1. התובע רכש מהנתבעים, על פי חוזה מיום 29/05/98 (להלן - החוזה), דירה בת 5 חדרים ברח' יפה רום 421/1 וכן מחסן בתמורה לסך בש"ח השווה ל-250,000$. המחסן אינו ממוקם בבנין בו מצויה הדירה, אלא בבנין סמוך. לפי החוזה, התחייבו הנתבעים לרשום את הדירה, שלפי ההגדרה בחוזה כללה את המחסן, על שם התובע לא יאוחר מיום 11.8.98. לנוכח בעיות בענין רישום המחסן, הסכימו הצדדים בנספח לחוזה (להלן - הנספח לחוזה) כי היה ולא תירשמנה הזכויות במחסן על שם התובע עד ליום 31/12/99, תעמוד לו הזכות לבטל את רכישת המחסן בהודעה בכתב שתישלח לנתבעים, ובמקרה זה יהיה על הנתבעים לשלם לתובע סך השווה ל-10,000$ תוך 45 יום ממועד משלוח ההודעה. 2. בתביעה דנן תובע התובע את הסך הנ"ל של 10,000$ לפי הנספח לחוזה, זאת לאחר שהתובע שלח לנתבעים ביום 12/04/00 הודעה על ביטול רכישת המחסן לנוכח אי-רישום הזכויות במחסן על שמו. 3. אינני מקבל את טענת הנתבעים כי התובע לא הוכיח את תביעתו עקב אי-הגשת החוזה והנספח לחוזה כראיה. החוזה וההנספח לחוזה צורפו לכתב התביעה, וצודק ב"כ התובע כי לא היה הכרח להגישם כראיה משהם ותוכנם לא הוכחשו. 4. לגופו של ענין טענו הנתבעים כי הודעת התובע על ביטול רכישת המחסן לא ניתנה תוך זמן סביר ואינה מלמדת על כוונתו לבטל את רכישת המחסן, ומכל מקום ההודעה האמורה בוטלה בהתנהגותו של התובע, אשר לימדה כי בפועל לא התייחס אל רכישת המחסן כמבוטלת. לחילופין, טענו הנתבעים כי יש לקזז מתביעתו של התובע סכומים שקיבל מהשכרת המחסן או דמי שימוש ראויים בגין המחסן וכן חובות ארנונה החלים על המחסן, כל זאת מאחר וטרם החזיר את החזקה בו. 5. בנספח לחוזה, לא נקבע מועד למתן הודעת התובע על ביטוח רכישת המחסן. ברור כי המועד אינו לפני יום 31/12/99, שכן אי-רישום הזכויות במחסן עד למועד זה היווה תנאי (התנאי היחיד) לביטול רכישת המחסן. משלא נקבע מועד לשימוש התובע בזכותו לביטול רכישת המחסן, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי היה עליו לעשות כן תוך זמן סביר מחלוף המועד לרישום הזכוית במחסן על שמו (השווה סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 וסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970). ההודעה נמסרה שלושה חודשים וחצי לאחר המועד האמור. בבחינת הזמן הסביר לעשיית פעולה מסיומת יש להביא בחשבון את מהות הפעולה שבה מדובר ואת נסיבות המקרה. במקרה דנן עסקינן בביטול התקשרות בענין רכישת המחסן כתוצאה מאי-רישום הזכויות בו על שם התובע. בשים לב למהות הפעולה ולנסיבות המקרה, אני מוצא כי ההודעה על ביטול רכישת המחסן ניתנה תוך זמן סביר מחלוף המועד שנקבע לרישום הזכויות במחסן על שם התובע. 6. אינני מקבל את טענת הנתבעים כי ההודעה שנמסרה (הודעת עו"ד ליאורה גוברין, בשם התובע, מיום 12/04/00- נספח G לתצהיר עדות ראשית של התובע - להלן - תצהיר התובע) אינה מלמדת על כוונת התובע לבטל את רכישת המחסן. אין צורך להכביר במילים בענין זה, ודי לעיין בהודעה כדי להיווכח כי אין ממש בטענה. שאלה אחרת היא האם היתה ההודעה "מהפה אל החוצה" באופן שהתנהגותו של התובע לא התיישבה עם ההודעה האמורה ופגמה בתוקפה או הביאה לביטולה. שאלה זו תיבחן בהמשך. 7. התנהגות התובע, אשר, לטענת הנתבעים, פגמה בתוקף ההודעה על ביטול רכישת המחסן, היא אי-החזרת החזקה במחסן, השכרתו וקבלת דמי שכירות בגינו. 8. לטענת התובע, מעולם לא קיבל בפועל את החזקה הממשית במחסן לידיו, כך שלא היה צורך בהחזרת החזקה בו לידי הנתבעים, וכן לא השכיר את המחסן ולא קיבל דמי שכירות בגינו. 9. כאן המקום לציין כי בד בבד עם חתימת החוזה (למכירת הדירה) נחתם חוזה שכירות לפיו שכר הנתבע 2 את הדירה מהתובע לתקופה שמיום 01/07/98 (מועד מסירת החזקה בדירה לתובע על פי חוזה המכר) ועד ליום 31/12/99 (ראה חוזה שכירות - נספח A לתצהיר התובע) (להלן - חוזה השכירות הראשון), ואין מחלוקת כי השכירות הוארכה בשנה נוספת (עד ליום 31/12/00) בחודש דצמבר 1999 (ראה מוצג נ/2 - להלן - חוזה השכירות השני) (אם כי קיימת מחלוקת אם השוכר בשנה הנוספת היה הנתבע 2 עצמו או חברת משה סלע בע"מ, חברה בשליטת הנתבעים או מי מהם - ראה פרוטוקול דיון עמ' 17 שורות 15-23, וכן עמ' 21 שורה 26 עד עמ' 22 שורה 8, ויצוין כי איש מהצדדים לא הגיש עותק מקורי של החוזה האמור), ובהמשך - לתקופה נוספת (עד לנובמבר 2001) (ראה עדות התובע בשורות 11-14 בעמ' 22 לפרוטוקול). המחסן היווה חלק מהמושכר (ראה את ההגדרה של "דירה" בפסקה הראשונה במבוא לחוזה השכירות הראשון ולחוזה השכירות השני). 10. אציין כי אין בעיני חשיבות לשאלה אם בשלב מסוים חברת משה סלע בע"מ דווקא, ולא הנתבע 2 עצמו, היא היא אשר שכרה את הדירה, שכן המדובר בחברה שבשליטה ו/או בבעלות של הנתבעים או מי מהם. 11. לנוכח השכרת הדירה על ידי הנתבע 2 לפי חוזה השכירות הראשון, מסירת החזקה במסגרת החוזה (המכר) לא היתה אלא מעשה סמלי של מסירת מפתחות. החזקה הממשית בדירה נתקבלה על ידי התובע בחודש נובמבר 2001 בתום תקופת השכירות האחרונה. 12. לפי עדותו של התובע, הוא לא קיבל את החזקה במחסן בתום תקופת השכירות והחזקה בו נותרה בידי הנתבעים (ראה סעיף 9 לתצהיר התובע וכן שורות 14-15 בעמ' 21 לפרוטוקול הדיון). מעדות התובע עלה כי בפועל גם לא קיבל מפתח למחסן בעת מסירת החזקה הסמלית, אשר בוצעה במועד מסירת החזקה לפי החוזה (המכר), שהוא מועד תחילת השכירות (סעיף 11 לתצהיר התובע) (אף שהדבר, כפי הנראה, לא היה מכוון - ראה עמ' 15 שורה 24 לפרוטוקול עד עמ' 16 שורה 23). כן עלה מעדותו של התובע כי לא קיבל מפתח למחסן בתום תקופת השכירות (סעיפים 9 ו-10 לתצהיר התובע). אין כל עדות נגדית לפיה נמסר לתובע מפתח למחסן בתום תקופת השכירות. מי שטיפל בפועל בהחזרת החזקה בדירה לידי התובע הוא עד ההגנה, מר עמית לויאן (להלן - לויאן), אשר עבד באותה תקופה בשירותו של הנתבע 2, וכל אשר ניתן לומר, על בסיס עדותו, הוא כי הושאר מפתח למחסן עבור התובע אצל המזכירה במשרדי סלעד בע"מ, חברה אחרת שבשליטתו או בבעלותו של הנתבע 2. לויאן אף ציין בחקירתו הנגדית כי התובע גם לא דרש את המחסן (שורה 23 בעמ' 23 לפרוטוקול). אמנם ביקש לויאן, לאחר הרהור מסוים, למתן את הדברים האמורים בציינו "זה לא שהוא דרש את המחסן בכלל, אלא שהוא לא דרש בלחץ" (שורות 23-24 בעמ' 23 לפרוטוקול). אולם, בעיני עדיפים הדברים שאמר באופן אינסטנקטיבי, ובטרם ניסה למתן את משמעותם, לאחר הרהור, מה גם שדברים אלה (כי לא דרש את המחסן) מתיישבים עם הדברים שנאמרו בהמשך עדותו של לויאן לפיו "רדף" אחרי התובע על מנת להחזיר לו את המפתחות למחסן (שורות 1-3 בעמ' 24 לפרוטוקול). גם הנתבע 2 העיד כי בתום תקופת השכירות, היה התובע צריך לקחת את המפתחות למחסן מהמשרד (שורות 26-29 בעמ' 34 לפרוטוקול). כנגד עדות התובע כי מעולם לא קיבל מפתח למחסן, לא בעת מסירת החזקה הסמלית בדירה ולא בתום תקופת השכירות, עומדת עדות הנתבע 2 לפיה בעת שהתובע שיפץ את הדירה, לאחר פינויה בתום תקופת השכירות, אחסן במחסן את הציוד שהיה בדירה ואת זאת יודע כי היה עם התובע במחסן (שורות 30-31 בעמ' 35 לפרוטוקול). אני מעדיף את עדותו של התובע על פני עדותו של הנתבע 2. בעוד שהתובע הותיר רושם מהימן, ההתרשמות מעדות הנתבע 2 היתה כי עדותו מגמתית. מלבד ההתרשמות הכללית בענין זה, יצוין כי העדות האמורה של הנתבע 2, בדבר אחסון חפצים במחסן על ידי התובע, היתה עדות כבושה, אשר עלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית ואשר לא היה לה כל זכר, לא רק בתצהיר הנתבע 2 שתמך בבקשת הרשות להתגונן, אלא גם בתצהיר עדות הראשית שלו. כמו כן, אף שקשה לטעות בענין קרדינלי ובסיסי של גובה תקרת המחסן, אנו מוצאים בתצהיר עדות הראשית של הנתבע 2 (סעיף 9) התייחסות מודגשת ("והעיקר") ומפורשת לכך כי למחסן תקרה גבוהה (זאת בנסיון להצביע על מעלות המחסן בהקשר של שיעור דמי השכירות שבהם ניתן להשכירו). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד הנתבע 2 כי גובה תקרת המחסן "נמוך מגובה רגיל" (שורות 25-28 בעמ' 33 לפרוטוקול הדיון). 13. לאור האמור, אני קובע כי התובע מעולם לא קיבל מפתח למחסן, לא בעת מסירת החזקה הסמלית בדירה שבוצעה בשנת 1998 (אף שנראה כי הדבר לא היה מכוון), ולא בתום תקופת השכירות בחודש נובמבר 2001, ולא בכל מועד אחר. אמנם הושאר לתובע מפתח למחסן אצל המזכירה במשרד של אחת מחברות הנתבע 2, לאחר תום תקופת השכירות, אך התובע לא בא לקבל את המפתח. המסקנה מהאמור היא כי בפועל לא נמסרה מעולם חזקה ממשית במחסן לתובע, אם כי הנתבעים, מבחינתם, היו מוכנים למסור חזקה כאמור בתום תקופת השכירות. 14. בחינת תוקף הודעת הביטול של רכישת המחסן על בסיס התנהגות, או בחינת ויתור בהתנהגות על הודעת הביטול האמורה, צריכה להיעשות בזיקה אל התנהגותו של התובע דווקא, ולא בזיקה או התנהגות הנתבעים או מי מהם. התובע הוא אשר מסר את הודעת הביטול והוא הוא זה אשר צריך לוותר על הודעת הביטול שמסר (או התנהגותו שלו היא זו אשר צריכה ללמד על כך כי הודעת הביטול היתה "מהפה אל החוץ" וכי לא התכוון באמת לבטל את רכישת המחסן). לנוכח האמור, אין משמעות לנכונות הנתבעים למסור לתובע את החזקה במחסן בתום תקופת השכירות, ומה שקובע הוא התנהגות התובע, שנמנע מלקבל את החזקה. 15. מאחר והתובע לא קיבל את החזקה במחסן בתום תקופת השכירות, ממילא לא השכירו לאחר ואף לא יכל להשכירו לאחר. אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבעים כי יש להסיק מאי-הגשת חלק מחוזי השכירות, שלפיהם השכיר התובע את הדירה לאחרים לאחר תום תקופת השכירות לנתבע 2 או לחברה בשליטתו (לאחר קבלת החזקה בדירה, פיצל התובע את הדירה לשתי יחידות והוגשו חוזי השכירות רק ביחס לאחת מהיחידות האמורות - יחידה בת 4 חדרים - ואלה לא כללו את המחסן כחלק מהמושכר), כי בחוזי השכירות לגבי היחידה האחרת נכלל המחסן כחלק מהמושכר, וזאת משני טעמים מצטברים. הטעם האחד הוא כי מהימנה עלי עדותו של התובע כי מעולם לא קיבל מפתחות למחסן ולא השכיר את המחסן לאחר תום תקופת השכירות לנתבע 2 או לחברה בשליטתו. הטעם השני הוא כי ב"כ התובע דווקא ביקשה להגיש את חוזי השכירות (וב"כ הנתבעים הוא אשר התנגד לכך), והיא חזרה בה מבקשתה להגשת החוזים רק לאחר שהובהר כי הגשת החוזים תהא כרוכה בדחיית ישיבת ההוכחות (ראה עמ' 13-14 לפרוטוקול הדיון). 16. אף שהמחסן היווה חלק מהמושכר שהושכר לנתבע 2 או לחברה בבעלותו, אינני מוצא כי יש בכך כדי לפגום בתוקף הודעת הביטול על רכישת המחסן או כדי ללמד על ויתור התובע על הודעתו בדבר ביטול רכישת המחסן. אף שהמחסן היווה חלק מהמושכר, הוא לא היה העיקר, אלא הדירה עצמה, בה גרו עובדים זרים הקשורים לעיסוק חברות של הנתבע 2, ובעת ההשכרה הראשונית (בטרם מתן הודעת הביטול) היה התובע רשאי להשכיר גם את המחסן (ראה את הפסקה השניה לנספח לחוזה (המכר)). כמו כן, אין כל ראיה כי נערך מסמך בכתב לענין ההשכרה לאחר מתן הודעת הביטול על רכישת המחסן בחודש אפריל 2000. מוצג נ/2, אשר עניינו הארכת השכירות לתקופה שמיום 01/01/00 ועד ליום 31/12/00 נחתם בחודש דצמבר 1999 (לפני מתן הודעת הביטול על רכישת המחסן), ואף שידוע כי השכירות נמשכה עד לחודש נובמבר 2001, אין כל ראיה כי נחתם מסמך נוסף בקשר לכך לאחר מוצג נ/2. העובדה שהשכירות הסתיימה בחודש נובמבר 2001, ואילו סביר להניח כי אם היו חותמים בחודש דצמבר 2000 או ינואר 2001 על הארכה מסודרת של תקופת השכירות, כי אז היו מסכימים על תקופה של שנה, כפי שהיה בחוזה נ/2, דווקא תומכת בכך כי לא נערך חוזה בכתב לענין הארכת תקופת השכירות מעבר ליום 31/12/00. לנוכח העובדה כי המחסן טפל לדירה, כי התובע לא ייחס לו חשיבות במסגרת השכירות (שורות 10-14 בעמ' 17 לפרוטוקול), וכי כפי הנראה לא נערך, לאחר מתן ההודעה על ביטול רכישת המחסן, כל מסמך בכתב בענין הארכת תקופת השכירות (לו נערך מסמך כאמור, הדבר היה עשוי להסב את תשומת לב התובע לכך שהמושכר כולל את המחסן ולגרום לו לנקוט צעדים מתאימים בענין אי-הכללת המחסן במושכר), אני מוצא כי אין באי-הוצאת המחסן מכלל המושכר שהושכר לנתבע 2, או לחברה בבעלותו, עד נובמבר 2001, וכן בקבלת דמי שכירות למושכר הכולל את המחסן, כדי לפגום בתוקף ההודעה על ביטול רכישת המחסן או כדי להוות התנהגות המבטלת את ההודעה האמורה, קל וחומר, כשמנגד עמדה מניעת התובע מלקבל את החזקה במחסן בתום תקופת השכירות. השאלה - האם על התובע להחזיר לנתבעים חלק יחסי מדמי השכירות לתקופה שממועד מתן ההודעה על ביטול רכישת המחסן ועד לתום תקופת ההשכרה לנתבע 2 או לחברה בבעלותו, שכן בפועל נכלל המחסן במושכר בתקופה האמורה ושולמו דמי שכירות בגינו? - היא שאלה אחרת, אליה עוד נגיע בהמשך. 17. מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי גם לאחר מתן ההודעה על ביטול רכישת המחסן, התקיימו שיחות בין התובע לבין הנתבע 2 בעינן רישום המחסן (ראה בפרוטוקול הדיון: שורות 7-11 בעמ' 19; שורות 1-2 בעמ' 20; ושורות 13-18 בעמ' 20). שקלתי אם הדבר פוגם בתוקף ההודעה על ביטול רכישת המחסן או גורם לביטול ההודעה האמורה. אולם, לנוכח דברים נוספים שנאמרו על ידי התובע בחקירתו הנגדית (שורה 12 בעמ' 21 לפרוטוקול וכן שורות 17-18 באותו עמוד) בצירוף העובדה כי התובע נמנע מלקבל את החזקה במחסן בתום תקופת השכירות לנתבע 2 או לחברה בבעלותו, וגם לא קיבל את החזקה בו בכל מועד אחר, אני מגיע למסקנה כי משמעות הדברים, אליהם הפניתי בתחילת פסקה זו, אינה חזרה מההודעה על ביטול רכישת המחסן, אלא נכונות להסכים לביטול ההודעה אם יושלם רישום הזכויות במחסן על שם התובע, דבר שלא קרה. 18. לנוכח הממצאים, לפיהם התובע מעולם לא קיבל מפתח למחסן ולא קיבל את החזקה בו בתום תקופת השכירות לנתבע 2 או לחברה בבעלותו, נופלות טענות הקיזוז שהעלו הנתבעים בנוגע לדמי שכירות או דמי שימוש ראויים לתקופה שמתום תקופת השכירות לנתבע 2 או לחברה בבעלותו. 19. אולם, יש לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעים, ככל שהיא נוגעת לדמי שכירות בגין המחסן לתקופה שממועד מתן ההודעה על ביטול רכישת המחסן ועד לתום תקופת השכירות בחודש נובמבר 2001. אף שלא קיבלתי, מהטעמים שהובהרו לעיל, כי עצם קבלת דמי השכירות מהווה ביטול של הודעת הביטול או פוגמת בתוקפה, בוודאי כי אין התובע זכאי לקבל דמי שכירות בגין המחסן עבור התקופה שלאחר מתן הודעת הביטול. אי לכך, יש לזקוף חלק יחסי מדמי השכירות ששולמו בפועל בגין התקופה האמורה על חשבון השכרת המחסן, ויש לזכות את הנתבעים בסכום זה. אינני מקבל את טענת התובע כי, מאחר והמחסן היה טפל לדירה, לא שולמו בפועל דמי שכירות בגינו. דמי השכירות שולמו בגין המושכר בכללותו, אשר כלל הן את הדירה והן את המחסן. קביעת דמי השכירות למחסן לתקופה הרלבטנית צריכה להיעשות בזיקה אל סכום דמי השכירות הכוללים ששולמו בגין הדירה והמחסן (700$ לחודש - ראה נספח נ/2). אין להיזקק להערכת המתווך, מר רועי כהן, לענין שיעור דמי השכירות למחסן מאחר והערכתו אינה מתייחסת לתקופה הרלבנטית (אפריל 2000 עד נובמבר 2001) (הוא קיבל רשיון לתיווך במקרקעין רק בשנת 2005 - שורות 24-25 בעמ' 24 לפרוטוקול), והיא גם לא נגזרה מהסכום הכולל ששולם עבור הדירה והמחסן תוך גזירת החלק היחסי של דמי השכירות למחסן מתוך הסכום הכולל, מה גם שמתעורר סימן שאלה גדול (בלשון המעטה) בענין מהימנותו (וגם בענין אובייקטיביותו) לנוכח סתירה בנקודה מהותית שנתגלתה בעדותו (השווה הסיפא לסעיף 3 לתצהיר העדות הראשית שלו עם עדותו בעמ' 27 שורה 15 לפרוטוקול עד שורה 13 בעמ' 28, ובמיוחד עם הדברים בשורות 5-10 בעמ' 28). שטח הדירה (ללא המחסן) הוא 127 מ"ר (ראה נסח רישום - נספח ג' לכתב התביעה), ובהתחשב בשטח המחסן (10 מ"ר לטענת התובע וכ-20 מ"ר לטענת הנתבע 2), אני מוצא כי דמי השכירות למחסן, מתוך הסכום הכולל של דמי השכירות ששולמו עבור הדירה והמחסן ביחד, אינם עולים על 60$ לחודש. יוצא כי יש לקזז מתביעתו של התובע סך השווה ל-1,170$ (19.5 חודשים כפול 60$ לחודש). 20. על פי המפורט בכתב התביעה, התביעה בגין מלוא הסך של 10,000$ מסתכמת בסך 51,138 ₪, נכון למועד הגשתה ביום 22/12/04. לפיכך, החלק היחסי שנותר לאחר הקיזוז (סך השווה ל- 8,830$) מסתכם בסך 45,155 ₪, נכון לאותו מועד. 21. אין מקום לקבלת טענת הנתבעים בענין קיזוז חוב ארנונה בגין המחסן, מאחר ומחד לא קיבל התובע את החזקה במחסן לאחר תום תקופת השכירות לנתבע 2 או לחברה בבעלותו, ומאידך השוכר (הנתבע 2 או חברה שבבעלותו) הוא הוא אשר חייב בתשלום ארנונה בגין תקופת השכירות (ראה סעיף 6א לחוזה השכירות הראשון - נספח A לתצהיר התובע - שהמשיך לחול בשנת ההארכה הראשונה - ראה חוזה מוצג נ/2 - ויש לשער, בהעדר ראיה אחרת (ונטל ההוכחה בענין טענת הקיזוז רובץ לפתחם של הנתבעים), כי הוסיף לחול גם על הארכת השכירות לתקופה שמיום 01/01/01 ועד לתום תקופת השכירות בחודש נובמר 2001). 22. לאור כל האמור, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 45,155 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א - 1961 (להלן-"הפרשי הצמדה וריבית" ו- "החוק", לפי הענין) מיום הגשת התביעה (22.12.04) ועד היום. כן הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הוצאת כל הוצאה ועד היום. כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ (מבלי לגרוע מחיובי שכ"ט עו"ד שנקבעו בהחלטות אחרות בתיק). ביחס לתקופה שממועד פסק הדין ועד למועד תשלום מלוא הסכומים בפועל, יחול האמור בסעיף 5(ב) לחוק. ביטול עסקה (מקרקעין)מחסן