פריצה לרכב בכוונה לגנוב

פריצה לרכב בכוונה לגנוב לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביחס למשיבים הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה בת"פ 17297-08-09 האוחז שני אישומים בו מיוחסות להם שתי עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, שתי עבירות של חבלה במזיד ברכב ועבירה של החזקת כלי פריצה לרכב, בניגוד לסעיפים 413 ו', 413 ה', 413 ז' ביחד עם סעיף 29 (ב), הכל לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. האישום – על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 18.8.09 בסמוך לשעה 15:10 הגיעו המשיבים לרחוב יפה נוף בחיפה ברכב נהוג ע"י משיב 1 (להלן: "הרכב") בו נמצאים אף משיבים 2 ו- 3. בנסיבות אלה, ברחוב יפה נוף, בסמוך לבניין מס' 60, התפרצו המשיבים בצוותא, בכוונה לגנוב, לרכב מסוג יונדאי השייך לחברת השכרה ומוחזק ע"י מרסל קרוגר באופן שמשיב 3 ירד מן הרכב, דחף את מנעול דלת תא המטען בכח, גרם נזק למנעול הדלת ופתח את תא המטען. בהמשך הוציא משיב 3 מתא המטען תיק בו חיטט, בעוד משיב 2 מצטרף אליו ובודק עמו את התיק. משלא מצאו דבר עזבו השניים את המקום ברכב בעוד משיב 1 ממתין ברכב ושומר לבל יופרעו השניים בעת מעשיהם. (בכתב האישום נרשם כי היה זה משיב 3 ברכב, אך נראה כי מדובר בטעות אשר יש לתקנה). בהמשך למתואר לעיל ולאחר מספר דקות הגיעו המשיבים בצוותא ל"טיילת לואי" ברחוב יפה נוף בחיפה. בנסיבות אלה, התפרצו המשיבים לרכב מסוג שברולט בכוונה לגנוב. משיב 3 עלה לטיילת על מנת לתצפת לבל יופרעו, משיב 2 ירד מהרכב בו נסעו וניגש לרכב השברולט, ניסה לפתוח את הדלת ומשלא הצליח חזר לרכבם בו ישב אותה עת משיב 1 ושמר לבל יופרעו, פתח את תא המטען, הוציא ממנו מברג ובאמצעותו פתח את דלת רכב השברולט ונכנס פנימה. משיב 2 חיטט ברכב השברולט ומשלא מצא דבר הניתן להיגנב יצא ונכנס לרכב בו המתין משיב 1. זמן קצר לאחר מכן נעצרו המשיבים וברשותם, בתוך הרכב, כלי פריצה הכוללים פלייר וארבעה מברגים. טענות הצדדים – המבקשת סבורה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האשמה הכוללות בין היתר את דו"חות הפעולה של אנשי משטרה אשר צפו במשיבים והבחינו בהם בשעת מעשה וכן את הודעתו של משיב 3 בה הוא מודה בעבירות המיוחסות לו. עוד סבורה המבקשת כי בדוננו קמה כנגד המשיבים עילת מעצר, שכן ביצוע העבירות על ידם מסכן את שלום הציבור, ביטחונו ורכושו. כל זאת לאור התארגנותם, הגעתם המשותפת לחיפה לשם ביצוע התפרצויות לרכבים באזורים בהם מטיילים רבים לאור יום, וכאשר הופסקה פעילותם העבריינית רק לאחר מעצרם ע"י אנשי המשטרה. נטען כי המשיבים מסוכנים לציבור, בין השאר לאור העובדה שמשיב 1 הסיע את חבריו והמתין להם בסמוך, לאור הרשעתו הקודמת של משיב 2 כמו גם כתב אישום התלוי ועומד נגדו בגין עבירות דומות ולאור עברו הפלילי של משיב 3. בדיון בפני טען ב"כ המבקשת כי נוכח כלל הנסיבות לא ניתן לתת במשיבים אמון ולסמוך עליהם כי יקיימו החלטות שיפוטיות. מנגד טענו ב"כ המשיבים כל שניתן לטעון לטובת מרשיהם. ב"כ משיב 1 הפנה לעוצמת הראיות המיוחסות למשיב 1, כמו גם להיעדרה של עילת מעצר בעניינו. ב"כ משיב 2 טען בלהט כנגד קיומה של עילת מעצר ביחס למרשו וביחס ליתר המשיבים וב"כ משיב 3 סברה כי הראיות העומדות לחובת מרשה מבוססות אך ורק לגבי האישום הראשון ואילו פעילותו באישום השני לא היתה פעילות של תצפיתן, שכן הוא ירד מן הרכב על מנת לגשת לשירותים אשר הוכח כי נמצאים בקרבת מקום. עוד ביקשה ב"כ משיב 3 שלא ליתן משקל לחומרה להרשעותיו הקודמות, שכן העבירה האחרונה שביצע על-פי גיליון ההרשעות הקודמות נכונה לשנת 2006. למעלה מן הצורך והדרוש נטלתי את תיק החקירה לעיוני. דיון – עיון בתיק החקירה מגלה כי אנשי משטרה עקבו אחר פעילות המשיבים ובהתאם רשמו מספר דו"חות. אחד מהם אף מסר הודעה מפורטת המתארת בצורה מקיפה את כל שראה (מסמך 13 בתיק החקירה, הודעת דוד מרציאנו מיום 20.8.09). בהתאם לדו"חות התצפית והמעקב נראו המשיבים ברכב הנהוג ע"י משיב 1 בשעה מוקדמת לאירועי הפריצה כשהם נכנסים ל"חניון הגדול" ברחוב יפה נוף, יוצאים ממנו ושוב חוזרים לכיוון "טיילת לואי", מסתובבים ונוסעים לכיוון שדרות הנשיא ומשם לשדרות הציונות. בהיותם בחניון הגדול, כך דווח, הסתובבו המשיבים ברכבם בכל המסלולים והסתכלו על רכבים בנסיעה איטית (ראה דו"ח פעולה ותצפית רס"ב קובי פינטו, מסמך ו' בתיק החקירה). בהמשך הגיעו המשיבים לרחוב החלוץ וסעדו ב"מסעדת בני" ולאחר שסיימו תדלקו את רכבם ומשם שבו לרחוב יפה נוף בו בוצעו ההתפרצויות (ראה מסמך ח' בתיק החקירה, דו"ח פעולה סגרון חיים). לאחר מכן הבחינו אנשי משטרה במשיב 3 המתפרץ לרכב היונדאי, מוציא ממנו תיק ובוחן את תכולתו כאשר משיב 2 מצטרף אליו, בעוד משיב 1, שנהג ברכבם, ממתין בסמוך לרכב שנפרץ (ראה הודעתו של דוד מרציאנו המצוינת לעיל). אנשי המשטרה אף הבחינו במשיב 2 מנסה לפרוץ לרכב השברולט בעוד משיב 1 יושב ברכבם וממתין בסמוך לאחר שמשיב 3 ירד מן הרכב ועלה לכיוון הטיילת למקום בו אכן קיים חדר שירותים אך ניתן ממנו אף להשקיף על הנעשה. משנעצרו המשיבים ניסה משיב 3 להסתתר מאחורי קיר כאשר אנשי המשטרה מציינים כי תיצפת בניגוד לגרסתו על פיה ניגש לשירותים בלבד ואינו יודע מה עשו חבריו אותה עת. בנוסף לתלונות מחזיקות הרכבים, הודה משיב 3 בחקירתו במיוחס לו ביחס לאישום הראשון ויצוין כי בהודעתו הראשונה מיום 18.8.08 (מסמך 7 בתיק החקירה) ביקש וחזר וביקש לדעת מה מסר משיב 2 בגרסתו. בגרסאות נוספות סירב משיב 3 להרחיב ביחס לפעילותם של משיבים 1 ו - 2 וטען בפני החוקר כי אנשי המשטרה יודעים הכל לאור המעקב. בנוסף אמר – "אני מבקש שתדעו שאני נקלעתי לכול זה ואתם יודעים מה היה החלק שלי ומה החלק של כול אחד למרות שכולנו שותפים כי היינו יחד ואני הייתי רק בחלק של היונדאי פתחתי וסגרתי את תא המטען שלה ואתם יודעים הכל כבר... פשוט אני מצטער על מה שקרה ורוצה להתנתק מכולם כי לא משתלם כול הזבל הזה." (מסמך 10, הודעה מיום 20.8.09 שעה 10:13, עמ' 2-3 שורות 37 עד 41). משיבים 1 ו - 2 הכחישו נחרצות בחקירתם את המיוחס להם. אחד מהם אף נעלב בעקבות הטחה חוזרת של החשדות בפניו. יחד עם זאת, משיב 1 הבהיר כי הגיע לאסוף את משיבים 2 ו- 3 ברכב השייך לאחיו ולמעלה מכך הבהיר, כי בשל מצבו הכלכלי הקשה הוא נעדר כתובת מגורים קבועה ונעזר בחברים לשם איתור מקום לינה. הנה כי כן ראיות לכאורה המבססות את האישומים המיוחסים לשלושת המשיבים. לכך יש להוסיף כי על פי הראיות נראה בבירור כי שלושת המשיבים חברו יחד על מנת להגיע לחיפה, לאזור מסוים, ולפרוץ באותו איזור לכלי רכב. נסיעתם המשותפת עובר לביצוע הפריצות, העובדה כי אינם מתגוררים בסמוך ושניים מהם אף מתגוררים במרחק משמעותי ממקום ההתפרצויות, הצטיידותם בכלי פריצה שאותרו ברכבו של משיב 1, ביצוע הסיור המוקדם בחניון וההתבוננות בכלי רכב, הבדיקה המשותפת למשיבים 2 ו - 3 של תכולת התיק שאותר ברכב היונדאי שנפרץ וההמתנה בסמוך של משיב 1 ברכבו, הפריצה לרכב הנוסף ע"י משיב 2 כאשר הוא שב אל רכבם ונוטל כלי פריצה ממנו על מנת לצלוח במזימתו בעוד משיב 1 ממתין בסמוך ברכבם ואילו משיב 3 נמצא במקום גבוה יותר, מקום ממנו ניתן לצפות, כל אלו מבססים את סבירות ההנחה שמדובר בהתארגנות משותפת, בהצטיידות ברכב ו"כלי עבודה", בהגעה מתוכננת ויזומה לאזור מסוים, הכל על מנת לבצע פעילות עבריינית. בנסיבות שתוארו לעיל, סבור אני כי קמה ביחס למשיבים עילת מעצר. כלשונו של בית המשפט העליון בבש"פ 10350/08 סמיר הייב ואח' נ' מ"י, פורסם באתר משפטי – "גם אשר לעוררים 2 ו-3 איני מוצא מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא. בניגוד לטענתם, הרי שהמבחנים שנקבעו בעניין פרנקל אינם צריכים להתקיים באופן מצטבר על מנת שתקום עילת מעצר במקרה של עבירות רכוש: "...עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור." (ההדגשה אינה במקור, ע.ק.) אומנם לא מדובר בחזקת מסוכנות חקוקה, אולם פעילותם המשותפת של המשיבים, כפי שתוארה לעיל מקימה יסוד סביר לחשש שהמשיבים יסכנו את ביטחון הציבור וביטחון רכושו. עוד יש לציין כי פעילותם של המשיבים אכן פסקה רק בעקבות מעצרם ע"י אנשי משטרה אשר עקבו אחר מעשיהם. לסיכון האמור מתווספים מספר נתונים נוספים. לחובת משיב 3 רשומות שתי הרשעות קודמות. האחת אוחזת 10 תיקי חקירה בגינה נידון משיב 3 לריצוי עונש מאסר בן 8 חודשים. בין יתר העבירות בגינן הורשע משיב 3 מצויות עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, החזקת כלי פריצה לרכב והפרת הוראה חוקית. כנגד משיב 2 תלוי ועומד כתב אישום בת.פ 7579-05-09 בבית משפט השלום בנתניה, בו מיוחסות לו שתי עבירות של פריצה לרכב ביחד עם אחר, חבלה במזיד ברכב ביחד עם אחר וגניבה מתוכו. עבירות אשר נעברו לכאורה ביום 3.2.08 ב"גן הלאומי בית ינאי". אומנם המשיב הוא בחזקת חף מפשע ואף חומר הראיות הקשור באותן עבירות לא הוצג, אולם לא ניתן לבטל כליל את העובדה כי הוגש בעניינו כתב אישום הקבוע לדיון בבית המשפט. ראו לענין זה בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר משפטי, על פיו - כתבי אישום שעברו כבר "מסננת תביעתית" לעניין ראיות לכאורה "... ושלגביהם המבחן מטבעו גמיש יותר, אף שגם כאן יפה זהירות...". (ר' גם בש"פ 10610/08 אמסילי נ' מ"י, החלטה מיום 22.12.08 ובש"פ 10535/08 מאור ישראל נ' מ"י, החלטה מיום 21.12.08, שתיהן פורסמו באתר משפטי). משיב 1 לעומת חבריו, נעדר הרשעות קודמות ואין מקום להתייחס לתיקי חקירה התלויים ועומדים נגדו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי משיב 1 הוא המחזיק ברכב בו הגיעו שלושת המשיבים למקום ביצוע העבירות ומן העובדה כי הוא חסר כתובת מגורים קבועה ומכאן קיים אף חשש להתחמקות מהליכי שפיטה, עילת מעצר העומדת בפני עצמה. הנה כי כן, סבור אני כי ביחס לשלושת המשיבים קיימת עילת מעצר ושחרורם ללא תנאים מגבילים ומרסנים עלול לסכן את ביטחון הציבור וביטחון רכושו. לעניין זה מצאתי להפנות אף להחלטה שניתנה ע"י בית המשפט העליון לפני ימים ספורים בלבד בבש"פ 6617/09 עלי אלמי נ' מ"י, החלטה מיום 26.8.09. יחד עם זאת, בעניינם של המשיבים, כבעניינו של כל נאשם, יש מקום לשקול בכובד ראש שחרור לחלופת מעצר. נזכור כי שחרור הוא הכלל ומעצר הוא החריג. אציין כי עסקינן בשחרור לחלופת מעצר אשר יש בה לאיין את מסוכנותם הלכאורית של המשיבים ולא בשחרור בתנאים על מנת להבטיח התייצבותם של המשיבים לבירור דינם בלבד. חלופת מעצר לא הוצגה בבית המשפט ע"י מי מהמשיבים, שכן באי כוחם סברו כי לא מתקיימת בדוננו כל עילת מעצר. בניגוד לטענות ב"כ המשיבים סבור אני כי בנסיבות המקרה העומד לדיון קיימת עילת מעצר, ומשלא נעורה מחלוקת של ממש אודות התשתית הראייתית, אשקול שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר משזו תוצג. בהעדר חלופה הולמת יעצרו המשיבים עד תום ההליכים. רכבגניבת רכבפריצה