוצהרת בחנות בה נרכשה החולצה. 6. עם זאת התובעת לא הוכיחה כיצד נגרמו הנזקים הנטענים; כי נגרמו בעטייה של החולצה; או כי פעלה בחולצה בהתאם להוראות היצרן. יש להדגיש כי אין ללמוד מעצם העובדה שהנתבע נאות ליתן לתובעת זיכוי כנגד החולצה, משום קבלת אחריות לנזקים הנטענים. כך באשר, כפי עדות הנתבע, אשר מצאתי לקבלה כמהימנה, התובעת נחשבה מבחינתו ללקוחה טובה והוא רצה לרצותה. 7. למעלה מן המידה ניתן להוסיף בעניין זה כי טענותיה באשר לנזק שנגרם לה בעטיה של החולצה, צריכה הייתה להפנות ליצרן החולצה ולהתדיין עימו. כפי שהובהר, המדובר בחולצה שעלותה 350 ₪, תוצרת ישראל, המיוצרת ע"י חברה ישראלית זמינה ונגישה (וראו בעניין זה: סעיף 2(א) וסעיף 19 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה) תשס"ו - 2006). 8. מכל מקום וככל שלתובעת טענות מוצדקות כנגד הנתבע - וכאמור אין אלה פני הדברים באשר התובעת לא הוכיחה כדי הצורך טענותיה כנגדו - הרי שעיון בטענות וראיות הצדדים מעלה כי אלה קיבלו מענה שלם. התובעת קיבלה זיכוי מלא בגין החולצה שנרכשה וזאת בהתאם למדיניות המוצהרת בחנות נשוא הדיון. בנסיבות, כאשר כלל לא ברור האם לא פעולותיה שלה בחולצה הן שגרמו לנזקיה הנטענים, לא ניתן לומר כי הנתבע לא פעל בהגינות מלאה כלפיה. 9. נוכח האמור ובמכלול הנסיבות אין מקום לקבל תביעותיה הנוספות מאת הנתבע, בעלי החנות שבה נרכשה החולצה, ותביעתה בעניין זה נדחית. 10. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 100 ₪ וזאת בתוך 30 יום החל מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. בגדים (הגנת הצרכן)חנות בגדיםביטול עסקה (הגנת הצרכן)