אחריות קפידה (חלוטה) של מהנדס בעבירות בניה ללא היתר

השופט טלגם: ערעור זה דן אף הוא במילכוד "התיק הצהוב", שכבר הזדמן לנו לדון בו לאחרונה (ע"פ 1841/81, טרם פורסם). כדי לקבל היתר בניה על היוזם להגיש בקשה, ועל הבקשה יש להחתים מהנדס שהוא עורך הבקשה (טופס 1(תקנה 2(א) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970[2], ראה ת/ 8שבתיק). בנוסף להצהרת עורך הבקשה (חלק ב' שבטופס), מצויה על גבו הצהרת המהנדס האחראי לביצוע השלד (חלק ג' שבטופס), ובה מצהיר המהנדס האחראי, שהוא בדרך כלל גם עורך הבקשה, שהוא מסכים למינויו ומתחייב "להגיש לפני מתן ההיתר את החשובים הסטטיים להיות המהנדס האחראי לביצוע השלד של הבנין המוצע ולפעול לפי תקנות התכנון והבניה (חישובים סטטיים ותוכניות קונסטרוקציה), תשכ"ח-1968" [3]. אולם למהנדס-המשיב טענה המתקבלת על הלב, ואשר נתקבלה גם על דעתו של שופט קמא. בפועל, הוא לא לקח חלק מעשי כלשהו בביצוע עבודות הבניה שנעשו ללא היתר, ולא עוד אלא שהתנגד בפירוש לביצוען, ולדבריו טלפן לקבלן והשביעו לבל יבנה, עד אם יהיה בידו רשיון והיתר כחוק. ב-ע"פ 1841/81 הנ"ל עמדה השאלה, אם יש הצדקה לכך שמהנדס, אשר חתם על תוכנית הגשה וערך בקשה כאמור, יוחזק אחראי לבנין כלשהו, כל עוד לא התפטר. הגענו למסקנה שעבירה לפי סעיף 204ו- 208לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965[1] המתרכבים זה על זה היא עבירה אבסולוטית שאין לו, למהנדס החותם, כל תקופה מגזירתה, ואיננו יכול להינצל מהאחריות לה אפילו יוכח שלא ידע על בצוע העבירה, ואפילו נקט באמצעים למניעתה. וכל כך למה? על שום שכאשר רצה המחוקק לפטור אחד האחראים שנתקיימו בו שני אלה, כתב כך במפורש בסייג שבס"ק (ב) לסעיף 208הנ"ל. ואלו המהנדס האחראי והקבלן הראשי הוצאו מתחולתו של הסייג שבס"ק (ב) בכל הזמנים ולכל ענין עד סוף כל הסופות כאמור בס"ק (ג) (2). אעפ"י כן, הדין עם שופט קמא, ואת הערעור בענין זה יש לדחות מהנימוקים שפורטו באריכות ובבהירות בפסקו, ואלו הדבר בידי - לא הייתי מוסיף עליו מאומה. לתועלת הקורא פסק זה אפרט בתמצית את העיקרים, שאני מסכים אתם ואוסיף קמעא. מסכת העובדות היתה, שמהנדס פלוני חתם על בקשה לבניית בית וטיפל בקבלת ההיתר. אף חתם, כאמור, על התחייבות כמהנדס האחראי לביצוע השלד. משסורבה הבקשה בחודש יוני 1978, ביקר המפקח, עד תביעה 1, באתר ומצא שמתנהלת עבודת בנייה. מיד פנה בבקשה לקבלת צו הפסקה שיפוטי (ת/1) אותו מסר לידי הקבלן (שהיה הנאשם 1בתיק) ולמהנדס שלח אותו בדואר רשום. לדבריו (בחקירה נגדית) "כאשר אני מגלה עבירת בניה, אני מכין דו"ח וטיוטה לכתב אישום. אינני מכניס שמו של המהנדס באופן אוטומטי. פרט לכך שמצאתי את שמו של נאשם 3בבקשה (המשיב) - לא ביררתי מה חלקו בבניה נשוא האישום". משמע, המשיב הוא "המהנדס האחראי לביצוע השלד" ואין חולקין על כך שעד לאחר השגת צו הפסקה שיפוטי לא הגיש הודעה לרשות על הסרת אחריותו לגבי הבנין. המערערת מסתמכת על לשונה של תקנה 4לתקנות התכנון והבניה (חישובים סטטיים ותוכניות קונסטרוקציה), תשכ"ח- 1968האומרת: "האחראי רשאי להודיע בכתב מנומק לוועדה המקומית ולבעל ההיתר, בכל שלב של הבניה, כי הוא מסיר מעליו אחריות לגבי הבנין; ומשעשה כן לא ישא עוד באחריות לפי תקנה 3לגבי כל מעשה או מחדל בבנין אחרי מתן ההודעה". משמע, עד להגשת הודעה אחריותו מלאה, וכאמור - מוחלטת. בדיון קודם בענין זה לא ראינו לנכון לאשר זיכוי של המשיב בשלב מוקדם של טענת "אין להשיב על האשמה". גם עתה לא נראה לנו שיש הבדל בין הביטוי "מהנדס אחראי לביצוע הלד" (שבבקשה) ו"מהנדס אחראי" שבסעיף 208(ג)(2) הנ"ל. הטעם לקביעת אי אחריותו של המהנדס במקרה מיוחד זה הוא קביעה עובדתית של שופט קמא שאין להשיג עליה עוד. אמת, שמהנדס שלקח על עצמו הקמת בנין במשמעות הפיקוח והאחריות להקמתו נעשה אחראי מכוח החזקה שבחוק לכל אשר נעשה במהלך הבניה. אולם, מהנדס זה שבפנינו אינו טוען שיש לשחררו מאחריות לעבירות שלא ידע על ביצוען במהלך עבודה שהוא אחראי לה; הוא טוען לחוסר מעורבות מדעיקרא. היינו, שמלכתחילה לא נעשה מעשה הבניה באחריותו ובמעורבותו, שכן הוא לא פיקח ולא נכנס לתהליך האחריות, משום שלא ניתן רשיון להתחלת הבניה. אם נעשתה בניה במקום - הוא לא ידע על כך כלל. ואם התחיל הקבלן לבצע בניה, לא היתה זו הבניה שהוא ביקש להתירה. בטענה זו צודק המהנדס: עבירה אבסולוטית שבמהלך נהיגה, הנוהג ברכב אחראי לה; ואילו בעל רכב הטוען "רכבי הוא, אך אני לא נהגתי בו", אינו אחראי, אם עובדה זו מוכחת. האחריות היא מוחלטת כשהמהנדס מעורב בבניה ואמור לפקח עליה, אך אין זו אשמה מוחלטת שכאשר חותם אדם על בקשה שיתירו לו לבנות, הוא יהיה אחראי גם למעשיו של קבלן פלוני שיקום ויבנה מבלי שניתן ההיתר - כל עוד לא הוכח שהמהנדס היה מעורב בפועל בבניה הבלתי חוקית. בתיק זה היה מקום לחשדות בכיוון זה, כגון שהמהנדס קיבל הודעה על הצו השיפוטי והסתפק בהתראה טלפונית לקבלן. לדבריו, מבלי שימשוך חזרה מידי הקבלן תוכניות הגשה שמסר לו לכתחילה. אך זהו רק בסיס שאפשר היה לקבוע על פיו, והשופט קמא לא קבע לפיו מימצא עובדתי. מה נותר? נותר מהנדס שהוא אחראי לביצוע השלד. שחתם על הבקשה, אך הבקשה לא נתקבלה ולא עפ"י בקשה זו עבדו העבריינים בשטח. ההבחנה בין האבסולוטיות של העבירה לבין זיכויו של המשיב במקרה זה איננה בכך שהוא אינו המהנדס האחראי, אלא בעובדה שנקבעה, שהעבודה שבגינה חתם על נכונות להיות אחראי אינה העבודה שבוצעה בשטח; לזאת אינו אחראי. וכיוצא בזה הוא גם אינו "המהנדס המתכנן" - מאותם הטעמים שפרטנו לעיל. אם דעתי תהיה מקובלת על חברי, נדחה את הערעור; נראה לי, שצדק שופט קמא בשיקולו שהסוגיה הצריכה דיון והיה מקום לעיין בהוראת החוק האבסולוטית לכאורה, ומשום כך לא היה מקום לפסוק הוצאות למשיב, כפי שגם אמנם לא פסק לו. השופטת שצקי: אני מסכימה. השופט אילן: אף אני סבור שיש מקום לדחות את הערעור. במקרה המיוחד הזה היתה סבורה המדינה, שהמשיב אחראי אחריות חלוטה לעבירות בניה שבוצעו בבנין נשוא הדיון, משום שהוא חתם בשעתו כ"מהנדס אחראי" על הבקשה להיתר בניה, הערוכה לפי טופס מס' 1שבתקנות התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965[2]. אין מחלוקת, שלא ניתן היתר לבניה. וכי למרות כל זאת החל בעל הקרקע בביצוע הבניה וזאת על יסוד תכניות וחישובים סטטיים שערך המערער. השופט הנכבד בבית-משפט קמא קיבל כעובדה, אשר עליה אין עוד עוררין, שביצוע העבודה נעשה שלא בקשר עם המערער ולא על-פי הוראותיו; המערער גם הודיע לבעל הקרקע, שלא ניתן היתר לבניה, ולפי דבריו,אשר התקבלו על-ידי השופט הזה, הוא ראה את הקשר שלו מנותק מן הבנין. והוא לא ראה את עצמו חייב לעשות יותר מאשר להודיע לבעל המבנה שבקשתו להיתר נדחתה. לכן זיכה את המשיב. המדינה לא משלימה עם הזיכוי הזה וטוענת, שהשופט הנכבד טעה בדין, כאשר אמר בפסק-דינו, שהעובדה, שפלוני חותם על הבקשה כ"מהנדס אחראי" אינה ראיה ניצחת לכך שהוא ה"מהנדס האחראי" במובן סעיף 208(ג)(2) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965[1], אם כי זאת אחת העובדות שיש לקחת בחשבון כשבאים להכריע בשאלה מי היה המהנדס האחראי. לדעתי צדק השופט הנכבד; הס' 208(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 מונה שמונה נאשמים אפשריים במקרה של ביצוע עבירת בניה. בפריט השמיני נאמר: "האחראי לעבודה, או לשימוש, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, המהנדס האחראי לבצוע...." בסעיף (ב) נאמר, כי כל אחד מן המפורטים לעיל יוכל להתגונן אם יוכיח, שהעבירה נעברה שלא בידיעתו, או שנקט בכל האמצעים לקיום הוראות החוק. סעיף (ג) קובע, כי האמור בסעיף (ב) לא יחול על - .1האדריכל ועל המהנדס המתכנן שפעילותם לענין העבודה נושא האישום טרם הסתיימה בשעת ביצוע העבירה; .2על המהנדס האחראי ועל הקבלן הראשי. עמדת המדינה היא, שגזירת המחוקק הפכה את אחריותו של המהנדס האחראי לחלוטה, ולכן לצורך שאלת ההרשעה, להבדיל משאלת העונש, אין חשיבות לעובדה, שהוא לא ידע על קיום העבירה. עניות דעתי היא, שב"כ המדינה נתפס ל"טעות אופטית" מפני שהמשיב חתם על הבקשה לרשיון כמהנדס אחראי. חוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965[1] אינו מגדיר בס' ההגדרות את המונח מהנדס אחראי. למעשה המונח הזה גם לא מוגדר בתקנות, אולם בתקנות תכנון ובניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970[2] נאמר שבקשה להיתר תהיה חתומה, בין היתר, על ידי "המהנדס האחראי לביצוע השלד" ובתקנות התכנון והבניה (חישובים סטטיים ותוכניות קונסטרוקציה), תשכ"ח- 1968[3] נאמר בתק' 3 (שהינה תקון משנת תשל"ב) מהן התחייבויותיו של המהנדס, ובתק' 4מצוין כי המהנדס רשאי להודיע לוועדה המקומית במכתב מנומק כי הוא מסיר מעליו את האחריות לגבי הבנין. הודעה זו הוא צריך לשלוח גם לבעל ההיתר. הוא יכול לשלוח אותה כאמור בתק' 4(א) "בכל שלב של הבניה". והתקנה מסיימת במלים: "ומי שעשה כן לא ישא עוד באחריות לפי תקנה 3לגבי כל מעשה או מחדל בבנין אחרי מתן ההודעה". תקנה 5 קובעת, כי התוצאה של הסרת האחריות היא, שמרגע מתן ההודעה ועד למינוי מהנדס אחראי אחר "תהפך הבניה לבניה שלא בהיתר". עמדת המדינה היא, שהמשיב דנן יכול היה לפטור עצמו מאחריות רק על-ידי מתן הודעה על הסרת האחריות כאמור בתק' 4 דלעיל. כידוע, כל חוק שמטיל אחריות חלוטה בפלילים יפורש בדרך דווקנית. כפי שכבר ציינתי, החוק עצמו אינו מגדיר את המונח "מהנדס אחראי" לצורך ס' 208, וספק בעיני, אם במקום הגדרה שבחוק יכולות התקנות לבוא ולהגדיר את המונח הזה באופן שיהיה לו פירוש רחב יותר מן המובן המילוניהפשוט, אבל אין צורך להשיב על השאלה הזו. לדעתי, מתקין התקנות כלל לא התיימר להגדיר את המונח בס' 208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-.1965 עניות דעתי היא, שהתקנה משנת תש"ל פשוט באה כדי שעל גבי הבקשה יהיה מצויין מיהו ה"מהנדס האחראי לביצוע השלד", כמובן בהנחה ובתנאי שיינתן היתר. אם הבקשה להיתר נדחית - אין היתר וממילא אין גם מהנדס אחראי לשלד, וההנחה היא, שאנשים הם שומרי חוק אך בכל זאת בונים חרף העובדה שאין היתר, ועושים זאת בפיקוחו של המהנדס החתום על הבקשה; בוודאי שהוא אחראי לעבירה מכוח סעיף 208לחוק אבל לא מפני שחתם על טופס הבקשה להיתר, אלא מפני שבפועל הוא מפקח על בניה המתבצעת ללא היתר. לכן צדק השופט הנכבד באמרו, שעובדת חתימתו של המהנדס על הבקשה להיתר במקום המיועד למהנדס האחראי, הינה רק אחת הראיות הנסיבתיות שיש לקחת בחשבון, אך אין היא ראיה ניצחת, שהוא באמת עסק בבניה והיה המהנדס האחראי בפועל כשלא ניתן היתר. לדעתי, הדבר הזה עולה בקנה אחד גם עם האמור בתיקון משנת תשל"ו בתקנות התכנון והבניה (חישובים סטטיים ותוכניות קונסטרוקציה), תשכ"ח-1968, שהזכרתי לעיל. התקנה 4קובעת את הדרך של "הסרת אחריות האחראי", והתקנה 5קובעת כי התוצאה של הסרת האחריות היא, כי מרגע מתן ההודעה על הסרת האחריות, תהפך הבניה לבניה ללא היתר עד שיתמנה אחראי אחר. מלשון התקנה 5ברור, איפוא, כי מדובר בבנין, שניתן לו היתר, ושכל האמור בתקנות 3, 4ו- 5אין לו מקום כשלא ניתן היתר. כשלא ניתן היתר אין המהנדס האחראי יכול להודיע לוועדה המקומית שהוא מסיר את אחריותו. כלל לא היתה לו אחריות אלא אם השתתף בעבירה בפועל. משום כך אני סבור, כמו חברי המכובדים, שיש לדחות את ערעורה של המדינה; אני גם מצטרף לדיעה, שאין מקום לפסיקת הוצאות לטובת המשיב לא בערכאה ראשונה ולא בערכאתנו. עצם העובדה, שהזיכוי מבוסס על נימוק של פרשנות החוק, אינה מצביעה על כך, שהמשפט הוגש ללא כל יסוד. היתה כאן שאלה שיכלה לעורר ספק. ואין לבוא בטרוניה למדינה, שהיא פירשה את החוק בצורה שונה ממה שפירשנו אותו בפסק-דיננו וממה שפירש אותו בית-משפט קמא. הוחלט איפוא לדחות את הערעור מבלי לזכות את המשיב בהוצאות. הנדסה / מהנדסבניה ללא היתראחריות קפידהבניה