כללי 1. לפניי תביעה קטנה על סך 5,447 ₪, שהוגשה על ידי התובעת נגד הנתבעת, בקשר לביטול עסקה לרכישת תוכנית שימוש (להלן: "התוכנית") ומכשיר טלפון סלולארי שרכשה מהנתבעת (להלן: "הטלפון"). 2. אין חולק בין הצדדים כי ביום 11.1.11 נכרת הסכם בין הצדדים לפיו התובעת רכשה מהנתבעת, באמצעות נציג השירות (להלן: "הנציג"), את הטלפון תמורת סך של 2,123.99 ₪ ב-36 תשלומים שווים, וכן תוכנית שימוש (להלן בהתאמה: "העסקה" ו - "ההסכם"). 3. ביום 24.1.11 התובעת ביקשה לבטל את העסקה, מאחר שקיבלה מחברת מירס עסקה משתלמת יותר. 4. הנתבעת סירבה לקבל את הטלפון חזרה ולהפסיק את החיוב בגינו, והסכימה לבטל רק את התוכנית. הנתבעת דרשה מהתובעת לשלם לה סך של 2,447.09 ₪, הכוללים את עלות המוסכמת של הטלפון וכן הפרשי ריבית והצמדה ושכ"ט עו"ד. עיקרי טענות הצדדים 5. התובעת טענה כי היה על הנתבעת לבטל את כל העסקה, לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך שהנתבעת דרשה ממנה, דהיינו, 2,447 ₪ ובתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה בסך 3,000 ₪, סה"כ 5,447 ₪. 6. הנתבעת טענה כי מאחר שהתובעת עשתה שימוש בטלפון, לא חלה עליה החובה לקבל את הטלפון בחזרה, והיא פעלה בהתאם לחוק ולהסכם כאשר ביטלה לתובעת רק את חבילת השימוש. דיון והכרעה 7. תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן: "תקנות הגנת הצרכן") מאפשרות לצרכן לבטל עסקה ולהחזיר מוצרים שרכש תוך 14 יום - "צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) ובלבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש; החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה מספקת לאי-עשיית שימוש בהם - (1) לרכישת טובין או סוגי טובין כאמור בפרטים 1 עד 6 ו-23 לתוספת - בתוך 14 ימים מיום שקיבל את הטובין; לגבי פרטים 1 עד 3, 6 ו-23 לתוספת, פתיחת האריזה המקורית כשלעצמה לא תיחשב שימוש או פגימה בטובין, אלא אם כן יוכח אחרת; חיבור הטובין לחשמל, גז או מים ייחשב לעניין זה שימוש בטובין;". פריט 3 בתוספת השנייה מוגדר כציוד קצה כהגדרתו בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 המגדיר ציוד קצה, בין היתר, כמכשיר נייד. כלומר, התקנות קובעות כי אם נעשה שימוש במכשיר, לא ניתן לבטל את העסקה בגינו. 8. התובעת טענה בכתב התביעה כי השימוש הראשוני בטלפון נעשה על ידי נציג הנתבעת, ולכן מלכתחילה לא קיבלה מכשיר חדש, הטלפון אינו פגום ולא ניזוק, ולכן היה על הנתבעת לקבלו ולהפסיק את החיובים בגינו. 9. הנתבעת טענה כי במהלך הזמן שחלף מאז ביצוע העיסקה ועד שהתובעת ביקשה להחזיר את הטלפון, בוצעו באמצעות הטלפון שיחות במשך 228.14 דקות ונשלחו 48הודעות, ולפיכך, היא לא חייבת לקבל את הטלפון, וצירפה דוגמאות של פירוט שיחות. 10. במהלך הדיון בבית המשפט התובעת הודתה כי עשתה שימוש בטלפון לצורך עבודתה, בניגוד לטענותיה בכתב התביעה. במצב דברים זה, הנתבעת לא תוכל למכור את הטלפון לאחרים כמכשיר חדש, דבר אשר יגרום לה להפסד. איני רואה בהדגמה שעשה הנציג במהלך העסקה, משום שימוש בטלפון, ויש לדחות את טענתה זו של התובעת. היה על התובעת לשקול את צעדיה היטב בטרם ביצעה שימוש בטלפון, ונראה כי מדובר פה בטעות בכדאיות העסקה מצד התובעת, אשר לא מביאה לביטולה. 11. לאור האמור לעיל , מאחר שנעשה שימוש אינטנסיבי בטלפון בטרם התובעת ביקשה לבטל את העסקה, לא חלה על הנתבעת חובה לקבל חזרה את הטלפון ולזכות את התובעת בגינו. 12. התובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי נדרשה על ידי הנתבעת לרכוש ממנה את הטלפון לצורך קבלת התוכנית, והדברים גם לא עולים מנוסח ההסכם בין הצדדים, ועל כן, תקנות הגנת הצרכן אינן מחייבות את הנתבעת להשיב לתובעת את התמורה ששילמה. 13. התובעת טענה עוד כי היה על הנציג לציין בפניה שהאפשרות לביטול העסקה תוך 14 יום חלה על התוכנית בלבד, וכי לא תוכל להחזיר את הטלפון אם תעשה בו שימוש. הנתבעת טענה כי נציג השירות ציין בפני התובעת כי תוכל לבטל את העסקה תוך 14 יום בתנאי שלא ייעשה שימוש במכשיר ואף קודד זאת במערכת הנתבעת. 14. בנוסף, סעיף 3.6 להסכם עליו חתמה התובעת במעמד ביצוע העסקה, קובע: "בכל מקרה בו יופסק השירות לקו הסלקום מכל סיבה שהיא ו/או תופסק תוכנית אליה משויך הלקוח ו/או תועבר הבעלות בקו, יחויב הלקוח בתשלום יתרת התשלומים הבלתי מסולקת אשר תמשיך כסדרה, בגין כל הציוד לרבות המכשירים והדיבוריות אם נרכשו". לפי האמור לעיל, נאמר לתובעת כי לא תוכל להחזיר את הטלפון אם תעשה בו שימוש, וגם אם לא נאמר כך באופן שהיה ברור לתובעת, הרי שההסכם מציין זאת במפורש. 15. התובעת טענה כי במעמד העסקה, חתמה באמצעות מכשיר אלקטרוני על מסמכים בהתאם לדרישות הנציג, בלי שהוסבר לה על מה היא חותמת ומבלי שניתנה לה האפשרות לעיין במסמכים. דינה של טענה זו להידחות, מאחר שאדם החותם על מסמך כלשהו מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו. ההלכה הפסוקה קובעת: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא." ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113. אם סברה התובעת כי לא ניתנה לה ההזדמנות לעיין במסמכים בטרם החתימה, לא הייתה צריכה לחתום עליהם, ואין לה אלא להלין על עצמה. 16. יצוין כי הנתבעת הציעה לתובעת להגיע להסדרים שונים לצורך פשרה, עוד לפני הגשת התביעה וגם במהלך הדיון, אולם, כל הצעות אלו נדחו על ידי התובעת ואביה. 17. לאור כל האמור, התובעת אינה זכאית לקבל החזר עבור הטלפון, ובשל כך, היא גם אינה זכאית לקבל כל תשלום עבור עוגמת נפש. למען הסר ספק, התובעת גם לא הוכיחה בכל ראיה שהיא כי נגרמה לה עוגמת נפש. לסיום 18. לפיכך, תביעת התובעת - נדחית. 19. על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. 20.סלקוםסלולר (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)