בניה על קרקע חקלאית כתב אישום

השאלה העומדת לדיון היא האם יש להיעתר לבקשות המבקשים ולהאריך למשיבים את המועד ב-24 חודשים לביצוע צווי ההריסה שהוצאו כנגדם. ההליכים הפליליים כנגד המבקשים: כל המבקשים מתגוררים בשכונת ג'ואריש ברמלה, וכולם ביצעו בעבר בניה ללא היתר. כנגד כל מבקשים הוגשו כתבי אישום בגין הבניה ללא היתר בבית משפט השלום ברמלה, כולם הורשעו בדין, ונגזר דינם. במסגרת גזרי הדין, ציווה בית המשפט על המבקשים להרוס את הבניה שבנו ללא היתר. וביתר פירוט: תיק עמק 70364/02 מד"י נ. יוסף מילאד (ב"ש 4929/03): ביום 9.6.02 הגישה המשיבה כנגד המבקש כתב אישום בגין בניה ללא היתר בשטח כולל של 108 מ"ר. ביום 26.6.03 הורשע המבקש ונגזר דינו, ובין היתר ציווה עליו בית המשפט להרוס את הבניה הנ"ל בתוך 12 חודשים. בסעיף 16 לבקשה ציין ב"כ המבקש כי המבקש בנה את ביתו על תוואי מתוכנן של כביש 431, ותוואי הכביש נקבע בתוכנית מיתאר שקיבלה תוקף לפני שהמבקש בנה את ביתו ללא היתר. תיק עמק 70363/02 מד"י נ. סעיד ג'רושי (ב"ש 4930/04): ביום 9.6.02 הגישה המשיבה כנגד המבקש כתב אישום בגין בניה ללא היתר בשטח כולל של 192 מ"ר. ביום20.10.03 הורשע המבקש ונגזר דינו, ובין היתר ציווה עליו בית המשפט להרוס את הבניה הנ"ל בתוך 6 חודשים. בסעיף 16 לבקשה ציין ב"כ המבקש כי המבקש בנה את ביתו על תוואי מתוכנן של כביש 431, ותוואי הכביש נקבע בתוכנית מיתאר שקיבלה תוקף לפני שהמבקש בנה את ביתו ללא היתר. תיק עמק 70365/02 מד"י נ. מוחמד אלג'רושי (ב"ש 4931/04): ביום 7.11.02 הגישה המשיבה כנגד המבקש כתב אישום בגין בניה ללא היתר בשטח כולל של 360 מ"ר. ביום 26.6.03 הורשע המבקש ונגזר דינו, ובין היתר ציווה עליו בית המשפט להרוס את הבניה הנ"ל בתוך 12 חודשים. בסעיף 16 לבקשה ציין ב"כ המבקש כי המבקש בנה את ביתו על תוואי מתוכנן של כביש 431, ותוואי הכביש נקבע בתוכנית מיתאר שקיבלה תוקף לפני שהמבקש בנה את ביתו ללא היתר. תיק עמק 70755/02 מד"י נ. איברהים אלג'רושי (ב"ש 4932/04): ביום 9.6.02 הגישה המשיבה כנגד המבקש כתב אישום בגין בניה ללא היתר בשטח כולל של 192 מ"ר. ביום 210.10.03 הורשע המבקש בדין, ובין היתר ציווה עליו בית המשפט להרוס את הבניה הנ"ל בתוך 6 חודשים. בסעיף 16 לבקשה ציין ב"כ המבקש כי המבקש בנה את ביתו על תוואי מתוכנן של כביש 431, ותוואי הכביש נקבע בתוכנית מיתאר שקיבלה תוקף לפני שהמבקש בנה את ביתו ללא היתר. תיק עמק 70366/02 מד"י נ. אחמד מילאד (ב"ש 4933/04): ביום 9.6.02 הגישה המשיבה כנגד המבקש כתב אישום בגין בניה ללא היתר בשטח כולל של 216 מ"ר. ביום26.6.03 הורשע המבקש ונגזר דינו, ובין היתר ציווה עליו בית המשפט להרוס את הבניה הנ"ל בתוך 12 חודשים. בסעיף 16 לבקשה ציין ב"כ המבקש כי המבקש בנה את ביתו על תוואי מתוכנן של כביש 431, ותוואי הכביש נקבע בתוכנית מיתאר שקיבלה תוקף לפני שהמבקש בנה את ביתו ללא היתר. טענות הצדדים: בקשות המבקשים ונימוקיהם: אי ביצוע צווי ההריסה: המועדים לביצוע צוו ההריסה חלפו, אך המבקשים לא קיימו את צווי ההריסה ולא הרסו את הבתים שבנו ללא היתר. המבקשים הגישו את בקשותיהם להאריך להם את המועד לביצוע צווי ההריסה, כאשר הנימוקים לבקשות אלו זהים בכל הבקשות. בהתאם להסכמת הצדדים, אוחד הדיון בכל הבקשות. פרוטוקול הדיון תוייק בתיק ב"ש 4931/04. טענות לענין ראשיתה של שכונת ג'ואריש: טוענים המבקשים כי ראשיתה של שכונת ג'ואריש הוא בשנות ה-50, כאשר מרבית המשפחות המרכיבות את דיירי השכונה פונו מכפר קטרה ששכן באזור גדרה, והועברו לכפר ג'ואריש. אוכלוסיית השכונה היא בדווית מוסלמית במקורה. את טענה עובדתית זו לא הוכיחו המבקשים, שכן לא צורף כל תצהיר להוכחת עובדות אלו. תכניות החלות על המקרקעין עליהם בנו המבקשים ללא היתר: המבקשים מציינים כי לגבי שכונת ג'ואריש קיימת תרשים שיכון ציבורי משנת 1995, שמספרו 3/57/21 (להלן-"תרש"צ"), אשר שיקף את המצב בשטח. בהתאם לכתבי האישום, המבקשים בנו את בתיהם ללא היתר בשנת 2002, כך שבתיהם אינם מופיעים בתרש"צ. המבקשים מציינים כי ועד שכונת ג'ואריש הגיש תכנית מיתאר שמספרה לה/1/292 שעיקרה הסטת כביש 431, על מנת שניתן יהיה להכשיר את הבניה של בתי המבקשים. לשם קידום התכנית ואישורה, מבקשים המבקשים להאריך את המועד של כניסת צווי ההריסה לתוקף ב-24 חודשים. המבקשים מסתכנים על סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1968, וכן על פסקי הדין ב-רע"פ 5086/97 בן-חור נ. עיריית תל אביב יפו, פד"י נ"א(4) 625, 645 וב-רע"פ 4357/01 סבן נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פד"י נ"ו (3) 49 ,59. תשובת המשיבה וטענותיה: ביום 20.10.04 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה בכתב. בתגובתה מציינת המשיבה כי המבקשים בנו את בתיהם לאחר שנערך התרש"צ, ובנו את בתיהם על קרקע המיועדת לסלילת כביש. כמו כן ציינה המשיבה שעיריית רמלה מתנגדת לתכנית לה/1/292 אותה מבקש וועד שכונת ג'ואריש לאשר, שכן לעירייה יש מדיניות פיתוח משלה. בהתאם לכך,אין כל סיכוי שהמבקשים יקבלו היתר בנייה לבניינים שבנו, ועל יש לדחות את בקשותיהם. הממצאים העובדתיים העולים מהעדויות: עדותו של מר אמגדי מטעם המבקשים: המבקשים הזמינו למתן עדות מטעמם את מר דוד אמגדי, אדריכל מחוז המרכז במינהל מקרקעי ישראל (להלן-"המינהל"). מדברי עד זה עולות העובדות כדלקמן: בשנת 2003 אושרה תכנית מתאר לעיר רמלה,שמספרה 170, אשר שטח התרש"צ כלול באותה תכנית; על מנת לאפשר הוצאת היתרי בניה יש להכין תכנית מיתאר מפורטת, וללא תכנית מפורטת, לא ניתן להוציא היתרי בניה; ניתן לשנות ייעודים של קרקע על ידי הגשת תכנית שמטרתה לשנות ייעודי קרקע שנקבעו בתכנית קודמת; אנשים שהציגו עצמן כוועד שכונת ג'ואריש קיימו ישיבה בקשר לתכנית המתקנת שהגישו, אך ראש עיריית רמלה התנגד לתכנית זו. אם וכאשר תתקדם התכנית של אנשי ג'ואריש, ותתקבל על דעת העירייה, גם המינהל יקבל אותה; לא ניתן לקבל היתרי בניה על מבנים המצויים על דרך. מר אמגדי נשאל כמה זמן לוקח לאשר תכנית מרגע התכנון ועד שהיא מקבלת את האישור הסופי, והוא השיב, שאם מדובר בתכנית שמיועדת לשנות קרקע חקלאית למגורים, זה קשה, אך יש תכניות שמטרתן לשנות ייועד אחד לייעוד אחר, והתקופה היא קצרה יותר, והזמן לאישור תכנית מעין זו הוא בין שנתיים ל-15 שנה. מר אמגדי סירב להתייחס בעדותו למצב התכנוני שחל על הקרקע עליה בנו המבקשים את בתיהם ללא היתר בטענה שאינו בקי בכך, ומעדיף שמהנדס העיר רמלה יעמוד על כך. עדותו של מר אהוד זקסינברג מטעם המשיבה: העד מטעם המשיבה, היה מהנדס העיר רמלה, אדריכל אהוד זקסינברג. מעדותו של מר זקסינברג עולות העובדות כדלקמן: המצב התכנוני עובד בשיטה של שכבות; ב-20 השנים האחרונות, המצב התכנוני במקום בו בנו המבקשים מורכב ממספר שכבות. קיימת תכנית לה/1/292 שקיבלה תוקף ביום 25.12.1983. לאחר מכן בא התרש"צ, שהוא בן חורג במגרת תכניות המתאר, שכן הוא משקף מצב קיים ולא מצב תכנוני. לאחר מכן יש תכנית מתאר שמספרה מח/170, אשר קבלה תוקף בשנת 2003. הבתים שבנו המבקשים נמצאים בשטח המסומן כשטח חקלאי. אנשי שכונת ג'ואריש הגישו בקשה לשנות את תכנית המתאר על ידי הגשת תכנית לה/1/292/ד', שעיקרה הכשרת הבניה הבלתי חוקית של המבקשים והסטת כביש 431 ממסלולו המתוכנן. את תכנית זו שלל ראש העיר, שכן יש לעיריית רמלה תכנון אחר לשטח; המבקשים הגישו את תכנית לה/1/292/ד' לוועדה המחוזית ביום 24.10.01. דיון ומסקנות: הסמכות להאריך את המועד ומסגרת השיקולים: סעיף 207 לחוק התכנון והבניה הסמיך את בית המשפט להאריך מועדים של צווי הריסה שניתנו, "אם ראה טעם לעשות כן". פסק הדין המנחה בענין הארכת מועדים הוא רע"פ 4357/01 סבן נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו" פד"י נ"ו(3) 49. שם נאמר על ידי בית המשפט העליון בעמ' 58-59,כדלקמן: "מעיקרו של דין מוסמך הוא בית-משפט ליתן לעבריין-בנייה ארכה לביצועו של צו הריסה, ובית-המשפט יפעיל את סמכותו - כך או אחרת - בהביאו במניין שיקוליו את אינטרס הפרט ואת אינטרס הכלל. ובלשונו של השופט אליעזר גולדברג ברע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נא(4) 645. 625 אף בחוק התכנון והבניה עצמו מצוי איזון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי. כך קובע סעיף 207 לחוק כי גם במקרה שבו נותן בית המשפט צו הריסה, רשאי הוא "לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן". משמע, שבית המשפט רשאי לעשות "איזון לשעה", בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט. תופעה תדירה היא שבית-משפט נותן ארכה לביצועו של צו הריסה מקום שעבריין-הבנייה יכול שיזכה בהיתר בנייה, ואולם לא רק כך ניתנת ארכה לעבריין-בנייה. אכן, מיגוון המקרים רב הוא. סמכותו זו של בית-המשפט זכתה להדגש-יתר בתיקון מס' 43, שעה שבית-המשפט זכה מפורשות בסמכות רב-פעמית לקבוע מועדים להריסת מיבנה עבריין, על יסוד הנחה שעניינו של המבקש ארכה יישקל מעת לעת על-פי מצב הדברים - מאזן האינטרסים, בלשוננו - שיהיה בעת הידון הבקשה למתן ארכה נוספת. יגעתי ולא נמצא לי טעם טוב לצמצם את סמכותו של בית-המשפט - אשר לא סוייגה בלשונו של החוק - לתקופה שלפני פקיעתה של התקופה שנקבעה קודם לכך לביצועו של צו ההריסה. 22. יתר-על-כן: צו הריסה כי יבוצע, יביא הביצוע לתוצאה שאינה הפיכה. מסקנה נדרשת מכאן היא, כי נכון וראוי לפרש את החוק על דרך הענקת שיקול דעת רחב ועמוק לבית-משפט, ולו כדי למנוע בנסיבות אלו ואחרות תוצאות קשות ובלתי צודקות. אם, למשל, יש סיכוי כי המיבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, מה צדק ומה טעם יש בפירוש המצמצם את סמכותו של בית-המשפט? וכי נאמר pereat mundus ,Fiat iustitia (ייעשה צדק וייחרב העולם)? או: Dura lex - sed lex (קשה הוא החוק, אך חוק הוא)? וכי נאמר, בלשוננו-שלנו: ייקוב הדין את ההר? מה טעם בכל אלה, אם נוכל לצרף את הטוב אל המועיל ונפרש את החוק על דרך ההרחבה? אכן, הנוהג עד-כה היה על דרך הפירוש המרחיב, ואנו לא נמצא לנו טעם טוב לסטות ממנו. 23. אכן כן: תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות. ואולם הקניית סמכות רחבה לבית-המשפט אין בה - כטענת המדינה - להוסיף למכה, והרי חזקה על בתי-המשפט כי ידעו להפעיל שיקול דעתם כראוי. בית-המשפט אמור ליתן ארכה לעבריין-בנייה "אם ראה טעם לעשות כן", וטעם פירושו "טעם טוב". ואם דעתה של המדינה לא תנוח מהחלטות הניתנות בבית-משפט השלום ביד רחבה, הדרך פתוחה לפניה להביא אותן החלטות לביקורת. אכן בהתאם לדברים אלו שיקול הדעת של בית המשפט הוא שיקול דעת רחב, כל עוד יש טעם טוב להארכת המועד. יחד עם זאת קבע, כב' השופט המר בע"פ (תל-אביב-יפו) ע"פ (תל-אביב-יפו) 71122/03 - בדר באבא ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לוד . תק-מח 2004(2), 5542 ,עמ' 5546, שכאשר מדובר בבנייה רחבת היקף על שטח המיועד לסלילת דרכים, אין להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה. ואומר כב' השופט המר כדלקמן: "אני מסכים לגישתו של בית משפט קמא, לפיה "בנסיבות העניין כאשר עסקינן בהקמת מבנים ללא היתר בגודל של כ-300 מ"ר כ"א על אדמת המינהל וכאשר ייעוד אותה קרקע היא לסלילת מסילת רכבת - הרי שזוהי סיבה מספקת כדי שביהמ"ש יראה כי מן הנכון לא לעשות כן, קרי להאריך את מועד הצו ... אי החוקיות הבולטת גוברת על השיקולים העומדים מנגד, וקמה חובה מוגדרת על רשויות התכנון לנקוט באמצעים לקיום החוק". ההכרעה בבקשת המבקשים: אין סיכוי למבקשים לקבל היתר בניה בתוך זמן קצר: בפס"ד סבן נאמר שאחד השיקולים להארכת המועד לביצוע הצו הוא האם יהיה ניתן לקבל בתוך זמן קצר היתר לבניה שנבנתה ללא היתר. מהעדויות שנשמעו בבית המשפט עולה כי למעשה תכנית המיתאר שבתוקף היא תכנית מח/170, אשר גם לפיה השטח בו מצויים הבתים שבנו המבקשים ללא היתר הוא שטח חקלאי. המבקשים בנו את המבנים ללא היתר כאשר הקרקע עליה בנו את המבנים היתה מיועדת לסלילת דרך 431. העיריה מתנגדת לתכנית שהגישו אנשי שכונת ג'ואריש לשינוי המצב תכנוני (תכנית לה/1/292/ד'), שכן היא נוגדת את תכניות העיריה לגבי שטח זה. תכנית השינויים של אנשי ג'ואריש הוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ביום 24.10.01. ב"כ המבקשים לא טרח להביא בפני בית המשפט מה עלה בגורל תכנית זו. אם לא הובאה כל ראיות בקשר לכך, אזי יש לצאת מנקודת הנחה שהתכנית לא נדונה כלל, או שהיא נדונה ונדחתה. בכל אופן, נראה לי שללא שינוי בעמדת העיריה אין כל סיכוי שתכנית השינויים של אנשי ג'ואריש תתקבל. בנוסף, מאחר ועל פי תכנית המתאר שבתוקף, המבנים שבנו המבקשים הם על קרקע חקלאית, על פי התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1968 יש לקבל את עמדת הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית. בהתאם לדברי אדריכל אמגדי, אם יש תכנית מוגשת בקשר לקרקע חקלאית, יעבור זמן רב ביותר עד שיוחלט בקשר לאותה תכנית, ואם מדובר בתכנית רגילה, מרגע התכנון ועד לקבלת התכנית חולף זמן שבין שנתיים לחמש עשרה שנה. במקרה שלפנינו מדובר על שינוי יעוד של קרקע שהיא קרקע חקלאית. המבקשים התעלמו לחלוטין מהצורך לקבל את עמדתה של הוועדה לשימור על קרקע חקלאית. לאור דברי מר אמגדי, ברורה התעלמות זו, שכן הזמן הרב שחולף עד לקבלת עמדת הוועדה שומט את הקרקע מתחת בקשת המבקשים. העובדה שתכנית לה/1/292/ד' הוגשה לוועדה המחוזית ביום 24.10.01 ועד היום אין כל מידע מה עלה בגורלה, מעידה כי אין כל סיכוי שתכנית זו תתקבל אי פעם. מכל האמור לעיל עולה כי אין סיכוי שהמבקשים יקבלו בטווח הזמן הנראה לעין היתר בניה למבנים שבנו. בניה על דרך: המבקשים בנו אל קרקע המיועדת לדרך מבנים בהיקפים נרחבים ביותר. סבור אני שדבריו של כב' המר בע"פ (ת"א) 71122/03 הנ"ל שהיקף הבניה ומיקום הבניה אינו מצדיק את הארכת המועד לכניסת צוו ההריסה לתוקף, יפים גם לענייננו. בנוסף, הצדדים התעלמו גם מהשאלה של עלות הסטת הכביש ממסלולו המתוכנן. ידוע הדבר שעלות סלילת כביש היא גבוהה ביותר, והסטתו על ידי הארכת מסלולו אף היא עולה כסף רב. נשאלת השאלה, מדוע על הציבור לשאת בתוספת סכומים ניכרים של הסטת הכביש ממסלולו המתוכנן, עקב בניה ללא היתר של המבקשים. עתירה מינהלית: את בקשה זו היה על המבקשים להגיש כעתירה מינהלית בבית משפט לעניינים מינהליים כנגד עיריית רמלה, על מנת לבדוק את שיקול דעתה בקשר לתכנית לה/1/292/ד'. סבור אני שהמבקשים לא הגישו את בקשה זו כעתירה מינהלית, מכיוון בעתירה מינהלית צפוי שתיטען כלפיהם הטענה שהם באים לבית המשפט שידיים לא נקיות, עקב כך שהם בנו את בתיהם בהיקפים נרחבים ללא היתרי בניה, על קרקע חקלאית ועל תוואי דרך מתוכננת. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המבקשים, והמועדים של ביצוע צוו ההריסה יישארו על כנם. תשומת לב המבקשים מופנית לעובדה שהמועדים לקיום צווי ההריסה חלפו. משפט פליליבניהחקלאותקרקע חקלאית