ביטול פסק דין משפחה

רקע 1.בפני מונחת הבקשה בבש"א 1019/07 שהגיש הנתבע ביום 1.1.07, לביטול פסק הדין אשר ניתן על ידי מותב זה במעמד צד אחד בהעדר הגנה ביום 7.12.06 (להלן:"פסק הדין"). במסגרת תמ"ש 038921/06, הוגשה תובענה על ידי המשיבה (להלן:"המשיבה") לסילוק יד המבקש במקרקעין. 2.בתובענה העיקרית נטען כי המשיבה היא בעלת הזכויות בדירה ברח' 3.המשיבה צירפה כנספחים נסח רישום בטאבו והסכם גירושין (להלן:"ההסכם") אשר קיבל תוקף של פסק דין בפני כבוד בית הדין הרבני ביום כ"ה בניסן תשנ"ג (1993). 4.ביום 7.12.06 התקיים דיון בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, במהלכו הוגש אישור מסירה. התובעת אף העידה, כי הייתה נוכחת בעת מסירת כתבי הטענות ואישרה את תוכן התובענה לפינוי. אי לכך, ניתן פסק דין בהעדר הגנה המורה על סילוק ידו של הנתבע מהדירה. 5.כנגד פסק הדין מונחת הבקשה נשוא החלטה זו. טענות הצדדים 6.בבקשת הנתבע נטענות שתי טענות. הראשונה שבהן פרוצדוראלית והשנייה מהותית, מתייחסת לגופו של עניין. ראשית, הנתבע טוען, כי לא קיבל את כתב התביעה, והחתימה על אישור המסירה אינה שלו. שנית, טוען הנתבע, כי במעמד הדיון במתן פסק דין בהעדר הגנה היה על בית המשפט לדחות את התובענה מהטעם שאין ראיות לתמיכתה. הנתבע, הטוען לזכויות בנכס לרבות טענת חזקת השיתוף, הוסיף, כי אין להסתמך על ההסכם בין הצדדים מאחר ולא בוצע סידור גט פיטורין בהתאם להסכם. 7.כנגד הטענה הראשונה העידה פקידת ב"כ המשיבה ואישרה את חתימת הנתבע כמקבל כתב התביעה על נספחיו. 8.לגופו של העניין, מסתמך ב"כ המשיבה על המסמכים התומכים בתובענה. 9.עוד נטען על ידי ב"כ המשיבה שיש לדחות את הבקשה על הסף מאחר והבקשה לקויה, בהעדר תצהיר מפורט על פי תקנה 258ו לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"). דיון 10.לעניין טענתו האחרונה של ב"כ המשיבה, אין לדחות את הבקשה שבפני רק מן הטעם שאין תצהיר מפורט בתמיכת בקשה בכתב. לפי תקנה 258 (ו) ותקנה 258 (ח) לתקנות, אין חובה לתצהיר מפורט כאמור. לא זו בלבד, אלא שלפי סעיף 8 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995, מוסמך בית המשפט לסטות מסדרי דין כדי לעשות צדק. בעניין דנן, אין מקום לעמוד על הפורמאליות של תצהיר לעומת תצהיר מפנה. 11.לגופו של עניין, נראה כי הנתבע טוען בניסיון לאחוז בשני קצותיו של החבל, דבר הפוגע באמינות טענותיו המהותיות. מחד גיסא, הוא מבקש מבית המשפט לרכוש בו אמון בכך שלא חתם על אישור המסירה ולא קיבל את כתב התביעה, כאשר נטל הראיה עליו, וזה בניגוד לעדותה המהימנה של מוסרת כתבי הטענות. מאידך גיסא, מבקש הנתבע ממותב זה ליתן אמון בטענות ההגנה שלו, ובפרט בטענותיו לחזקת השיתוף. 12.לעניין טענת הנתבע כנגד מימוש ההסכם בין הצדדים, הרי שאין בטענה זו ממש. מדובר בהסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ולא בוטל. על פי המשפט העברי, אין זיקה בין סידור גט פיטורין לבין ההסכם, מאחר והיה מדובר בגט פיטורין מעוסה. לכן, זכותו של בעל הקניין בנכס לפנות דייר בר רשות, מעת שאין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון (ראה: תמ"ש 20670/01 ר.ש. נ' נ.י). יתרה מכך, לא הובאה בפני ראיה של בקשה לביטול פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם. לא זו אף זו, אלא שלפי סעיף 6(ב) להסכם, המבקש ויתר על טענותיו בעניין הדירה כנגד פטור מלא בעניין המזונות, לכן הוא אף קיבל תמורה בגין ויתור המשיבה למזונות או כנגד כל טענה כספית אחרת על ידה. יצוין, כי אין בסילוק יד בנכס, כדי לפגוע ביכולתו של הנתבע להגיש כל תביעה קניינית אחרת. ברור שבטענת חזקת השיתוף, גם לאחר חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג -1973, נפתח שער לבן זוג להוכיח כוונת שיתוף מיוחדת בנכס פלוני (ראה: ת"א (י-ם) 1595/96 מונטיליו נ' מונטיליו, דינים מחוזי לב(2) 680). 13.בית המשפט נדרש להכריע על סמך הראיות המונחות בפניו. כאשר אין כתב הגנה, אין בפני בית המשפט טענות קנייניות מטעמו של הנתבע ובפרט טענות חזקת שיתוף, עקב מעשים ו/או פעולות ו/או הסכמה בין הצדדים. טענות אלו ניתן להעלות במסגרת תובענה נפרדת. במתן פסק הדין בהעדר הגנה על בית המשפט לבחון את הראיות בחלקן או במלואן בתמיכת התובענה (ר' תקנה 97 (א) ו-102 לתקנות). לעומת זאת, אין בית המשפט נדרש לחקור את התובעת במחשבה תחילה של כל הטענות שניתן להעלות על ידי הנתבע. אין בית המשפט נדרש לעמוד כסנגורו של הנתבע. די למתן פסק הדין עם הוכחת העובדות הנטענות (ראה: גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שמינית 2005, עמוד 310). 14.הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מאי המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה. 15.בענייננו, המחדל באי התייצבותו של הנתבע אינו נובע מאי המצאה כדין. לפיכך, אין למבקש עילת ביטול בשל פגם שנפל בהליך. פסק הדין שניתן בשל אי התייצבות בדין ניתן, כפסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיכאלי (טרם פורסם). ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 - יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1) 835-836 אשר קבע שם לאמור: "מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה...". וכן דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 - ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמור: "כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון. במצב דברים בו מתבקש בית המשפט לבטל החלטה/פסק דין שניתן באין התייצבות, כאשר הנתבע הוזמן כדין אך לא הופיע, נתון הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט, ובבואו להפעיל שיקול דעת זה, בודק בית המשפט ושוקל לא רק את סיבת היעדרותו של הנתבע מהדיון, אלא גם ובעיקר את סיכויי ההצלחה של הנתבע אם יבוטל פסק הדין. ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות. (ראה לעניין זה רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק - על,2001(1) בעמ' 1121). ברוח זו ציין גם כב' המשנה לנשיא (בתוארו דאז), השופט (בדימוס) ש' לוין, בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית, ירושלים, התשנ"ט בעמודים 203 ו- 204 כי: "משהפכה כיום זכות הגישה למערכת השיפוטית לעניין חוקתי, יש לבחון את שיקול דעתו של בית המשפט בסוגיה שלפנינו גם מהבחינה הזו... מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק...". במקרה דנן, הנתבע טרם הגיש כתב הגנה בעניינו בתובענה שנפתחה ביום 7.8.06 ולא התייצב לדיון אליו זומן כדין ואשר התקיים ביום 7.12.06. 16.אין בתירוץ של הנתבע כדי לפטור אותו מאי הגשת כתב הגנה. 17.כבוד השופט (בדימוס) ד"ר שלמה לוין, בספרו תורת פרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד תשנ"ט-1999 בסעיף 77 מציין שעילת ביטול פס"ד אשר ניתן במעמד צד אחד מותנה בין היתר: "אם מתברר בדיעבד, בין לפי הנתונים שהיו קיימים בעת מתן פסק הדין ובין לפי הנתונים אשר התבררו לאחר מכן, כי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להתגונן כי אז, כרגיל, על בית המשפט לבטל את פסק הדין". 18.בעניין דנן, בית המשפט עיין בכתב התביעה, שמע את הטיעונים מצד ב"כ המשיבה ונתן את פסק הדין. גם לאחר עיון בסיכומים שהוגשו מטעמם של שני הצדדים, אין כדי לקבוע שנמנעה מהנתבע הזדמנות הוגנת כדי להעלות טענותיו בפני מותב זה, והדברים אמורים בנסיבות דאז ושל היום. 19.שקלתי את הסיבה לאי התייצבות הנתבע ולא מצאתי ממש בטענותיו. המבקש לא הצליח להרים את נטל הראיה הרובץ עליו. כמו כן, יש לבחון את סיכויי הצלחתו של הנתבע המבקש לבטל את פסק הדין. אילו השתכנעתי שלא הנתבע חתם על אישור המסירה. אולם, כפי שיוער להלן, יש בעצם הקביעה שאין להאמין למבקש בעניין אישור המסירה כדי להשליך על אמינות יתר טענותיו. עדותה של פקידת משרדו של בא כוח התובעת אשר ביצעה את המסירה נאמנה עלי. הנתבע לא הביא ראיה ולא הציע מינוי מומחה לבדיקת החתימה. כאמור, יש להשלכה הנ"ל כדי לפגוע בסיכויי הצלחת הגנתו של הנתבע. (ראה י' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שמינית ע' 44-341). על פניו דין הבקשה להידחות. 20.בסיכומו של דבר, טענות הנתבע מבוססות באמון שיש לתת לעדותו. אילו היה מתרץ אחת מהן בדרך הלא גורפת של "שכח" "לא הבין" וכו' היה ניתן להגמיש את השיקולים לביטול פסק הדין. אולם, כאשר אדם מתכחש למעשיו (במקרה דנן, לחתימתו) לא נראה, כי ניתן להיעתר לבקשה המבוססת על טענות משפטיות ועובדתיות הסותרות את כתב התביעה. הנתבע לא סיפק חוות דעת גרפולוג בתמיכת טענותיו, דבר שאומר דרשני הנטען על ידי הנתבע לא עולה מכתב התביעה. 21.אשר על כן, דין הבקשה להידחות. אך, יחד עם זאת יצוין, כי בניגוד לנטען בסיכומיה של המשיבה, המבקש לא נשאל בעניין בדיקת פוליגרף ואף אם נשאל, שאלה זו פסולה מעיקרה משום היותה שאלה מכשילה, כאשר בדיקת פוליגרף אינה קבילה בהעדר הסכמה ובהעלאתה בעת הדיון. אף אם קיימת הסכמה, קבילותה עדיין כפופה לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה: י' קדמי, על הראיות (חלק שני, תשס"ד-2003), עמ' 1119). 22.מטעמי צדק בלבד ונוכח שנות נישואיהם של הצדדים, שבהן התגוררו בדירה, הנני מתנה את ביטול פסק הדין בהפקדת 10,000 ₪ בקופת בית המשפט ובהצהרת המבקש על כך שמוותר על סעיף 6(ב) להסכם הגירושין כמו גם על טענות התיישנות אם חלה. אני מחייב את הנתבע לשלם הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 22.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביטול פסק דין