פסק-דין המשנה לנשיא א' מצא: העותרים הם תושבי ארבעה בתים שהוקמו, ללא אישורן של רשויות התכנון, במתחם המתקרא דאר-אל-חנון. מקום זה, שמעולם לא הוכר כיישוב, שוכן בלבו של אזור חקלאי, בתחומה של המועצה האזורית מנשה. רוב התושבים שהתגוררו בו בעבר התפנו מן המקום, במסגרת הסדרים מוסכמים עם מינהל מקרקעי ישראל, שבגדרם קיבלו מגרשי בנייה ללא תמורה (בתחומי הישובים ערערה וכפר קרע) וכן פיצוי בגין ערך המחוברים. כיום מונה המתחם כשמונה מבנים, המהווים מעין אי מבונה בודד באזור של יער וכרמי זיתים, המקיפים אותו ברדיוס של כקילומטר לערך. בקשת העותרים בעתירתם היא, כי בית-המשפט יצווה על המשיבים לחבר את בתיהם לרשת החשמל. בקשה זו סמכו העותרים על חוק הספקת החשמל (הוראת שעה), התשנ"ו-1996, המעניק לשר התשתיות הלאומיות סמכות שבשיקול דעת להורות על חיבורם לרשת החשמל של מבנים שנבנו ללא היתר בנייה - המקיימים את דרישות הסף המנויות בחוק - ככל שהדבר דרוש, לדעתו, "מבחינה עניינית ובטיחותית" (סעיף 3 לחוק). הרכב שלושה, שלפניו הובאה העתירה לראשונה, החליט להוציא בה צו על תנאי. בתצהיר תשובתו לצו הודיע שר התשתיות הלאומיות, כי לאחר שבחן את עניינם של העותרים, הגיע לכלל מסקנה כי אין מקום - מבחינה עניינית ומבחינה בטיחותית - להורות על חיבור בתיהם לרשת החשמל. ביחס לבתיהם של העותרים 1 ו 4 אף נטען, כי משהוצאו כנגדם צווי הריסה, בתים אלה גם אינם עומדים בדרישות הסף שנקבעו בחוק הספקת החשמל. מתגובה שהגישו העותרים עלה, שכנגד ביתו של העותר 1 לא הוצא צו הריסה, ואילו אותו חלק מביתו של העותר 4, שרק כנגדו הוצא צו הריסה, פורק זה מכבר. בעקבות זאת הגיש השר תצהיר תשובה משלים, בו הבהיר כי גם משחזר ושקל את עניינם של העותרים - לרבות העובדה שכנגד ביתו של העותר 1 לא הוצא צו הריסה וטענות העותרים ביחס לביתו של העותר 4 - לא מצא מקום לשנות מן המסקנה שאליה הגיע, כי אין מתקיימים טעמים ענייניים ובטיחותיים המצדיקים לחבר את בתי העותרים לרשת החשמל. על עמדה זו חזר השר בתצהיר תשובה נוסף, שהוגש לאחר תחילת הדיון בהתנגדות לצו-על-תנאי. מן העיון בעמדת המשיבים עולה, כי בתיהם של העותרים מיועדים לפינוי וכי מינהל מקרקעי ישראל חותר להגיע לכך בדרך שתהיה מקובלת גם על העותרים. בנסיבות אלו, נטען, אין מקום לחברם לרשת הספקת החשמל; הן לנוכח ההשקעה הכספית המשמעותית שתידרש להנחת התשתית הנחוצה והן מחמת החשש שחיבורם של הבתים לרשת החשמל עלול לסכל את סיכויי פינוים מן המקום בהסדר מוסכם. את עמדתם המשפטית סמכו המשיבים על הוראת סעיף 157א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, האוסר לחבר מבנה בלתי-חוקי לרשתות החשמל, המים והטלפון. בהטילו איסור זה, טענו, גילה המחוקק את דעתו שאמצעי האכיפה הרגילים אינם מספיקים לעצירת התופעה של בנייה בלתי-חוקית; ואילו חוק הספקת החשמל לא נועד לשנות את נקודת המוצא הקבועה בסעיף 157א, אלא אך לפתור מצוקה של משפחות המתגוררות במבנים שהוקמו ללא היתר, אם לאחר בדיקה פרטנית נמצא שקיימת הצדקה עניינית ובטיחותית לחרוג בעניינן מן הכלל הרגיל. העותרים, שביקשו להיאחז במקום מושבם, הגישו לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מנשה אלונה תוכנית מיתאר, בגדרה הציעו לשנות את ייעוד המקרקעין, שעליהם ניצבים בתיהם, מאזור חקלאי לאזור מגורים שיכלול גם שטחים למבני ציבור ולדרכים. הוועדה המקומית העבירה את התוכנית לעיונה של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז חיפה, שהחליטה לדחות את התוכנית. ועדת המשנה לעררים, שליד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, שלפניה השיגו העותרים על צדקת ההחלטה, פסקה לדחות את עררם. החלטה זו ניתנה ברוב דעות, ולפיכך הועברה ההכרעה למועצה הארצית לתכנון ולבנייה במליאתה. בהתחדש הדיון לפנינו, ביום 25.10.04, נמסר לנו כי מליאת המועצה הארצית, ששבה ודנה בעררם של העותרים, החליטה לדחות את הערר. בנסיבות אלו הצענו לעותרים לחזור בהם מן העתירה, תוך שמירת זכותם לשוב ולפנות לבית-המשפט אם וכאשר תקום להם עילה משפטית לבקש לחבר את בתיהם לרשת הספקת החשמל. לבקשת העותרים, הענקנו להם שהות לשקול את הצעתנו; אלא שבהודעת בא-כוחם (מיום 16.12.04) נאמר כי העותרים עומדים על מתן פסק-דין בעתירה. חזרנו אפוא ועיינו בטענות הצדדים ומסקנתנו היא, כי החלטת שר התשתיות הלאומיות, שלא לחבר את בתי העותרים לרשת החשמל, התבססה על שיקולים ענייניים; ועם כל ההתחשבות במצבם של העותרים לא שוכנענו בקיום עילה מוצדקת להתערבותנו בהחלטת השר. לאשר נטען על-ידי המשיבים נוסיף, כי בהחלטת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, שלא לאשר את תוכנית המיתאר שהוצעה על-ידי העותרים, יש משום טעם נוסף לאי החלתו של חוק הספקת החשמל על בתיהם. בהודעתם, כי הם עומדים על מתן פסק-דין בעתירתם, טענו העותרים, כי המועצה המקומית ערערה הגישה לאחרונה, לוועדת חקירת גבולות במשרד הפנים, בקשה לצרף את מתחם דאר-אל-חנון לתחומה המוניציפאלי. בטענה זו אין כדי להצדיק את השהיית ההכרעה בעתירה. עם זאת - וברוח החלטתנו מיום 25.10.04 - נציין, כי אין בפסק-דיננו כדי למנוע מן העותרים לשוב ולפנות לבית-המשפט בעניינם, אם וכאשר תקום להם עילה משפטית לכך. אשר-על-כן, הננו מבטלים את הצו-על-תנאי שהוצא בפתח הדיון ודוחים את העתירה. בנסיבות העניין החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות. המשנה לנשיא השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה לנשיא. בניהחיבור לחשמלהיתר בניהחשמל