לפני ערעור על חומרת העונש שגזר בית משפט שלום נתניה על המערערים בת"מ60576/08 כבוד השופטת הבכירה אביבה טלמור מיום 2.1.2012. בפתח הדיון חזר בו בא כח המערערים מכל טיעוניו לענין ההרשעה. המערערים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בתיק, בבניית פרגולה מעץ בשטח של 30 מ"ר ללא היתר, בבניית שטח מקורה איסכורית בשטח של 60 מ"ר ללא היתר, בניית בית אריזה בשטח של 300 מטר ללא היתר, הגבהה ושינוי גג רעפים בבית מגורים קיים ללא היתר ובניית מחסן חקלאי בשטח של 1,000 מטר ללא היתר. כמו כן הורשעו בשימוש במקרקעין המפורטים לעיל ללא היתר. העונש שגזר בית משפט קמא על המערערים: צו הריסה למבני הפרגולה מעץ, השטח המקורה באיסכורית, בית האריזה והמחסן החקלאי שנדחה ל- 18 חודש ממועד גזר הדין שניתן ביום 2.1.12. צו התאמה לגג הרעפים אף הוא נדחה ל- 18 חודש כאמור בס"ק(1). הוצא צו איסור שימוש לגבי השימוש במבנים שפורטו בכתב האישום, נדחה ל- 18 חודש ממועד מתן גזר הדין. קנס על נאשם 1 75,000 ₪ שישולם ב- 20 תשלומים שווים ורצופים החל מה- 1.2.12 ובכל 1 לחודש. קנס בסך 75,000 ₪ על הנאשמת 2 שישולם ב- 20 תשלומים שווים, החל מה- 1.2.12 ובכל 1 לחודש. כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות ע"ס 50,000 ₪ לשנתיים להימנע מלעבור אותן עבירות או עבירה לפרק י' לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 לרבות עבירה שעניינה אי קיום צו בית משפט. ההתחייבויות תיכנסנה לתוקף בעבור 18 חודשים מיום מתן גזר הדין. בנימוקי הערעור ציין ב"כ המערערים כי בית משפט קמא החמיר בגובה הקנס שהוטל, בהיותו גבוה ומופרז ובהתעלם מעובדות שיש בהן כדי להפחית במידה ניכרת את חומרת העונש, ובטיעון זה מתייחס ב"כ המערערים להיות המערערים חקלאיים, מחזיקים בנכס מאז שנת 1978, בהיותם יורשים כאשר המשק עצמו היה נחלת ההורים המנוחים. למבנים הקיימים בשטח נטען כי אלו הוקמו לפני שנים רבות רבות. השימוש שנעשה במקום הוא שימוש חקלאי לא שימוש מסחרי אחר אלא חקלאי בלבד - גידול ענפים ירוקים כענפי קישוט לזרי פרחים. לא מדובר במבנה חדש או חדיש. לא מדובר בעברייני בניה הבונים שוב ושוב ללא היתר אלא מדובר במבנה קיים שניתן היה להגיש בגינו כתב אישום בעת שהוגש כתב אישום קודם כנגד המערערים אך משום מה לא יוחסה אז בכתב האישום עבירת בניית המחסן החקלאי. עוד נטען כי מדובר בבני זוג, משפחה אחת המתפרנסים מאותו עיסוק ואין צורך להחמיר עימם בהטלת קנס בגובה 150,000 ₪. ב"כ המערערים מפנה את בית המשפט לפסיקות אחרות שניתנו על ידי כב' השופטת טלמור בהם הקנס שהוטל היה פחות מזה שהוטל על מערערים אלה, כמו תיק פלילי 2662/04 בימ"ש שלום נתניה כשהאישום היה לגבי שטח מסחר שנבנה ללא היתר והשימוש שנעשה היה שימוש חורג בשטח של 2,439 מ"ר, העונש שנגזר 75,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים. בתיק עמק 600-10-08 בימ"ש שלום נתניה בגין שטח של 500 מ"ר בו מופעל עסק מסחרי הוטל קנס בסך 15,000 ₪. כמו כן הפנה לפסיקה נוספת של הגב' טלמור בהם העונשים שהוטלו נמוכים מעונש זה. הנאשמת 2 נכת צה"ל ב- 80%. ב"כ המשיבה מבקשת שלא להתערב בעונש שהוטל. לטעמה בית המשפט הקל עם המערערים לאור העובדה כי מדובר בבנייה ושימוש רחב היקף לאורך שנים. בית המשפט דחה ביצוע הצווים ל- 18 חודש ומאז גילוי העבירות ועד לכניסת הצווים לתוקף חלפו 5 וחצי שנים במהלכם ימשיכו המערערים לעשות שימוש ללא היתר לגבי כל המפורט בהרשעה. לגופו של עניין: למקרא גזר הדין עולה כי בית משפט קמא ניתח על פני 7 עמודים. טיעוני הצדדים לעונש, העובדה כי מאז הגשת כתב האישום ועד למועד טיעונים לעונש, לא הוגשו בקשות ותוכניות לוועדה להכשרת הבנייה. בית המשפט דוחה טענתם העקרונית של המערערים לעניין התעמרות הרשות כלפיהם ורואה בהם כמי שלא לקחו אחריות על מעשיהם. בית המשפט סוקר הליכים קודמים בעניין עבירות בניה ושימוש ללא היתר על ידי המערערים. מפנה לתיק פלילי 13/96 (מוצג נ//2) וכן תיק עמ"ק 5256/02 (הוצג נ/4 ונ/5) במסגרתם ניתנו פסקי דין ברורים נגד המערער 1 בעבירות זהות לעבירות נשוא ערעור זה. למערערים זכות לקיים הוכחות ולהעלות טענות הגנה כנגד כתב האישום אך משנדחים המערערים בערכאות בית משפט מינהלי אין מקום לחזור להעלות טענות באותו עניין פעם אחר פעם. אמירתו של בית משפט קמא בעמ' 59 לגזר הדין "קיומו של היתר בניה הוא שלב בלעדיו אין להתחיל הליך בניה וההיתר עצמו הוא דבר מוחשי שעל המבקש לבנות, לאחוז בו בידו טרם יניח את אבן הפינה". אין לקבל טענת ב"כ המערערים כי מדובר רק בשימוש חקלאי בשטח חקלאי במבנים ללא היתר. הקמת מבנה ללא היתר והשימוש בו הינה עבירת בניה, הינו דין עצמי שאין לתת לו יד. במקרה זה, ככל שעיינתי חזור ועיין בגזר דין ונימוקי בית משפט קמא לא מצאתי כי חרג בענישה זו משיקולי הענישה ומהפסיקה המתייחסת לתופעה הפסולה של בניה ללא היתר והוראת בית המשפט העליון הדווקנית להחמיר עם עברייני בניה. ראה רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית "אונו" פד"י נו(3) 49, וכן ע"פ 9178/85 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי נ' אבו-נימר פד"י מא(4) 29. לסיכום, מסקנתי הינה כי בית משפט קמא לא טעה בגזר הדין, אך יחד עם זאת ולפני ולפנים משורת הדין, רק לאור העובדה כי מדובר בזוג, בני משפחה אחת המנהלים משק בית משותף ומגדלים את ילדיהם הבוגרים, מצאתי להפחית בגובה הקנסלהעמידו על 67,500 ₪ לכל אחד מהמערערים. בניהקרקעותשימוש חקלאיחקלאותקרקע חקלאית