אי התייצבות שוטר לדיון 1. נגד המשיב הוגש לבית משפט שלום כתב אישום, שבו מיוחסות לו עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד. עם הגשת כתב האישום נעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו. משפטו של המשיב נפתח ביום 24/2/09, ובאותו מועד נקבע התיק להוכחות וסיכומים ליום 21/5/09 החל משעה 9.00. במועד ההוכחות לא התייצבו אלא שני עדי תביעה. ששת עדי התביעה הנותרים, כולם שוטרים, לא התייצבו ובבירור שנערך הסתבר, כי ארבעה מהם נמצאים בדרכם מאילת, ככל הנראה מטיול, ובשעה 10.00 הגיעו ליוטבתה, ואילו שניים מהם נמצאים בדרך לירושלים ממקום אחר. בשעה 10.50 גם שניים אלו עדיין לא התייצבו. בית משפט קמא קבע, כי התנהגות זו של השוטרים מהווה זלזול בבית המשפט ובצדדים, וכי בהתחשב בכך שלדיון הוקצה כל יום השיפוט, שהמשיב עצור עד לתום ההליכים, שיומן המשפטים עמוס עד אפס המקום ושהמערערת לא הצליחה לדאוג להתייצבות העדים, אין מקום להוסיף ולהמתין לעדים, ואף אין מקום לדחות את הדיון. בהמשך להחלטה זו טען ב"כ המשיב כי אין להשיב על האשמה וביקש לזכות את המשיב, ובית המשפט נעתר לבקשה זו. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו. 2. ב"כ המערערת טענה כי כל העדים הוזמנו כדין, ובנסיבות אלו לא היה מקום לזכות את המשיב בשל אי התייצבותם. היא ציינה, כי השוטרים הועמדו לדין משמעתי ולפיכך באו דברים על תיקונם באופן מלא. ב"כ המשיב תמכו, מנגד, בהחלטת הערכאה הראשונה. לטענתם, התביעה ידעה שהשוטרים מתכוונים לאחר לדיון, אך לא הודיעה על כך לבית המשפט או להגנה מבעוד מועד. זאת ועוד: אי התייצבות שוטרים לדיונים שאליהם הוזמנו כחוק הפכה זה מכבר לתופעה. הדבר פוגע הן בתדמיתה של מערכת אכיפת החוק, הן בזכויותיהם של נאשמים והן ביכולתם של בתי המשפט לנהל דיונים ביעילות, והתרופה ההולמת מצב דברים זה אינה אלא זיכוי. 3. אין מחלוקת, כי כל העדים שלא התייצבו הוזמנו על ידי התביעה כדין מבעוד מועד ולא עוד, אלא שנציגיה של התביעה דחו בקשות שהופנו אליהם, הן מצד העדים והן מצד הממונים עליהם, לבדוק את אפשרות זימונם למועד אחר. נקדים ונאמר, כי לא מצאנו בסיס עובדתי לטענתם של ב"כ המשיב, שלפיה ידעו נציגי התביעה שהשוטרים אינם מתכוונים להתייצב לדיון לאחר שבקשות הדחייה נדחו אך מילאו פיהם מים. בפעולתה של התביעה במקרה שלפנינו לא נמצא, אפוא, דופי. 4. ב"כ המערערת טענה, כי בנסיבות אלה לא היה מקום לפקוד על המערערת ועל הציבור בכללותו את דבר אי התייצבותם של השוטרים. לאישוש עמדתה הפנתה להלכה שנפסקה בע"פ 247/87 מדינת ישראל נ' אלנסאסרה: משמוגש הליך פלילי נגד נאשם אין העניין יותר בין המתלונן ולבין הנאשם או בית המשפט. העניין הוא בין המדינה המאשימה לבין הנאשם; כאשר לא התייצב עד, ויהיה זה המתלונן או כל עד אחר, כאשר אין ויתור על אותו עד והוא לא התייצב לאחר שהוזמן כהלכה, או שיש ספק אם הוא הוזמן כדין, והתביעה מבקשת להיזקק לאותו עד, לא נותר לבית המשפט אלא להיעתר לבקשת דחייה ולנקוט בצעדים יעילים להבטחת הופעת העד, אלא אם ניתן להביא את העד בו ביום. שום 'ניהול משפטים בצורה מעשית ועניינית' אינה יכולה להצדיק סירוב לאפשר הבאת עד שעדותו היא מהותית לאותו הליך. אין בידינו לקבל את עמדתה של המערערת. אנו סבורים, כי דבריו דלעיל של בית המשפט העליון לא כוונו לעדים שהם שוטרים, המהווים, בתור שכאלו, חלק בלתי נפרד ממערכת אכיפת החוק. על פניו אין הבדל ענייני בין אי התייצבותם של שוטרים שזומנו כדין לבין אי התייצבותו של תובע. אמנם תוצאת אי התייצבותו של תובע מוסדרת בהוראת סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי, בעוד שלגבי אי התייצבות שוטר חלים הדינים הכלליים העוסקים באי התייצבות עד, אך מבחינה מהותית מדובר במחדלים דומים, אשר המכנה המשותף שלהם הנו אי התייצבותו לבית המשפט של מי שהופקד מטעם המדינה על אכיפת החוק. כפועל יוצא מהאמור לעיל עמדתנו היא, כי במקרה ראוי רשאי בית המשפט שלא להועיד מועד דיון נוסף לצורך התייצבותו של שוטר שזומן כדין אך לא התייצב. 5. אלא שבאמור לעיל אין כדי למצות את הסוגיה: אי התייצבותם של שוטרים למתן עדות, כמו גם אי התייצבותו של תובע, אינה מובילה באופן אוטומטי לזיכויו של הנאשם, אלא בית המשפט מצווה לשקול שיקולים נוספים. וכך סוכמה ההלכה בסוגיית אי התייצבות תובע בע"פ 834/79 נוף נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3), 141, בעמ' 142-143: אין מקום לספק, שבמקרה דנא התקלה היתה כולה באשמת הפרקליטות וההסבר שניתן אינו יכול לחפות על העובדה, שמצד התביעה היה טיפול רשלני בתיקו של המערער. במקרה כגון זה ניתן להגיד שקיים ניגוד בין אינטרסים ציבוריים שונים. מצד אחד האינטרס.... שכאשר מדובר במשפט פלילי שבו מתבררת האשמה רצינית, ביטול ההאשמה מבלי לברר אותה לגופה בגלל אי התייצבות התובע, גורם עיוות דין לציבור. לעומת זאת, אף זה הוא אינטרס ציבורי, שזמנו של בית המשפט לא יבוזבז לריק, שלא יגרם ללא סיבה מצדיקה עינוי דין לנאשם, שלא יבוזבז זמנם של עדים שמוזמנים לבית המשפט ושהפרקליטות תפעל ביעילות ולא תתרשל במילוי תפקידיה. לא תמיד קל להכריע איזה מבין אינטרסים ציבוריים אלה הוא העדיף וההכרעה תהיה בהכרח מושפעת על ידי הנסיבות של כל מקרה ומקרה, וביניהן סיבת אי ההתייצבות, חומרת העבירה והשתלשלות ההליכים עד קרות התקלה. בדומה לכך, בע"פ 417/87 מדינת ישראל נ' אלבז, פ"ד מב(4), 385, פסק כב' השופט גולדברג (בדעת רוב) בערעור על החלטת בית משפט לזכות נאשם מאשמה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה לאחר שנציג המדינה לא הופיע למשפט, כדלהלן: נקודת המוצא לשיקוליי בערעור זה היא, כי לא היה לפרקליט, שאמור היה להופיע בדיון מטעם המדינה, כל טעם מבורר לאי-התייצבותו במועד שנקבע למשפט. ואף-על-פי-כן, אין אנו פטורים מלבחון, אם איזן כראוי בית המשפט קמא בין האינטרסים השונים, שעה שהפעיל את סמכותו לפי סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] וזיכה את המשיב. סבורני, כי בשיקלול האינטרסים... רב ביותר הוא משקלה הסגולי של חומרת העבירה. עוד סבור אני, כי משך הזמן השיפוטי שיתבזבז לריק, אם יידחה הדיון כתוצאה מאי-התייצבות התובע, ומספר העדים שהופיעו ושייפגעו מכך כי יהא עליהם לחזור שנית לבית המשפט - ראויים אף הם לבוא במניין השיקולים להפעלת סעיף 133 הנ"ל (שם, עמ' 391). ובהמשך נאמר כדלהלן: המסקנה המתחייבת היא, כי הכף נוטה במקרה כזה, לדחיית הדיון ולנקיטת אמצעים משמעתיים נגד התובע שסרח (אם יתברר כי לא היה צידוק למחדלו), ולא לזיכויו של הנאשם מאשמה כה חמורה. עוד יש להוסיף, כי לאחר תיקון תקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, רשאי בית המשפט 'להטיל על בעל הדין שבעטיו נגרמה הדחייה הוצאות בפועל לטובת הצד שכנגד', לאחר שנתן הזדמנות לבעל הדין להשמיע דברו (שם, בעמ' 392). ראו עוד באשר לאי התייצבות תובע: ר"ע 739/85 וזאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 27; בש"פ 8122/99 מדינת ישראל נ' מסיכה. הלכות אלו ישימות גם על ענייננו. אל מול עינוי הדין הנגרם למשיב, והשחתתו לריק של הזמן השיפוטי שהוקצה לדיון, יש לשקול, אפוא, את האינטרס הציבורי הקיים במיצוי ההליך נגד המשיב. על התרופה הניתנת על ידי בית המשפט להיות מידתית, ועליה להביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטיים ולאזן ביניהם. בתוך כך יש לשקול, האם ניתן לרפא את הפגם או את הנזק באמצעים חריפים פחות, כגון: פסיקת הוצאות לנאשם, שחרורו מן המעצר וכדומה. 6. לאור חומרתן המופלגת של עבירות הסחר בסמים המיוחסות למשיב נראה לנו, כי מן הראוי ליתן במקרה דנן מעמד בכורה לאינטרס הציבורי של מיצוי ההליך. אכן, הועדת מועד דיון נוסף תגרום להתארכות המשפט, אך בהקשר זה יש להביא בחשבון, כי בינתיים שוחרר המשיב ממעצר והוא אינו נתון עוד בתנאים מגבילים. בכך יש כדי להקהות במידה רבה את השלכות עינוי דינו של המשיב, מה עוד שבגין אבדן ציפייתו לסיים את המשפט במועד שנקבע ובגין הוצאותיו המשפטיות הנוספות, ניתן לפסוק לזכותו הוצאות (בגדרה של תקנה 21 הנ"ל). זאת ועוד: העובדה כי משפטו של המשיב יתנהל עתה בעודו משוחרר ממעצר, אף פוטרת את בית המשפט מהקצאת ימי דיונים שיועדו על ידו למשפטיהם של מי שנעצרו עד לתום ההליכים. אכן, הועדת מועד דיון נוסף לא תחזיר לציבור את הזמן השיפוטי שירד לטמיון, אך מידת הפגיעה באינטרס הציבורי, עקב זיכויו של המשיב מעבירות סחר בסמים רק משום שהעדים לא התייצבו לדיון, הנה גדולה יותר. 7. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא, ומורים על החזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שיברר את האישום לגופו. 8. בה בעת, ומאחר שהצורך בדיונים נוספים התעורר עקב אי התייצבותם לדיון של שוטרים שהם אורגנים של המערערת, אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ש"ח, וסכום זהה ישולם לסנגוריה הציבורית. 9. בשולי פסק הדין ראינו להוסיף את ההערות הבאות: למרות החלטתנו לקבל את הערעור, אנו מבינים לליבו של בית משפט קמא, אשר יצא מגדרו על מנת להכריע בעניינו של המשיב בהקדם האפשרי. אי התייצבותם של שוטרים לדיון שאליו הוזמנו מבעוד מועד בשל פעילות אחרת, שלא לדבר על טיול, הנה מעשה שלא יעשה, שאף מערכת משפטית אינה יכולה להשלים עמו. הבנו מדברי ב"כ המערערת, כי אכן ננקטו אמצעים משמעתיים נגד השוטרים ואנו מקווים, כי התנהגות מסוג זה לא תחזור על עצמה. ועוד יצוין, כי פסק דיננו זה מבוסס על ההנחה, כי אי התייצבותם של השוטרים לדיון אינו מאפיין את אופן התנהלותה של המשטרה בדרך כלל. אין להוציא מכלל אפשרות שאם התנהגות מסוג זה תישנה, תשתנה מדיניותם של בתי המשפט באשר לתרופה ההולמת. משטרהדיוןשוטר