דחיית בקשת עיכוב מימוש דירה

החלטה 1. הבקשה המונחת לפניי היא "בקשה דחופה ביותר למתן סעד זמני במעמד צד אחד" מיום 26.4.04. בבקשה זו עתר המבקש לעיכוב הליכי מימוש דירת מגוריו במסגרת תיק הוצאה לפועל המתנהל נגדו. מועד הפינוי נקבע ליום 28.4.04. העיכוב מבוקש, על פי האמור ברישת הבקשה, עד לתום הדיון בבקשה לרשות ערעור "שהמבקש מגיש בתיק זה על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב הליכי המימוש". ביום 28.4.04 דחיתי את הבקשה הבהולה לעיכוב הליכי מימוש הדירה. עוד באותו יום הוגשה בקשה לעיון חוזר שנדחתה אף היא בו ביום. הואיל והבקשה נדחתה אין במה לדון עוד. חרף זאת, אתייחס לבקשה כאילו מדובר בבקשה לרשות ערעור, אף שבקשה כאמור לא הוגשה עד עתה. עוד יצויין, כי בינתיים פונה המבקש מן הדירה. 2. דירת מגורי המבקש (להלן - הדירה) משועבדת לבנק המשיב להבטחת חובה של חברת אבני מזרחי ביצוע עבודות בניה ואספקת חומרי בנין (1988) בע"מ (להלן - החברה). מניותיה של חברה זו מוחזקות בידי המבקש ואחיו, אך בעקבות סכסוך שפרץ בין האחים פרש המבקש מניהול החברה בשנת 1996. בשנת 2002 פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל למימוש השעבוד על הדירה, בגין חובות החברה כלפיו. בחודש מאי 2003 פנה המבקש לראש ההוצאה לפועל בבקשה לביטול הליכי המימוש, כשבפיו שתי טענות: האחת, כי לאשתו זכויות בדירה, ועל כן השעבוד אינו תקף לגביהן. השניה, כי חיובי חשבון החברה אצל המשיב לאחר שפרש המבקש מניהול החברה נעשו שלא כדין, ללא חתימתו. בהחלטתו מיום 18.5.03 הפנה ראש ההוצאה לפועל את המבקש לבית המשפט המוסמך לדון בטענה הראשונה. אשר לטענת החוב הופנה המבקש להגיש טענת "פרעתי" בפני ראש ההוצאה לפועל. 3. בעקבות החלטת ראש ההוצאה לפועל הגישה אשת המבקש תביעה להצהיר על בעלותה במחצית הזכויות בדירה ועל אי תחולת השעבוד על זכויותיה. תביעתה נדחתה ביום 3.9.03, וביום 25.2.04 נדחה הערעור שהגישה רעיית המבקש לבית משפט זה. עם דחיית הערעור, המשיך המשיב בהליכי ההוצאה לפועל ופינוי הדירה נקבע ליום 28.4.04. ביום 13.4.04 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה בה ביקש, בין היתר, להצהיר כי אין יתרת חוב בחשבון החברה בגינה ניתן לממש את הדירה, ולהורות על מחיקת המשכנתא. בד בבד הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי פינויו מדירתו עד לתום הדיון בתובענה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט) דחה את בקשת המבקש לעיכוב הליכי הפינוי. בעקבות החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי. 4. בית המשפט קמא סבר, על בסיס הראיות שהציג המשיב בתשובתו לבקשת העיכוב, כי נשמט הבסיס מתחת לטענת המבקש כי אין חוב בחשבון הבנק של החברה. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי כבר מיום מתן החלטת ראש ההוצאה לפועל - 18.5.03 - ידע המבקש שכדי לעצור את הליכי המימוש בטענתו הנוגעת לחובה של החברה, עליו לנקוט בהליכים משפטיים ובמסגרתם לבקש את עיכוב הפינוי. המבקש אמנם פעל בענין הטענה בדבר זכויות רעייתו בדירה, אך לא עשה כן בנושא החוב למשיב. לסיום הוסיף בית המשפט כי "...התביעה שבמסגרתה הוגשה הבקשה שבפני הוגשה רק ערב המועד שנקבע להליך הפינוי. המבקש לא מנסה להסביר מדוע המתין מ-14.5.03 עד 13.4.04. נראה לי שהתביעה לא הוגשה אלא כדי להגיש במסגרתה את הבקשה לעיכוב הליכי המימוש, מתוך תקווה שהיענות לבקשה תעכב את הליכי המימוש עוד מספר שנים לא מבוטל. בנסיבות אלה אף שמדובר בדירת מגורים, אני סבור שאין להיעתר לבקשה". מסכים אני למסקנתו של בית המשפט המחוזי. נוכח מחדלו הכפול של המבקש - הן בפתיחת ההליכים המשפטיים המתאימים לבירור טענותיו, והן בהסברת השיהוי שנקט בהגשת התובענה הנוכחית - אינני רואה מקום למתן הסעד המבוקש. 5. הבקשה נדחית איפוא. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות. מימוש דירה / נכסמקרקעין