קשר סיבתי בין צליפת שוט לבין תאונת עבודה - פסק דין: 1. המדובר בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 19/4/09 בה נקבע, כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו הסובייקטיביות של המערער על טנטון לאירוע התאונתי מיום 18/8/06. 2. ביום 25/2/09 , ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, בו הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), ובו הופנתה תשומת לב הוועדה לעובדה כי המערער עבר בדיקת OAE בתאריך 22/7/07 אשר פיענוחה הוא מיום 30/7/07, בעוד שבפרוטוקול הוועדה בישיבתה השניה מיום 9/11/08 נרשם כי לא בוצעה בדיקת OAE . עוד התבקשה הוועדה להתייחס לקביעתה בסעיף 23 לפרוטוקול מיום 9/11/08 ולפיה :- "גם בדיקה קודמת ממכון הדים היתה סתירה מהותית אשר שוללת קיומו של הטנטון". הוועדה התבקשה לפרט קביעה זו בצורה שבית הדין יוכל להבין את הלך מחשבתה, הוועדה התבקשה להזמין את המערער ואת באת כוחו לדיון בפניה ולאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושא זה (להלן - "פסק הדין"). 3. בעקבות פסק הדין, התכנסה הוועדה הרפואית לעררים ביום 19/4/09 וקבעה כאמור כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו הסובייקטיביות של המערער על טנטון לאירוע החבלתי מיום 18/8/06. החלטת הוועדה 4. הוועדה שמעה ורשמה את טענות ב"כ המערער, ואת תלונות המערער, כמפורט בסעיף 19 לפרוטוקול, וסיכמה מסקנותיה כדלקמן :- "הוועדה עיינה בפסק דין של בית הדין לעבודה מ- 25/2/09. פגיעה מסוג 'צליפת שוט' (כפי שהיה מנגנון החבלה אצל מר פרץ) גורמת לעיתים לפגיעה באוזן הפנימית הבאה לידי ביטוי קליני בירידה בשמיעה, סחרחורת, וגם טנטון. אין פגיעה באוזן הפנימית על פי הבדיקות שהובאו לפנינו ופורטו בפרוטוקול הוועדה לעררים בדיוניה מ- 4/5/08 ו- 9/11/08. במסמכים שעמדו בפנינו ועומדים היום בפנינו כדוגמאת בדיקת השמיעה מ- 30/7/08, שמיעה אבסולוטית תקינה וללא כל פגיעה, לא ב- 4,000, 6,000 ולא מ- 8,000 הרץ. בבדיקות נוספות קיים פער משמעותי בין בדיקות השמיעה שנעשו בטווח של חודש וחצי בבדיקה של מכון הדים מ- 10/6/07, השמיעה תקינה בעוד שבבדיקה של מכון קולות מ- 22/7/07 יש ירידה עיצבית ב- 1,000 וב- 4,000 הרץ באוזן שמאל ואוזן ימין תקינה. בדיקת OAE ממכון קולות מ- 30/7/07 נרשמו הדים כוכליארים בתדירויות 1,000 עד 4,000 הרץ, גם באוזן ימין וגם באוזן שמאל, דבר שמעיד על אי פגיעה של התאים החיצוניים של האוזן הפנימית. לעומת זאת, בבדיקת מאפייני טנטון מ- 18/9/07 תדר הטנטון נרשם כ- 6,000 הרץ בשתי האוזניים, הדבר סותר בצורה חד משמעית את בדיקת ה- OAE. יש לציין להדגיש שבדיקת מאפייני טנטון הינה בדיקה סובייקטיבית הדורשת שיתוף פעולה של הנבדק בעוד שבדיקת ה- OAE הינה בדיקה אובייקטיבית שאינה דורשת שיתוף פעולה כזה, ועל כן אנו נותנים משקל גבוה יותר לבדיקה זו. לא סביר שתהיה פגיעה באוזן הפנימית שתבוא לידי ביטוי אך ורק בטנטון ללא פגיעה בשמיעה ולא בשיווי משקל כפי שעולה מבדיקת ה- ENG שהיתה תקינה, שכן מקור כל התלונות הללו הינו עקב פגיעה באותה מבנה של האוזן הפנימית. לסיכום - הוועדה לא מצאה עדות לפגיעה באוזן הפנימית ועל כן קובעת שאין קשר סיבתי בין תלונותיו הסובייקטיביות על טנטון ולאירוע החבלתי. הוועדה משאירה את החלטתה נכות זמנית בשיעור 25% מ- 1/5/07 ועד ל- 30/4/08 - ו- 20% מ- 1/5/08 ועד ל- 31/12/08". 5. על החלטה זו נסוב הערעור שבפני. טענות המערער 6. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין כאשר לא התייחסה ולא הסבירה את ממצאי בדיקת ה- OAE כפי שנדרשה, אלא חזרה על הנאמר במכתב מכון קולות מיום 30/7/07 וזאת מבלי ליתן פירוש שממנו אפשר להבין אודות מצבו הרפואי של המערער. 7. הוועדה לא הסבירה, כפי שנדרשה, את משמעות קביעותיה כאמור בפרוטוקול מיום 9/11/08 בקובעה כי "גם בבדיקה הקודמת ממכון הדים היתה סתירה מהותית אשר שוללת קיומו של הטנטון", ואת קביעתה כי "אף בבדיקות של מאפייני טנטון המדדים שוללים את קיום הטנטון". 8. אודות תוצאותיה של בדיקת ה- OAE ניתן ללמוד באופן ישיר מחוות דעתו של ד"ר זורניצקי, מומחה רפואי מטעם המשיב, שניתנה ביום 30/8/07, אשר קבע כי בדיקת השמיעה מיום 22/7/07 באוזן ימין קיימת ירידה הולכתית בתדירויות נמוכות ובאוזן שמאל תחושתית - עיצבית קלה. המערער ערר על קביעותיו של ד"ר זורניצקי, לעניין החלטתו כי המערער עבד בתנאי רעש, דבר שמעולם לא נטען ואינו משקף את המציאות. 9. שגתה הוועדה בקובעה כי "לא סביר שתהיה פגיעה באוזן הפנימית שתבוא לידי ביטוי אך ורק בטנטון ללא פגיעה בשמיעה ולא בשיווי משקל...". 10. כמו כן, שגתה הוועדה עת החליטה כי "לא מצאה עדות לפגיעה באוזן הפנימית", וזאת כאשר עדות לפגיעה באוזן הפנימית ניתן למצוא בבדיקת שמיעה שנערכה ביום 11/1/09 וביום 10/7/08 במכון קולן ואשר הונחו בפני הוועדה. 11. כמו כן, מעיון בכל הבדיקות אותן ביצע המערער, נמצא כי המערער לוקה בטנטון בשתי אוזניו וכי רמת אמינות הבדיקות שבוצעו הינן גבוהות, ומשכך, קביעותיה של הוועדה נותרו עלומות. 12. שגתה הוועדה עת התעלמה מחוות דעתו הרפואית של ד"ר וולף, מומחה בתחום א.א.ג, כאשר קבעה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי טנטון כתוצאה מ"צליפת שוט" אינו מחייב פגיעה בשמיעה באוזן הפנימית, ולפיכך ראוי להתייחס לפגיעה זו בשונה מבפגיעות רעש. טענות המשיב 13. המשיב טען, כי לא חלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר פעלה על פי הוראות פסק הדין, ולפיכך דין הערעור להדחות. דיון והכרעה 14. משהוחזר ע"י בית הדין עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו, באותה החלטה (ראה דב"ע נא/ 29-0) מנחם פרנקל נ - המל"ל, פד"ע כד', 160). 15. מעיון בפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור עולה, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. 16. הוועדה התייחסה לבדיקת ה- OAE ממכון קולות מיום 30/7/07 בה נרשמו הדים כוכליארים בתדירויות 1,000 עד 4,000 הרץ גם באוזן ימין וגם באוזן שמאל, דבר שמעיד, אליבא דוועדה, על אי פגיעה של התאים החיצוניים של האוזן הפנימית. לעומת זאת, הדגישה הוועדה, כי בבדיקת מאפייני טנטון מיום 18/9/07 תדר הטנטון נרשם כ- 6,000 הרץ בשתי האוזניים, לדעת הוועדה הדבר סותר בצורה חד משמעית את תוצאות בדיקת ה- OAE. עוד הדגישה הוועדה כי בדיקת מאפייני טנטון הינה בדיקה סובייקטיבית הדורשת שיתוף פעולה של הנבדק, בעוד שבדיקת ה- OAE הינה בדיקה אובייקטיבית שאינה דורשת שיתוף פעולה כזה. על כן, הוועדה נתנה משקל גבוה יותר לבדיקת ה- OAE, והסבירה כי אין זה סביר שתהיה פגיעה באוזן הפנימית שתבוא לידי ביטוי אך ורק בטנטון ללא פגיעה בשמיעה ולא בשיווי המשקל. פועל יוצא מן האמור לעיל, כי הוועדה קיימה הוראות פסק הדין בכל הנוגע להתייחסות לבדיקת ה- OAE. 17. באשר לקביעתה בסעיף 23 לפרוטוקול מיום 9/11/08, ולפיה גם בבדיקה קודמת ממכון הדים היתה סתירה מהותית אשר שוללת קיומו של הטנטון, התייחסה הוועדה לעניין זה תוך שציינה, כי במקרה של המערער אין פגיעה באוזן הפנימית, אשר נדרשת בחבלה מסוג "צליפת שוט" ובאה לידי ביטוי בירידה בשמיעה. הוועדה הסבירה, כי על פי הבדיקות שהונחו בפניה ופורטו בפרוטוקול מיום 4/5/08 ומיום 9/11/08 כדוגמת בדיקת השמיעה מיום 30/7/08, קיימת שמיעה אבסולוטית תקינה וללא כל פגיעה, לשון אחר - אצל המערער לא נמצא ביטוי קליני בירידה בשמיעה, אשר מהווה תנאי להכרה בטנטון כתוצאה מפגיעה מסוג "צליפת שוט". עוד ציינה הוועדה, כי בבדיקות נוספות קיים פער משמעותי בין בדיקות השמיעה שנעשו בטווח של חודש וחצי, כך בבדיקה של מכון הדים מיום 10/6/07 השמיעה תקינה, בעוד שבבדיקה של מכון קולות מיום 22/7/07 יש ירידה עיצבית ב- 1,000 וב- 4,000 הרץ באוזן שמאל, ובאוזן ימין השמיעה תקינה. פועל יוצא מן האמור לעיל, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין והתייחסה לקביעתה בסעיף 23 לפרוטוקול מיום 9/11/08. 18. מסקנות הוועדה הינן מסקנות רפואיות לחלוטין שאין בית הדין מוסמך להתערב בהן. בנוסף, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת באופן סביר שאין בו משום טעות משפטית. 19. הטנטון הוא הגדרה של מצב סובייקטיבי בו שומע האדם צליל, מספר צלילים או רעשים קבועים או משתנים, ללא כל מקור חיצוני. מאחר ומדובר במצב רפואי שקשה להוכיחו מבחינה רפואית, קיומו או אי קיומו של טנטון נבחן על פי תלונות קודמות של הנפגע ולרישומים רפואייים קודמים (ראה - דב"ע נז/ 7-0 גנטוס סובחי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) ; דב"ע נז' / 38- 01 יוסף חן - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לא' (2), 48). 20. סבורים אנו, כי הערכה ואיפיון של טנטון הינו נושא הנתון במחלוקת בין הרופאים ולכן קיומו או העדרו של טנטון נקבע על פי מכלול ממצאים, ביניהם ניתן למנות בדיקת מאפייני טנטון, תיאור סובייקטיבי של התחושה, תולדות המחלה, גרף השמיעה ובדיקות רפואיות נוספות. בכל הנוגע למושא דיוננו, החלטת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי בין תלונות המערער על טנטון לבין האירוע החבלתי מושתתת על תיעוד רפואי כגון - בדיקת OAE, בדיקות שמיעה, בדיקת ENG , בדיקת מאפייני טנטון, הינה קביעה רפואית מובהקת שבית הדין אינו מוסמך להתערב בה. 21. טענות המערער רובן ככולן הינן טענות רפואיות גרידא אשר בית הדין אינו מוסמך לדון בהן, ולפיכך דינן להידחות. 22. המערער העלה טענות נוספות, כגון אי התייחסות הוועדה למסמכים רפואיים נוספים, והתעלמות הוועדה מחוות דעתו הרפואית של ד"ר וולף, אשר אין מקומן בערעור זה, מדובר בחריגה מהוראות פסק הדין, שכן הוועדה לא נדרשה בפסק הדין להתייחס למסמכים אלה, אלא רק לבדיקת ה- OAE ולנמק קביעתה בסעיף 23 לפרוטוקול מיום 9/11/08 , הא ותו לא. סוף דבר 23. במקרה הנדון, הוועדה מילאה אחר ההוראות שבפסק הדין ונימקה מסקנתה. לא הוכחה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר דנה, על פי סמכותה, בקביעת אחוזי הנכות הנובעים מהפגיעה שהוכרה כ"תאונת עבודה" וקבעה, כי אין קשר סיבתי בין הטנטון לתאונה הנדונה. 24. לפיכך, דין הערעור להדחות. 25. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. 26. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. תאונת דרכיםשמיעהצליפת שוט (תאונת דרכים)