1. בפני תביעה קטנה ע"ס 8,000 ₪ אשר הוגשה ע"י התובעים כנגד הנתבעת. טענות התובעים: 2. בתאריך 4/11/11 (יום שישי) רכשו התובעים מערכת ישיבה לסלון (להלן "הסלון") בעסקה של הנתבעת. סכום העסקה עמד ע"ס 9,000 ₪ ושולם ע"י התובעים באמצעות כרטיס אשראי. סכום העסקה כלל: 8,000 ₪ בגין הסלון 500 ₪ בגין שולחן פינתי עגול 500 ₪ בגין הובלה 3. בתאריך 6/11/11 סופק הסלון לביתם של התובעים ואז נוכחו התובעים כי מערכת הישיבה אינה מתאימה לחדר המגורים בביתם. באותו יום יצרו התובעים קשר עם נציג הנתבעת והודיעו על ביטול העסקה. התובעים, מתוך מחווה של רצון טוב, הסכימו כי טרם תושב לידיהם תמורת הסלון, יעשו מאמצים למצוא סלון חלופי בחנות הנתבעת ובשיחה בין הצדדים סוכם, כי כל שלא יעלה בידי התובעים למצוא סלון חלופי בחנות הנתבעת- כספם של התובעים יוחזר להם. 4. בתאריך 17/11/11 (דהיינו: 11 יום לאחר ביצוע העסקה), הגיעו מובילים מטעם הנתבעת לבית התובעים ונטלו את הסלון. במעמד זה, נמסרה לתובעים תעודת משלוח על גביה צוין בכתב יד כי התובעים מקבלים זיכוי בסך 8,000 ₪ וכי "אין ביטול או החזרת כסף". תובעת 2 חתמה על תעודת המשלוח. 5. התובעים ביקרו מספר פעמים בחנות התובעים ביפו ובחנות נוספת בבת ים במטרה למצוא סלון אחר. אולם, לא עלה בידם למצוא דגם אשר יתאים להם. 6. לאחר שנואשו התובעים מלמצוא סלון שיתאים לצרכיהם הגיעו לעסקה של הנתבעת בתאריך 12/12/11 וביקשו לקבל בחזרה את הסך 8,000 ₪ אשר שולמו בגין הסלון, ברם- הנתבעת סירבה להשיב להם הסכום ששולם. נציג הנתבעת הציע לתובעים להאריך את תקופת הזיכוי למשך שנתיים נוספות בתקווה שבתקופה זו ימצאו התובעים דגם סלון שיתאים להם והתובעים סירבו לכך. 7. פניות נוספות של התובעים לקבלת כספם נענו בשלילה ובנסיבות האמורות, הגישו התובעים התביעה דנן, כשהם עותרים לחיוב הנתבעת להשיב להם את הסכום ששולם על ידיהם בגין הסלון, אשר הוחזר לידי הנתבעת. בכתב התביעה טענו התובעים, כי בהתאם לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2001, זכאים היו התובעים לבטל העסקה ולקבל מלוא התמורה ששולמה על ידם בגין העסקה. טענות הנתבעת: 8. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי הסלון אשר סופק לתובעים נלקח לתפירה לבנה מיוחדת, לפי בקשת התובעים והואיל ומדובר במוצר אשר יוצר לפי הזמנה מיוחדת של התובעים, הרי שהתובעים לא היו רשאים לבטל העסקה. נטען עוד, כי לאחר שהוסבר לתובעים כי הסלון יוצר לפי הזמנתם המיוחדת, הסכימו התובעים לקבל זיכוי בחנות הנתבעת וכי התובעת חתמה על מסמך המעלה על הכתב ההסכמה האמורה (תעודת המשלוח). עוד נטען, כי המוצר נפתח מאריזתו המקורית והתובעים השתמשו בו ועל כן, לא היו התובעים רשאים לבטל העסקה ולקבל כספם בחזרה. עדויות הצדדים בדיון שהתקיים בפניי: 9. בדיון שהתקיים בפניי חזר נציג הנתבעת על הטענה בדבר סיכום עם התובעים כי יקבלו זיכוי בגובה הסכום ששולם בגין הסלון, סיכום אשר הועלה על הכתב בתעודת המשלוח. נציג הנתבעת טען, כי התובעת כלל לא ביקשה לבטל העסקה מכיוון ש"הרגישה שהעסיקה את החברה" וכי בנסיבות אלו, הוצע לתובעת זיכוי בשיעור הסכום ששולם בגין הסלון, הצעה לה הסכימה התובעת. יצוין, כי נציג הנתבעת זנח את הטענה בדבר ייצור הסלון בתפירה מיוחדת לבנה לתובעים ולא העלה הטענה כלל בעדותו בבית המשפט. נציג הנתבעת העלה בדיון טענה נוספת, אשר לא בא זכרה בכתב ההגנה והיא, כי הסלון לא הוחזר באריזתו המקורית ובשל כך, נגרם הפסד כספי לנתבעת שכן הסלון נמכר במחיר הנמוך בכ-60% ממחירו כחדש. יש לציין, כי נציג הנתבעת לא הציג אסמכתא (כגון: חשבונית מכירה) לטענה כי הסלון נמכר במחיר הנמוך ממחירו כחדש. 10. התובעים חזרו בדיון על הנטען בכתב התביעה והדגישו, כי משסופק להם הסלון הבינו כי אינו מתאים לסלון ביתם והודיעו על כך מיידית לנציגי הנתבעת וכן שמרו את אריזות הסלון במרפסת ביתם. התובעת העידה, כי התקשרה לחנות הנתבעת ביום האספקה והודיעה כי הסלון אינו מתאים וכי התובעים מודיעים על ביטול העסקה. בעדותה פירטה התובעת, כי לפנים משורת הדין ומתוך כוונה טובה הסכימה לעשות מאמץ למצוא סלון אחר בחנות הנתבעת וסוכם מפורשות בין הצדדים כי ככל שלא ימצאו התובעים סלון אחר בחנות הנתבעת, יושב להם כספם. התובעים העידו, כי משהגיעו מובילים מטעם הנתבעת לאסוף את הסלון, הם הביאו עימם ניילונים משלהם ועטפו בהם את הסלון וכי הסלון נארז בקרטונים המקוריים, אשר נשמרו במרפסת ביתם של התובעים, כאמור. עוד העידו התובעים, כי המובילים הודיעו להם במועד איסוף הסלון כי הסלון כבר נמכר לקונה אחר וכי הם מובילים הסלון לקונה החדש. דיון 11. תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2001 (להלן: "תקנות ביטול עסקה") קובעת כדלקמן: "צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) ובלבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש; החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה מספקת לאי-עשיית שימוש בהם - (1) לרכישת טובין או סוגי טובין כאמור בפרטים 1 עד 6 ו-23 לתוספת - בתוך 14 ימים מיום שקיבל את הטובין; לגבי פרטים 1 עד 3, 6 ו-23 לתוספת, פתיחת האריזה המקורית כשלעצמה לא תיחשב שימוש או פגימה בטובין, אלא אם כן יוכח אחרת; חיבור הטובין לחשמל, גז או מים ייחשב לעניין זה שימוש בטובין; (2) לרכישת טובין או סוגי טובין כאמור בפרט 7 לתוספת - מיום הרכישה ועד תום שני ימים שלאחריו שאינם ימי מנוחה ובלבד שתווית המחיר על הטובין, אם ישנה, לא הוסרה; (3) לרכישת שירות כאמור בפרט 8 ו-9 לתוספת - בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם ובלבד שהביטול ייעשה 14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות, קודם למועד תחילת השירות; (4) לרכישת שירות כאמור בפרטים 10 עד 19 לתוספת - בתוך 14 ימים מיום עשיית העסקה או מיום מסירת חוזה בכתב או מסמך בכתב כאמור בסעיף 13ג(ג) לחוק, לפי המאוחר, בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לא ואף אם העסקה היא לתקופה קצובה; (5) לרכישת טובין ושירותים כאמור בפרט 20 לתוספת - לרכישת טובין, בתוך 14 ימים מיום שקיבל את הטובין ולרכישת שירות, בתוך 14 ימים מיום עשיית העסקה או מיום מסירת חוזה בכתב או מסמך בכתב כאמור בסעיף 13ג(ג) לחוק, לפי המאוחר, בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לא ואף אם העסקה היא לתקופה קצובה, ואולם בעסקה שאינה עסקה מתמשכת כהגדרתה בסעיף 13ג לחוק, בתוך 14 ימים מיום עשיית העסקה ועד יומיים, שאינם ימי מנוחה, קודם למועד תחילת השירות; (6) לרכישת טובין כאמור בפרט 21 - בתוך 14 ימים מיום עשיית העסקה ובלבד שטרם נרשם על שם הצרכן על פי פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן - פקודת התעבורה); (7) לרכישת טובין כאמור בפרט 22 - מיום הרכישה ועד תום יומיים שלאחריו שאינם ימי מנוחה." בתוספת לתקנות מופיעה רשימת טובין עליהם חלות תקנות אלו, כאשר ריהוט מופיע בסע' 1 לרשימת הטובין אשר בתוספת הנ"ל. מן האמור לעיל עולה, כי בהתאם לתקנה 2(1) לתקנות ביטול עסקה, היו התובעים זכאים לבטל העסקה בתוך 14 ימים מיום קבלת המוצר. בענייננו- התובעים הודיעו על רצונם לבטל העסקה יומיים לאחר מועד ביצוע העסקה ועל כן, ביטול העסקה היה כדין. באשר לטענה כי המוצר נפתח והושב שלא באריזתו המקורית: 12. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעים עשו שימוש בסלון בכך שפתחו את האריזה והחזירו אותו עם "סימני ישיבה". טענה זו נזנחה ע"י נציג הנתבעת בדיון ובכל אופן, תקנה 2(1) קובעת במפורש כי פתיחת האריזה המקורית אינה נחשבת "שימוש במוצר" אלא אם כן יוכח אחרת ולא עלה בידי הנתבעת להוכיח אחרת. 13. נציג הנתבעת טען בדיון כי החזרת הסלון שלא באריזתו המקורית גרמה נזק לנתבעת, שכן מכרה הסלון במחיר הנמוך בכ-60% ממחירו כחדש. לעניין זה, התובעים העידו כי שמרו את האריזה המקורית בביתם עד להגעת המובילים לצורך איסוף הסלון וכי עם הגעת המובילים לבית התובעים מסרו להם התובעים את אריזת הקרטונים המקורית, בה נארז הסלון. עדותם של התובעים הייתה אמינה עליי בעוד שנציג הנתבעת לא היה נוכח במעמד החזרת הסלון ועל כן, עדותו הינה עדות שמיעה בלבד. נוכח האמור, אינני מקבלת הטענה כי הסלון הוחזר שלא באריזתו המקורית. מעבר לכך, הטענה כי הסלון נמכר בהפסד לא הוכחה בפניי. באשר לטענה כי המוצר יוצר בהזמנה מיוחדת (תפרים לבנים) עבור התובעים: 14. תקנה 6 מפרטת את רשימת הטובין שעליהם לא חלה זכות הביטול: "(א) זכות הביטול כאמור בתקנות אלה לא תחול לגבי - (1) ריהוט שהורכב בבית הצרכן; (2) טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות; (3) טובין שעל פי דין אין להחזירם; (4) מוצרי מזון; (5) תרופות ותוספי תזונה (6) טובין פסידים; (7) מידע כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995; (8) טובין הניתנים להחלטה, לשעתוק או לשכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית; (9) הלבשה תחתונה לרבות בגדי ים; (10) גז, כהגדרתו בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט-1989; (11) תכשיט שהמחיר ששולם בעדו גבוה מ-3,000 שקלים חדשים, למעט שעונים; (12) שירותי הארחה, נסיעה, חופש ובילוי המתבצעים במלואם מחוץ לישראל .....". 15. הנתבעת טענה בכתב ההגנה היא כי התובעים הזמינו סלון בהזמנה ובתפירה מיוחדת (תפירה בצבע לבן במקום הדגם הסטנדרטי בצבע שחור) ועל כן, בהתאם לתקנה 6(2) לתקנות לא היו התובעים זכאים לבטל העסקה. כפי שצוין לעיל, טענה זו נזנחה ע"י הנתבעת בדיון. אך גם לגופה, לא היה בידי לקבלה, שכן מן העובדות אשר הוכחו בפניי עלה, כי העסקה נעשתה ביום שישי והסלון סופק יומיים לאחר מכן, ביום ראשון. המדובר הוא בהפרש בן יומיים בין מועד העסקה ומועד האספקה, כאשר יומיים אלו היו ימי סוף שבוע, שהינם ימי מנוחה. נוכח האמור, ברי כי לא ניתן היה בפרק הזמן הזה לבצע ייצור מיוחד של הסלון ועל כן, טענת הנתבעת לעניין זה נדחית. באשר לטענה כי התובעים הסכימו לקבל זיכוי בלבד: 16. התובעים הכחישו הטענה מכל וכל והעידו כי הודיעו על ביטול העסקה יומיים לאחר ביצוע העסקה וכי הסיכום בין הצדדים היה, כי ככל שלא ימצאו סלון חלופי יוחזר להם כספם. עדותם של התובעים הייתה אמינה ומשכנעת בעוד שעדותו של נציג הנתבעת הייתה עדות שמיעה שכן, נציג הנתבעת לא היה שותף לשיחות בהן הושגה ההסכמה הנטענת לקבלת זיכוי בלבד. גם האמור בתעודת המשלוח, עליה חתומה התובעת, אין בו כדי להוות הוכחה לנטען ע"י הנתבעת, שכן סבורני כי תעודת המשלוח העלתה על הכתב רק חלק מן ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ולא את מלוא ההסכמה. סוכם כי באותו שלב יינתן זיכוי והתובעים יעשו מאמץ למצוא סלון חלופי אך ככל שלא יימצא סלון אחר- יוחזר הכסף. 17. בנסיבות אלו, אני קובעת כי התובעים היו זכאים לבטל את העסקה ולקבל את כספם חזרה. אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובעים סך 8,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.11.11 וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪ (כולל אגרה). הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)אירועים (תביעות)