בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בתיק זה, בשל אי-הגשת תגובה לבקשה לדחייה על הסף, כאמור בהחלטת כב' הרשם עידו כפכפי מיום 30/12/2011. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים, על נספחיהם, בבקשה לביטול, בתגובה ובתשובה, בחקירת המצהירים בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף לתשלום הוצאות למשיבה. ההלכה בעניין ביטול פסק דין לפי שיקול דעתו של בית המשפט סוכמה בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה תשיעית) בעמ' 355: "כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים: סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן; סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל התשובה לשאלה השנייה חשובה יותר. אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול).... אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות בגין הנזק והטירחה המיותרים שנגרמו לו ע"י הפיגור, וכאשר מגלה הנתבע-המבקש סיכויי הצלחה - יש להיענות לבקשה.". (ההדגשה שלי - י.ב.). בענייננו, טען ב"כ המבקשות כי מחדלו להגשת תגובה לבקשה לדחייה על הסף נובע מבעיות רפואיות אישיות וכי הוא יוכל, אם יתבקש, להגיש מסמכים רפואיים בעניין זה. דעתי אינה נוחה מאופן טיעון זה וממידת הפירוט המועטה בו. על הפונה לסעד של ביטול פסק דין מחמת שיקול דעתו של בית המשפט לפרט את הסיבה למחדלו, פירוט בהיר וברור, ואין הוא צריך "להמתין" לבקשה מן הצד שכנגד על מנת להציג מסמכים. כמו כן, עליו להיכנס לפרטים רלוונטים כגון: מועדי מחלתו, מועדי הטיפול בה, אופן השפעתה על אפשרות תפקודו וכיוצא בזה. ברם, מאחר שההלכה היא ששיקול סיכויי ההצלחה הינו השיקול המשמעותי מבין השניים, הגעתי למסקנה כי, למרות העדר הפירוט, יש לבטל את פסק הדין. שוכנעתי, לאחר ששמעתי את המצהירות בפני ואת סיכומי ב"כ הצדדים, כי אין כל וודאות שקיימת זהות בעילות התביעה בין הליך זה וההליך שהתקיים בעבר בין הצדדים. טענות המבקשות לפיהן התביעה נשענת על נזקים שנגרמו בגין נזילה שהתרחשה במועד המאוחר למתן פסק הדין בהליך הקודם בין הצדדים לא נסתרו בשלב זה, והמשיבה עצמה אף לא העידה במפורש כי אינו נכונות. ההלכה היא כי "הנחייה כללית, שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה" (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה חמישית, 1999) בעמ' 134). עוד נקבע כי: "המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, ולהשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו " (הש ד' לוין בע"א 335/78 יוסף שאלתיאל ואח' נגד אריה שני ואח', פד"י לו' (2) עמ' 151, בעמ' 155-156). בענייננו, קבלת טענת המשיבה כי הנזקים הנטענים בכתב התביעה מקורם באותה נזילה שכבר נידונה ונפסק בגינה פיצוי בהליך קודם, מצריכה, לטעמי, בירור עובדתי וחקירת מומחי הצדדים, ואינה מתאימה להיעשות כבר בשלב ראשוני של ההתדיינות. ניתן לשפות את המשיבה על מחדלי המבקשות בפסיקת הוצאות, אך יש ליתן להן את יומן בבית המשפט, שהרי אם תוכחנה העובדות והטענות העולות מתביעתן, לא ניתן לומר שבשום פנים ואופן לא יזכו בתביעתן. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 30/12/2011 והפסיקתא שנחתמה בעקבותיו. המבקשות תשלמנה למשיבה, ביחד ולחוד, את הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪. ב"כ המשיבה יבהיר בתוך 7 ימים מיום קבלת החלטתי זו, האם עומד הוא על קיום דיון במעמד הצדדים, לגופה של הבקשה לדחייה על הסף, שאז תנותב היא לשמיעה בפני שופט. ביטול פסק דין