נטל הראיה בתביעה שטרית

1. בפניי תובענה שטרית. התובעת אוחזת בחמישה שיקים, ארבעה מהם ע"ס 20,000 ₪ כ"א, והחמישי בסך 50,000 ₪, ובסה"כ שיקים בשווי 130,000 ₪. השיקים נמשכו ע"י ציון ששון המנוח, ומועד הפירעון ושם הנפרע נותרו במקור ריקים. 2. אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי שיקים אלו נמסרו ע"י ששון המנוח לידי עבד אלפי ז"ל בעלה של התובעת כנגד ולהבטחת החזר הלוואה שנתן אלפי המנוח לששון המנוח. אין מחלוקת גם, שאלפי וששון המנוחים היו חברים ובקשרי ידידות. זה המקום לציין, כי ששון המנוח נפטר בשנת 2006 ואלפי המנוח בשנת 2000, השיקים הוגשו לביצוע בשנת 2007. 3. ב"כ הנתבעים העלה טענה מקדמית בדבר היות התובענה כשירה להתברר בעילה שטרית כנגד יורשי המנוח. אני סבורה, כי המחלוקת בין הצדדים לא מחלוקת היא. אין ב"כ התובעת טען במקום כלשהו כי יש לחייב את היורשים בעילה כלשהי כיורשים עצמאיים, אלא טען חזור וטעון כי מי שנתבע הינו עזבונו של המנוח מושך השיקים, ומאחר ועיזבון איננו ישות משפטית כפי שאף מסכים ב"כ הנתבעים, צורפו היורשים כמייצגי העיזבון בלבד! אינני מוצאת כל סיבה לקבוע שלא ניתן לתבוע עיזבון בעילה שטרית. קיימת עילה שטרית כנגד מושך השיק משמושך השיק נפטר, עוברת זכות התביעה כנגד עזבונו, ככל עילת תביעה אחרת. אינני סבורה שיש בנושא זה להתייחס לעילה שטרית שונה מעילה חוזית. אמנם נטל הראיה בתביעה שטרית מונח על כתפי הנתבע, ובמקרה כזה, כשם שנחמיר עם תובע במשקל הראיות בתביעה נגד מנוח, כך נקל בהבאת הראיות כשנציגי העיזבון מתגוננים בשם המנוח. ואולם, עילת התביעה היתה ונשארה קיימת, העילה לא פגה ולא פקעה עם פטירתו של מושך השיק. 4. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא כאמור בשאלת פירעון החוב. הגב' יפית ששון עדת ההגנה היחידה מטעם הנתבעים הינה בתו של המנוח, ולגרסתה היתה הקרובה אליו ביותר מבין אחיה. לגרסתה, ידעה מאביה כי נטל הלוואה מאלפי המנוח לפני שנים, וכי במשך שנים כ- 15 שנה פרע את ההלוואה (ראה סע' 4 לתצהיר עדות ראשית) עוד טוענת עדת ההגנה, כי אביה אמר לה בהיותו על ערש דווי כי הוא פרע את החוב לאלפי ז"ל, אך יחד עם זאת, אם התובעת תחזור אליה עם יתרה קטנה של חוב שתשלם לה ולא תתווכח (ראה סעיף 6 לתצהיר). בתמיכה לגרסתה, הביאה העדה אישור בנקאי כי השיקים הונפקו בשנת 1999, וכי ששון המנוח נטל הלוואות מהבנק, הלוואות בסכומים נכבדים בשנת 2004-2005. 5. טענת פירעון זו כפי שנטענה ע"י הגב' יפית ששון, אין בה די. גם העובדה שהשיקים הונפקו בשנת 1999 אין בה די. אין מחלוקת שהשיקים ניתנו לביטחון החזר ההלוואה, ועפ"י גרסת ההגנה החוב "נולד" לפני כ- 15 שנה, אם כך - דווקא העובדה שלפני כ-10 שנים נמסרו השיקים, וכ-7 שנים לפני פטירת ששון המנוח, היא הנותנת שקרן החוב לא נפרעה במשך שנים רבות, שאחרת מדוע ייתן המנוח שיקים בסכום קרן החוב בשיעור של 130,000 ₪? זאת ועוד, העדה עצמה מצהירה בסעיף 9 לתצהירה, כי אביה המנוח העביר לתובעת עצמה את השיקים כדי "שתרגיש בטחון שהוא יפרע לה את החוב", אלא שהתובעת הבטיחה לקרוע את השיקים או להחזירם כל פעם שנפרע חלק מן ההלוואה לפי סכום השיק, ולא עשתה כך. יש בכך אם כן הודאת בעל דין, כי במועד מסירת השיקים היה המנוח חייב כספים לאלפי ז"ל, ומסר את השיקים כדי להפיס את דעתה של האלמנה התובעת. 6. גם באישורי מתן ההלוואות מהבנק אין די. עדת ההגנה מודה הן בתצהירה (סעיפים 6 ו-8) והן בעדותה, כי היו חובות נוספים רבים לאביה המנוח לרבות לרשויות המס. חובות אלה הוסדרו ע"י יורשי המנוח, למעט חובה של התובעת, מאחר והיה ידוע לה כי חוב זה נפרע. משכך, מי יתקע כף לידינו כי כספי ההלוואות שנטל המנוח נותבו לפירעון הלוואות אחרות ולא לחוב נשוא התביעה. העובדה, כי המנוח משך שיקים ללא שם נפרע ועם מועד פירעון ריק, היא הנותנת כי היה צריך לחשוש שמא שיקים אלה יועברו לצדדי ג' אוחזים כשורה, ולפיכך ההיגיון נותן כי לא היה ממשיך לפרוע את קרן החוב אלמלא קיבל כל פעם שיק בגין פירעון הקרן, או לפחות אישור מהאלמנה כי הועברו אליה כספים ע"ח קרן החוב. דבר מהשניים לא נעשה. 7. לעומתה, מעידה התובעת כי במשך שנים רבות החזיר ששון המנוח כספים מידי חודש בגין ריבית על ההלוואה, ההלוואה לא היתה נקובה במועד פירעון, ובמשך שנים טען ששון המנוח כי אין לו כסף להחזיר את הקרן אך דייק בהחזרת הריבית החודשית, לפיכך אף נעתר אלפי המנוח ונתן לו שתי הלוואות, האחת בשיעור של 20,000 $ , והשנייה 10,000 $. לגרסת התובעת, סכום השיקים לביטחון מתאים לסכום שיעור קרן ההלוואה באותה עת (130,000 ₪). 8. טענה נוספת שהעלו הנתבעים כנגד התובעת, היא העובדה שהיא איננה אוחזת בשיקים שנמסרו לבעלה המנוח. לא זו בלבד, שעדת ההגנה כאמור מצהירה בסעיף 9 שאביה המנוח מסר את השיקים לתובעת, אלא שטענה זו אין בה ממש ולו מן הסיבה שהשיקים נמשכו "על החלק", וככאלה הינם שיקים למוכ"ז, מי שמחזיק בהם הינו אוחז בהגדרתו בפקודת השטרות. לימים, משנתבקש ביצוע השיקים אף הוסף שמה של התובעת כנפרעת, וככזו אין מחלוקת שהינה אוחזת בשיקים. התובעת הינה לא רק נכנסת בנעלי בעלה המנוח כיורשת עיזבונו, אלא אף התובעת הבהירה לא אחת בעדותה כי הכספים שהלווה בעלה המנוח יצאו מחשבון משק הבית המשותף, הכספים נחסכו מעבודתם המשותפת שלה ושל בעלה, היא היתה מודעת להלוואה והסכימה לה. יש להניח, שעל אף קשריהם החבריים של הצדדים, הסכימה משפחת אלפי להלוות סכום נכבד לששון המנוח, גם בגלל שיעור הריבית הנאה שקיבלה מידי חודש. משפחת אלפי, עפ"י עדות התובעת, לא מפקידה כספים בבנק אלא בבית (ראה עדותה בעמ' 10 לפרו' שורות 1-3). משכך, נענו להצעתו של ששון להחזיר ריבית חודשית כל חודש כ-850 - 900 ₪ עפ"י הריבית הבנקאית המקובלת באותה עת, כך שמרו משפחת אלפי על ערך כספם, וזה אף מסביר מדוע לא הזדרזו לתבוע את ששון המנוח על אי החזרת קרן החוב כל אותם שנים. 9. לא נעלם מעיניי, כי מדובר בתביעת חוב של מלווה מנוח מול לווה מנוח. שני העדים המרכזיים אינם עמנו ולא יכולים להעיד. יחד עם זאת, התובעת אלמנתו של המלווה נכחה בעת מתן ההלוואה, ידעה לפרט את סכומי ההלוואה, ושיעורי הריבית ששילם הלווה המנוח, והחשוב מכל היא אוחזת בשיקים בחתימת יד הלווה שנפטר, ושיקים אלה לא הוחזרו לו עד יום פטירתו ועד בכלל. ההסבר היחיד ששמעתי מעדת ההגנה בתו של הלווה, כי בגלל יחסי האמון והידידות לא טרח אביה לוודא החזרת השיקים לידיו. אינני יכולה לקבל הסבר זה. מדובר בשיקים ללא שם נפרע וללא תאריך, כל בר דעת יחשוש לשיקים האלה, ואין הדעת מניחה ששיקים אלה יושארו "לביטחון" גם לאחר הפירעון המלא. יש לזכור, כי הלווה ששון נפטר ממחלת סרטן שנמשכה כשלוש שנים, והיה מודע למצבו הבריאותי. לו אכן היה פורע את החוב במלואו, היה דואג לשלוח מכתב או דרישה נוקבת אחרת להחזיר את השיקים לפני פטירתו. תחת זאת, מפנה ב"כ הנתבעים אותה טענה נגד התובעת, הכיצד לא תבעה את קרן החוב קודם לכן? והרי התובעת שנהנתה מידי חודש מריבית נאה דרשה בע"פ את קרן החוב במספר הזדמנויות, והאחרונה בעת פגישה עם המנוח בקופ"ח. לגרסת התובעת, הבטיח לה המנוח כי אם ילך לעולמו ישיבו ילדיו את קרן החוב. לגרסת התובעת, חשה בטוחה כי השיקים היו בחזקתה, וידעה שהם להבטחת החזר הקרן. עדות זו של התובעת משכנעת יותר מגרסת ההגנה, כי סכום קרן של 130,000 ₪ נפרע לשיעורין בשנים האחרונות לאחר פטירתו של אלפי ז"ל, אחרי שנים אחדות ששולמו ריביות מידי חודש, ועל אף כל זאת לא עמד ששון המנוח על החזר השיקים שמשך על החלק ומסרם לאלמנה. 10. סוף דבר: גם אם אקל במידת ההוכחה הנדרשת מיורשי העיזבון להוכיח פירעון החוב, לא אוכל לומר כי הרימו הם את הנטל המונח על כתפיהם. התובעת האוחזת בשיקים רשאית להיפרע מעיזבון המנוח, ככל שלעיזבון יש נכסים בגובה החוב. למען הסר ספק, לא ניתן להיפרע מנכסי היורשים עצמם, אלא אך ורק מנכסי עיזבון המנוח ככל שאלה קיימים. אני דוחה את ההגנה, ומורה על המשך הליכי הוצל"פ כנגד נכסי עיזבון נתבע 1. אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות הליך זה בסך של 7,500 ₪ + מע"מ. ניתן היום, י"ב אב תשס"ט, 02 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים. תביעה שטריתנטל הראיה / נטל הבאת הראיות