1. בפני בקשת המבקש להורות על ביטול פסילה עד תום ההליכים על פי החלטתי מיום 14.7.13. 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום הוגש ביום 4.7.13 כתב אישום בתיק ת"ד 452-07-13 לפיו הוא מואשם בעבירות של נהיגה בקלות ראש, גרימת חבלות של ממש וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה, את הבקשה דנן בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה. לאחר שהצדדים טענו לבקשה, ועיינתי בחומר הראיות, הוריתי ביום 14.7.13 על פסילת רישיונו של המבקש עד תום ההליכים. 3. המבקש הגיש ערר על החלטתי הנ"ל ובית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט א. מקובר, קבע ביום 28.7.13 כי: "ב"כ העורר קיבל המלצת בית המשפט לפיה הוא ישמור על זכותו להעלות טענותיו כנגד הפסילה לאחר סיום פרשת עדי התביעה". פרשת התביעה הסתיימה ביום 1.1.14 ולפיכך עותר עתה המבקש לביטול הפסילה. 4. לטענת ב"כ המבקש, המשיבה לא הביאה ראיות להוכחת אשמתו של המבקש לקרות התאונה ולפגיעה בהולכת הרגל. לטענתו, בוחן תאונת דרכים מטעם המשיבה ציין בעדותו בבית המשפט, כי יתכן שרכב אחר פגע בהולכת הרגל אולם לא הפנה לפרוט' היכן הדבר נרשם. עוד טען ,כי הולכת הרגל אמרה שאינה זוכרת איך קרתה הפגיעה. 5. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וציינה, כי בקשת המבקש בתיק העיקרי, כי בית המשפט יזכה את המבקש בתום פרשת התביעה ויקבע, כי אין עליו להשיב לאשמה, נדחתה. 6. הדיון די היה בכך, שבקשתו של המבקש בטענת "אין להשיב לאשמה" נדחתה, כדי לדחות גם את הבקשה דנן. אולם למעלה מן הדרוש, מצאתי לנכון להתייחס לחומר הראיות שכבר הוגש ולא להסתמך רק על החלטת כב' השופט אנושי. 7. הראיות בתיק א. ע"ת/1 אופיר וייס, בוחן תאונות דרכים, העיד, כי הגיע לזירת התאונה כעבור דקות ספורות ולאחר שהנאשם עזב את מקום התאונה. הבוחן חזר והדגיש בעדותו, כי אמנם אינו יכול לקבוע את מנגנון התאונה, שכן לא היה נוכח בעת התרחשותה, אולם הגיע למסקנותיו בדבר אשמתו של הנאשם לאחר איסוף כלל הראיות. הבוחן הדגיש, כי הנאשם קשר את עצמו לאירוע והודה, כי המשאית בה נהג הייתה במקום, וכי ערך שיחה עם הולכת הרגל. הבוחן ערך דו"ח צפייה (ת/11, ת/11ב') בסרטון של מצלמת האבטחה (ת/9). עפ"י הסרטון אמנם לא ניתן לראות את התאונה מאחר והמצלמה מותקנת בהמשך הכביש וזווית הצילום מכוונת לחלק האחורי של המשאית. אולם, ניתן לראות בבירור, כי מדובר במשאית בה נהג המשיב. בסרטון רואים את הולכת הרגל עומדת ליד הנהג (08:22:31) מדברת עמו, מסיימת לדבר, הולכת לקדמת המשאית (08:22:34), 2 שניות לאחר מכן המשאית נוסעת (08:22:36) ואז אנשים יוצאים מהמחסן (08:22:40) ומתקבצים במקום. לציין, כי בשום שלב של האירוע, לא נראה בסרטון כל רכב אחר, מכל סוג שהוא, נכנס לשטח האירוע, פרט למשאית בה נהג הנאשם. מטעם התביעה הוגש דו"ח בוחן (ת/7), לפיו הנהג הצביע על אזור עמידת המשאית, על מקום עמידת הולכת הרגל, שעמדה בכביש משמאלו, לצד חלון הנהג ושוחחה עמו. לאחר מכן הנהג המשיך בנסיעה קדימה, כאשר בזירה נמצא כתם דם (גירסתו תואמת את סרטון האבטחה ודו"ח צפייה בסרטון). ב. דו"ח מד"א (ת/15), בו נרשם, שנמצאה במקום הולכת רגל שוכבת על הכביש בהכרה מלאה ועוברי אורח מדווחים על כך שנפגעה ממשאית. ג. הודעת הולכת הרגל (ת/13) שנגבתה במהלך אשפוזה. היא סיפרה, כי נגשה לנהג המשאית ובקשה ממנו שיזיז את המשאית, הנהג פתח קצת את החלון, הסתכל לכיוונה והחל בנסיעה. הולכת הרגל חוזרת ומדגישה, כי במקום הייתה משאית אחת והתאונה התרחשה רגע לאחר שסיימה לשוחח עם הנהג (גירסתה תואמת את זמני ההתרחשות בסרטון). ב"כ המבקש ויתר על חקירת הנפגעת בתאונה. משעשה כן, רואים אותו כמסכים לאמור בהודעה שנגבתה ממנה והדבר מחזק את כוחה הראייתי של עדות זו. ד. הודעת הנאשם (מיום 10.05.2013-ת/1), המבקש תאר את קרות האירוע, תיאור שעולה בקנה אחד עם תיאורה של הולכת הרגל -בעמ' 2 שורה 43: "לא ראיתי אותה יותר, לא מצד שמאל ולא מצד ימין, חשבתי שהיא התרחקה ממשאית, כי לא ראיתי אותה במראה השמאלית ולא במראה הימנית... התחלתי בנסיעה קדימה". בהמשך(בעמ' 4 שורה 11), הנהג זהה בסרטון את המשאית בה נהג ואת עצמו והדגיש, כי בזמן המקרה לא ראה משאית אחרת של החברה בעלת המשאית במושב אחיטוב, בו התרחשה התאונה ואמר:"ראיתי את המשאית שלי נוסעת קדימה". ה. ע"ת/2 שוטר תנועה העיד, כי הוזעק לאירוע לאחר התרחשותו וערך דו"ח פעולה ת/16, בו רשם את פרטי הנהג, רכב הנאשם ומספר רישוי של המשאית. נאמר לו ע"י הנוכחים במקום, כי נהג המשאית הוא זה שפגע בה. לציין, כי כאשר הגיע השוטר לזירה, דקות ספורות לאחר האירוע, רק המבקש ומשאיתו היו במקום. ו. עת/3 מוחני משה, הינו עד אובייקטיבי שעובד במחסן סמוך למקום התאונה. הוא העיד, שהיה במרחק של כ-30 מ' מהמשאית ועבד במחסן. לפתע שמע צעקות והבחין במשאית שהחלה לנסוע. הוא רץ לעבר הנפגעת, ששכבה ליד השיחים. (פרוטוקול מיום 1.1.14 עמ' 17). לא היה שום רכב נוסף בכביש (עמ' 18 ש' 1 ועמ' 20 ש' 4 ), שכן מדובר בכביש צר ולא יתכן שתעבור בו משאית נוספת (עמ' 19 ש' 28). כשהעד יצא מהמחסן למשמע הצעקות, המשאית היתה במרחק של 5-10 מ' מהנפגעת. 8. לאור כל האמור לעיל, סבורתני כי קיימות ראיות לכאורה ואף למעלה מכך להוכחת אשמתו של המבקש בתאונה ולא מצאתי, כי קיימת חולשה בראיות התביעה שיש בה כדי לבטל את הפסילה שהוטלה כאמור. 9. אשר למסוכנותו של המבקש- אין לי אלא להפנות להחלטתי ביום 14.7.13 הנ"ל. 10. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה