חשיפת זהות גולש אינטרנט - משפט משווה

ברבות מארצות המשפט המקובל עילת התביעה המאפשרת לחייב צד שלישי למסור מידע בדבר זהותו של נתבע פוטנציאלי נוצרה בפסיקה. בפרשת: Norwich Pharmacal (Norwich Pharmacal Co. v. Comm'ns of Customs & Excise, [1974] A.C. 133 (H.L.)), קבע בית הלורדים - ללא עילה חקוקה - כי ניתן (בתנאים מסוימים) לנהל הליך נגד צד שלישי, על מנת לחייבו למסור מידע בדבר זהותו של נתבע פוטנציאלי (מעבר להפניות בחוות דעתו של חברי ראו גם K. LaRoche, G. Pratte, The Norwich Pharmacal Principle and its Utility in Intellectual Property Litigation, 24 Advoc. Q. 301 (2001); M. Yiu, A New Prescription for Disclosure: Reformulating the Rules for the Norwich Order, 65 U. Toronto Fac. L. Rev. 41 (2007). הלכת Norwich Pharmacal קנתה שביתה ברבות ממדינות המשפט המקובל. על ארבע המדינות הנזכרות בחוות דעתו - קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד ואירלנד - ניתן להוסיף גם את הונג-קונג (ראוNotes of Cases, PRACTICE - discovery - disclosure of documents in hands of third party revealing identity of alleged defamer, 11 Hong Kong L.J. 243 (1981); Mfr.'s Life Ins. Co. of Canada v. Harvest Hero Int'l Ltd. [2002] 1 H.K.L.R.D. 828 (C.A.); State Bank of India v. Fleet Nat'l Bank [2006] 1919 H.C.M.P. 2004 (C.F.I.)) ואת סינגפור (ראו J. D. Pinsler, Early Development of Discovery Process in Singapore, 1997 Sing. J. Legal Stud. 396, 423-426 (1997) כן ראו UMCI Ltd. V. Tokio Marine & Fire Insurance Co. [2006] SGHC 142 כפי שהוסבר בעניין Odex Pte Ltd. V. Pacific Internet Ltd., [2007] SGDC 248 העוסק בחיוב ספקית למסור פרטי IP חרף חובת הסודיות אותה היא חבה ללקוחותיה). לשון אחר, בתי המשפט, במסגרת חובתם לפיתוח המשפט, חידשו עילת תביעה מהותית, שנועדה לעמוד על זהותו של מעוול ולאפשר לנהל נגדו הליך אזרחי. הליכים לחשיפת זהותם של גולשים מעוולים במשפט המשווה בצוי Norwich Pharmacal - שהם כזכור יציר הפסיקה - נעשה באנגליה שימוש גם בהקשר של חיוב ספקיות ומפעילי אתרי אינטרנט לחשוף פרטים של גולשים מעוולים. מעבר לפרשת Totalise שהזכיר חברי (Totalise plc v. Motley Fool L.td, [2001] 2 EWCA Civ 1897), נזכיר גם את פרשת Sheffield Wednesday Football Club (Sheffield Wednesday Football Club Ltd v. Hargreaves, [2007] EWHC 2375 (Q.B.), שם הוציא בית משפט צו Norwich Pharmacal המחייב מפעילת אתר אינטרנט לחשוף שמות של גולשים אשר פרסמו באתרה דברים העשויים לגבש תביעת דיבה. עוד נזכיר, כי רק לאחרונה (2.12.09) ניתן באנגליה צו Norwich Pharmacal המחייב את Wikipedia (האנציקלופדיה המקוונת רבת הנוכחות) לחשוף פרטי IP של גולש שתיקן ערך באנציקלופדיה המקוונת, תוך חשיפת מידע אישי רגיש הנוגע לתובעות - אֵם ובתה (ראו G & G v. Wikimedia Found Inc., [2009] EWHC 3148 ). שימוש דומה בצווי Norwich Pharmacal לצורך זיהוי גולשים מעוולים נעשה גם בבתי המשפט בקנדה (ראו York University v. Bell Canada Enterprises, [2009] O.J. No. 3689 (S.C.J.); Warman v. Wilkins-Fournier, [2009] O.J. No. 1305 (S.C.J.)), ובסינגפור (פרשת Odex Pte Ltd. V. Pacific Internet Ltd. הנזכרת), אם כי בערכאות נמוכות. גם במדינות בהן לא התקבלה הלכת Norwich Pharmacal קיימות דרכים אחרות שבאמצעותן יכול תובע לעמוד על זהותם של גולשים שביצעו נגדו עוולות. חברי התייחס לתביעות מסוגJohn Doe הקיימות בארצות הברית, במסגרתן ניתנים צווים לספקיות ומפעילי אתרי אינטרנט, המחייבים אותם לסייע בזיהוי הנתבע (ראו פסקה 22 לחוות דעתו). לא למותר לציין, כי למצער במישור הפדרלי האפשרות להגיש תביעות מסוג זה אף היא יציר הפסיקה (לסקירה ראו Carol M. Rice, Meet John Doe: It’s Time For Federal Civil Procedure To Recognize John Doe Parties, 57 U. Pitt. L. Rev. 883 (1996)). קיימים גם מנגנונים אחרים, דוגמת הליך גילוי מוקדם לפי New York Civil Procedure rule 3102(c) - שאף הוא שימש בסיס לחיוב ספקיות אינטרנט לחשוף פרטי גולשים מעוולים (ראו Matter of Greenbaum v. Google, Inc., 845 N.Y.S. 2d 695 (Sup. Ct. 2007); Matter of Ottinger v. Non-Party The Journal News, 2008 N.Y. Misc. LEXIS 4579 (Sup. Ct. 2008); Matter of Cohen v. Google Inc., 2009 N.Y. Misc. LEXIS 2302 (Sup. Ct. 2009)). חיוב ספקיות אינטרנט לחשוף פרטי גולשים אנונימיים לפי סדרי הדין האזרחי המקומיים קיים בחלק ממחוזות קנדה - מעבר לתחולה העקרונית של הלכת Norwich Pharmacal (ראו לדוגמה Irwin Toy Limited v. Doe, [2000] O.J. No. 3318 (S.C.J.)). ולבסוף נאמר, בתכלית הקיצור ולהשלמת התמונה, כי מדינות אחרות נקטו גישה שונה בתכלית - המגבילה מראש את היקפה של האפשרות לביטוי אנונימי באינטרנט - ועל כן הוגבלה משמעותית האפשרות כי הסיטואציה בה עסקינן תיוצר כל עיקר. כך לדוגמה בגרמניה, שם מוטלת מלכתחילה חובת הזדהות (Impressum) במקרים רבים (ראו A. R. Hayward, Regulation of Blog Campaign Advocacy on the Internet: Comparing U.S., German And EU Approaches, 16 Cardozo J. Int'l & Comp. L. 379, 396 (2008)). עיקרו של האמור, ללמדך כי בין באמצעות צוים מסוגNorwich Pharmacal ובין במנגנונים משפטיים אחרים, בשיטות משפט מתוקנות ישנה דרך בה יכולים תובעים פוטנציאליים לחשוף את זהותם של גולשים מעוולים. חוששני, כי תוצאה אחרת אינה סבירה ואף אינה עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור. יצירת עילות תביעה ותקנת הציבור במשפט העברי אנו מוצאים, כי חכמים חידשו (קרי, יצרו) עילת תביעה נגד מעוולים כדי למנוע את האנדרלמוסיה הנובעת מהאפשרות לעוול ללא מוראה של תביעה אזרחית, אשר דומה, כי בלעדיה "איש את רעהו חיים בלעו" (כלשון המשנה, אבות ג, ב). כך נקבע לגבי היזק שאינו ניכר (נזק שאינו משנה את גוף הדבר מכפי שהיה; לגביו ראו אנציקלופדיה תלמודית, בערך "הזק שאינו נכר"), שמעיקר הדין אינו מקים עילת תביעה: "ור' יוחנן אמר: דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד - פטור; מאי טעמא? היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק [=אינו נחשב היזק], ומה טעם אמרו במזיד חייב? שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו, ואומר פטור אני" (בבלי גיטין נג ע"א). רוצה לומר, הגם שמעיקר הדין, מן התורה, היה מקום לפטור על היזק שאינו ניכר - על העושה במזיד הטילו חיוב, בחינת "סייג לתורה", כדי "שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו [הטומאה היא דוגמה לנזק שאינו ניכר - א"ר]". כך גם תיקנו חיוב שבועה לשניים האוחזים בטלית אחת וטוענים לבעלות בכולה. אמנם בנסיבות אלה מעיקר הדין אין עילה לחייב את כל אחד מהתופסים להישבע על טענתו (ראו לדוגמה בית הבחירה (לרבנו מנחם המאירי) בבא מציעא ב ע"א), אך אף על פי כן: "שבועה זו למה? - אמר רבי יוחנן: שבועה זו תקנת חכמים היא, שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו, ואומר שלי הוא" (בבלי בבא מציעא ה ע"ב). הרציונל אינו רק שמירה על ממונו של אדם פרטי זה או אחר, אלא אף השיקול הציבורי "שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא" או "שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף". ואם עדיין יש ספק בדבר האינטרס המוגן, באה התוספתא (בסוגיית היזק שאינו ניכר) ומנסחת את הדברים באופן מפורש "בשוגג פטור במזיד חייב מפני תיקון העולם" (תוספתא גיטין ג, ז).דיני אינטרנטחשיפת זהותמשפט משווהמחשבים ואינטרנט