1. זוהי בקשה למתן סעדים זמניים שתוכנם כדלהלן: א. מינוי כונס נכסים זמני או מנהל מיוחד למשיבה 1 (להלן- החברה), ולחילופין, מינוי מנהל מיוחד בעל זכות הכרעה ביחד עם המבקש והמשיב 2 (להלן - המשיב). ב. מתן צו הצהרתי כי המבקש מנהל ודירקטור בחברה. ג. מתן צו הצהרתי כי המבקש עודו מורשה חתימה בחברה יחד עם המשיב, וכי חתימת המבקש והמשיב יחדיו, בתוספת חותמת החברה, מחייבת את החברה לכל דבר ועניין. 2. החברה הוקמה בשנת 1989 והיא עוסקת בנדל"ן. המבקש והמשיב, שהינם אחים, הם בעלי מניותיה בחלקים שווים. עם הקמת החברה מונה המשיב כמנהל יחיד בחברה, ואין חולק כי עד היום הוא דירקטור ומנהל רשום יחיד בחברה. אין גם חולק כי ביום 2.8.00, באסיפה כללית של בעלי המניות, הוחלט כי חתימת שני בעלי המניות יחדיו, בצירוף חותמת החברה, יחייבו את החברה (נספח 3 לתשובת המשיב). לחברה מספר נכסי נדל"ן בדיירות מוגנת, המצויים בבעלות הפטריארכיה הארמנית, והמושכרים בשכירות משנה לשוכרים שונים מהם גובה החברה דמי שכירות. ואולם את נכסה העיקרי של החברה רואים הצדדים בהסכם קומבינציה שכרתה החברה עם הפטריארכיה הארמנית ביום 28.7.94, לבניית מבנה בנכס של הפטריארכיה ברח' שלומציון המלכה בירושלים. הסכם זה, שחודש בשנת 2004, לא הוביל עד היום לבניית המבנה. 3. שני האחים מסוכסכים מזה שנים. השניים אינם מקיימים ביניהם תקשורת ממשית, ומנהלים מערכת התדיינויות הכוללת טענות הדדיות לאי העברת מידע, הברחת נכסי החברה, אי קידום ענייני החברה, פגיעה בחברה ובנכסיה וכיוצא באלה. האקורד האחרון בפרשת יחסיהם של האחים התקיים ביום 9.12.09, מועד בו אמורה הייתה להתכנס אסיפה כללית של בעלי המניות. האסיפה, אשר זומנה ע"י המשיב ונתקיימה במשרד רואה החשבון של החברה, רו"ח שלמה רחמים, נסתיימה ללא דיון בשל אי הסכמה על מינוי מזכיר לאסיפה הכללית. זמן קצר לאחר שנסתיימה, קיים המשיב ישיבת דירקטוריון, בה החליט על ביטול סמכויות החתימה של המבקש בשם החברה. בעקבות אירועים אלה הוגשה הבקשה לסעדים זמניים. 4. המבקש טוען כי קמה לו עילה לקבלת הסעדים הזמניים שנתבקשו מכוחה של עילת הקיפוח על פי ס' 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ובשל הפרתו של המשיב את חובת האמונים בה הוא מחויב כלפי החברה ובעלי מניותיה. עוד הוא טוען כי יש להצהיר על בטלות ההחלטות שנתקבלו ע"י המשיב בישיבת הדירקטוריון שנתקיימה ביום 9.12.09. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני סבורה כי יש לדחות את הבקשה בעיקרה. הסעד העיקרי שנתבקש הוא מינוי כונס נכסים זמני או מנהל מיוחד לחברה. מינוי זה דרוש, לטענת המבקש, מאחר שהמשיב, כדירקטור יחיד בחברה, עושה בחברה כבתוך שלו תוך שלילת זכויותיו של המבקש, ולשם קידום ענייניו הפרטיים. עוד הוא טוען כי המינוי דרוש מאחר שהמשיב אינו עושה את הדרוש כדי לקדם את הפרויקט נשוא הסכם הקומבינציה, ועל מנת לחלץ את החברה מן הקיפאון בפעילותה הנובע מהעדר האפשרות של בעלי מניותיה להגיע להסכמה. עוד טוען המבקש כי קיים חשש כי המשיב יפעל לסיכול הסכם הקומבינציה. המשיב טוען כי הוא הרוח החיה מאחורי כל עסקאות הנדל"ן שכרתה החברה עם הפטריארכיה הארמנית, אשר נקשרו, לטענתו, על רקע מערכת יחסים מיוחדת אותה קשר עם ראשי הכנסיה. המשיב מפרט בתצהירו את הפעולות בהן נקט לאורך השנים כדי להתקשר בהסכם הקומבינציה ולקדמו, לרבות הכנת תב"ע והגדלת אחוזי הבנייה המותרים במתחם, ניסיונותיו לשיווק הפרויקט, וניהול משא ומתן עם קבלנים שונים לבנייה במתחם. לטענתו, כל פעולותיו נעשו ללא שיתוף פעולה של המבקש, מבלי שהמבקש עשה דבר לשם קידום ענייני החברה, וחרף ניסיונותיו להפריע לניהול החברה. בשל חוסר שיתוף הפעולה של המבקש, חתם המשיב בפועל, לאורך שנים רבות, על מסמכי החברה בצירוף חותמת החברה, בלא שצורפה חתימתו של המבקש. כך נעשה גם לגבי הארכת הסכם הקומבינציה עם הפטריארכיה, שהמבקש אינו מערער על תוקפו (נספח 6 לתשובת המשיב). המשיב מוסיף וטוען, בין יתר טענותיו, כי מינוי כונס נכסים זמני עלול להסב נזק לחברה, ועלול להוביל לביטול הסכם הקומבינציה ע"י הפטריארכיה הארמנית. 6. בית משפט רשאי למנות כונס נכסים זמני על נכס של המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם... וכי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין" (תקנה 387ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נפסק לא אחת כי "לא על נקלה ימנה בית המשפט כונס נכסים זמני לפני שניתן פסק הדין". עוד נפסק כי "סעד של מינוי כונס נכסים הינו סעד חמור, שכן בפעולותיו - שהן במהותן השתלטות על נכסים וניהולם - מפקיע כונס הנכסים את שליטתו של אדם בקניינו" (רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקעות בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ, פ"ד נו(6) 550). סעד של כינוס נכסים זמני נחשב, אם כן, לסעד מרחיק לכת. מדובר בסעד הפולשני ביותר מבין הסעדים הזמניים, שכן הוא פוגע בקניינו של המשיב עד כדי הפקעת הנכסים מרשותו וניהולם במקומו. גם עוצמת פגיעתו הפוטנציאלית בפעילותו של המשיב בנכסו רבה, במיוחד לאור היותו בעל אופי מתמשך. יוסף לכך כי הן מינוי הכונס והן הצורך במנגנון פיקוח שיפוטי המתחייב מן המינוי, כרוכים בעלויות ממשיות (וראה גם ד' שוורץ, סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות, הוצאת הקריה האקדמית אונו, בע' 471-475). זאת ועוד. על המבקש סעד זמני מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את הצורך בהתערבותו המוקדמת של בית המשפט. 7. המבקש לא הוכיח את התנאים הדרושים למינויו של כונס נכסים זמני. בקשת המבקש למינוי כונס נכסים או מנהל מיוחד נסמכת על אירועים שנתרחשו בין השנים 2001 ועד 2008, ועל טענות ממוחזרות שמעלה המבקש כלפי המשיב מזה שנים. טענות אלה הועלו ע"י המבקש גם במסגרת התדיינויות קודמות עם המשיב, אין בהן כל חדש, ואין הן מצדיקות מתן סעד דחוף לשם שמירת המצב הקיים. סעד זמני נועד לשמור על מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, על מנת שתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין לא תנוצל לרעה (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc, ניתנה ביום 28.11.07). אין הוא בבחינת קרש קפיצה להטבת מצבו של המבקש. יצויין כי המבקש הגיש בעבר, בשנת 2004, בקשה דומה למינוי כונס נכסים זמני לחברה. בבקשה זו העלה טענות דומות להפליא לטענות המועלות על ידו כיום, לרבות טענותיו לגזילת כספי החברה ע"י המשיב, הברחת נכסי החברה, קיפאון בפעילות החברה, התנהלות רשלנית של המשיב, ביצוע פעולות בניגוד עניינים, הפרת חובת אמונים ועוד. בעקבות הבקשה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ירכוש המבקש את מניות החברה מן המשיב תמורת 500,000 דולר. הסכם זה בוטל ע"י המבקש זמן קצר לאחר חתימתו לאחר שנתברר לו כי יש באפשרותה של הפטריארכיה הארמנית לבטל אלו מן ההסכמים עם החברה במקרה של העברת מניות, והוא עלול להיוותר עם החברה ללא חלק מנכסיה. יוסף לכל אלה, כי מעדויות הצדדים עולה כי המשיב הוא הרוח החיה בחברה, ומי שמוביל את פעילותה. גם הסכם הקומבינציה, בו רואים הצדדים את נכסה העיקרי של החברה, נשען, ככל הנראה, במידה רבה, על אישיותו של המשיב ועל קשריו עם הפטריארכיה. על רקע זה, לא מן הנמנע כי מינויו של כונס נכסים זמני לחברה אך יזיק לעסקי החברה ולנכסיה. 8. לא הוכח גם כל צורך דחוף במתן סעד הצהרתי זמני על היות המשיב מנהל ודירקטור בחברה. למעשה, אין חולק כי המשיב הוא דירקטור יחיד בחברה. אין גם חולק כי המבקש מבצע פעולות ניהול מסוימות, על פי חלוקת תפקידים הנהוגה בין האחים מזה שנים. מכל מקום, לא הוברר מדוע יש להעניק למבקש סעד זה כסעד זמני דחוף עוד לפני בירור התובענה, והבקשה בעניין זה נדחית אף היא. 9. שונים פני הדברים ביחס להחלטת הדירקטוריון מיום 9.12.09, המבטלת את זכויות החתימה של המבקש בשם החברה. כאמור, במועד זה התכנסו הצדדים ובאי כוחם, במשרדו של רואה החשבון של החברה, רו"ח שלמה רחמים, לאסיפת בעלי המניות. האסיפה זומנה ע"י המשיב כשעל סדר יומה: "קבלת דיווח על גביית שכר דירה במהלך שנת 2009, דיון על מצבה הכספי של החברה, שונות". במועד האסיפה, ובשל יחסיהם הטעונים של האחים, לא הצליחו השניים להגיע להסכמה ביחס לבחירת מזכיר לאסיפה הכללית. בהעדר הסכמה, ננעלה הישיבה ללא דיון (נספח כ"ג לבקשה). פחות משעה לאחר נעילת האסיפה, ולאחר שהמבקש ובא כוחו עזבו את המקום, קיים המשיב ישיבת דירקטוריון, בה החליט כי "סמכויות החתימה אשר הוענקו על ידי החברה למר יצחק סדן מבוטלות בזאת החל מהיום וזאת בשל העובדה כי הינך פועל בניגוד לאינטרסים של החברה ובניגוד להחלטת הדירקטוריון תוך שפעולותיך נעשות בלא קבלת אישורים מתאימים מהדירקטוריון ובלא תיאום איתו" (נספח כד' לבקשה). המבקש טוען כי אין הדירקטוריון מוסמך לבטל החלטה שנתקבלה ע"י האסיפה הכללית של בעלי המניות, אלא אם כן הוסמך לעשות כן ע"י אסיפת בעלי המניות. לטענתו, האורגן שקיבל את ההחלטה הוא האורגן המוסמך לבטלה. עוד הוא טוען כי המשיב הפר את חובותיו כנושא משרה בחברה והפעיל סמכויותיו בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של כוחו בחברה, תוך שהוא מעדיף את טובתו האישית על פני טובת החברה. המשיב טוען כי שינוי ההחלטה בא על מנת למנוע נזקים מן החברה, בשל ניסיונו של המבקש להבריח נכסים מן החברה, והתנהלותו של המבקש בשנים האחרונות כנגד האינטרסים של החברה. עוד הוא טוען כי אין בהחלטה זו משום פגיעה כלכלית שהיא במבקש, אשר ממשיך להחזיק במחצית המניות, על כל הזכויות הנובעות מכך. 10. הצדדים חלוקים בשאלה האם מוסמך הדירקטוריון לבטל החלטה שנתקבלה ע"י האסיפה הכללית של בעלי המניות. מבלי צורך להכריע בסוגיה זו במסגרת הבקשה הנדונה, וגם מתוך ההנחה הנוחה למשיב כי הסמכות אכן נתונה לדירקטוריון, נראה, לכאורה, כי בנסיבות הספציפיות שתוארו בבקשה, הופעלה סמכות הדירקטוריון שלא תום לב ומתוך ראיית טובת החברה. יודגש כי הצדדים מתנהלים באופן בו הם מתנהלים מזה שנים. המשיב לא הצביע על כל פעולה מן הזמן האחרון שבוצעה ע"י המבקש "בניגוד להחלטת הדירקטוריון" או "בלא קבלת אישורים מתאימים מהדירקטוריון" כלשון ההחלטה, אשר יש בה כדי להצדיק שלילת זכויות החתימה שהוענקו לו ע"י החברה. גם בתצהירו הוא מנמק החלטתו באירועים מן העבר וב"התנהלות המבקש כנגד האינטרסים של החברה בשנים האחרונות" (ס' 50 לתצהירו). בהעדר טעם מבורר הנעוץ באירועים הסמוכים למתן ההחלטה, ולאור עיתוי ההחלטה והנסיבות המיוחדות בהן נתקבלה, הנני סבורה, כאמור, כי המבקש הוכיח, לכאורה, את זכותו למתן סעד הצהרתי זמני בהתייחס לזכויות החתימה בחברה. לאור האמור, ולשם שמירה על המצב הקיים עד למתן פסק דין בתביעה, ניתן, אפוא, סעד הצהרתי זמני לפיו המבקש עודו מורשה חתימה בחברה יחד עם המשיב, בהתאם להחלטת אסיפת בעלי המניות מיום 2.8.00. הצו שניתן כפוף להמצאת כתב התחייבות של המבקש בהתאם לס' 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יתרת הבקשה נדחית. בשים לב לתוצאה, אין צו להוצאות. מזכירות בית המשפט תודיע לב"כ הצדדים על מתן ההחלטה ותעביר להם העתק ממנה. ניתנה היום י"ד בטבת תש"ע (31 בדצמבר 2009), בהעדר הצדדים. גילה כנפי-שטייניץ, שופטת מנהל מיוחד