1. הנאשמת מואשמת בעבירה של אי מתן זכות קדימה לרכב שנכנס לצומת בניגוד לתקנה 64(ג) לת"ת וכן בעבירה לאחר תיקון כתב האישום, של נהיגה כשנוסעת ללא חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83(ב)(א) לת"ת. אירוע מיום 12.1.06, שעה 20:55 בצומת הרחובות הרש"ש יהושע בן נון ראש העין. 2. לאחר שבית המשפט בחן עדויות עדי התביעה, הנאשמת ועדת ההגנה מטעמה, מחליט בית המשפט לזכות הנאשמת מהעבירה בניגוד לתקנה 83 (ב) (א) לת"ת, שכן עדת תביעה 2 שרשמה שראתה את הנוסעת מאחור ללא חגורה, לא רשמה אם הדבר היה בנסיעה או בעמידה. 3. באשר לעבירה העיקרית של אי מתן זכות קדימה, בנושא זה העידו שני עדי תביעה. 4. עד תביעה 1 שרשם את הדו"ח ת/2, המזכר והתרשים, הבהיר שכאשר נהג בניידת, יחד עם עדת תביעה 2, כשהוא נוסע ברחוב יהושע בן נון ממערב למזרח, הבחין ברכב הנאשמת מסוג דייטסו טריוס, מגיע מרחוב הרש"ש, פונה ימינה לרח' יהושע בן נון בנסיעה רציפה ומהירה למרות שבכיוון נסיעתה התמרור ב36 וכל זאת במזג אויר גשום בגשם שוטף והיא נכנסה לנתיב בו נסעה הניידת וגרמה לו לבלום בלימת חירום בכדי להימנע ממפגש. 5. לאחר שבלם, סימן לנהגת לעמוד בצד תוך שמירת קשר עין רצוף עם רכבה, ולאחר מכן זיהה אותה עם רישיון נהיגה ותמונה כשברכב 2 נוסעות נוספות. רשם לה את הדו"ח ואת תגובתה: "אני האטתי והמשכתי לנסוע, ניפגש בבית משפט". הנהגת סירבה לחתום על ההזמנה לבית משפט, ת/1, ולכן הוא מסר לה ביד. 6. עד התביעה בחקירתו הנגדית הבהיר כי אכן רשם בטעות בדו"ח המקורי תמרור ב37 במקום ב36 (עמ' 1 שו' 12 לפרוט'), חזר על גרסתו כי נאלץ לבלום בלימת חירום בעקבות כניסת הנאשמת לצומת והבהיר כי נסע במהירות המותרת על פי חוק, 50 קמ"ש. לא הכחיש כי יתכן ועצר אותה במגרש חניה כ-150 מטר ממקום האירוע אך הכחיש כי לבלימה היה קשר לפס האטה בכיוון נסיעתו שכן הבלימה אירעה לאחר שעבר את אותו פס (עמ' 2, שו' 9 לפרוט'). וכן הסביר את הסקיצה שרשם על מנת לרענן את זכרונו לגבי האירוע. 7. עדת תביעה 2 שישבה ליד עד תביעה 1 רשמה את המזכר ת/2. הבהירה כי זיהתה את רכב הנאשמת מגיע מרח' הרש"ש תוך פניה ימינה לרחוב יהושע בן נון, בנסיעה רצופה ומהירה, גורם לחסימת נתיב נסיעתם וחייב את הנהג עד תביעה 1, לבלום בלימת חירום ולאחר מכן סימנו לרכב הנאשמת תוך שמירת קשר עין רצוף לעצור בצד ואז יצאה אליה, זיהתה את הנאשמת על-פי רישיון נהיגה ותמונה, וכן זיהתה ברכב 2 בנות נוספות כשהבחורה מאחורנית אינה חגורה בחגורת בטיחות. 8. בחקירתה הנגדית, חזרה עדת התביעה על גרסתה בחקירה ראשית והבהירה כי במקום היה בכיוון נסיעת הנאשמת תמרור ב36 אך לא רשמה זאת במזכר שלה, למרות שלטענתה ראתה זאת (עמ' 3, שו' 4). וכן הסבירה כי ראתה בחורה לא חגורה כשהאירה עם הפנס לתוך המכונית ועל פי הנוהלים נותנים דו"ח אחד. 9. הנאשמת בעדותה טענה שהתקרבה לצומת והאטה ולא זיהתה שום רכב, רק זיהתה אורות מרחוק וזאת בזמן גשם, פנתה ימינה לא הרגישה שהיתה בעיה, המשיכה לנסוע לכיוון ביתה שנמצא כ-150 מטר וכשהגיעה לחניה שמעה כריזה לעצור. 10. בהמשך עדותה כשראתה את האור של הרכב מאחור, יצאה אליה עדת תביעה 2 וביקשה ממנה רישיונות וטענה כלפיה שנאלצו לבלום בלימת חירום וכן כי לא נתנה זכות קדימה, אך לא אמרה דבר בקשר לחגורה כי הבחורה מאחורה היתה חגורה. 11. בהמשך היא סרבה לחתום על הדו"ח כי לא ידעה מה עשתה והבהירה כי היא מסרבת לקבל את הדו"ח ולאחר מכן קיבלה את ההזמנה לבית המשפט - ת/1. 12. בחקירתה הנגדית חזרה על גרסתה בחקירה ראשית והבהירה כי היא מכירה את מקום שכן היא גרה בראש העין, הבהירה שהבחינה בניידת רק בחניה של הבית כשראתה אותה מאחור (עמ' 4, שו' 9), אך הבחינה כשפנתה ימינה באורות מרחוק בצד שמאל (עמ' 4 שו' 12), לא שמה לב שהניידת בלמה משום שלטענתה היא כלל לא בלמה (עמ' 4, שו' 15-17) והבהירה בהמשך שלא יודעת למה השוטרים רשמו דו"ח שלא היה. וחזרה על גרסתה כי היא ושתי הנוסעות ברכב היו חגורות (עמ' 5 לפרוט'). 13. עדת ההגנה 2, אחותה של הנאשמת שישבה לידה בזמן האירוע, לא זכרה מה ראתה בצומת משום שלא הסתכלה לצדדים וזכרה רק שכשהגיעו לחניה שמעו סירנה ובהתחלה לא הבינה על מה עוצרים אותן, רק לאחר מכן שמעה את השוטרת אומרת שאחותה התפרצה לצומת ולא נתנה זכות קדימה ושחברתה מאחור ישבה לא חגורה. 14. בחקירתה הנגדית חזרה והבהירה שלא הסתכלה בצומת לצד שמאל ולא ראתה שמגיעה מכונית או אורות כי היא לא נהגה (עמ' 6 לפרוט'). 15. לאחר שבית המשפט שמע ובחן עדויות עדי התביעה, עדות הנאשמת ועדת ההגנה מטעמה, נותרה עדות עדי התביעה אמינה על בית המשפט לגבי העבירה של אי מתן זכות קדימה בניגוד לתקנה 64 (ג) לת"ת שכן שניהם מבהירים הן במזכרים ת/1 ו-ת/2 והן בעדותם בבית המשפט ותשובותיהם בחקירה נגדית, כי רכב הנאשמת נכנס אל הצומת ופנה ימינה תוך שהוא גורם לחסימת נתיב נסיעתם ומאלץ את עד תביעה 1 לבלום בלימת חירום. 16. גם הנאשמת בעדותה הבהירה שלפני שנכנסה לצומת ראתה אורות רכב מצד שמאל שלהערכתה היה רחוק, למרות שמדובר במזג אוויר גשום גם על פי גרסתה. 17. האפשרות שהעלתה הנאשמת כי עד תביעה 1 נאלץ לבלום בעקבות פס האטה המצוי במרחק של כ-50 מטר מהצומת נדחתה על ידי עד תביעה 1 בחקירתו הנגדית, שכן הבהיר שהבלימה התבצעה לאחר שעבר את אותו פס וכן חזר על גרסתו כמה פעמים כי נאלץ לבלום בעקבות חסימת נתיב נסיעתו על ידי רכב הנאשמת שנכנס כבר אל תוך הצומת. 18. גרסה זו קיבלה חיזוק גם מגרסתה המהימנה של עדת תביעה 2 שישבה ליד עד תביעה 1 וגם היא הבהירה שעד תביעה 1 נאלץ לבלום בעקבות כניסת רכב הנאשמת לתוך נתיב נסיעתם בצומת. 19. עדת ההגנה 2 כלל לא ראתה את האירוע בצומת שכן גם על פי גרסתה לא הסתכלה שמאלה ולכן בנושא זה עדותה אינה מהווה חיזוק לגרסת הנאשמת. 20. כאמור, עדת תביעה 2 לא רשמה בת/2 אם ראתה את הבחורה מאחור ללא חגורה בזמן שהרכב עמד או נסע ובנושא זה, באם האפשרות שהרכב עמד קיימת, לא בוצעה עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות המחייבת שהרכב יהיה בתנועה. 21. לאור כל האמור, עמדה התביעה בנטל ההוכחה במשפט פלילי והוכיחה במידה הנדרשת על פי עדות עדי התביעה האמינה על בית המשפט, כאמור לעיל, כי ביום ובשעת האירוע, נכנסה הנאשמת אל הצומת בלי לתת זכות קדימה לניידת המשטרתית שבה נהג עד תביעה 1 ביחד עם עדת תביעה 2, תוך שהיא גורמת לעד תביעה 1 לבלום על מנת להימנע מתאונה איתה. 22. אשר על כן, מחליט בית המשפט כאמור ברישא לזכות הנאשמת מעבירה בניגוד לתקנה 83(ב)(א) לת"ת ולממצוא הנאשמת אשמה ולהרשיעה בעבירה של אי מתן זכות קדימה בניגוד לתקנה 64(ג) לת"ת כאמור בכתב האישום שבפניי. גזר דין לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים לעונש, הרשעותיה הקודמות, ושקלתי נסיבותיה האישיות של הנאשמת וותק הנהיגה, הריני גוזר את העונשים כדלקמן: קנס כספי בסך 500 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתם. לתשלום תוך 60 יום. בנוסף פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי ל-2 שנים. זכות ערעור כחוק משפט תעבורהזכות קדימה