עסקינן בערעור על החלטת המשיב מיום 1.4.04 לפיה אין קשר בין המחלה הנפשית, בה לקה המערער, ובין תנאי עבודתו בשירות בתי הסוהר. העובדות הצריכות להכרעה 1. המערער יליד שנת 1956 גויס לשירות בתי הסוהר בשנת 1989 ושימש כסוהר עד לפרישתו בחודש אוקטובר 2002 מטעמי בריאות (מצב נפשי). 2. ביום 2.2.03 הגיש המערער תביעה להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") במסגרתה ביקש לקבוע כי לקה בנפשו "תוך ועקב" שירותו בשירות בתי הסוהר, כתוצאה מדחק נפשי בו היה נתון (להלן: "התביעה") (מסמך 1 בתיק הרפואי). 3. תביעת המערער נדחתה על ידי המשיב בהחלטתו מיום 1.4.04 (מסמך 347 בתיק הרפואי) ומכאן ההליך שבפנינו. 4. המערער תמך ערעורו בחוות דעת רפואית מיום 17.10.04 ערוכה על ידי פרופ' ע. לוי, מומחה בפסיכיאטריה ופרופ' לקרימינולוגיה-קלינית (מע/2). 5. מטעם המשיב הוגשו שתי חוות דעת רפואיות ערוכות על ידי פרופ' ר. מסטר, מומחה בפסיכיאטריה - הראשונה מיום 21.3.04 (מש/1 - מסמך 346 בתיק הרפואי) והשניה מיום 2.1.05 (מש/2 - מסמך 403 בתיק הרפואי). הפן הרפואי - חוות דעת המומחים 1. המערער סמך ערעורו על חוות דעתו של פרופ' לוי (מע/2). לשיטת המומחה סובל המערער מ"תסמונת פוסט-טראומטית ממושכת; עם הסתבכות דכאונית/פסיכוטית", "בקשר-סיבתי ברור [מסוג של "גרימה"] בין ארועי, קשיי ותלאות השירות; לבין התפתחות התסמונת הפוסט-טראומטית [שהסתבכה בסמפטומטולוגיה דכאונית/פסיכוטית]". 1.1 בחקירה הנגדית שב המומחה ונדרש לשאלת האבחנה ועמד על דעתו כי המערער לקה ב"תסמונת פוסט טראומטית ממושכת שהסתבכה לדיכאון פסיכוטי. זה מקרה מסובך ומורכב. זאת שיטתי במקרה הזה. אני מודה שזה מקרה מורכב. אני גם פירטתי בחוות דעתי את האבחנות השונות שניתנו ואפשר להבין למה אנשים שונים נתנו אבחנות שונות" (עמ' 24 לפרוטוקול) 1.2 עוד ובנוסף התבקש המומחה להצביע על ציר הזמן על אותם אירועים טראומטיים ספציפיים שחווה המערער, אשר לשיטתו גרמו לו לתסמונת פוסט טראומטית ודומה כי התקשה לעשות כן- "כב' השופטת: אם אני יוצאת מנקודת מוצא שהאבחנה של אדוני היא האבחנה הנכונה, אז עד כמה שאני כבר הצלחתי ללמוד כדי שתהיה פוסט טראומה אנחנו צריכים לכוון כלפי אירועים טראומטיים. עד: כן. כב' השופטת: לאלו אירועים ספציפיים אדוני מכוון את הטראומה? עד: אוקי. כבוד השופטת, השופטת השאלה שאלה מאוד נכונה. לפני האירועים הספציפיים יש סביבה מתרימה סביבת עבודה קשה רווית לחצים שיש לה גם כן משמעות. האירועים הספציפיים להערכתי זה האיומים על חייו. זה שהוא קיבל איומים על חייו. כב' השופטת: ועל ציר הזמן איפה אדוני ממקם את האירועים האלה? מתי הם היו לשיטתו של אדוני? מה אדוני הניח כמועד האיומים? עד: אינני יודע בדיוק, שנתיים. אינני יודע בדיוק. יש חלק שאין לנו תאריכים" (עמ' 24 לפרוטוקול) 2. המשיב ביסס עמדתו על חוות הדעת שערך פרופ' מסטר (מש/1, מש/2), אשר מצא לאבחן את המערער כמי שסובל מ"מצב פסיכוטי פרנואידי (יתכן שמדובר הפרעה סכיזו-פקטיבית)" ולא מ"הפרעה בתר-חבלתית (Post-traumatic Stress Disorder)". בהתייחס לשאלת הקשר הסיבתי ל"תנאי השירות" הוסיף המומחה וקבע כי המדובר בהפרעה שאינה "קשורה לתנאי השירות או לאירוע טראומטי שקרה לו במהלך השירות אלה (צ"ל: "אלא " - ש.י.) לגורמים קונסטיטוציאונים (פגיעות נפשית מוגברת וגורמים גנטיים)". 2.1 בעדותו בחקירה הנגדית עמד המומחה על קביעתו לענין האבחנה והעדר קשר סיבתי ל"תנאי השירות"- "ש: ... אני מבין מהחוות דעת הראשונה שלך וגם מהשנייה שאתה טוען שהמערער סובל מהפרעה סכיזו-אפקטיבית? ת: כן. ... יש גם ביטויים פרנואידים אני הוספתי. ש: אתה מצין שהמחלה שלו לא קשורה לתנאי השירות אלא לגורמים קונסטיטוציונאלים? ת: כן. ... שלא שייכים לתנאי השירות שלו. ...אם זה מולדים או לא, לא שייכים לתנאי השירות שלו. ... מה שאני אומר אין קשר לתנאי השירות" (עמ' 36 לפרוטוקול) "פרופ' מוניץ: לגבי האבחנה שלך שמחלה סכיזו-אפקטיבית. גורמים סביבתיים באופן כללי יש להם איזה שהיא השפעה או שהם לא רלוונטים? עד: יכולים להיות. אבל אין כאן הוכחה שהיו גורמים סביבתיים" (עמ' 38 לפרוטוקול) 3. נוכח עדותם של המומחים, אשר חידדה את המחלוקת בשאלת האבחנה, מחלוקת היורדת לשורש תביעתו של המערער להכרת זכות, מצאנו למנות מומחה רפואי מטעם הועדה, פרופ' א. שלו, אשר נדרש לחוות דעתו "באשר לאבחנת הליקוי/המחלה הנפשית, ממנה סובל המערער" (ראה החלטה מיום 21.3.07). 3.1 בחוות דעתו מיום 5.6.07 (במ/1) קבע המומחה כי המערער סובל מהפרעה פסיכוטית פרנואידית כרונית, כשבנוסף קיימים סימנים של תסמונת פוסט טראומטית- "מבדיקתי, ומאלו שנעשו ע"י קודמיי, אין כל ספק שמדובר בחולה עם הפרעה פסיכוטית פרנואידית כרונית (היום), וללא תגובה מלאה לתרופות. הדיון האבחנתי המדוייק במרכיב הפסיכוטי של ההפרעה אינו מעלה ואינו מוריד כאן (האם זו סכיזופרניה פרנואידית או הפרעה דלוזיונלית ממושכת, או מצב סכיזו-אפקטיבי). לחולה הזה תסמונת פסיכוטית ברורה ורצופה מאז האירועים של החודשים ינואר-מרץ 2002. ... בנוסף לפסיכוזה פרנואידית כרונית (כנראה סכיזופרניה) יש ... סימנים של תיסמונת פוסט טראומטית ..." המומחה שלל, מכל וכל, כי הפסיכוזה הפרנואידית הכרונית, ממנה סובל המערער, הינה התפתחות של תסמונת פוסט טראטמטית, כעמדתו של המומחה מטעם המערער, פרופ' לוי- "באשר לשילוב בין תיסמונת פסיכוטית ובין תסמונת פוסט טראומטית ... פסיכוזה פרנואידית כרונית כמו זו שממנה סובל הנבדק, איננה התפתחות של תיסמונת פוסט טראומטית, ובמיוחד כאשר החשדנות מפושטת וכוללת גם גורמי שב"ס או הרעלה. תיסמונת פוסט טראומטית ברוב המכריע של המקרים, יוצרת מיקוד באיום הישיר על האדם ואיננה כוללת מחשבות מפושטות של איום ע"י גורמים שונים" ואף נמנע מלקבוע כי המערער סובל מתסמונת פוסט טראומטית מלאה (להבדיל מסימנים של תסמונת פוסט טראומטית). 3.2 המומחה הוסיף והתייחס בחוות דעתו לשאלת הקשר הסיבתי שבין מצבו הנפשי של המערער ובין "תנאי שירותו", אך משלכך לא הוסמך לא תשמשנה קביעותיו בעניין זה להכרעתנו. הפן העובדתי - תנאי השירות/אירועים טראומטיים 1. המערער תמך תביעתו להכרת זכות בתצהיר (מע/1 - מסמך 3 בתיק הרפואי), אשר שימש כעדותו הראשית. 1.1 בתצהיר מצא המערער להתמקד בתנאי שירותו ובאירועים שאירעו, לטענתו, בשנתיים האחרונות לשירותו בכלא שקמה. המערער ציין כי במהלך שנת 2000 אירעו מהומות קשות באגף האסירים הבטחוניים, בו שירת, במהלכם "נשמעו איומים רבים מצד האסירים הבטחוניים, כמו גם זריקת חפצים כגון: ברזלים, צלחות, צינורות וכדומה" ובהמשך ספג איומים על שלומו ושלום משפחתו באם לא יפנה את מקום משמרתו על מנת לאפשר בריחתם של האסירים במנהרה שחפרו ושדווח על כך הועברו האסירים לכלא אחר ועם שובם החמיר המצב והאיומים חזרו ונשנו. עוד ובנוסף התייחס המערער לתפקידי האבטחה שנדרש לבצע על גג המבנה. 1.2 המערער נחקר ארוכות בפנינו ועדותו הותירה בנו רושם קשה של עירוב מציאות ודמיון חולני גם יחד, באופן שלא ניתן להפריד בבירור בין השניים, עניין עליו עמדו שני המומחים הרפואיים כאחד. לפיכך, עדותו של המערער על אותם איומים שספג (אירועים טראומטיים), אשר לא נתמכת בכל ראיה אובייקטיבית, אינה יכולה לשמש מסד עובדתי איתן ולפיכך אין בידינו לקבוע ממצא עובדתי בעניין זה. יצוין כי סיפור חפירתה של מנהרה זוכה לאישוש מסוים בעדותו של מר שלומי כהן (מש/3), מי ששימש כמפקד כלא שקמה בין השנים 2004-2001, אלא שעל פי עדותו ארע האירוע במועד מוקדם מזה שמצוין על ידי המערער (למועד רלוונטיות נוכח הטענה כי האירוע היה בסמיכות להדרדרות במצבו הנפשי של המערער). 1.3 עם זאת, סבורים אנו כי על יסוד האמור באישור שערכה קצינת הנפגעים, כ"ר דינה שליו (מסמך 61 בתיק הרפואי), ניתן לקבוע כי העבודה בשוטף במחיצתה של אוכלוסיית הכלואים בבית הסוהר שקמה כרוכה "בלחץ יומיומי" מתמשך- "בעבודתו בבית סוהר אשל עבד הן עם אסירים ביטחוניים ובעיקר פליליים מהקשים ביותר השפוטים למאסר עולם, עבודה בלחץ יומיומי גדול. בית סוהר שיקמה מאכלס בעיקר אסירים ביטחוניים מן הקשים ביותר השפוטים למאסרי עולם והעבודה עמם הינה בלחץ יומיומי מחשש לפגיעה בסוהר מכיון שאין לאסירים מה להפסיד" דיון 1. לאחר שנתנו דעתנו למכלול הראיות שבאו בפנינו, לרבות ובמיוחד עדותם של המומחים הרפואיים, באנו לכלל דעה כי דין הערעור להדחות. 2. בסופו של יום, מוצאים אנו לאמץ קביעתו של המומחה מטעם הועדה, פרופ' שלו, לפיה סובל המערער מהפרעה פסיכוטית פרנואידית כרונית. המומחה, אשר נקרא לעדות, לא נחקר על ידי מי מהצדדים ביחס לקביעתו זו, הנתמכת אף בהתרשמותו של דר' קרפל, אשר בדק את המערער עוד בשנת 2002 "במסגרת יעוץ פסיכיאטרי לועדה רפואית) ומצא כי הוא סובל מ- "פסיכוזה פרנואידית ברורה ומתמשכת ללא תגובה לטיפול תרופתי מתאים" (מסמך 34 בתיק הרפואי). 3. קביעה זו לפיה סובל המערער מהפרעה פסיכוטית פרנואידית כרונית שומטת מחד את הבסיס תחת חוות דעתו של המומחה מטעם המערער, פרופ' לוי, הן בהיבט האבחנתי והן בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי לשירות, השלובה וכרוכה בכך ומאידך, מאוששת את משנתו הרפואית של המומחה מטעם המשיב, פרופ' מסטר לענין האבחנה. 4. בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי שבין המחלה ממנה סובל המערער (הפרעה פסיכוטית פרנואידית כרונית) ובין תנאי שירותו מונחת בפנינו עמדתו של המומחה מטעם המשיב, פרופ' מסטר, כפי שעולה מחוות הדעת שערך (מש/1, מש/2), השוללת קשר כאמור ודומה כי אף בעדותו במענה לשאלת חבר הועדה, פרופ' מוניץ, אין די כדי לבסס קיומו של קשר סיבתי רפואי, בין מסוג "גרימה" ובין מסוג "החמרה", בין תנאי דחק מתמשך (בהם נכונים אנו, כאמור, להכיר) ובין המחלה בה לקה המערער- "פרופ' מוניץ: לגבי האבחנה שלך שמחלה סכיזו-אפקטיבית. גורמים סביבתיים באופן כללי יש להם איזה שהיא השפעה או שהם לא רלוונטים? עד: יכולים להיות. אבל אין כאן הוכחה שהיו גורמים סביבתיים" (עמ' 38 לפרוטוקול) 5. במצב דברים זה, אין, לדידנו, מנוס מהקביעה כי המערער לא השכיל להוכיח קיומו של קשר סיבתי רפואי ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת" (ראה: ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203) בין מחלת הנפש בה לקה (הפרעה פסיכוטית פרנואידית כרונית) ובין תנאי שירותו בשירות בתי הסוהר, כך שדין הערעור אחד הוא להדחות. 6. בשולי החלטתנו מבקשים אנו לציין כי צר לנו שמהערער מצא לדחות את הצעתנו שניתנה לפנים משורת הדין ולפיה יוכר קשר של החמרה בין ההפרעה הפסיכוטית פרנואידית כרונית, ממנה סובל המערער, ובין שירותו בשיעור של 20% על חשבון השירות, הצעה שיסודה בהמלצתו של פרופ' שלו, אשר, כאמור, לא יכולה לשמש אותנו בהכרעתנו, משניתנה "בחוסר סמכות". סוף דבר לאור כל האמור לעיל מורים אנו על דחיית הערעור באופן שהחלטת המשיב מיום 1.4.04 תיוותר על כנה. בנסיבות הענין לא מצאנו לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו, לרבות שכ"ט פרקליטו. למען הסר ספק יובהר כי המשיב ישא בשכר טרחת המומחה, פרופ' שלו. המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה. ניתנה היום ד' תשרי תש"ע (22.9.09), בהעדר שלומית יעקובוביץ, שופטת פרופ' מוניץ, חבר עו"ד שגיב, חברהתחום הנפשיצבאקצין התגמוליםפסיכוזה