סעיף 34 ג לחוק ההוצאה לפועל

סעיף 34 ג לחוק ההוצאה לפועל .1בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד ארבעה וביניהם המערער. עילת התביעה נגד המערער היא ערבותו לנתבע מס' 1על סכומי כסף שיגיעו לבנק מאת הנתבע מס' .1סכום התביעה הוא כ-625 אלף דולר. .2בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש הבנק בקשה להטיל עיקולים זמניים, בקשה שנענתה על-פי צד אחד ובין היתר עוקל שם נכס מקרקעין הידוע כחלקה 223/4בגוש 6192(דירת מגורים של המערער). הודעה על העיקול נשלחה למשיב 2והוא רשם את העיקול ביום .4.1.81 .3ביום 21.1.81ביקש המערער להורות לרשם המקרקעין לרשום משכנתא בדרגה ראשונה בסך 550,44$ לטובת אחד בשם נתן פינקלשטיין על זכויותיו של המערער בדירה הנ"ל. בבקשתו ציין המערער כי ביקש מרשם המקרקעין לרשום את המשכנתא הנ"ל אך הוא סירב בטענה כי העיקול האמור מונע בעדו מלעשות כן. ההסכם בין המערער לבין מר פינקלשטיין הנ"ל הוא מ.11.1.81 .4הרשם המלומד של בית-המשפט כתב בהחלטתו: "(1) לא נראית לי הדרך שבה הוגשה בקשה זו. אם הכוונה היא לבקש ביטול עיקול שניתן לפי צד-אחד - אין זו הדרך. (2) לפי תקנה 252עיקול זמני מוטל כדרך עיקול על פי חוק ההוצאה-לפועל. (3) לפי סעיפים 35(ב) ו- 34(ג) לחוק ההוצל"פ אין לבצע כל פעולה במקרקעין שעוקלו למעט פדיון משכנתא שלא ברשות בית-המשפט. (4) הבקשה נדחית". על החלטה זו הוגש הערעור בו אנו דנים. .5משכנתא לפי סעיף 4לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969היא מישכון של מקרקעין [1]. ובהיותה עיסקה, לפי סעיף 7, היא טעונה רישום. לפי האמור בסעיף 91לחוק הנ"ל חלות על משכנתא הוראות חוק המשכון, תשכ"ז- 1967[2] בכפוף להוראות פרק .5אך בחוק המשכון אין כל הוראה הנוגעת לענייננו פרט לכך שמשכון נוצר בהסכם בין החייב לבין הנושה (סעיף 3(א)) ושההגבלה או תנאי החלים, לפי דין או הסכם על העברת בעלות בנכס יחולו גם על מישכונו. (סעיף 3(ב)). .6ניטל עלינו לבחון אם ישנה הגבלה בדין על מישכון הנכס כאשר הוטל עליו עיקול מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963[3]. .7רשם בית-המשפט הנכבד היפנה אותנו לתקנה 252וממנה לחוק ההוצאה לפועל [4] סעיפים 35(ב) ו-34(ג). הבה ונבחן הוראות אלו ואת היחס שבינן לבין עצמן והאם הן מטילות מגבלות על רישום משכנתא על נכס שעוקל לפי התקנות. .8עיקול זמני מוטל על-פי תקנות 238-253א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- .1963מתוך התקנות הנ"ל, התקנות 245ו- 253מתייחסות לעיקול מקרקעין בלבד, בעוד שיתר התקנות חלות על עיקולים זמניים מכל סוג. תקנה 245קובעת, כי "ניתן צו עיקול על מקרקעין יש להודיע על כך לפקיד הממונה על פנקס המקרקעין והוא ירשום לפי זה הערה בפנקס". (תקנה 253נוגעת לעיקול בתובענה שנושאה מקרקעין ואינה עניין לנושא שלפננו). תקנה 252אומרת לנו, כי "עיקול זמני מטילים אותו כפי שמטילים עיקול על פי חוק ההוצאה לפועל, ואם אושר העיקול, ממשיכים בפעולות לפי אותו חוק". כאשר הותקנו תקנות סדרי הדין ב-תשכ"ג, עדיין לא היה חוק ההוצאהלפועל, תשכ"ז- 1967בעולם, והכוונה במילים: "חוק ההוצאה-לפועל" היא לחוק העותומני של ההוצאה-לפועל שהיה בתוקפו אותה שעה. אך לפי הוראות סעיף 14(א) לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] [5] עלינו לקרוא עתה את תקנה 252לתקנות סדרי הדין כאילו היא מתייחסת לחוק ההוצאה-לפועל, תשכ"ז.1967 איזה תוכן יכול להינתן עתה לתקנה 252במה שנוגע למקרקעין? אם נקרא בעיון את חוק ההוצאה-לפועל, תשכ"ז- 1967פרק ג', עיקול מקרקעין, לא נמצא בו דבר וחצי דבר על דרך הטלתו של העיקול מלבד ההוראה בסעיף 34(ג), שהעיקול יוטל על-ידי רישומו בפנקסי המקרקעין. אין להניח שמתקין התקנות התכוון במילים: "עיקול זמני מטילין אותו כפי שמטילים עיקול לפי חוק ההוצאה-לפועל" - להוראה זו, שהרי מצינו הוראה מקבילה לזו בתקנה 245שציטטנו לעיל. מאידך, אנו מוצאים בפרק ב' לחוק ההוצאהלפועל, הוראות לגבי דרך הטלתו של עיקול על מטלטלין, הוראות שאין להן מקבילות בתקנות. אני בדיעה שתקנה 252אינה מתייחסת כלל לעיקול מקרקעין אלא לעיקול מטלטלין ועל כן אינה ענין לכאן. הסתמכותו של הרשם המלומד על תקנה זו - נראית לי מוטעית. .9ההוראה אשר בסעיף 34(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967היא הוראה המתייחסת לעיקול מקרקעין על-פי צו ראש ההוצאה לפועל, ואין לה כל קשר לעיקול זמני המוטל על-פי תקנות סדרי הדין. הוראה אשר כזאת צריכה להימצא בחוק - היות ופעלה הוא משעת רישום עיסקה בנכס מקרקעין, פעולה המתחייבת מכוח בקשת בעל-נכס לפי חוק המקרקעין. גם מגבלות אחרות על רישום עיסקות במקרקעין - הוטלו בחוקים או בפקודות ולא בתקנות. ראה למשל את סעיף 21לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] [6]; סעיף 324לפקודת העיריות [נוסח חדש] [7]; סעיף 36(5) לפקודת בנין ערים, 1936[8]. .10נראה לי, כי גם אילו התייחסה תקנה 252לעיקול מקרקעין, לא יכולה היתה, בדרך של אימוץ, להחיל את הוראות חוק ההוצאה לפועל אשר בסעיף 34(ג), על עיקולים זמניים. הוראה כגון זו שבסעיף 34(ג) המגבילה רישום עסקות בספרי המקרקעין צריך שתהיה הוראה של הכנסת ולא של מחוקק המישנה. .11באת-כוח המדינה איזכרה את סעיף 35(ב) לחוק ההוצאה לפועל כאילו אימץ את התקנות ונתן להן תוקף. אין לטענה זו יסוד. סעיף 35דן בעיקול זמני על-ידי ראש ההוצאה לפועל ודבר אין לסעיף זה עם תקנות סדרי הדין בדבר עיקול זמני. .12אני סבור, איפוא, שהחלטת הרשם המלומד טעונה שינוי, ואני מבטל אותה. התוצאה היא, שבקשת המערער מתקבלת וכי על רשם המקרקעין לרשום את המשכנתא האמורה על אף קיומו של העיקול. אין בכל אשר אמרתי כדי לקבוע מה הן הזכויות של הנושים השונים כשיבואו להיפרע מן הנכס. אם יש למשכנתא, מבחינת תאריך עשייתה ומהותה זכות עדיפות על העיקול אם לאו - זה אינו עניין לדון בו בשלב זה. הערעור מתקבל כאמור לעיל. המשיב 1ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 500, 2שקל.הוצאה לפועל