פסק דין 1. העותרת מפעילה בשכונת בת גלים בחיפה בית עסק הכולל אולם, מסעדה ומשחקי בינגו במסגרת "מועדון חברים" בו חברים כיום כ - 3500 איש. עסק זה טעון רישוי על פי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968, בכל מה שקשור למסעדה, למכירת משקאות משכרים וכן כמקום לעריכת משחקים על פי סעיף 2ב של החוק. אין לעותרת רישיון כאמור. 2. בעקבות צו לסגירת העסק שניתן נגד העותרת על פי סעיף 23 לחוק רישוי עסקים, התנהל הליך לביטולו של הצו בבית משפט השלום בחיפה, בפני כב' השופטת וילנר. בסופו של דבר, הסכימו הצדדים לאותו הליך שהצו יתבטל וכי ענינה של העותרת יוכרע בבית המשפט לענינים מינהליים. 3. בירור זה נעשה בבית משפט זה בעת"מ 455/02. נקבע שם כי פעילותה של העותרת בהפעלת משחק הבינגו במועדון החברים האמור אינה באה, כך לכאורה, בגדר החריג שבסעיף 230 של חוק העונשין, התשל"ז - 1977 הדורש לצורך תחולתו שלושה תנאים מצטברים: עריכת משחקים לחוג אנשים מסויים, שאינם חורגים משעשוע או בידור, ואינם נערכים במקום משחקים אסורים. לכאורה, מדובר בעבירה על סעיף 226 של חוק העונשין, ולפיכך, כך נקבע שם, אין ליתן לעסק כזה רשיון. 4. פסה"ד באותה עתירה איננו חלוט. ביום 26.5.02 הוגש עליו ערעור (עע"מ 4436/02 תשעים הכדורים מסעדה, מועדון חברים ומשחקי חברה בע"מ נ' עירית חיפה המחלקה לרישוי עסקים ומשטרת ישראל). ביהמ"ש העליון שמע את טענות הצדדים, אך טרם ניתן פסה"ד בערעור. לא הוגשה לבית המשפט העליון בקשה לעכב את ביצועו או להתלות את תוקפו של פסק הדין נשוא הערעור. 5. לאחר שימוע, הוציא מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל ביום 19.3.03 צו לסגירת חצרים מכח סעיף 229(א) של חוק העונשין, נגד בית העסק של העותרת. הצו נומק בכך שהמקום משמש למשחקים אסורים, דבר המהווה עבירה על החוק, וכן בכך שקיים יסוד וחשש שהמשך הפעלתו של המועדון, יהא בו כדי לפגוע בשלום הציבור. 6. סעיף 229(ב) לחוק העונשין קובע כי הרואה עצמו נפגע על ידי הצו רשאי לעתור לביטולו לבית המשפט לענינים מינהליים. סעיף משנה (ג) קובע כי הגשת הבקשה לביטול הצו לא תעכב את ביצועו אלא על פי החלטת בית המשפט. 7. שמעתי בהרחבה את טענות הצדדים באשר לצו לסגירת החצרים. ביסודו של דבר, חוזרת העותרת על טענותיה כי המשחקים המנוהלים במועדון הם חוקיים (במסגרת המותווית בסעיף 230 של חוק העונשין). היא מדגישה את זכות חופש העיסוק המוקנית לה בחוק היסוד; טוענת כי הצו אינו מידתי; טוענת לליקויים בשימוע שקדם להוצאת הצו; מלינה על כך כי יש בנמצא בתחומי ישראל מועדונים דומים הפועלים בלא סגירה, ואשר ההימורים בהם יוצרים סיכון של התמכרות של המהמרים, ולא כך במקרה דנן, שבו מדובר במועדון ובבילוי חברתי, המשולב בפרסים לא גדולים העולים כדי 1000 ש"ח לכל משחק שההשתפות בו עולה כ - 10 ש"ח. העותרת מסכימה גם כן להבטיח את קיום צו הסגירה, אם כך יתחייב מפסק הדין שיינתן בבית המשפט העליון, או אם הדבר יהיה דרוש, לאור ההליך הפלילי התלוי ועומד נגדה בבית המשפט השלום בחיפה (בפני כב' השופט הבר). כל מה שמבקשת העותרת הוא, כי יותר לה להפעיל את המועדון עד אשר יוכרע סופית הערעור בבית המשפט העליון. היא מדגישה גם, כי היא מכבדת את צו הסגירה מן התאריך שהוצא, ומאז ואילך אין היא מפעילה את המועדון. המשיבה חוזרת על מה שנפסק בעתירה הנ"ל, ומדגישה את החשש לסדר הציבורי שבהפעלת המועדון. היא מציינת את ההפרעה לתושבי השכונה וכן כי ארע ארוע של דקירה בפתח המועדון. 8. הנסיון לפשר בין הצדדים לא עלה יפה, אך בתום הסיכומים נרשמה הסכמה מפי העותרת להחיל את דרך הפשרה על ההליך שבעניננו. 9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה. טיב עיסקה של העותרת בהפעלת משחק הבינגו נבחן בעת"מ 455/02 שם ניתן פסה"ד ביום 25.4.02. נקבע כי המשחקים אינם נופלים בגדר החריג שבסעיף 230 לחוק העונשין. אם כך, מוצדק להוציא צו סגירה נגד קיום המשחקים האסורים, ולא מצאתי פגם בשיקול דעתו של מפקד המחוז בהפעילו מדיניות קשוחה בקשר לכך, נגד פעילותם של כל מועדוני ההימורים במחוזו. סמכות הוצאת הצו שבסעיף 229 לחוק העונשין אינה מותנית בקיום הרשעה פלילית נגד מפעילי מועדון ההימורים. אמנם, במקרה של ספק של ממש שמא אכן המשחקים כלולים בחריג שבסעיף 230 לחוק העונשין, אפשר שראוי שלא להוציא צו סגירה, אך ספק זה הוסר על ידי הפסיקה בעתירה המינהלית הנ"ל. אף אם אבטל את הצו, ממילא אסור לעותרת להפעיל את משחקי הבינגו במקום, הואיל ואין בידה רשיון עסק לנהל פעילות זו, כמתחייב מחוק רישוי עסקים. לא מצאתי בטענות העותרת באשר לשימוע, ובשאר טענותיה המסתמכות על מאמרו של ד"ר עופר גרוסקופף פטרנליזם, תקנת הציבור והמונופול הממשלתי בשוק ההימורים, וכן על דעת המיעוט שברע"פ 9140/99 עמוס רומנו ו - 3 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 349, הצדקה לבטל את הצו. 10. למניעת פגיעה בלתי מידתית אקבע כי הצו לא ימנע מן העותרת את הפעלת המסעדה והמועדון כל עוד לא יקויים במקום משחק הבינגו. 11. היה והעותרת תקבל רשיון עסק להפעלת משחקי הבינגו במועדון, תוכל היא לפנות בבקשה מחודשת לביטול הצו ותישקל הטענה כי בשינוי הנסיבות עקב מתן הרישיון, מוצדק לבטלו. 12. משום הסכמת העותרת לדרך הפשרה, איני מטיל עליה הוצאות. הימוריםצו סגירהצווים