1. עסקינן בתביעה לפינוי מושכר. על פי הנטען בכתב התביעה נחתם בין הצדדים ביום 1.5.08 הסכם שכירות לגבי דירה בבת-ים (להלן: "המושכר"), כאשר תקופת השכירות היא מיום 15.4.08 ועד 14.4.09 ללא אופציה. התביעה הוגשה ביום 17.2.09 ונטען בה כי הנתבע הפר את הסכם השכירות בכך שהמחאות שניתנו על ידו עבור דמי השכירות חוללו והחובות בגינן סולקו באיחור, וכן לא שולמו דמי שכירות עבור חודש ינואר 2009 (ההמחאה בגין שכירות חודש זה חוללה ולא נפרעה). כן נטען להפרות נוספות, בכך שהנתבע חייב סך 9,000 ₪ לחברת החשמל בגין המושכר וסך של 4,734 ₪ לעיריית בת-ים בגין ארנונה. משכך, הודע לנתבע כי ההסכם בטל ומבוטל וכי עליו לפנות את המושכר מיידית, אך הוא סירב. 2. בכתב הגנתו ובתצהירו טען הנתבע כי הסכם השכירות שהוצג מהווה המשך להסכם שכירות שנחתם עוד בחודש אפריל 2007 בין הצדדים. אותו הסכם היה לשנה אחת, עם אופציה לשנתיים נוספות. עותק מהסכם זה נמסר לנתבע אך אבד לו לטענתו. באשר להסכם מיום 1.5.08 טוען הנתבע כי התובע מסר לו הסכם זה לצורך מימוש האופציה שסוכמה בחוזה הראשון, והנתבע חתם על ההסכם מבלי לקרוא אותו. הנתבע טען כי השקיע כספים רבים במושכר (כ-20,000 ₪). באשר לדמי השכירות טען הנתבע כי בהתאם לסיכום בינו לבין התובע 1 (להלן: "התובע") נמסרו לתובע שיקים לבטחון בלבד, שלא היה אמור להציגם כלל לפרעון, שכן סוכם כי בכל חודש ישולמו דמי השכירות במזומן והתובע יחזיר לנתבע את השיק הספציפי. התובע הציג את השיקים לפרעון, ולפיכך ניתנה הוראת ביטול. דמי השכירות שולמו במזומן אך התובע לא החזיר את השיקים. התובע טען עוד כי בכוונתו לפנות את המושכר בחודש 4/2010, בהתאם להסכמה המקורית בין הצדדים. לטענתו רצון התובעים לפנותו מהמושכר נובע מעליית שער הדולר, בעוד ההסכם נקוב בשקלים. 3. העדים אשר העידו היו מיופת כוחו של התובע, גב' דדשיב ז'אנה (להלן: "מיופת הכח") וכן הנתבע ורעייתו. כל אלה הגישו תצהירי עדות ראשית. 4. במהלך שמיעת הראיות הוגש ההסכם הראשון בין הצדדים מיום 3.3.07, אולם לא נזכרה בו תקופת אופציה כלשהי. הנתבע טען בתגובה כי קיימים שני העתקים לחוזה המקורי, וכי בחוזה שנמסר לידיו הוסף בכתב יד שיינתנו לו 24 חודשי אופציה (עמ' 14 לפרוטוקול), אך הסכם זה אבד. אשת הנתבע העידה כי ראתה את המתווך בשם איציק (להלן: "המתווך") כותב אופציה לעוד שנתיים על גבי ההסכם הראשון (עמ' 17 לפרוטוקול). 5. הנתבע ביקש, 6 ימים לפני מועד שמיעת הראיות, לזמן את התובע למתן עדות. מדובר בתובע המתגורר בחו"ל. בהחלטה מיום 18.6.09 נדחתה הבקשה, והוספתי כי ככל שאתבקש, אשקול נושא זה שנית לאחר שיישמעו הראיות. לא התבקשתי לשקול נושא זה שנית לאחר שמיעת הראיות, אך גם לא הייתי נעתר לבקשה זו, לו היתה מועלית. תקנה 214 יד (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר הוחלה גם על תביעות לפינוי מושכר, קובעת כי "במועד שנקבע לדיון יתייצבו המצהירים אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת: עד אשר לא הוגש תצהיר עדות ראשית שלו, לא יוכל להעיד אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו". לא מצאתי טעמים מיוחדים כאלה. בנוסף, כאשר מדובר בבעל דין הבוחר שלא להעיד, יש לזקוף בדרך כלל אי מסירת עדותו לחובתו, ככל שיש לכך משמעות לעניין נשוא המשפט. לפיכך, אין הנתבע אמור להינזק מאי קבלת בקשתו לזימון התובע למתן עדות. 6. לגופן של טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להכריע במחלוקות ביניהם לגבי התקופה עבורה שולמו דמי השכירות על ידי הנתבע. הנתבע טען כי שילם את שמי השכירות עד 19.4.09 (עמ' 17) בעוד התובע טוען כי דמי השכירות שולמו עד ינואר 2009 בלבד. לאור טענות הנתבע כי שילם סכומים במזומן לתובע אישית (עמ' 17 ש' 19-21) וכן כי סיכם איתו כי יהיה רשאי לתקן כל מה שקשור לבלאי של הדירה ותיערך התחשבנות בין הצדדים, ולאור אי מסירת עדות על ידי התובע, לא מצאתי מקום להעדיף את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע, הגם שהנתבע לא מסר גירסה מסודרת ובה פירוט התשלומים וכיצד מכסים הם את תקופת השכירות. כך גם לעניין החזרת שיק לחודש ינואר 2009 מסיבת אכ"מ הסותרת את טענת הנתבע כי לגבי כל השיקים ניתנה הוראת ביטול על ידי רעייתו. יחד עם זאת, אם בזמן עדות ביום 23.6.09 טוען הנתבע כי שילם את דמי השכירות עד יום 19.4.09, הרי יש כאן פיגור של חודשיים בתשלום דמי השכירות, וזוהי הפרה של החוזה על ידי הנתבע. 7. הפרה ברורה נוספת היא נושא החובות לחברת החשמל ולעירייה. בסעיף 5.1 להסכם השכירות מיום 1.5.08 התחייב הנתבע לשאת בכל התשלומים והחיובים בשל שימוש בחשמל, ואילו בסעיף 6.1 לאותו הסכם התחייב לשאת בתשלום הארנונה. הנתבע לא הכחיש קיומם של חובות בגין המושכר לחברת החשמל ולעיריית בת ים, אלא טען שיש לו מחלוקת עם גופים אלה, וכי יגיע איתם להסדר (עמ' 16 ש' 14 - 17). העובדה כי החובות רשומים על שם הנתבע ולא על שם התובע איננה גורעת מהפרת התחייבות הנתבע בהסכם בעניין זה. זאת ועוד, טענות הנתבע בדבר "מחלוקת" עם חברת החשמל ועם העירייה נטענו באופן כללי וללא כל פירוט. לפיכך קיימת הפרה של הנתבע גם לעניין החובות לחברת החשמל ולעירייה. מדובר בחובות בהיקפים גדולים יחסית (כ-15,000 ₪) וההפרה בעניין זה הינה הפרה יסודית. 8. בנוסף לכל אלה, קיימת סוגיה קרדינלית של תקופת השכירות, כשלטענת התובעים החוזה מסתיים ב-14.4.09, ולטענת הנתבע ב-14.4.2010. הפער בין עמדות הצדדים נובע מהמחלוקת אם ניתנה לנתבע תקופת אופציה עד 2010 אם לאו. 9. המחלוקת הראשונה בין הצדדים מתייחסת להסכם מיום 3.3.07. הנתבע טוען כי בהסכם זה קיימת הסכמה לאופציה לשנתיים נוספות מעבר לשנת השכירות הקבועה בהסכם, אך עיון בהסכם המקורי שהוגש (ת/1) מגלה כי אין נזכרת בו תקופת אופציה כלשהי. הנתבע ואשתו טענו כי המתווך שטיפל בעיסקה הוסיף בכתב יד את התוספת בדבר האופציה בעותק ההסכם שנשאר בידי הנתבע, אך אבד. לבד מכך שהוספת סעיף כה מרכזי רק בעותק אחד משני עותקים מקוריים היא תמוהה, הרי היה בידי הנתבע לבקש לזמן לעדות אותו מתווך שהוסיף לטענתו את תוספת האופציה. הדבר לא נעשה והינו בעוכרי הנתבע, שכן מקים הוא חזקה שאילו היה מביא את המתווך, היתה עדותו פועלת נגדו. הימנעות זו מגמדת את אי התייצבות התובע עצמו, שכן הנטל להוכיח את טענת האופציה מוטל לפתחו של הנתבע, ואם נמנע הוא מהזמנת עד מהותי, הרי עדותו ועדות רעייתו, שניהם בעלי אינטרסים בעניין זה, אין בה כדי להרים נטל זה על מנת לאלץ את התובע להגיע ולהפריכו. 10. גם לעניין ההסכם השני מ-1.5.08 אין לקבל את טענות הנתבע. הנתבע אישר כי הינו קורא ומבין עברית. התרשמותי מעדותו היתה כי הוא שולט היטב במתרחש, וכי לא יחתום על הסכם מבלי לקרוא אותו ולהבינו. בנוסף, הנתבע חתם את חתימתו על גבי ההסכם מיום 1.5.08 כך: בעמוד הראשון - בדיוק ליד סעיף 3 להסכם (בצידו) בו נכתב כי תקופת השכירות היא מיום 15.4.08 ועד 14.4.09. בעמוד השני - בדיוק ליד סעיף 11 להסכם (בצידו) בו נכתב כי השוכר מתחייב לפנות את הדירה ביום 31.5.09 (כנראה טעות קולמוס - במקום 14.4.09). מכאן, הנתבע חתם על ההסכם בדיוק ליד הסעיפים הקובעים את תקופת השכירות ואת סיומה בחודש אפריל (או מאי) 2009, וללא כל זכות לאופציה לשנה נוספת. אין לי ספק כי הנתבע ידע בדיוק על מה הוא חותם. אילו היתה לנתבע תקופת אופציה לשנתיים בהסכם הראשון, שהוספה בכתב יד, ודאי לבקשתו, אזי אין לי ספק כי היה בודק אם האופציה קיימת בהסכם השני, והיה דורש להוסיפה. אף כאן העדרו של התובע, אין בו כדי להיות בעוכריו, שכן הנתבע עצמו לא שכנע אותי בדבריו כי חתם על ההסכם במהירות, בלי להתייחס לכתוב בו, ומתוך אמונה בתובע, ולא הרים את הנטל המוטל עליו לשכנע כי הוטעה בהסכם זה וכי הסיכום היה שונה מזה הכתוב בהסכם. 11. אשר על כן, הן מן הטעם כי הנתבע הפר את הסכם השכירות הפרה יסודית המזכה את התובעים בביטולו, והן מן הטעם כי תקופת השכירות הסתיימה (בין אם ביום 14.4.09 ובין אם ביום 31.5.09), אני מחייב את הנתבע לפנות את הדירה ברחוב קיבוץ גלויות 43/1 בת-ים, הידועה כגוש 7160 חלקה 87, וזאת לא יאוחר מיום 23.7.09. כמו כן ישלם הנתבע לתובעים הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ובתוספת מע"מ. ניתן היום ו' בתמוז, תשס"ט (28 ביוני 2009) בהעדר הצדדים. יחזקאל קינר, שופטסגן נשיא עדותמשפט בינלאומידיוןהזמנת עדיםבעל דין בחו"ל / חברה בחו"ל