החלטה השופט שמואל צור 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מ. פריימן; עב 503/04), בו נקבע כי על המבקשת לשלם למשיב סכומי כסף שונים המגיעים לו בקשר לתקופת עבודתו אצל המבקשת וסיומה. מדובר בתשלום פיצוי על אי העברת הפרשות לתגמולים, פדיון חופשה, דמי הבראה, הודעה מוקדמת והוצאות משפט. 2. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 15.4.07, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע בפנינו. 3. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. לטענתה, הואיל ושני הצדדים הגיעו לידי הסכמה על ניתוק יחסי עובד מעביד, אשר קיבלה ביטוי בהסכם בכתב, היה על בית הדין האזורי לפסוק בהתאם. מוסיפה המבקשת וטוענת כי נפלה טעות בפסיקת בית הדין האזורי באשר לפיצוי בשל אי הפרשות לתגמולים, בכך שבית הדין הסתמך בפסיקתו על חישובי המשיב שבנספח לתביעה, בעוד שחישובים אלה כלל לא הוכחו. עוד טוענת המבקשת, כי סיכוייה להיפרע מן המשיב במקרה בו יתקבל ערעורה אינם גדולים, שכן המשיב לא צירף לתגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית הדין האזורי תלושי שכר המעידים על הכנסותיו או מסמך התומך בטענתו לבעלות על שתי דירות. בנסיבות אלו, כך טוענת המבקשת, יש מקום להיעתר לבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין. 4. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי לא מתקיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצועו של פסק הדין, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי. עוד טוען המשיב כי סיכויי הערעור של המבקשת אינם גבוהים, שכן ערעורה מבוסס - בעיקרו - על תקיפת ממצאים עובדתיים של בית הדין האזורי, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. מוסיף המשיב וטוען כי המבקשת לא הצביעה על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור. בתוך כך מדגיש המשיב כי הינו עובד במשטרת ישראל ויש לו שכר קבוע ובבעלותו שתי דירות בחיפה. עובדות אלה, לטענתו, משמיטות את הבסיס לחששה של המבקשת שלא יוכל להשיב את הכספים שנפסקו לזכותו אם יתקבל הערעור. 5. הלכה פסוקה היא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן שכמדובר בחיוב כספי. החשש בלבד שמעלה המבקש ביחס למצבו הקשה של המשיב מבחינה כלכלית - אין בו כשלעצמו כדי לעכב ביצועו של פסק דין (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4), 572 וגם ע"א 7221/01 י.ג.רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178). . במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי לא קיבל את גרסת המבקשת בדבר התפטרות המשיב. בית הדין קבע כי הוכחה תחולת צו ההרחבה וחובת ההפרשה לפנסיה לזכות המשיב. כן קבע בית הדין, לאחר עיון בהסכם סיום יחסי העבודה, כי לא ניתן לייחס למשיב ויתור על זכותו האמורה שבצו ההרחבה. עוד נפסק כי המבקשת לא הוכיחה קיומו של הסכם בין הצדדים בדבר יתרת ימי החופשה ודמי ההבראה. קביעות אלה של בית הדין האזורי מבוססות על התשתית הראייתית שהתבררה בפניו. הערעור על קביעות אלה הוא, בעיקרו, עובדתי. מבחינת הסעד, בית הדין האזורי פסק למשיב פיצוי על אי העברת הפרשות לתגמולים, פדיון חופשה, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה. בנסיבות העניין אין מקום - בשלב זה - לשלול מן המשיב את הסכום שנפסק לו. זאת ועוד, לא עלה בידי המבקשת להוכיח - ולו לכאורה - כי אם תשלם את הסכום שנפסק לחובתה יקשה עליה להיפרע מהמשיב. משאלה פני הדברים, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות. 7. סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בבקשה זו, בסכום של 1,000 ש"ח. סכום ההוצאות ישולם תוך 45 ימים ממועד קבלת החלטה זו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן ההחלטה ועד לתשלום סכום ההוצאות בפועל. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע