פסק דין בהיעדר הגנה נגד ביטוח לאומי

1. בפניי בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת, הגב' מיכל אדד, על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) ב-ת"א 12410/09 מיום 28.4.2010, הדוחה את בקשתה ליתן פסק-דין בהיעדר הגנה כנגד המשיב, המוסד לביטוח לאומי. רקע 2. בשנת 2001, ילדה המבקשת את בנה בכורה, ובעקבות זאת פנתה למשיב בבקשה לקבלת דמי לידה. המשיב דחה את בקשתה בטענה כי לא התמלאו במבקשת הדרישות המזכות בדמי לידה. המבקשת ערערה על החלטה זו של המשיב בפני בית הדין האזורי לעבודה. ערעורה התקבל, ובית הדין קבע כי היא זכאית לקבלת דמי הלידה [ב"ל (ת"א-יפו) 3316/02, פסק-דין מיום 2.5.2005]. ואולם ביצוע החלטת בית הדין על-ידי המשיב התמהמה, הואיל ולטענת המשיב, החלטת בית הדין, עליה לא הוגש ערעור, מנוגדת לדין הקיים ועל-כן עוררה קושי. לנוכח העיכוב בביצוע פסק הדין, ולאחר מספר פניות חוזרות ונשנות למשיב, פנתה המבקשת, יותר מפעם אחת, לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה. לנוכח התערבותו של האחרון בהליך בעניינה, קיבלה המבקשת, בסופו של דבר, את דמי הלידה, בשיעור 3,463 ₪. כעבור שלוש שנים מעת מתן פסק דינו של בית הדין לעבודה. בעקבות התשלום שבוצע, הודיע נציב תלונות הציבור למבקשת, כי הוא רואה "בכך את סיום הטיפול" בתלונותיה של המבקשת בעניין דמי הלידה (מכתב מיום 3.6.2008, נספח י"ג לכתב התביעה). ההליכים בבית משפט קמא 3. ביום 10.12.2009 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בירושלים תביעה נגד המשיב, בה היא עותרת לחייב את המשיב לפצותה בשל התנהלותו בבקשתה לדמי לידה, בסך של 70,000 ₪, המגלמים בין היתר, פיצוי בגין עוגמת נפש, בגין "התעמרות", בגין ביטול זמן ושכ"ט עו"ד, ובגין הפרשי הצמדה בריבית. אין מחלוקת, כי כתב התביעה הומצא למשיב ביום 16.12.2009 (ס' 1א לתשובת המשיב לבר"ע). 4. משלא הוגש כתב הגנה, הגישה המבקשת ביום 20.1.2010 בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה. למחרת, ביום 21.1.2010 החליט כב' הרשם א' פוני כך: "לאחר עיון בכתב התביעה ומכוח סמכותי לפי תקנה 97א' לתקנות סדר הדין האזרחי, מן הראוי כי הבקשה תובע בפני שופט". ביום 8.2.2010 ביקשה המבקשת להביא את בקשתה למתן פסק-דין בפני שופט, ובאותו יום החליט כב' השופט ג' ארנברג כך: "לאחר שהתיק הועבר אלי, אני מורה שהתובעת תיתן תצהיר לגבי הסכומים הנתבעים לאחר מכן תישקל הבקשה למתן פס"ד וסכומו". 5. המשיב, שקיבל החלטה זו, הגיש ביום 21.2.2010 "בקשה דחופה מטעם הנתבע להבהרת החלטה". המשיב טען בבקשה, כי הבין מתוכן ההחלטה, שהוגשה מטעם המבקשת בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה. עוד נטען על ידי המשיב, כי כתב ההגנה לא הוגש כיוון שלא נתקבלה אצל המשיב דרישה להגשת כתב ההגנה, ועל-כן ביקש המשיב לדחות את בקשת המבקשת למתן פסק-דין וכן לאפשר לו להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מעת מתן החלטה בבקשתו. המבקשת הגיבה לבקשת המשיב וטענה, כי כתב התביעה וכן הזמנה לדין (ובה דרישה להגשת כתב הגנה) נמסרו למשיב כדין, ואולם למרות זאת, הוא לא הגיש כתב הגנה, ועל-כן הוגשה בקשת המבקשת למתן פסק-דין בהיעדר הגנה. עוד טענה המבקשת, כי משעה שהחל הדיון בבקשה למתן פסק-דין, אין לאפשר למשיב להגיש כתב הגנה באיחור, במיוחד לנוכח העובדה שלא הביא כל טעם מיוחד לאיחורו. 6. ביום 8.3.2010 הגיש המשיב כתב הגנה מטעמו, מבלי שקיבל את אישורו של בית המשפט להגישו באיחור. ביום 15.4.2010 הגישה המבקשת תצהיריה, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 8.2.2010. ביום 18.4.2010 הורה בית משפט קמא למשיב להגיש עותק מכתב הגנתו למבקשת, וכמו-כן ביקש מהצדדים למסור עמדתם לגבי האפשרות, כי יינתן בתיק פסק-דין על-סמך החומר הקיים, ולפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. ביום 20.4.2010 ביקשה המבקשת מבית המשפט, כי תחילה ייתן החלטה בבקשתה למתן פסק-דין. ביום 27.4.10 הודיע המשיב, כי יהא מוכן שבתיק יינתן פסק-דין כפי שהוצע על-ידי בית המשפט, ובלבד ש"הגבול העליון של פסק הדין בתיק זה יעמוד על 4,000 ₪" (נספח ט"ו לבר"ע). למחרת, ביום 28.4.2010, קבע בית משפט קמא כך: "לאחר שהוגש כתב הגנה, אין מקום ליתן פסק-דין. הצדדים מופנים להצעתי ליתן פס"ד לפי הוראות סעיף 79א לפי החומר שבתיק". כאמור, על החלטה הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי. הבקשה שבפניי 7. בבקשת רשות הערעור שבפניי טוענת המבקשת, כי היה על בית משפט קמא להחליט בבקשתה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה, על-סמך הבקשה והתצהירים שהוגשו, מבלי להתייחס לכתב ההגנה שהוגש בתיק באיחור וללא רשות. המבקשת מתבססת על הוראות תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ועל הפסיקה הנוהגת ביחס לתקנה זו. וכך קובעת התקנה: "97. נתבע שלא הגיש כתב הגנה (א) נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד; היתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין; היתה התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות - יעביר את התביעה לבית המשפט. (ב) הנתבע לא יוזמן לדיון, אף אם נדרש התובע להביא הוכחה, אלא אם כן בית המשפט הורה על כך מטעם מיוחד שרשם". 8. המבקשת טוענת, כי הכלל הוא, שמשעה שמוגשת בקשה לקבלת פסק-דין בהיעדר הגנה, בית המשפט אינו מוסמך לקבל כתב הגנה המוגש באיחור, ואף אם מורה הוא על קיום דיון לצורך הוכחת התביעה, הרי שדרך המלך היא בקיום הדיון ללא נוכחות הנתבע, אלא מטעמים מיוחדים. על כן היא טוענת, כי היה על בית משפט קמא להתעלם מכתב ההגנה שהוגש, ולהכריע בבקשתה בהתאם. 9. המשיב טוען מנגד, כי יש לדחות את בקשת המבקשת. לטענת המשיב, הוא נמנע מהגשת כתב הגנה, הואיל ולא קיבל דרישה לעשות כן, באשר לא קיבל, יחד עם כתב התביעה, את טופס ההזמנה לדין, כמתחייב בתקנות. יצוין בהקשר זה, כי ב"כ המבקשת הגיש לבית משפט קמא תצהיר, שבו הצהיר ב"כ המבקשת, כי שלח בעצמו למשיב את כתב התביעה יחד עם טופס ההזמנה לדין (נספח ט"ז1 לבר"ע). מעבר לכך טוען המשיב, כי פרשנות הפסיקה הנוהגת ביחס לתקנה 97, היא ש"אין להתעלם מכתב הגנה שהוגש באיחור כל עוד לא ניתן פסק-דין בהיעדר הגנה" [רע"א 8743/01 אריעד מבנים נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61 (2002) (עניין אריעד)], ועל-כן, הואיל וטרם הוכרעה בקשת המבקשת למתן פסק-דין בהיעדר הגנה עת הוגש כתב ההגנה, בית משפט קמא פעל כמצופה בנסיבות העניין. דיון והכרעה 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. 11. השאלה שבמוקד בקשת רשות הערעור היא, האם בנסיבות העניין, היה מקום שבית משפט קמא יתחשב בכתב ההגנה שהוגש, כפי שעשה, או שמא היה עליו להתעלם מכתב ההגנה ולהכריע בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. הן המבקשת והן המשיב מסתמכים על פסיקה שלטענתם, תומכת בעמדותיהם, פסיקה אותה אסקור כעת בקצרה. יצוין, כי סקירה מקיפה של הפסיקה בנדון ניתן למצוא ב-ע"א 1782/06, רע"א 8991/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (2007) (פורסם במאגרים). 12. ב-ע"א 519/82 פקיד השומה ת"א נ' ישראל נחושתן, פ"ד לט(3) 240 (1985) (עניין נחושתן) קבע בית המשפט העליון, כי "כל עוד לא ניתן פסק-דין מחוסר הגנה, רשאי הנתבע להגיש כתב-הגנה, אפילו עבר המועד להגשתו ופסק-דין לא ינתן נגדו" (שם, עמ' 242). ואולם יחד עם זאת, העלה כב' השופט ברק כתוארו אז, את השאלה, מתי תתקיים "הנקודה הגיאומטרית" התחומה בזמן, שעד אליה ניתן יהיה להתחשב בכתב הגנה שהוגש באיחור, ושממנה והלאה, חובה יהיה להתעלם מכתב ההגנה, וזאת מבלי לחתור תחת תכלית תקנה 97 והיא, השמירה על לוחות הזמנים הקבועים בתקנות. על כך השיב כב' השופט ברק: "לדעתי, 'הנקודה הגיאומטרית' היא המועד בו הוא [בית המשפט] דן בבקשה לקבלת הערעור מחמת אי הגשת... [כתב הגנה]. עד לדיון קובעת המציאות האובייקטיבית. אם הוגש כתב הגנה... יתחשב... [בו] בית המשפט וייתן פסק-דין על יסוד התחשבות זו. אך אם בעת הדיון הזה טרם הוגש [...], הלכה למעשה, כתב הגנה..., על בית המשפט ליתן פסק-דין כמבוקש" (שם, עמ' 243 – ההדגשה הוספה – א"ר). באותו עניין, הגיש נחושתן ערעור מס הכנסה לבית המשפט המחוזי, ומשלא הוגשו נימוקי השומה (בדומה לכתב הגנה בהליך אזרחי), ביקש נחושתן ליתן פסק-דין עקב אי-הגשת הנימוקים. בטרם נתן בית המשפט המחוזי את פסק-דינו, הגיש פקיד השומה את נימוקי השומה במקביל לבקשה להארכת מועד להגשתם. בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה להארכת מועד ונתן פסק-דין נגד פקיד השומה על סמך הערעור. בהקשר זה נקבע, כי "מכיוון שבמועד הראשון בו הובאה הבקשה לעיונו של בית המשפט המחוזי, טרם היו לפניו נימוקי השומה, צדק השופט בהחלטתו להתעלם מנימוקי השומה שהוגשו במאוחר" (שם, עמ' 244 – ההדגשה הוספה – א"ר). 13. ב-ע"א 392/89, 410/89 עינצ'י נ' הסוכנות היהודית, פ"ד מד(4) 4 (1990) (עניין עינצ'י) קבע בית המשפט, כי המועד הקובע לשאלה, האם יתחשב בית המשפט בהגשת כתב הגנה באיחור אם לאו, הוא המועד "בו הגיעה הבקשה [למתן פסק-דין בהיעדר הגנה] לראשונה לעיונו של השופט" (שם, עמ' 10 – ההדגשה הוספה – א"ר). 14. ב-רע"א 8743/01, עניין אריעד שלעיל, נקבע, על אף האמור בעניין עינצ'י, כי "אין לקבל את הגישה שלפיה גורל ההליך ועצם קיומו יוכרעו על פי אמת מידה פורמאלית בלבד. אין חולק על החשיבות הרבה שיש ליתן למועד סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי... אולם אל מול אינטרס זה, המצדיקים במקרים מסוימים קבלת פסק-דין בהיעדר הגנה, עומדת זכות היסוד של הצד שכנגד לגישה לערכאות וכן החשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים" (שם, עמ' 64 – ההדגשה הוספה – א"ר). 15. ב-רע"א 6265/04 עו"ד מאיר כסיף נ' דורון רובין ואח' (2004) (פורסם במאגרים) (עניין כסיף) נקבע, כי "המועד הקובע שלאחריו לא ניתן עוד להכניס לתיק כתב-הגנה שהוגש באיחור הינו מועד הדיון בבקשה לקבלת פסק-דין בהיעדר הגנה..., ולא כפי שפירש המבקש, כי המועד לעניין זה הינו מועד הגשת הבקשה לקבלת פסק-דין בהיעדר הגנה..." (שם, ס' 4 להחלטה – ההדגשה הוספה – א"ר). נסיבות אותו עניין דומות עד מאוד לנסיבות העניין שבפניי. שם הגיש תובע תביעה, ואחד הנתבעים לא הגיש כתב הגנה. התובע ביקש לקבל פסק-דין בהיעדר הגנה ובית המשפט קבע שבטרם יינתן פסק-הדין, יוזמן התובע לשמיעת עדותו. בינתיים הגיש הנתבע את כתב הגנתו ועל-כן נקבע התיק לישיבת קדם משפט. על סמך נסיבות אלה קבע בית המשפט כך: "אמנם, הוגשה בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה, אך לא נתקיים דיון בבקשה, אלא נקבעו הליכים קודמים לכך, ומכל מקום, מהתרשומת בתיק עולה כי עד ליום הגשת כתב ההגנה לא נערך דיון בבקשה לגופה. זאת ועוד, ההלכה הפסוקה אשר צומצמה בפרשת נחושתן, היא כי אין להתעלם מכתב הגנה שהוגש באיחור, ואין להתייחס אליו כלא היה..." (שם, ההדגשה הוספה – א"ר). לנוכח דברים אלה ובאותן נסיבות, אישר בית המשפט בעניין כסיף, את החלטת הערכאה הדיונית שלא להתעלם מכתב ההגנה. 16. מהפסיקה אותה סקרתי ומפסקי דין נוספים שדנו בסוגיה שבפנינו, ניתן ללמוד שני עניינים: ראשית, כי בתי המשפט ביקשו ליצור וודאות בדין, ולקבוע "נקודה גיאומטרית" ברורה ונהירה הקובעת מהו "המועד האחרון" בו ניתן להתחשב בכתב הגנה שהוגש באיחור. לגבי השאלה מהי אותה "נקודה גיאומטרית", הרי שבפסיקתם של בתי המשפט "ניתן למצוא נקודות זמן שונות בכל הנוגע לשאלה מתי נכון ליתן פסק דין תוך התעלמות מכתב הגנה או בקשת רשות להתגונן שהוגשו לתיק לאחר המועד הקבוע בדין" (דברי כב' השופט גרוניס בע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה). העניין השני אותו ניתן ללמוד מהפסיקה הוא, שבצד הרצון ליצור וודאות על ידי קביעת "נקודה גיאומטרית" ברורה ונהירה, ביקשו בתי המשפט להימנע ממצב בו עמידה על כללים נוקשים ופורמאליים, תביא לתוצאה הפוגעת בחוש הצדק ובערכי היסוד של ההליך המשפטי. 17. ביטוי מובהק לעניין השני עליו עמדתי, ניתן למצוא בדבריו של כב' המשנה לנשיאה, השופט א. ריבלין, בעניין אריעד אותו הזכרתי לעיל. וכך, בין היתר, אמר כב' השופט ריבלין: "...... אין לקבל את הגישה לפיה גורל ההליך ועצם קיומו יוכרעו על פי אמת מידה פורמאלית בלבד. אין חולק על החשיבות הרבה שיש ליתן למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי....... אולם, אל מול אינטרס זה, המצדיק במקרים מסוימים קבלת פסק דין בהעדר הגנה, עומדת זכות היסוד של הצד שכנגד לגישה לערכאות וכן החשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים. בהתאם לכך נפסק כי על אף הלשון החד-משמעית של תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה "נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד...", אין להתעלם מכתב הגנה שהוגש באיחור כל עוד לא ניתן פסק דין בהעדר הגנה....... אכן, "נעילת שערי בית המשפט בפני נתבע אינה עניין של מה בכך, וקשה לראות צידוק במתן אפשרות לתובע לקבל פסק-דין לטובתו, כאשר ברור מהנסיבות שהנתבע מתגונן נגד התביעה"....... במציאת נקודת האיזון הראויה בין השיקולים השונים שפורטו לעיל, על בית המשפט להתחשב בנסיבות המיוחדות לכל מקרה ואין לקבוע כלל נוקשה בבחינת "יקוב הדין את ההר" אשר יקפח באופן גורף את זכותם של בעלי דין לנהל הליך שיפוטי........ בית המשפט מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות, כך שזכות היסוד לגישה לערכאות לא תיפגע מעבר לנדרש. על בית המשפט לבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על ידי הפגם הדיוני, ואשר בכוחם גם למזער את הפגיעה בזכות היסוד, ובכלל זה, הטלת הוצאות על הצד המפר......." 18. בהחלטה שניתנה בעניין כסיף התייחסה כב' השופטת ע. ארבל להחלטתו של כב' השופט ריבלין ואמרה, בין היתר, דברים אלה: "זאת ועוד. אני ערה לפסיקת בית המשפט האומרת, כי ראוי להציב קו גבול ברור ולמנוע הזזתה של "הנקודה הגיאומטרית" מעבר לכללי הדיון הרגילים ועל המדיניות העומדת ביסודם. יחד עם זאת, אני מסכימה עם גישתו של השופט ריבלין כפי שהובאה בפרשת אריעד.... לפיה יש למצוא את נקודת האיזון בין השיקולים השונים. דהיינו, מציאת האיזון בין האינטרס המצדיק קבלת פסק דין בהעדר הגנה, לבין זכות היסוד של הצד שכנגד לגישה לערכאות ולחשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים. יש גם לזכור, כי משך הזמן שחלף מתום המועד הקבוע להגשת כתב הגנה מהווה שיקול, גם אם לא מכריע, המובא במסגרת השיקולים ששוקל בית המשפט באם להתעלם מכתב הגנה שהוגש באיחור ולתת פסק דין בהעדרו. לפיכך, גם אם ניתן למצוא טעם בדבריו של המבקש וגם אם אין חולק באשר לחשיבות שיש ליתן למועדים שנקבעו בתקנות, הבאים להבטיח את מסגרתו ויעילותו של ההליך השיפוטי הרי, שלא ניתן לקבוע שגורל ההליך יוכרע על פי אמות מידה פורמאליות קשיחות בלבד. זאת ועוד, בית המשפט מחויב גם לבחון האם קיימים אמצעים חלופיים שירפאו את הנזק שנגרם על ידי הפגם הדיוני, שפגיעתם בזכות היסוד לא תעלה על הנדרש..... בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי, כי תרופת המבקש תמצא בהטלת הוצאות לחובת המשיב בגין האיחור. סבורני, כי יש בכך, גם אם לא באופן מושלם, כדי לרפא את נזקו." 19. ובעניין משרד הבינוי והשיכון אמר כב' השופט דנציגר, בין היתר, דברים אלה: "אכן, מן הראוי שלא להיצמד לאמות מידה פורמאליות בלבד ויש להשאיר בידי בית המשפט שיקול דעת במקרים בהם מכלול הנסיבות מחייב גמישות של כללי הפרוצדורה האזרחית. בהתאם, אין זה מן הנמנע כי במקרים המתאימים לא ניתן יהיה להתעלם מכתב הגנה שהוגש לאחר שניתנה החלטה לאפשר לנתבע להגיב על בקשה למתן פסק דין בשל אי הגשת כתב הגנה במועד, אף מבלי שבית המשפט קיבל את נימוקי האיחור. כך, למשל, מקום בו מדובר באיחור קצר, אשר ברור על פניו כי אינו נגוע בזלזול בהליך השיפוטי. במקרה זה, התרופה המתאימה תימצא בהטלת הוצאות לחובת הנתבע בגין האיחור...." 20. ניתן, אפוא, לסכם את הדברים ולומר, כי בפסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון מסתמנת גישה הגורסת, שבכל הנוגע לסוגיה שבפנינו, אין להיצמד לכללים נוקשים ולנקוט גישה לפיה "ייקוב סדר הדין את ההר", אלא יש לנקוט במידה מסויימת של גמישות, לראות את התמונה על מכלול היבטיה, ולפסוק בכל מקרה נתון על פי נסיבותיו העובד תיות המיוחדות. אעיר בעניין זה, כי אימוץ גישה גמישה עשוי להועיל לא רק לנתבע - לו מתיר בית המשפט להיכנס בשעריו למרות שאיחר בהגשת כתב ההגנה מטעמו - אלא גם לתובע המבקש שיינתן פסק דין לזכותו. כך יהיה, למשל, כאשר על פני הדברים ניתן להעריך, שאם יינתן לזכות התובע פסק דין בשל העדר הגנה, יגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין, ובמקרה כזה, רבים סיכויי הבקשה להתקבל. במקרה כזה, דחיית בקשתו של תובע למתן פסק דין בהעדר הגנה, עשויה בסופו של דבר להועיל לתובע, שכן היא "תחסוך" הליך צפוי של בקשה לביטול פסק דין, אשר עלול להיות ממושך, ובכך לקדם את בירור תביעתו. 21. ומן הכלל אל הפרט: כב' הרשם בפניו הובאה בקשת המבקשת למתן פסק דין, לא ראה מקום להיענות לבקשה, אלא הוא העביר את הבקשה לשופט, כאמור בתקנה 97(א) הקובעת, "היתה התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות – יעביר את התביעה לבית המשפט". משהבקשה הועברה לשופט, הורה השופט למבקשת להגיש תצהיר בעניין הנזקים שנגרמו לה, ובמהלך טיפולו בעניין הוא הציע לצדדים להסכים למתן פסק דין על דרך הפשרה. מהתגובה שהגישה המשיבה לא ניתן להתרשם כי הסיבה לכך שלא הגישה כתב הגנה במועד היא זלזול, ומכל מקום עולה, כי לגופו של עניין ראוי שיהיה למשיבה יומה בבית המשפט, למרות מחדלה הדיוני. כל אלה מובילים למסקנה, כי צדק בית משפט קמא בכך שדחה את בקשת המבקשת כי יינתן פסק דין לזכותה, ולכן דין הבקשה לרשות לערער שהגישה המבקשת – להידחות. 22. סוף דבר. נוכח כל האמור, אני מחליט לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור שהגישה המבקשת. למרות התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום לחייב את המבקשת בהוצאות הבר"ע. כל צד יישא, איפוא, בהוצאותיו. אני מורה למזכירות להשיב למבקשת את הפקדון שהפקידה לצורך הליך זה. 23.ביטוח לאומיפסק דין בהעדר הגנה